העמיקו את לימוד התורה עם פרשנויות חדשניות שמשלבות בינה מלאכותית ומסורת יהודית.
הירשמו לניוזלטר היומי שלנו וקבלו תובנות מעוררות השראה ושאלות מעמיקות על כל פרשה!
יב וַיְדַבֵּ֥ר יְדוָ֖ד אֶל־מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר׃ יג זֶ֡ה קָרְבַּן֩ אַהֲרֹ֨ן וּבָנָ֜יו אֲשֶׁר־יַקְרִ֣יבוּ לַֽידוָ֗ד בְּיוֹם֙ הִמָּשַׁ֣ח אֹת֔וֹ עֲשִׂירִ֨ת הָאֵפָ֥ה סֹ֛לֶת מִנְחָ֖ה תָּמִ֑יד מַחֲצִיתָ֣הּ בַּבֹּ֔קֶר וּמַחֲצִיתָ֖הּ בָּעָֽרֶב׃ יד עַֽל־מַחֲבַ֗ת בַּשֶּׁ֛מֶן תֵּעָשֶׂ֖ה מֻרְבֶּ֣כֶת תְּבִיאֶ֑נָּה
מדוע התורה מדגישה דווקא אצל הכהנים את ההוראה “צו” – לשון זריזות – ומה זה אומר על ההבדל בין עבודת ה’ של אדם רגיל לעומת מי שמקדיש את חייו לרוחניות?
ו א וַיְדַבֵּ֥ר יְדוָ֖ד אֶל־מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר׃ ב צַ֤ו אֶֽת־אַהֲרֹן֙ וְאֶת־בָּנָ֣יו לֵאמֹ֔ר זֹ֥את תּוֹרַ֖ת הָעֹלָ֑ה הִ֣וא הָעֹלָ֡ה עַל֩ מוֹקְדָ֨ה עַל־הַמִּזְבֵּ֤חַ כָּל־הַלַּ֙יְלָה֙ עַד־הַבֹּ֔קֶר וְאֵ֥שׁ הַמִּזְבֵּ֖חַ תּ֥וּקַד בּֽוֹ׃ ג וְלָבַ֨שׁ הַכֹּהֵ֜ן מִדּ֣וֹ בַ֗ד
יא וְאִם־לֹא֩ תַשִּׂ֨יג יָד֜וֹ לִשְׁתֵּ֣י תֹרִ֗ים אוֹ֮ לִשְׁנֵ֣י בְנֵי־יוֹנָה֒ וְהֵבִ֨יא אֶת־קָרְבָּנ֜וֹ אֲשֶׁ֣ר חָטָ֗א עֲשִׂירִ֧ת הָאֵפָ֛ה סֹ֖לֶת לְחַטָּ֑את לֹא־יָשִׂ֨ים עָלֶ֜יהָ שֶׁ֗מֶן וְלֹא־יִתֵּ֤ן עָלֶ֙יהָ֙ לְבֹנָ֔ה כִּ֥י חַטָּ֖את הִֽיא׃ יב וֶהֱבִיאָהּ֮ אֶל־הַכֹּהֵן֒ וְקָמַ֣ץ הַכֹּהֵ֣ן ׀ מִ֠מֶּנָּה
כז וְאִם־נֶ֧פֶשׁ אַחַ֛ת תֶּחֱטָ֥א בִשְׁגָגָ֖ה מֵעַ֣ם הָאָ֑רֶץ בַּ֠עֲשֹׂתָהּ אַחַ֨ת מִמִּצְוֹ֧ת יְדוָ֛ד אֲשֶׁ֥ר לֹא־תֵעָשֶׂ֖ינָה וְאָשֵֽׁם׃ כח א֚וֹ הוֹדַ֣ע אֵלָ֔יו חַטָּאת֖וֹ אֲשֶׁ֣ר חָטָ֑א וְהֵבִ֨יא קָרְבָּנ֜וֹ שְׂעִירַ֤ת עִזִּים֙ תְּמִימָ֣ה נְקֵבָ֔ה עַל־חַטָּאת֖וֹ אֲשֶׁ֥ר חָטָֽא׃ כט וְסָמַךְ֙
התורה מצווה באופן מפורש וחריג: "וְכָל קָרְבַּן מִנְחָתְךָ בַּמֶּלַח תִּמְלָח, וְלֹא תַשְׁבִּית מֶלַח בְּרִית אֱלֹהֶיךָ מֵעַל מִנְחָתֶךָ – עַל כָּל קָרְבָּנְךָ תַּקְרִיב מֶלַח."(ויקרא ב', י"ג) אז למה בעצם מלח? מה
ד א וַיְדַבֵּ֥ר יְדוָ֖ד אֶל־מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר׃ ב דַּבֵּ֞ר אֶל־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵל֮ לֵאמֹר֒ נֶ֗פֶשׁ כִּֽי־תֶחֱטָ֤א בִשְׁגָגָה֙ מִכֹּל֙ מִצְוֹ֣ת יְדוָ֔ד אֲשֶׁ֖ר לֹ֣א תֵעָשֶׂ֑ינָה וְעָשָׂ֕ה מֵאַחַ֖ת מֵהֵֽנָּה׃ ג אִ֣ם הַכֹּהֵ֧ן הַמָּשִׁ֛יחַ יֶחֱטָ֖א לְאַשְׁמַ֣ת הָעָ֑ם
