לה א וַיַּקְהֵ֣ל מֹשֶׁ֗ה אֶֽת־כָּל־עֲדַ֛ת בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל וַיֹּ֣אמֶר אֲלֵהֶ֑ם אֵ֚לֶּה הַדְּבָרִ֔ים אֲשֶׁר־צִוָּ֥ה יְדוָ֖ד לַעֲשֹׂ֥ת אֹתָֽם׃ ב שֵׁ֣שֶׁת יָמִים֮ תֵּעָשֶׂ֣ה מְלָאכָה֒ וּבַיּ֣וֹם הַשְּׁבִיעִ֗י יִהְיֶ֨ה לָכֶ֥ם קֹ֛דֶשׁ שַׁבַּ֥ת שַׁבָּת֖וֹן לַידוָ֑ד כָּל־הָעֹשֶׂ֥ה ב֛וֹ מְלָאכָ֖ה יוּמָֽת׃ ג לֹא־תְבַעֲר֣וּ אֵ֔שׁ בְּכֹ֖ל מֹשְׁבֹֽתֵיכֶ֑ם בְּי֖וֹם הַשַּׁבָּֽת׃ {פ} ד וַיֹּ֣אמֶר מֹשֶׁ֔ה אֶל־כָּל־עֲדַ֥ת בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֖ל לֵאמֹ֑ר זֶ֣ה הַדָּבָ֔ר אֲשֶׁר־צִוָּ֥ה יְדוָ֖ד לֵאמֹֽר׃ ה קְח֨וּ מֵֽאִתְּכֶ֤ם תְּרוּמָה֙ לַֽידוָ֔ד כֹּ֚ל נְדִ֣יב לִבּ֔וֹ יְבִיאֶ֕הָ אֵ֖ת תְּרוּמַ֣ת יְדוָ֑ד זָהָ֥ב וָכֶ֖סֶף וּנְחֹֽשֶׁת׃ ו וּתְכֵ֧לֶת וְאַרְגָּמָ֛ן וְתוֹלַ֥עַת שָׁנִ֖י וְשֵׁ֥שׁ וְעִזִּֽים׃ ז וְעֹרֹ֨ת אֵילִ֧ם מְאָדָּמִ֛ים וְעֹרֹ֥ת תְּחָשִׁ֖ים וַעֲצֵ֥י שִׂטִּֽים׃ ח וְשֶׁ֖מֶן לַמָּא֑וֹר וּבְשָׂמִים֙ לְשֶׁ֣מֶן הַמִּשְׁחָ֔ה וְלִקְטֹ֖רֶת הַסַּמִּֽים׃ ט וְאַ֨בְנֵי־שֹׁ֔הַם וְאַבְנֵ֖י מִלֻּאִ֑ים לָאֵפ֖וֹד וְלַחֹֽשֶׁן׃ י וְכָל־חֲכַם־לֵ֖ב בָּכֶ֑ם יָבֹ֣אוּ וְיַעֲשׂ֔וּ אֵ֛ת כָּל־אֲשֶׁ֥ר צִוָּ֖ה יְדוָֽד׃ יא אֶת־הַ֨מִּשְׁכָּ֔ן אֶֽת־אָהֳל֖וֹ וְאֶת־מִכְסֵ֑הוּ אֶת־קְרָסָיו֙ וְאֶת־קְרָשָׁ֔יו אֶת־בְּרִיחָ֕ו אֶת־עַמֻּדָ֖יו וְאֶת־אֲדָנָֽיו׃ יב אֶת־הָאָרֹ֥ן וְאֶת־בַּדָּ֖יו אֶת־הַכַּפֹּ֑רֶת וְאֵ֖ת פָּרֹ֥כֶת הַמָּסָֽךְ׃ יג אֶת־הַשֻּׁלְחָ֥ן וְאֶת־בַּדָּ֖יו וְאֶת־כָּל־כֵּלָ֑יו וְאֵ֖ת לֶ֥חֶם הַפָּנִֽים׃ יד וְאֶת־מְנֹרַ֧ת הַמָּא֛וֹר וְאֶת־כֵּלֶ֖יהָ וְאֶת־נֵרֹתֶ֑יהָ וְאֵ֖ת שֶׁ֥מֶן הַמָּאֽוֹר׃ טו וְאֶת־מִזְבַּ֤ח הַקְּטֹ֙רֶת֙ וְאֶת־בַּדָּ֔יו וְאֵת֙ שֶׁ֣מֶן הַמִּשְׁחָ֔ה וְאֵ֖ת קְטֹ֣רֶת הַסַּמִּ֑ים וְאֶת־מָסַ֥ךְ הַפֶּ֖תַח לְפֶ֥תַח הַמִּשְׁכָּֽן׃ טז אֵ֣ת ׀ מִזְבַּ֣ח הָעֹלָ֗ה וְאֶת־מִכְבַּ֤ר הַנְּחֹ֙שֶׁת֙ אֲשֶׁר־ל֔וֹ אֶת־בַּדָּ֖יו וְאֶת־כָּל־כֵּלָ֑יו אֶת־הַכִּיֹּ֖ר וְאֶת־כַּנּֽוֹ׃ יז אֵ֚ת קַלְעֵ֣י הֶחָצֵ֔ר אֶת־עַמֻּדָ֖יו וְאֶת־אֲדָנֶ֑יהָ וְאֵ֕ת מָסַ֖ךְ שַׁ֥עַר הֶחָצֵֽר׃ יח אֶת־יִתְדֹ֧ת הַמִּשְׁכָּ֛ן וְאֶת־יִתְדֹ֥ת הֶחָצֵ֖ר וְאֶת־מֵיתְרֵיהֶֽם׃ יט אֶת־בִּגְדֵ֥י הַשְּׂרָ֖ד לְשָׁרֵ֣ת בַּקֹּ֑דֶשׁ אֶת־בִּגְדֵ֤י הַקֹּ֙דֶשׁ֙ לְאַהֲרֹ֣ן הַכֹּהֵ֔ן וְאֶת־בִּגְדֵ֥י בָנָ֖יו לְכַהֵֽן׃ כ וַיֵּ֥צְא֛וּ כָּל־עֲדַ֥ת בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֖ל מִלִּפְנֵ֥י מֹשֶֽׁה׃
