קטגוריה: שאלות ותשובות

הקשר בין פרשת קרח ליצר הקנאה הוא מהותי, עמוק – ואפשר לומר שהוא הלב הפועם של כל הסיפור. קרח לא מרד רק בשם אידיאולוגיה. הוא

כן. יש הרבה מקורות שמצביעים על כך שקרח לא ראה את עצמו כמורד, אלא כצדיק שמבקש צדק. אבל – דווקא זה מלמד אותנו עד כמה

המונח "אברא כדברא" (בלשון הארמית – "אברא = אברא", כלומר אברא/אברא = אברא, ו"בדברא = בדיבור") – מוכר מעולם הקבלה, המאגיה היהודית והתרבות הכללית, ופירושו:

הפסוק "וְלֹֽא־תָתֻ֜רוּ אַחֲרֵ֤י לְבַבְכֶם֙ וְאַחֲרֵ֣י עֵֽינֵיכֶ֔ם אֲשֶׁר־אַתֶּ֥ם זֹנִ֖ים אַחֲרֵיהֶֽם" (במדבר ט"ו, ל"ט) – מייצג עיקרון תורני עתיק שמתכתב באופן מרשים עם מודל אפר"ת מהפסיכולוגיה המודרנית.

בהחלט. הפסוק שאתה מצטט הוא מתוך מצוות ציצית, והוא אחד הפסוקים העמוקים והחינוכיים ביותר בתורה כולה: "וְלֹֽא־תָתֻ֜רוּ אַחֲרֵ֤י לְבַבְכֶם֙ וְאַחֲרֵ֣י עֵֽינֵיכֶ֔ם אֲשֶׁר־אַתֶּ֥ם זֹנִ֖ים אַחֲרֵיהֶֽם"📖 במדבר

לאחר החטא הקשה של המרגלים, ולפני עונש הנדודים במדבר, התורה מצווה שלוש מצוות שבמבט ראשון – נראות "שוליות", לא דרמטיות: אך למעשה – כל אחת

השאלה על משמעות הפרי שהביאו המרגלים היא עמוקה מאוד – מעבר לתיאור פיזי – מדובר במסר סמלי, רגשי ודרשני רב־שכבות. המקור: המרגלים מביאים פירות מן

סיפור מרים מופיע בסוף פרשת בהעלותך, בפסוקים: "וַתְּדַבֵּר מִרְיָם וְאַהֲרֹן בְּמֹשֶׁה עַל-אֹדוֹת הָאִשָּׁה הַכֻּשִׁית אֲשֶׁר לָקָח… וַיֹּאמְרוּ הֲרַק אַךְ בְּמֹשֶׁה דִּבֶּר ה' הֲלֹא גַם בָּנוּ

הפסוק שבו מופיע הסיפור של פסח שני הוא: "וַיְהִי אֲנָשִׁים אֲשֶׁר הָיוּ טְמֵאִים לְנֶפֶשׁ אָדָם וְלֹא יָכְלוּ לַעֲשֹׂת הַפֶּסַח בַּיּוֹם הַהוּא וַיִּקְרְבוּ לִפְנֵי מֹשֶׁה וְלִפְנֵי

הביטוי "וַיִּסְעוּ בָרִאשֹׁנָה עַל־פִּי ה' בְּיַד מֹשֶׁה" מופיע בפרשת בְּהַעֲלֹתְךָ, בספר במדבר י', יג. להלן הציטוט המדויק: "וַיִּסְעוּ בָרִאשֹׁנָה עַל־פִּי ה' בְּיַד מֹשֶׁה."— במדבר י',