אתה פשוט צולל עמוק לתוך המילים, ממש כמו תלמיד חכם שמחפש לא רק את מה שנאמר – אלא איך זה נאמר.וזה בדיוק הסוד הגדול שגנוז בפסוק הזה:"אָדָם כִּי-יַקְרִיב מִכֶּם קָרְבָּן
ג א וְאִם־זֶ֥בַח שְׁלָמִ֖ים קָרְבָּנ֑וֹ אִ֤ם מִן־הַבָּקָר֙ ה֣וּא מַקְרִ֔יב אִם־זָכָר֙ אִם־נְקֵבָ֔ה תָּמִ֥ים יַקְרִיבֶ֖נּוּ לִפְנֵ֥י יְדוָֽד׃ ב וְסָמַ֤ךְ יָדוֹ֙ עַל־רֹ֣אשׁ קָרְבָּנ֔וֹ וּשְׁחָט֕וֹ פֶּ֖תַח אֹ֣הֶל מוֹעֵ֑ד וְזָרְק֡וּ בְּנֵי֩ אַהֲרֹ֨ן הַכֹּהֲנִ֧ים אֶת־הַדָּ֛ם עַל־הַמִּזְבֵּ֖חַ
מה קורה כשאין בית מקדש? – הקרבן הופך לתפילה היום, אין לנו מזבח פיזי. אין בהמות, אין כהנים, אין דם ואין קטורת.אז מה נשאר לנו? התשובה באה מפסוק בוהק בספר
ז וְאִם־מִנְחַ֥ת מַרְחֶ֖שֶׁת קָרְבָּנֶ֑ךָ סֹ֥לֶת בַּשֶּׁ֖מֶן תֵּעָשֶֽׂה׃ ח וְהֵבֵאתָ֣ אֶת־הַמִּנְחָ֗ה אֲשֶׁ֧ר יֵעָשֶׂ֛ה מֵאֵ֖לֶּה לַידוָ֑ד וְהִקְרִיבָהּ֙ אֶל־הַכֹּהֵ֔ן וְהִגִּישָׁ֖הּ אֶל־הַמִּזְבֵּֽחַ׃ ט וְהֵרִ֨ים הַכֹּהֵ֤ן מִן־הַמִּנְחָה֙ אֶת־אַזְכָּ֣רָתָ֔הּ וְהִקְטִ֖יר הַמִּזְבֵּ֑חָה אִשֵּׁ֛ה רֵ֥יחַ נִיחֹ֖חַ לַידוָֽד׃ י וְהַנּוֹתֶ֙רֶת֙ מִן־הַמִּנְחָ֔ה לְאַהֲרֹ֖ן וּלְבָנָ֑יו קֹ֥דֶשׁ קָֽדָשִׁ֖ים מֵאִשֵּׁ֥י
אחח, קרבן עולה… פה אנחנו נכנסים ממש ללב הפועם של עבודת ה'.תשב טוב, כי זו תשובה שלא רק עונה – היא פותחת שערים לעולם פנימי. 🌟 מהו קרבן עולה? קרבן
יד וְאִ֧ם מִן־הָע֛וֹף עֹלָ֥ה קָרְבָּנ֖וֹ לַֽידוָ֑ד וְהִקְרִ֣יב מִן־הַתֹּרִ֗ים א֛וֹ מִן־בְּנֵ֥י הַיּוֹנָ֖ה אֶת־קָרְבָּנֽוֹ׃ טו וְהִקְרִיב֤וֹ הַכֹּהֵן֙ אֶל־הַמִּזְבֵּ֔חַ וּמָלַק֙ אֶת־רֹאשׁ֔וֹ וְהִקְטִ֖יר הַמִּזְבֵּ֑חָה וְנִמְצָ֣ה דָמ֔וֹ עַ֖ל קִ֥יר הַמִּזְבֵּֽחַ׃ טז וְהֵסִ֥יר אֶת־מֻרְאָת֖וֹ בְּנֹצָתָ֑הּ וְהִשְׁלִ֨יךְ אֹתָ֜הּ אֵ֤צֶל הַמִּזְבֵּ֙חַ֙ קֵ֔דְמָה אֶל־מְק֖וֹם
חז"ל שואלים את אותה שאלה: למה דווקא ויקרא? למה להתחיל את לימוד התורה של הילד הקטן – הטהור, הרך, זה שעדיין לא מבין אפילו מה זה "קרבן" – עם פרשה
א א וַיִּקְרָ֖א אֶל־מֹשֶׁ֑ה וַיְדַבֵּ֤ר יְדוָד֙ אֵלָ֔יו מֵאֹ֥הֶל מוֹעֵ֖ד לֵאמֹֽר׃ ב דַּבֵּ֞ר אֶל־בְּנֵ֤י יִשְׂרָאֵל֙ וְאָמַרְתָּ֣ אֲלֵהֶ֔ם אָדָ֗ם כִּֽי־יַקְרִ֥יב מִכֶּ֛ם קָרְבָּ֖ן לַֽידוָ֑ד מִן־הַבְּהֵמָ֗ה מִן־הַבָּקָר֙ וּמִן־הַצֹּ֔אן תַּקְרִ֖יבוּ אֶת־קָרְבַּנְכֶֽם׃ ג אִם־עֹלָ֤ה קָרְבָּנוֹ֙ מִן־הַבָּקָ֔ר זָכָ֥ר תָּמִ֖ים יַקְרִיבֶ֑נּוּ אֶל־פֶּ֝תַח אֹ֤הֶל מוֹעֵד֙
