פרשת ויצא - עלייה רביעית

ראובן, הבכור, יוצא בימי קציר חיטים אל השדה ומוצא דודאים - צמח המזוהה כמגביר פריון ותשוקה - ומביא אותם לאמו לאה. רחל, שעדיין עקרה, מבקשת מלאה מן הדודאים. לאה מתפרצת בכאב: “המעט קחתך את אישי ולקחת גם את דודאי בני?” רחל מציעה מעין עסקה: יעקב ילון הלילה אצל לאה, בתמורה לדודאים. בערב, כשיעקב חוזר מן השדה, לאה יוצאת לקראתו ומודיעה לו בפשטות שהוא “שכור” לה הלילה בזכות דודאי ראובן.

הקב”ה שומע אל לאה, והיא שוב מתעברת ויולדת בן חמישי. היא רואה בזה שכר על כך שנתנה את שפחתה לבעלה, וקוראת לו יששכר, מלשון שכר. אחר כך היא יולדת בן שישי וקוראת לו זבולון, מתוך תקווה שעכשיו בעלה “יזבלני” - יגור איתה, ישכון איתה באמת. לאחר מכן נולדת ללאה גם בת, דינה.

בשלב זה, המוקד עובר לרחל. “ויזכר אלהים את רחל” - הבורא שומע אל תפילתה, פותח את רחמה, והיא יולדת בן ראשון. היא חווה את הלידה כהסרת חרפה: “אסף אלוהים את חרפתי”, וקוראת לו יוסף, גם מלשון הוספה - בקשה לעוד בן: “יוסף ה’ לי בן אחר”. מיד לאחר לידת יוסף פונה יעקב ללבן: הוא מבקש ללכת הביתה, אל מקומו וארצו, יחד עם נשותיו וילדיו, אחרי שנים רבות של עבודה. לבן, מצדו, מנסה לעצור אותו: הוא מודה שינחש שברכת יְדוָד באה עליו “בגללך”, בזכות יעקב, ולכן הוא רוצה שימשיך להישאר.

תובנות מהעלייה

• דודאים, עסקה וזוגיות כמטבעהסיפור עם הדודאים לא “רומנטי” בכלל. אהבת יעקב הופכת כאן לחלק ממשא ומתן בין שתי אחיות פגועות. לאה “שוכרת” את בעלה ללילה אחד, ורחל מוכנה לוותר על קרבה עבור תקווה לפריון. התורה לא מסתירה עד כמה היחסים בבית יעקב מורכבים וכואבים.

• שמות הילדים ככתב אישום שקטיששכר, זבולון, דינה, יוסף - כל שם הוא משפט על החיים בבית. יששכר מבטא תחושת “שכר” מאת אלוהים. זבולון מבטא תפילה לזוגיות אמיתית. דינה קשורה לפי חלק מהמדרשים לדין פנימי. יוסף נושא בתוכו גם כאב העבר (“אסף את חרפתי”) וגם תקווה לעתיד (“יוסף… בן אחר”).

• הקב”ה שומע את שלא נשמעעל לאה נאמר שוב “וישמע אלוהים”. על רחל “ויזכר אלוהים”. שתיהן בתוך כאב, תחרות וקנאה, ובכל זאת התורה מבליטה שהפנייה שלהן כלפי מעלה נשמעת. גם כשהדיאלוג האנושי בבית שבור, הדיאלוג עם אלוהים חי.

• בין חרפה לברכהרחל מגדירה את מצבה כ”חרפה”. בחברה שבה פריון הוא מרכז הזהות, עקרות היא כמעט מחיקה. הלידה של יוסף היא לא רק הולדת ילד, אלא שינוי מקום נפשי - מחרפה לתקווה: אולי מכאן החיים שלי מתחילים להיבנות.

• יוסף - נקודת המפנהמיד אחרי לידת יוסף, יעקב מרגיש שזה הזמן לבקש לשוב לארץ. יוסף הוא לא רק בן נוסף, הוא סימן: השלב של “גלות אצל לבן” מתקרב לסיומו. הברכה שהגיעה ללבן “בגללך” היא גם הסיבה שלבן לא מוכן לשחרר אותו בקלות.

• בית שבנוי על מתח, אבל מלווה בהשגחההתורה מציירת בית מלא קנאה, עסקות, כאב, תחרות ומתח, ובכל זאת דווקא מתוך הבית הזה נולדים שבטי ישראל. המסר העמוק: ההשגחה פועלת גם בתוך מורכבות אנושית ולא רק בסיפורים “נקיים”.