עליית ראשון – פרשת ויקהל
משה מקהיל את העם ונותן הנחיות לבניית המשכן
השבת לפני הכול
משה מקהיל את כל עם ישראל ומעביר להם את ציווי ה':
"אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר־צִוָּה ה' לַעֲשֹׂת אֹתָם" – לפני שמתחילים בעבודת המשכן, יש חוק יסוד!
שבת קודמת לכל – ששת ימים ניתן לעבוד, אך ביום השביעי אסור לעשות מלאכה, כולל איסור הבערת אש בשבת.
כך מלמדת התורה שאין שום מלאכה, ואפילו בניית המשכן, לא דוחה את קדושת השבת.
הקריאה לתרומה
משה מזמין את העם לתרום חומרים למשכן, אבל לא מתוך חובה אלא מתוך נדיבות לב.
התרומות כוללות:
זהב, כסף ונחושת – לבניית הכלים והמשכן.
תכלת, ארגמן, תולעת שני ושש – עבור הבדים ובגדי הכהונה.
עצים ושמנים, קטורת ואבנים טובות – לכלי המשכן ולעבודת הקודש.
המסר ברור – רק מי שליבו חפץ לתרום, יביא את התרומה לה'!
מי עושה את העבודה?
משה מכריז: "וְכָל־חֲכַם־לֵב בָּכֶם יָבֹאוּ וְיַעֲשׂוּ" – מי שמוכשר בבנייה, תפירה, חריטה ועוד – מוזמן לקחת חלק!
כאן התורה מראה את החשיבות של תרומת הכישרון האישי – כל אחד ואחד תורם את היכולות הייחודיות שלו למען המקדש.
יש כאן חיבור מדהים בין נתינת החומר לבין נתינת הכישרון, ושניהם נדרשים כדי להקים את המשכן.
המשכן – מבנה מושלם לעבודה רוחנית
משה מפרט את הרשימה הארוכה של המשכן וכליו, כולל:
המשכן, הקרשים, העמודים, היריעות והמכסה
הארון והכפורת, השולחן, המנורה ומזבח הקטורת
המזבח החיצוני, הכיור, החצר והווילונות
בגדי הכהונה של אהרון ובניו
כל פרט מתוכנן בקפידה לפי הוראות ה', ומבטא דיוק, סדר, רוחניות ואומנות ביחד!
תגובה מיידית של העם
משה מסיים את דבריו, והתגובה מדהימה:
"וַיֵּצְאוּ כָּל־עֲדַת בְּנֵי־יִשְׂרָאֵל מִלִּפְנֵי מֹשֶׁה"
אין דיון, אין שאלות – כולם מיד יוצאים בהתלהבות כדי להביא את התרומה ולעזור!
זה מלמד אותנו שיעור חשוב – כשמדובר בעבודת ה' ובתרומה לקודש, צריך למהר ולהיות ראשונים!
מה לומדים מכאן?
השבת היא מעל הכול – גם אם מדובר בעבודה מקודשת כמו בניית המשכן.
הנתינה היא מתוך הלב – התורה לא מצווה בכוח, אלא פונה אל הנדיבות שבנו.
כל אחד יכול לתרום – אם לא בכסף, אז בכישרון ובמעשים טובים.
שיהיה לנו יום מלא בעשייה טובה, בנדיבות ובקירבה לקודש! 