מלכים א', פרק ז': מ וַיַּ֣עַשׂ חִיר֔וֹם אֶת־הַכִּיֹּר֔וֹת וְאֶת־הַיָּעִ֖ים וְאֶת־הַמִּזְרָק֑וֹת וַיְכַ֣ל חִירָ֗ם לַעֲשׂוֹת אֶת־כָּל־הַמְּלָאכָ֔ה אֲשֶׁר עָשָׂ֛ה לַמֶּ֥לֶךְ שְׁלֹמֹ֖ה בֵּ֥ית יְהוָֽה׃עַמֻּדִ֣ים שְׁנַ֔יִם וְגֻלֹּ֧ת הַכֹּתָרֹ֛ת אֲשֶׁר־עַל־רֹ֥אשׁ הָעַמֻּדִ֖ים שְׁתָּ֑יִם וְהַשְּׂבָכ֣וֹת שְׁתַּ֔יִם לְכַסּ֗וֹת אֶת־שְׁתֵּי֙
אחד הנושאים הכי מרגשים ועמוקים – הקשר בין החכמה המתמטית של הבריאה (כמו סדרת פיבונאצ'י) לבין ההרמוניה האלוקית שבתורה. מדובר בתחום שבו המדע, המתמטיקה והקבלה נפגשים – ומגלים לנו את
כח וַיָּ֛שֶׂם אֶת־מָסַ֥ךְ הַפֶּ֖תַח לַמִּשְׁכָּֽן׃ כט וְאֵת֙ מִזְבַּ֣ח הָעֹלָ֔ה שָׂ֕ם פֶּ֖תַח מִשְׁכַּ֣ן אֹֽהֶל־מוֹעֵ֑ד וַיַּ֣עַל עָלָ֗יו אֶת־הָעֹלָה֙ וְאֶת־הַמִּנְחָ֔ה כַּאֲשֶׁ֛ר צִוָּ֥ה יְדוָ֖ד אֶת־מֹשֶֽׁה׃ {ס} ל וַיָּ֙שֶׂם֙ אֶת־הַכִּיֹּ֔ר בֵּֽין־אֹ֥הֶל מוֹעֵ֖ד וּבֵ֣ין הַמִּזְבֵּ֑חַ וַיִּתֵּ֥ן שָׁ֛מָּה מַ֖יִם לְרָחְצָֽה׃ לא וְרָחֲצ֣וּ מִמֶּ֔נּוּ מֹשֶׁ֖ה
יז וַיְהִ֞י בַּחֹ֧דֶשׁ הָרִאשׁ֛וֹן בַּשָּׁנָ֥ה הַשֵּׁנִ֖ית בְּאֶחָ֣ד לַחֹ֑דֶשׁ הוּקַ֖ם הַמִּשְׁכָּֽן׃ יח וַיָּ֨קֶם מֹשֶׁ֜ה אֶת־הַמִּשְׁכָּ֗ן וַיִּתֵּן֙ אֶת־אֲדָנָ֔יו וַיָּ֙שֶׂם֙ אֶת־קְרָשָׁ֔יו וַיִּתֵּ֖ן אֶת־בְּרִיחָ֑יו וַיָּ֖קֶם אֶת־עַמּוּדָֽיו׃ יט וַיִּפְרֹ֤שׂ אֶת־הָאֹ֙הֶל֙ עַל־הַמִּשְׁכָּ֔ן וַיָּ֜שֶׂם אֶת־מִכְסֵ֥ה הָאֹ֛הֶל עָלָ֖יו מִלְמָ֑עְלָה כַּאֲשֶׁ֛ר צִוָּ֥ה יְדוָ֖ד אֶת־מֹשֶֽׁה׃
הענן בסיום פרשת פקודי… זה לא רק תיאור מטאורולוגי 😄 –זה רגע שיא רוחני, מיסטי, מהפכני ממש:הרגע שבו השכינה חוזרת לעולם. 📜 הפסוק המרטיט: "וַיְכַס הֶעָנָן אֶת אֹהֶל מוֹעֵד, וּכְבוֹד
מ א וַיְדַבֵּ֥ר יְדוָ֖ד אֶל־מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר׃ ב בְּיוֹם־הַחֹ֥דֶשׁ הָרִאשׁ֖וֹן בְּאֶחָ֣ד לַחֹ֑דֶשׁ תָּקִ֕ים אֶת־מִשְׁכַּ֖ן אֹ֥הֶל מוֹעֵֽד׃ ג וְשַׂמְתָּ֣ שָׁ֔ם אֵ֖ת אֲר֣וֹן הָעֵד֑וּת וְסַכֹּתָ֥ עַל־הָאָרֹ֖ן אֶת־הַפָּרֹֽכֶת׃ ד וְהֵבֵאתָ֙ אֶת־הַשֻּׁלְחָ֔ן וְעָרַכְתָּ֖ אֶת־עֶרְכּ֑וֹ וְהֵבֵאתָ֙ אֶת־הַמְּנֹרָ֔ה וְהַעֲלֵיתָ֖ אֶת־נֵרֹתֶֽיהָ׃ ה וְנָתַתָּ֞ה אֶת־מִזְבַּ֤ח הַזָּהָב֙ לִקְטֹ֔רֶת לִפְנֵ֖י אֲר֣וֹן
שאלה עצומה – והיא לא רק היסטורית, היא בוערת ונוגעת ממש בכל דור ודור. בוא נעמיק: משה רבנו, נשיא הנביאים, האיש שהקב"ה מעיד עליו "בכל ביתי נאמן הוא" – פתאום
