האם ניתן להוכיח את קיום האל באמצעות נוסחת איינשטיין E=mc²?
התשובה הקצרה
לא. נוסחת E=mc² היא משוואה פיזיקלית שמתארת את הקשר בין מסה לאנרגיה. היא לא עוסקת בשאלת קיום האל, ואי אפשר לגזור ממנה הוכחה לכאן או לכאן. מי שטוען שנוסחה מתמטית “מוכיחה” את קיום הבורא - מבלבל בין תחומים.
אבל יש שאלה עמוקה יותר מאחורי השאלה הזו, והיא שווה בירור: האם חוקי הפיזיקה עצמם - הדיוק שלהם, העקביות שלהם, עצם קיומם - מצביעים על משהו מעבר לחומר?
מה באמת מעניין בנוסחה הזו
E=mc² אומרת דבר מפתיע: חומר ואנרגיה הם לא שני דברים נפרדים, אלא שתי צורות של אותו דבר. גרם אחד של חומר מכיל כמות אנרגיה עצומה - שווה ערך לפיצוץ של אלפי טונות של חומר נפץ. המסה שאתה נוגע בה והאנרגיה שאתה לא רואה הם ביטויים שונים של מציאות אחת.
זה לא מוכיח שיש בורא. אבל זה כן שובר אשליה: העולם הפיזי פשוט פחות ממה שהוא נראה. יש רובד עמוק יותר. המסורת היהודית אמרה משהו דומה בשפה אחרת - שכל הבריאה נובעת ממקור אחד, ושמה שנראה לנו כריבוי הוא ביטוי של אחדות.
הטענה הרצינית: כיוונון עדין (Fine-Tuning)
הטענה החזקה ביותר לא מגיעה מנוסחה בודדת, אלא מהתמונה הכוללת. הפיזיקה גילתה שהיקום בנוי על קבועים מספריים מדויקים להפליא: הקבוע הגרביטציוני, מהירות האור, מטען האלקטרון, הקבוע הקוסמולוגי ועוד. שינוי זעיר בכל אחד מהם - ולא היו כוכבים, לא היו אטומים, לא היו חיים.
זו לא טענה דתית. זו עובדה פיזיקלית מוכרת שנקראת “Fine-Tuning” - כיוונון עדין. השאלה היא מה עושים איתה. יש שלוש תשובות מרכזיות:
א. מקרה. הקבועים הם מה שהם, ואנחנו פשוט ביקום שמאפשר חיים. אין מה להסביר.
ב. ריבוי יקומים (Multiverse). יש אינסוף יקומים עם ערכים שונים, ואנחנו קיימים באחד שקלע לערכים הנכונים. גם זו השערה שאי אפשר להוכיח - כי אין גישה ליקומים האחרים.
ג. תכנון. מישהו כיוון את הערכים. זו התשובה שהמסורת הדתית מציעה.
המדע לבדו לא יכול להכריע בין שלוש התשובות האלה. כל אחת מהן חורגת מגבולות מה שאפשר למדוד ולבדוק. כאן המדע נעצר, והפילוסופיה מתחילה.
ליקום יש התחלה
תורת היחסות הכללית של איינשטיין הובילה לתגלית שהיקום מתפשט, ושאם “נריץ את הסרט אחורה” נגיע לנקודת התחלה - המפץ הגדול. היקום לא היה קיים תמיד. הוא התחיל.
אם לחומר, לאנרגיה ולזמן עצמו יש התחלה - מה גרם להם להתחיל? לא מדובר ב”מה היה לפני”, כי “לפני” הוא מושג של זמן, והזמן עצמו נוצר באותו רגע. זו שאלה שהפיזיקה מודה שאין לה תשובה עליה.
הרמב”ם, עוד לפני תשע מאות שנה, טען שהיקום נברא ושיש לו התחלה - בניגוד לעמדת אריסטו שהיקום נצחי. התגלית המדעית של המאה ה-20 תאמה את העמדה הזו, אף שהרמב”ם לא ידע כלום על תורת היחסות.
חוקיות אוניברסלית
יש עוד דבר שמפיזיקאים רבים מציינים כמפתיע: חוקי הטבע עובדים בכל מקום. אותם חוקים שפועלים כאן פועלים גם בגלקסיה שנמצאת מיליארדי שנות אור מכאן. אותה נוסחה - E=mc² - נכונה בכל מקום ובכל זמן. למה? למה היקום “מציית” למתמטיקה?
הפיזיקאי יוג’ין ויגנר קרא לזה “האפקטיביות הבלתי סבירה של המתמטיקה”. אין סיבה הכרחית שהיקום יתנהג לפי משוואות אלגנטיות. הוא יכול היה להיות כאוטי, חסר חוקים, חסר דפוס. אבל הוא לא כזה.
בתהילים נאמר: “מַה-רַבּוּ מַעֲשֶׂיךָ ה’, כֻּלָּם בְּחָכְמָה עָשִׂיתָ” (תהילים ק”ד, כ”ד). המילה “חכמה” כאן לא מתארת ריגוש דתי - היא מתארת סדר. מערכת שעובדת, שעקבית, שמדויקת. מי שמתבונן בחוקי הפיזיקה ורואה בהם חוכמה - לא ממציא משהו. הוא קורא למה שהוא רואה בשם.
מה שהמדע לא יכול לענות
המדע עונה על “איך” - איך היקום עובד, מה הכוחות, מה המשוואות. אבל יש שאלות שהוא לא יכול לגעת בהן:
- למה יש משהו ולא כלום?
- למה חוקי הטבע הם כפי שהם?
- האם יש כוונה מאחורי המציאות?
אלה לא שאלות מדעיות. הן שאלות פילוסופיות. ולמסורת היהודית יש תשובה ברורה עליהן, שקדמה לפיזיקה המודרנית באלפי שנים: “יְהִי אוֹר” (בראשית א’, ג’) - יש רצון, יש כוונה, יש בורא שבחר שהעולם הזה יתקיים.
סיכום
נוסחת E=mc² לא מוכיחה את קיום האל. שום נוסחה לא יכולה - כי קיום האל הוא לא שאלה שנפתרת במעבדה. אבל הפיזיקה המודרנית חושפת יקום עם מאפיינים שמעלים שאלות עמוקות: דיוק קיצוני בקבועי הטבע, התחלה מוחלטת של הזמן והחומר, חוקיות אוניברסלית שמצייתת למתמטיקה.
מי שרואה בכל זה מקרה - זו עמדה לגיטימית. מי שרואה בכל זה חוכמה - גם זו עמדה לגיטימית, ויש לה שורשים עמוקים במסורת ישראל. הבחירה בין השתיים היא לא בחירה מדעית. היא בחירה אנושית.