לג וַיָּבִ֤יאוּ אֶת־הַמִּשְׁכָּן֙ אֶל־מֹשֶׁ֔ה אֶת־הָאֹ֖הֶל וְאֶת־כָּל־כֵּלָ֑יו קְרָסָ֣יו קְרָשָׁ֔יו (בריחו) [בְּרִיחָ֖יו] וְעַמֻּדָ֥יו וַאֲדָנָֽיו׃ לד וְאֶת־מִכְסֵ֞ה עוֹרֹ֤ת הָֽאֵילִם֙ הַמְאָדָּמִ֔ים וְאֶת־מִכְסֵ֖ה עֹרֹ֣ת הַתְּחָשִׁ֑ים וְאֵ֖ת פָּרֹ֥כֶת הַמָּסָֽךְ׃ לה אֶת־אֲרֹ֥ן הָעֵדֻ֖ת וְאֶת־בַּדָּ֑יו וְאֵ֖ת הַכַּפֹּֽרֶת׃ לו אֶת־הַשֻּׁלְחָן֙ אֶת־כָּל־כֵּלָ֔יו וְאֵ֖ת לֶ֥חֶם הַפָּנִֽים׃ לז אֶת־הַמְּנֹרָ֨ה הַטְּהֹרָ֜ה אֶת־נֵרֹתֶ֗יהָ
איתמר בן אהרון הכהן, אולי לא מקבל את אור הזרקורים כמו אחיו אלעזר – אבל בפרשת פקודי, יש לו תפקיד מפתח מדויק, קריטי – כמעט "מאחורי הקלעים" של בניית המשכן.
כב וַיַּ֛עַשׂ אֶת־מְעִ֥יל הָאֵפֹ֖ד מַעֲשֵׂ֣ה אֹרֵ֑ג כְּלִ֖יל תְּכֵֽלֶת׃ כג וּפִֽי־הַמְּעִ֥יל בְּתוֹכ֖וֹ כְּפִ֣י תַחְרָ֑א שָׂפָ֥ה לְפִ֛יו סָבִ֖יב לֹ֥א יִקָּרֵֽעַ׃ כד וַֽיַּעֲשׂוּ֙ עַל־שׁוּלֵ֣י הַמְּעִ֔יל רִמּוֹנֵ֕י תְּכֵ֥לֶת וְאַרְגָּמָ֖ן וְתוֹלַ֣עַת שָׁנִ֑י מָשְׁזָֽר׃ כה וַיַּעֲשׂ֥וּ פַעֲמֹנֵ֖י זָהָ֣ב טָה֑וֹר וַיִּתְּנ֨וּ אֶת־הַפַּֽעֲמֹנִ֜ים בְּת֣וֹךְ הָרִמֹּנִ֗ים
אח, איזו שאלה!מלאת עומק, כאב ותקווה — ממש כמו הרגעים שאחרי משבר גדול, כשאתה מחכה לרמז קטן שהכול עוד לא אבוד…אז איך ידעו בני ישראל שהקב"ה סלח להם על חטא
אוֹי אוֹי אוֹי… איזו שאלה חזקה שאלת!הרי כל מילה בתורה מדודה ומכוונת, וכשיש חזרה – על אחת כמה וכמה שיש כאן סוד עצום! הנה הפסוק שפותח את פרשת פקודי: "אֵלֶּה
ב וַיַּ֖עַשׂ אֶת־הָאֵפֹ֑ד זָהָ֗ב תְּכֵ֧לֶת וְאַרְגָּמָ֛ן וְתוֹלַ֥עַת שָׁנִ֖י וְשֵׁ֥שׁ מָשְׁזָֽר׃ ג וַֽיְרַקְּע֞וּ אֶת־פַּחֵ֣י הַזָּהָב֮ וְקִצֵּ֣ץ פְּתִילִם֒ לַעֲשׂ֗וֹת בְּת֤וֹךְ הַתְּכֵ֙לֶת֙ וּבְת֣וֹךְ הָֽאַרְגָּמָ֔ן וּבְת֛וֹךְ תּוֹלַ֥עַת הַשָּׁנִ֖י וּבְת֣וֹךְ הַשֵּׁ֑שׁ מַעֲשֵׂ֖ה חֹשֵֽׁב׃ ד כְּתֵפֹ֥ת
אכן, יש פרשנים שמוצאים ברמז "וְאֶת בָּנָיו תַּקְרִיב" (שמות כ"ח, מ"א) רמז מקדים למות בני אהרון, נדב ואביהוא. רש"י (שם) מביא בשם המדרש שהתורה משתמשת בלשון "תַּקְרִיב" במקום "תקדיש" או
כא אֵ֣לֶּה פְקוּדֵ֤י הַמִּשְׁכָּן֙ מִשְׁכַּ֣ן הָעֵדֻ֔ת אֲשֶׁ֥ר פֻּקַּ֖ד עַל־פִּ֣י מֹשֶׁ֑ה עֲבֹדַת֙ הַלְוִיִּ֔ם בְּיַד֙ אִֽיתָמָ֔ר בֶּֽן־אַהֲרֹ֖ן הַכֹּהֵֽן׃ כב וּבְצַלְאֵ֛ל בֶּן־אוּרִ֥י בֶן־ח֖וּר לְמַטֵּ֣ה יְהוּדָ֑ה עָשָׂ֕ה אֵ֛ת כָּל־אֲשֶׁר־צִוָּ֥ה יְדוָ֖ד אֶת־מֹשֶֽׁה׃ כג וְאִתּ֗וֹ אָהֳלִיאָ֞ב
וַיַּ֣עַשׂ חִיר֔וֹם אֶת־הַ֨כִּיֹּר֔וֹת וְאֶת־הַיָּעִ֖ים וְאֶת־הַמִּזְרָק֑וֹת וַיְכַ֣ל חִירָ֗ם לַֽעֲשׂוֹת֙ אֶת־כָּל־הַמְּלָאכָ֔ה אֲשֶׁ֥ר עָשָׂ֛ה לַמֶּ֥לֶךְ שְׁלֹמֹ֖ה בֵּ֥ית יְהוָֽה׃עַמֻּדִ֣ים שְׁנַ֔יִם וְגֻלֹּ֧ת הַכֹּתָרֹ֛ת אֲשֶׁר־עַל־רֹ֥אשׁ הָֽעַמֻּדִ֖ים שְׁתָּ֑יִם וְהַשְּׂבָכ֣וֹת שְׁתַּ֔יִם לְכַסּ֗וֹת אֶת־שְׁתֵּי֙ גֻּלֹּ֣ת הַכֹּֽתָרֹ֔ת אֲשֶׁ֖ר עַל־רֹ֥אשׁ הָעַמּוּדִֽים׃וְאֶת־הָרִמֹּנִ֛ים
לח א וַיַּ֛עַשׂ אֶת־מִזְבַּ֥ח הָעֹלָ֖ה עֲצֵ֣י שִׁטִּ֑ים חָמֵשׁ֩ אַמּ֨וֹת אָרְכּ֜וֹ וְחָֽמֵשׁ־אַמּ֤וֹת רָחְבּוֹ֙ רָב֔וּעַ וְשָׁלֹ֥שׁ אַמּ֖וֹת קֹמָתֽוֹ׃ ב וַיַּ֣עַשׂ קַרְנֹתָ֗יו עַ֚ל אַרְבַּ֣ע פִּנֹּתָ֔יו מִמֶּ֖נּוּ הָי֣וּ קַרְנֹתָ֑יו וַיְצַ֥ף אֹת֖וֹ נְחֹֽשֶׁת׃ ג וַיַּ֜עַשׂ אֶֽת־כָּל־כְּלֵ֣י הַמִּזְבֵּ֗חַ אֶת־הַסִּירֹ֤ת וְאֶת־הַיָּעִים֙ וְאֶת־הַמִּזְרָקֹ֔ת אֶת־הַמִּזְלָגֹ֖ת
יז וַיַּ֥עַשׂ אֶת־הַמְּנֹרָ֖ה זָהָ֣ב טָה֑וֹר מִקְשָׁ֞ה עָשָׂ֤ה אֶת־הַמְּנֹרָה֙ יְרֵכָ֣הּ וְקָנָ֔הּ גְּבִיעֶ֛יהָ כַּפְתֹּרֶ֥יהָ וּפְרָחֶ֖יהָ מִמֶּ֥נָּה הָיֽוּ׃ יח וְשִׁשָּׁ֣ה קָנִ֔ים יֹצְאִ֖ים מִצִּדֶּ֑יהָ שְׁלֹשָׁ֣ה ׀ קְנֵ֣י מְנֹרָ֗ה מִצִּדָּהּ֙ הָֽאֶחָ֔ד וּשְׁלֹשָׁה֙ קְנֵ֣י מְנֹרָ֔ה מִצִּדָּ֖הּ הַשֵּׁנִֽי׃ יט שְׁלֹשָׁ֣ה גְ֠בִעִים מְֽשֻׁקָּדִ֞ים
כ וַיַּ֥עַשׂ אֶת־הַקְּרָשִׁ֖ים לַמִּשְׁכָּ֑ן עֲצֵ֥י שִׁטִּ֖ים עֹמְדִֽים׃ כא עֶ֥שֶׂר אַמֹּ֖ת אֹ֣רֶךְ הַקָּ֑רֶשׁ וְאַמָּה֙ וַחֲצִ֣י הָֽאַמָּ֔ה רֹ֖חַב הַקֶּ֥רֶשׁ הָאֶחָֽד׃ כב שְׁתֵּ֣י יָדֹ֗ת לַקֶּ֙רֶשׁ֙ הָֽאֶחָ֔ד מְשֻׁלָּבֹ֔ת אַחַ֖ת אֶל־אֶחָ֑ת כֵּ֣ן עָשָׂ֔ה לְכֹ֖ל קַרְשֵׁ֥י הַמִּשְׁכָּֽן׃ כג וַיַּ֥עַשׂ אֶת־הַקְּרָשִׁ֖ים לַמִּשְׁכָּ֑ן עֶשְׂרִ֣ים קְרָשִׁ֔ים
ש: מדוע התורה מדגישה ש"ויבואו האנשים על הנשים" בתרומת המשכן? האם זה רק תיאור טכני, או שיש בכך רמז עמוק יותר למעמד האישה בעבודת הקודש? בפרשת ויקהל, כאשר בני ישראל
ש: איך החזרה החוזרת ונשנית על חומרי המשכן, כלי המשכן והלבושים של הכהנים בפרשות האחרונות מרמזת על מהות העבודה הרוחנית של כל אחד מאיתנו? כאשר אנו קוראים את הפרשות האחרונות
ש: מדוע בצלאל נבחר להוביל את מלאכת המשכן, ומה ניתן ללמוד מכך על כישרון, רוחניות ויכולת ניהולית ביהדות? בחירתו של בצלאל בן אורי בן חור משבט יהודה להוביל את בניית
ש: פרשת ויקהל עוסקת באיסוף התרומות למשכן, אבל מה אפשר ללמוד מהעובדה שהעם הביאו יותר ממה שהיה צורך? איך זה משקף את ההבנה העמוקה של עם ישראל לגבי עבודת ה’?
התורה פותחת את פרשת ויקהל בציווי על השבת, לפני שהיא עוברת לתיאור מעשה הקמת המשכן. השאלה הנשאלת היא מדוע התורה חוזרת שוב על מצוות השבת, הרי כבר קיבלנו את הציווי
ח וַיַּעֲשׂ֨וּ כָל־חֲכַם־לֵ֜ב בְּעֹשֵׂ֧י הַמְּלָאכָ֛ה אֶת־הַמִּשְׁכָּ֖ן עֶ֣שֶׂר יְרִיעֹ֑ת שֵׁ֣שׁ מָשְׁזָ֗ר וּתְכֵ֤לֶת וְאַרְגָּמָן֙ וְתוֹלַ֣עַת שָׁנִ֔י כְּרֻבִ֛ים מַעֲשֵׂ֥ה חֹשֵׁ֖ב עָשָׂ֥ה אֹתָֽם׃ ט אֹ֜רֶךְ הַיְרִיעָ֣ה הָֽאַחַ֗ת שְׁמֹנֶ֤ה וְעֶשְׂרִים֙ בָּֽאַמָּ֔ה וְרֹ֙חַב֙ אַרְבַּ֣ע בָּֽאַמָּ֔ה הַיְרִיעָ֖ה
ל וַיֹּ֤אמֶר מֹשֶׁה֙ אֶל־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל רְא֛וּ קָרָ֥א יְדוָ֖ד בְּשֵׁ֑ם בְּצַלְאֵ֛ל בֶּן־אוּרִ֥י בֶן־ח֖וּר לְמַטֵּ֥ה יְהוּדָֽה׃ לא וַיְמַלֵּ֥א אֹת֖וֹ ר֣וּחַ אֱלֹהִ֑ים בְּחָכְמָ֛ה בִּתְבוּנָ֥ה וּבְדַ֖עַת וּבְכָל־מְלָאכָֽה׃ לב וְלַחְשֹׁ֖ב מַֽחַשָׁבֹ֑ת לַעֲשֹׂ֛ת בַּזָּהָ֥ב וּבַכֶּ֖סֶף וּבַנְּחֹֽשֶׁת׃
כא וַיָּבֹ֕אוּ כָּל־אִ֖ישׁ אֲשֶׁר־נְשָׂא֣וֹ לִבּ֑וֹ וְכֹ֡ל אֲשֶׁר֩ נָדְבָ֨ה רוּח֜וֹ אֹת֗וֹ הֵ֠בִיאוּ אֶת־תְּרוּמַ֨ת יְדוָ֜ד לִמְלֶ֨אכֶת אֹ֤הֶל מוֹעֵד֙ וּלְכָל־עֲבֹ֣דָת֔וֹ וּלְבִגְדֵ֖י הַקֹּֽדֶשׁ׃ כב וַיָּבֹ֥אוּ הָאֲנָשִׁ֖ים עַל־הַנָּשִׁ֑ים כֹּ֣ל ׀ נְדִ֣יב לֵ֗ב הֵ֠בִיאוּ חָ֣ח וָנֶ֜זֶם
״כל איש חכם לב אשר נתן ידוד חכמה בלבו כל אשר נשאו לבו לקרבה אל המלאכה לעשות אותה.״ למה הכוונה חכמה בליבו? "חָכְמַת לֵב" – מהי החכמה שנמצאת בלב ולא
לה א וַיַּקְהֵ֣ל מֹשֶׁ֗ה אֶֽת־כָּל־עֲדַ֛ת בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל וַיֹּ֣אמֶר אֲלֵהֶ֑ם אֵ֚לֶּה הַדְּבָרִ֔ים אֲשֶׁר־צִוָּ֥ה יְדוָ֖ד לַעֲשֹׂ֥ת אֹתָֽם׃ ב שֵׁ֣שֶׁת יָמִים֮ תֵּעָשֶׂ֣ה מְלָאכָה֒ וּבַיּ֣וֹם הַשְּׁבִיעִ֗י יִהְיֶ֨ה לָכֶ֥ם קֹ֛דֶשׁ שַׁבַּ֥ת שַׁבָּת֖וֹן לַידוָ֑ד כָּל־הָעֹשֶׂ֥ה ב֛וֹ
הקטורת הייתה אחד החלקים המרכזיים והנעלים בעבודת המשכן ובית המקדש. היא הוקטרה פעמיים ביום על מזבח הזהב שבקודש, בבוקר ובערב, וייצרה ריח נעים שהיתמר והפיץ קדושה. אבל מעבר לניחוח שלה,
המשמעות העמוקה של קרני האור שפלטו פניו של משה וכיצד זה מתקשר לחוכמה האלוקית ולמנהיגות אחת התמונות העוצמתיות ביותר בתורה מתרחשת כאשר משה רבנו יורד מהר סיני עם הלוחות השניים,
חטא העגל היה אחד האירועים המטלטלים ביותר בהיסטוריה של עם ישראל, והוא שינה לעד את מערכת היחסים בין עם ישראל לה'. כדי להבין את ההשלכות של החטא ואת מסריו העמוקים,
המשמעות הסמלית של שבירת הלוחות על ידי משה רבנו והשפעתה על ההבנה שלנו לגבי מתן תורה שבירת הלוחות על ידי משה רבנו לאחר חטא העגל היא אחד האירועים הדרמטיים ביותר
חטא העגל נחשב לאחד החטאים החמורים ביותר בתולדות עם ישראל, משום שהוא התרחש זמן קצר לאחר מתן תורה, רגע השיא שבו עם ישראל חווה התגלות אלוקית ישירה. מעמד הר סיני
פיטום הקטורת, שהוא סדר ערבוב המרכיבים של הקטורת שהוקטרה במשכן ובמקדש, נושא עמו משמעויות רוחניות עמוקות ומסר רלוונטי לעבודה הרוחנית של האדם. 1. הקטורת במקדש הקטורת הוקטרה פעמיים ביום, בבוקר
מדוע משה רבנו לא נזכר בשמו בפרשת תצווה? מה פשר ההיעדרות של שמו של משה? ומה הרמזים הגלומים בכך על מנהיגות, ענווה וגזרות היסטוריות? פרשת תצווה היא הפרשה היחידה בתורה,
הקשר בין בגדי הכהונה והתיקון הרוחני של עם ישראל כיצד בגדי הכהן הגדול מכפרים על חטאי העם? ומהו הרמז הסמוי שמסתתר בעיצובם? 1. בגדי הכהונה – לא רק לבוש, אלא
הבחירה בשמן זית זך למנורת המשכן אינה מקרית, ויש בה עומק עצום שמתחבר הן לרובד הפשט והן לרובד הסוד והפנימיות. 1. הסיבה הפיזית והמעשית – טוהר הבעירה בפרשת תצווה נאמר:"וְאַתָּה
"בפרשת יתרו מובא שה’ אמר לעם ישראל להיות “ממלכת כהנים וגוי קדוש” – מהו הפירוש העמוק של הגדרה זו, וכיצד היא משפיעה על התפקיד הייחודי של עם ישראל בעולם?" "וְאַתֶּם
שירת הים – משמעות ומסר שירת הים, הנאמרת בפרשת בשלח (שמות ט"ו, א'-י"ח), היא שירה מרגשת ועמוקה שהושר על ידי בני ישראל לאחר קריעת ים סוף והצלתם מידי המצרים. השירה
משמעות ברכת כהנים ומדוע היא כה עוצמתית? ברכת כהנים היא אחת מהברכות החזקות והקדושות ביותר בתורה, והיא מופיעה בספר במדבר (ו', כ"ב-כ"ז): יְבָרֶכְךָ ה' וְיִשְׁמְרֶךָ.יָאֵר ה' פָּנָיו אֵלֶיךָ וִיחֻנֶּךָּ.יִשָּׂא ה'
החיים מלאים באתגרים – בין אם זה קושי אישי, כלכלי, בריאותי, נפשי או רוחני. תורת ישראל מעניקה לנו כלים עוצמתיים להתמודדות עם כל קושי, בעזרת אמונה, תפילה, חכמה והבנה עמוקה
המספרים בתורה אינם מקריים. כל אות וכל מספר בתורה טומנים בחובם רמזים עמוקים על הבריאה, על סדרי העולם ועל הנהגת ה'. חז"ל, חכמי הקבלה ורבנים לאורך הדורות גילו כי למספרים
השאלה "האם התורה והמדע סותרים זה את זה?" היא אחת השאלות המרכזיות שמעסיקות רבים. מצד אחד, התורה ניתנה לפני אלפי שנים, ומצד שני, המדע מתקדם בכל דור עם תגליות חדשות.
אם היית שואל אותי על הנושא הכי מעניין לספר עליו, הייתי בוחר לעסוק במערכת היחסים העמוקה בין האדם לבוראו דרך סיפורי התורה. אחד הנושאים המרתקים שבהם הוא המסע הרוחני של
השאלה "איך מתכוננים לגאולה?" היא אחת השאלות החשובות ביותר בדור שלנו, במיוחד כשאנו חיים בתקופה בה סימני הגאולה מתקרבים יותר ויותר. התורה, חז"ל, הקבלה והחסידות מספקים לנו תשובות עמוקות על
הסיפור של יציאת מצרים הוא אחד הנרטיבים המרכזיים והמשפיעים ביותר בתולדות האנושות, והעובדה שרוב העולם מכיר אותו נובעת מכמה גורמים היסטוריים, דתיים ותרבותיים שתרמו להפצתו והשפעתו: 1. התורה והפצתה דרך
השאלה "איך אפשר לדעת מה התפקיד שלי בעולם?" היא אחת השאלות העמוקות ביותר שאדם יכול לשאול את עצמו. חז"ל ותורת הקבלה מעניקים לנו כלים מעשיים ורוחניים לגילוי הייעוד שלנו, וזהו
״הריני אוהב כל אחד ואחד מבני ישראל״ מה אתה יכול לספר על התפילה שאומרים בבוקר אחרי ותתפלל חנה? התפילה "הריני מקבל עלי מצוות עשה של ואהבת לרעך כמוך", המתחילה במילים
נוסחת איינשטיין המפורסמת, E=mc2E = mc^2E=mc2, היא ביטוי יסודי בפיזיקה שמקשר בין אנרגיה (EEE), מסה (mmm), ומהירות האור בריבוע (c2c^2c2). נוסחה זו היא חלק מתורת היחסות הפרטית של איינשטיין, והיא
"מה דעתך על התיאוריה הפולי-ווגאלית ועל מלמול תפילה בבית הכנסת בכל בוקר?" התיאוריה הפולי-ווגאלית (Polyvagal Theory), שפותחה על ידי הפסיכולוג ד"ר סטיבן פורג'ס, עוסקת במערכת העצבים האוטונומית, בדגש על עצב
"בהמשך למעשה של ציפורה – הפרשה מדברת על משה ופרעה והסיפור הוא ממש ידוע, אבל בין השורות אפשר למצוא לא מעט גיבורות שהובילו מה שנקרא "מאחורי הקלעים" ולא תמיד שמים
שאלה מעניינת מאוד! הסיבה לכך שאומרים קדיש בארמית ולא בעברית קשורה לכמה הסברים עמוקים ומרתקים, הן מהבחינה ההיסטורית והן מהבחינה הרוחנית. 1. שפת העם בזמנם בתקופת התלמוד, ארמית הייתה השפה
ספר תהילים הוא מקור בלתי נדלה לעידוד, נחמה וחיזוק בזמנים של מצוקה, והוא מלווה את עם ישראל מזה אלפי שנים במצבים של שמחה וגם בצרות. הנה כמה סיבות מדוע ספר
מושג האחדות ב"שמע ישראל" מתבטא בצורה עמוקה ומקיפה בשני רבדים עיקריים: 1. האחדות האלוקית בפסוק המרכזי: "שמע ישראל, ה' אלוקינו ה' אחד" (דברים ו, ד), מופיעה הכרזה חד משמעית על
שאלתך נוגעת לאחת הסוגיות היפות והמרתקות על מקורה של תפילת ערבית. הנה התשובה בהתבסס על מקורות חז"ל: תפילת ערבית ותיקונה על ידי יעקב האם הנוסח נשמר כפי שהיה בתקופת יעקב?
אז למה לא מודיעים? שימו לב למילים המופיעות במודגש ״הוֹדוּ לַה' קִרְאוּ בִּשְׁמוֹ הוֹדִיעוּ בָעַמִּים עֲלִילוֹתָיו׃שִׁירוּ־לוֹ זַמְּרוּ־לוֹ שִׂיחוּ בְּכָל־נִפְלְאוֹתָיו׃״ תהילים קה …״שירו לה׳ כל הארץ. בשרו מיום אל יום ישועתו: