העמיקו את לימוד התורה עם בינה מלאכותית. נבנה כפרוייקט חופשי לתועלת הציבור ולהאדרת תורה בישראל ובעולם. מוזמנים לשתף. הירשמו לעדכונים לקבל תובנות מעוררות השראה, שאלות מעמיקות ואת פירוש העלייה היומית מפרשת השבוע.
כט כָּל־חֵ֗רֶם אֲשֶׁ֧ר יָחֳרַ֛ם מִן־הָאָדָ֖ם לֹ֣א יִפָּדֶ֑ה מ֖וֹת יוּמָֽת׃ ל וְכָל־מַעְשַׂ֨ר הָאָ֜רֶץ מִזֶּ֤רַע הָאָ֙רֶץ֙ מִפְּרִ֣י הָעֵ֔ץ לַידוָ֖ד ה֑וּא קֹ֖דֶשׁ לַֽידוָֽד׃ לא וְאִם־גָּאֹ֥ל יִגְאַ֛ל אִ֖ישׁ מִמַּֽעַשְׂר֑וֹ חֲמִשִׁית֖וֹ יֹסֵ֥ף עָלָֽיו׃ לב וְכָל־מַעְשַׂ֤ר בָּקָר֙ וָצֹ֔אן כֹּ֥ל אֲשֶׁר־יַעֲבֹ֖ר תַּ֣חַת הַשָּׁ֑בֶט הָֽעֲשִׂירִ֕י
כב וְאִם֙ אֶת־שְׂדֵ֣ה מִקְנָת֔וֹ אֲשֶׁ֕ר לֹ֖א מִשְּׂדֵ֣ה אֲחֻזָּת֑וֹ יַקְדִּ֖ישׁ לַֽידוָֽד׃ כג וְחִשַּׁב־ל֣וֹ הַכֹּהֵ֗ן אֵ֚ת מִכְסַ֣ת הָֽעֶרְכְּךָ֔ עַ֖ד שְׁנַ֣ת הַיֹּבֵ֑ל וְנָתַ֤ן אֶת־הָעֶרְכְּךָ֙ בַּיּ֣וֹם הַה֔וּא קֹ֖דֶשׁ לַידוָֽד׃ כד בִּשְׁנַ֤ת הַיּוֹבֵל֙ יָשׁ֣וּב הַשָּׂדֶ֔ה לַאֲשֶׁ֥ר קָנָ֖הוּ מֵאִתּ֑וֹ לַאֲשֶׁר־ל֖וֹ אֲחֻזַּ֥ת
טז וְאִ֣ם ׀ מִשְּׂדֵ֣ה אֲחֻזָּת֗וֹ יַקְדִּ֥ישׁ אִישׁ֙ לַֽידוָ֔ד וְהָיָ֥ה עֶרְכְּךָ֖ לְפִ֣י זַרְע֑וֹ זֶ֚רַע חֹ֣מֶר שְׂעֹרִ֔ים בַּחֲמִשִּׁ֖ים שֶׁ֥קֶל כָּֽסֶף׃ יז אִם־מִשְּׁנַ֥ת הַיֹּבֵ֖ל יַקְדִּ֣ישׁ שָׂדֵ֑הוּ כְּעֶרְכְּךָ֖ יָקֽוּם׃ יח וְאִם־אַחַ֣ר הַיֹּבֵל֮ יַקְדִּ֣ישׁ שָׂדֵהוּ֒ וְחִשַּׁב־ל֨וֹ הַכֹּהֵ֜ן אֶת־הַכֶּ֗סֶף עַל־פִּ֤י הַשָּׁנִים֙
כז א וַיְדַבֵּ֥ר יְדוָ֖ד אֶל־מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר׃ ב דַּבֵּ֞ר אֶל־בְּנֵ֤י יִשְׂרָאֵל֙ וְאָמַרְתָּ֣ אֲלֵהֶ֔ם אִ֕ישׁ כִּ֥י יַפְלִ֖א נֶ֑דֶר בְּעֶרְכְּךָ֥ נְפָשֹׁ֖ת לַֽידוָֽד׃ ג וְהָיָ֤ה עֶרְכְּךָ֙ הַזָּכָ֔ר מִבֶּן֙ עֶשְׂרִ֣ים שָׁנָ֔ה וְעַ֖ד בֶּן־שִׁשִּׁ֣ים שָׁנָ֑ה וְהָיָ֣ה עֶרְכְּךָ֗ חֲמִשִּׁ֛ים שֶׁ֥קֶל כֶּ֖סֶף בְּשֶׁ֥קֶל הַקֹּֽדֶשׁ׃ ד וְאִם־נְקֵבָ֖ה
י וַאֲכַלְתֶּ֥ם יָשָׁ֖ן נוֹשָׁ֑ן וְיָשָׁ֕ן מִפְּנֵ֥י חָדָ֖שׁ תּוֹצִֽיאוּ׃ יא וְנָתַתִּ֥י מִשְׁכָּנִ֖י בְּתוֹכְכֶ֑ם וְלֹֽא־תִגְעַ֥ל נַפְשִׁ֖י אֶתְכֶֽם׃ יב וְהִתְהַלַּכְתִּי֙ בְּת֣וֹכְכֶ֔ם וְהָיִ֥יתִי לָכֶ֖ם לֵֽאלֹהִ֑ים וְאַתֶּ֖ם תִּהְיוּ־לִ֥י לְעָֽם׃ יג אֲנִ֞י יְדוָ֣ד אֱלֹֽהֵיכֶ֗ם אֲשֶׁ֨ר הוֹצֵ֤אתִי אֶתְכֶם֙ מֵאֶ֣רֶץ מִצְרַ֔יִם מִֽהְיֹ֥ת לָהֶ֖ם עֲבָדִ֑ים וָאֶשְׁבֹּר֙
ו וְנָתַתִּ֤י שָׁלוֹם֙ בָּאָ֔רֶץ וּשְׁכַבְתֶּ֖ם וְאֵ֣ין מַחֲרִ֑יד וְהִשְׁבַּתִּ֞י חַיָּ֤ה רָעָה֙ מִן־הָאָ֔רֶץ וְחֶ֖רֶב לֹא־תַעֲבֹ֥ר בְּאַרְצְכֶֽם׃ ז וּרְדַפְתֶּ֖ם אֶת־אֹיְבֵיכֶ֑ם וְנָפְל֥וּ לִפְנֵיכֶ֖ם לֶחָֽרֶב ח וְרָדְפוּ֨ מִכֶּ֤ם חֲמִשָּׁה֙ מֵאָ֔ה וּמֵאָ֥ה מִכֶּ֖ם רְבָבָ֣ה יִרְדֹּ֑פוּ וְנָפְל֧וּ אֹיְבֵיכֶ֛ם לִפְנֵיכֶ֖ם לֶחָֽרֶב׃ ט וּפָנִ֣יתִי אֲלֵיכֶ֔ם וְהִפְרֵיתִ֣י
ג אִם־בְּחֻקֹּתַ֖י תֵּלֵ֑כוּ וְאֶת־מִצְוֹתַ֣י תִּשְׁמְר֔וּ וַעֲשִׂיתֶ֖ם אֹתָֽם׃ ד וְנָתַתִּ֥י גִשְׁמֵיכֶ֖ם בְּעִתָּ֑ם וְנָתְנָ֤ה הָאָ֙רֶץ֙ יְבוּלָ֔הּ וְעֵ֥ץ הַשָּׂדֶ֖ה יִתֵּ֥ן פִּרְיֽוֹ׃ ה וְהִשִּׂ֨יג לָכֶ֥ם דַּ֙יִשׁ֙ אֶת־בָּצִ֔יר וּבָצִ֖יר יַשִּׂ֣יג אֶת־זָ֑רַע וַאֲכַלְתֶּ֤ם לַחְמְכֶם֙ לָשֹׂ֔בַע וִֽישַׁבְתֶּ֥ם לָבֶ֖טַח בְּאַרְצְכֶֽם׃ "אִם בְּחֻקֹּתַי תֵּלֵכוּ…"
סקירה מדעית-תורנית על ההשפעות הסביבתיות של מנוחת הקרקע כולנו מכירים את הפסוק: "וְשָׁבְתָה הָאָרֶץ שַׁבָּת לַה'" (ויקרא כ"ה, ב). אבל האם מנוחת האדמה בשנה השביעית – שנת השמיטה – היא
📜 הפסוקים (ויקרא כ"ה, ל"ה–ל"ז): "וְכִֽי־יָמוּךְ אָחִיךָ וּמָטָה יָדוֹ עִמָּךְ וְהֶחֱזַקְתָּ בּוֹ…אַל־תִּקַּח מֵאִתּוֹ נֶשֶׁךְ וְתַרְבִּית וְיָרֵאתָ מֵאֱלֹהֶיךָ…אֶת־כַּסְפְּךָ לֹא־תִתֵּן לוֹ בְנֶשֶׁךְ וּבְמַרְבִּית לֹא־תִתֵּן אָכְלֶךָ" ✨ המשמעות הרוחנית: 1. כסף הוא כלי
מז וְכִ֣י תַשִּׂ֗יג יַ֣ד גֵּ֤ר וְתוֹשָׁב֙ עִמָּ֔ךְ וּמָ֥ךְ אָחִ֖יךָ עִמּ֑וֹ וְנִמְכַּ֗ר לְגֵ֤ר תּוֹשָׁב֙ עִמָּ֔ךְ א֥וֹ לְעֵ֖קֶר מִשְׁפַּ֥חַת גֵּֽר׃ מח אַחֲרֵ֣י נִמְכַּ֔ר גְּאֻלָּ֖ה תִּהְיֶה־לּ֑וֹ אֶחָ֥ד מֵאֶחָ֖יו יִגְאָלֶֽנּוּ׃ מט אוֹ־דֹד֞וֹ א֤וֹ בֶן־דֹּדוֹ֙ יִגְאָלֶ֔נּוּ אֽוֹ־מִשְּׁאֵ֧ר בְּשָׂר֛וֹ מִמִּשְׁפַּחְתּ֖וֹ יִגְאָלֶ֑נּוּ
לט וְכִֽי־יָמ֥וּךְ אָחִ֛יךָ עִמָּ֖ךְ וְנִמְכַּר־לָ֑ךְ לֹא־תַעֲבֹ֥ד בּ֖וֹ עֲבֹ֥דַת עָֽבֶד׃ מ כְּשָׂכִ֥יר כְּתוֹשָׁ֖ב יִהְיֶ֣ה עִמָּ֑ךְ עַד־שְׁנַ֥ת הַיֹּבֵ֖ל יַעֲבֹ֥ד עִמָּֽךְ׃ מא וְיָצָא֙ מֵֽעִמָּ֔ךְ ה֖וּא וּבָנָ֣יו עִמּ֑וֹ וְשָׁב֙ אֶל־מִשְׁפַּחְתּ֔וֹ וְאֶל־אֲחֻזַּ֥ת אֲבֹתָ֖יו יָשֽׁוּב׃ מב כִּֽי־עֲבָדַ֣י הֵ֔ם אֲשֶׁר־הוֹצֵ֥אתִי אֹתָ֖ם מֵאֶ֣רֶץ מִצְרָ֑יִם לֹ֥א
הקשר שאתה מעלה – בין עיר מוקפת חומה בפרשת בהר ובין לב סגור ורגשות נעולים – הוא רעיון דרשני עמוק שנוגע בלב מהותה של פרשת בהר, וגם בלב האדם. הפסוק:
כט וְאִ֗ישׁ כִּֽי־יִמְכֹּ֤ר בֵּית־מוֹשַׁב֙ עִ֣יר חוֹמָ֔ה וְהָיְתָה֙ גְּאֻלָּת֔וֹ עַד־תֹּ֖ם שְׁנַ֣ת מִמְכָּר֑וֹ יָמִ֖ים תִּהְיֶ֥ה גְאֻלָּתֽוֹ׃ ל וְאִ֣ם לֹֽא־יִגָּאֵ֗ל עַד־מְלֹ֣את לוֹ֮ שָׁנָ֣ה תְמִימָה֒ וְ֠קָם הַבַּ֨יִת אֲשֶׁר־בָּעִ֜יר אֲשֶׁר לא [לוֹ] חֹמָ֗ה לַצְּמִיתֻ֛ת לַקֹּנֶ֥ה אֹת֖וֹ
כה כִּֽי־יָמ֣וּךְ אָחִ֔יךָ וּמָכַ֖ר מֵאֲחֻזָּת֑וֹ וּבָ֤א גֹֽאֲלוֹ֙ הַקָּרֹ֣ב אֵלָ֔יו וְגָאַ֕ל אֵ֖ת מִמְכַּ֥ר אָחִֽיו׃ כו וְאִ֕ישׁ כִּ֛י לֹ֥א יִֽהְיֶה־לּ֖וֹ גֹּאֵ֑ל וְהִשִּׂ֣יגָה יָד֔וֹ וּמָצָ֖א כְּדֵ֥י גְאֻלָּתֽוֹ׃ כז וְחִשַּׁב֙ אֶת־שְׁנֵ֣י מִמְכָּר֔וֹ וְהֵשִׁיב֙ אֶת־הָ֣עֹדֵ֔ף
יט וְנָתְנָ֤ה הָאָ֙רֶץ֙ פִּרְיָ֔הּ וַאֲכַלְתֶּ֖ם לָשֹׂ֑בַע וִֽישַׁבְתֶּ֥ם לָבֶ֖טַח עָלֶֽיהָ׃ כ וְכִ֣י תֹאמְר֔וּ מַה־נֹּאכַ֖ל בַּשָּׁנָ֣ה הַשְּׁבִיעִ֑ת הֵ֚ן לֹ֣א נִזְרָ֔ע וְלֹ֥א נֶאֱסֹ֖ף אֶת־תְּבוּאָתֵֽנוּ׃ כא וְצִוִּ֤יתִי אֶת־בִּרְכָתִי֙ לָכֶ֔ם בַּשָּׁנָ֖ה הַשִּׁשִּׁ֑ית וְעָשָׂת֙ אֶת־הַתְּבוּאָ֔ה לִשְׁלֹ֖שׁ הַשָּׁנִֽים׃ כב וּזְרַעְתֶּ֗ם אֵ֚ת הַשָּׁנָ֣ה הַשְּׁמִינִ֔ת וַאֲכַלְתֶּ֖ם
יד וְכִֽי־תִמְכְּר֤וּ מִמְכָּר֙ לַעֲמִיתֶ֔ךָ א֥וֹ קָנֹ֖ה מִיַּ֣ד עֲמִיתֶ֑ךָ אַל־תּוֹנ֖וּ אִ֥ישׁ אֶת־אָחִֽיו׃ טו בְּמִסְפַּ֤ר שָׁנִים֙ אַחַ֣ר הַיּוֹבֵ֔ל תִּקְנֶ֖ה מֵאֵ֣ת עֲמִיתֶ֑ךָ בְּמִסְפַּ֥ר שְׁנֵֽי־תְבוּאֹ֖ת יִמְכָּר־לָֽךְ׃ טז לְפִ֣י ׀ רֹ֣ב הַשָּׁנִ֗ים תַּרְבֶּה֙ מִקְנָת֔וֹ וּלְפִי֙
כה א וַיְדַבֵּ֤ר יְדוָד֙ אֶל־מֹשֶׁ֔ה בְּהַ֥ר סִינַ֖י לֵאמֹֽר׃ ב דַּבֵּ֞ר אֶל־בְּנֵ֤י יִשְׂרָאֵל֙ וְאָמַרְתָּ֣ אֲלֵהֶ֔ם כִּ֤י תָבֹ֙אוּ֙ אֶל־הָאָ֔רֶץ אֲשֶׁ֥ר אֲנִ֖י נֹתֵ֣ן לָכֶ֑ם וְשָׁבְתָ֣ה הָאָ֔רֶץ שַׁבָּ֖ת לַידוָֽד׃ ג שֵׁ֤שׁ שָׁנִים֙ תִּזְרַ֣ע שָׂדֶ֔ךָ וְשֵׁ֥שׁ שָׁנִ֖ים תִּזְמֹ֣ר כַּרְמֶ֑ךָ וְאָסַפְתָּ֖ אֶת־תְּבוּאָתָֽהּ׃ ד וּבַשָּׁנָ֣ה
כד א וַיְדַבֵּ֥ר יְדוָ֖ד אֶל־מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר׃ ב צַ֞ו אֶת־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל וְיִקְח֨וּ אֵלֶ֜יךָ שֶׁ֣מֶן זַ֥יִת זָ֛ךְ כָּתִ֖ית לַמָּא֑וֹר לְהַעֲלֹ֥ת נֵ֖ר תָּמִֽיד׃ ג מִחוּץ֩ לְפָרֹ֨כֶת הָעֵדֻ֜ת בְּאֹ֣הֶל מוֹעֵ֗ד יַעֲרֹךְ֩ אֹת֨וֹ אַהֲרֹ֜ן מֵעֶ֧רֶב עַד־בֹּ֛קֶר לִפְנֵ֥י יְדוָ֖ד תָּמִ֑יד חֻקַּ֥ת עוֹלָ֖ם
שאלה זו לוקחת את איגרת הרמב"ן מהמקום של "טקסט מוסרי" ומעבירה אותו לעולמות של טיפול רגשי, פסיכולוגיה מודרנית, והתפתחות אישית. והתשובה? לא רק שאפשר – אלא כדאי מאוד, ואפילו אפשר
השוואת האש של ל"ג בעומר לאש בסנה, לאש אליהו, ולאור הגנוז – חושפת רצף אחד של אש אלוקית שעוברת דרך ההיסטוריה ומתגלה בל"ג בעומר בשיא עצמתה. 🔥 1. אש הסנה
לג וַיְדַבֵּ֥ר יְדוָ֖ד אֶל־מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר׃ לד דַּבֵּ֛ר אֶל־בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל לֵאמֹ֑ר בַּחֲמִשָּׁ֨ה עָשָׂ֜ר י֗וֹם לַחֹ֤דֶשׁ הַשְּׁבִיעִי֙ הַזֶּ֔ה חַ֧ג הַסֻּכּ֛וֹת שִׁבְעַ֥ת יָמִ֖ים לַידֹוָֽד׃ לה בַּיּ֥וֹם הָרִאשׁ֖וֹן מִקְרָא־קֹ֑דֶשׁ כָּל־מְלֶ֥אכֶת עֲבֹדָ֖ה לֹ֥א תַעֲשֽׂוּ׃ לו שִׁבְעַ֣ת יָמִ֔ים תַּקְרִ֥יבוּ אִשֶּׁ֖ה לַידוָ֑ד בַּיּ֣וֹם הַשְּׁמִינִ֡י
הנה מה שמסתתר באמת מאחורי המדורות של ל"ג בעומר: 🔥 האש של ל"ג בעומר – סמל או סוד? לכאורה – הילדים מדליקים מדורות, שרים, צולים תפוחי אדמה…אבל למה דווקא מדורה?
✨ הקשר הסודי בין ל"ג בעומר ל”סוד האור” בקבלה 🔥 ל”ג בעומר – סוד האור שבין הספירות ל”ג בעומר חל ביום ה-33 לספירת העומר – ובלשון הקבלה מדובר בדיוק בספירת
מהי "הילולא" – ולמה עושים שמחה בל"ג בעומר? הילולא – לא פטירה אלא חתונה המילה "הילולא" בארמית משמעותה שמחה, חתונה. ומכאן הפלא:כיצד יום שבו נפטר אדם – ובפרט צדיק –
איך כל פסוק הופך לאוצר, כל שיעור למסע וכל נשמה לפירוש חדש? גלו את הסודות שהיו פתוחים רק למי שיודע את הדרך לפרד״ס. כולל תרגול מעשי כשהפסוק "בראשית ברא אלוקים"
איגרת הרמב"ן, שנראית במבט ראשון כמכתב מוסר פשוט, טומנת בחובה מפת דרכים רוחנית – ואם קוראים אותה בעיניים קבליות, רואים שהיא מהדהדת את עשר הספירות ואת סדר ההשתלשלות הרוחנית –
קין והבל – שני האחים הראשונים בעולם. שניהם מקריבים קורבן. אבל רק הקורבן של הבל מתקבל. קין כועס, מקנא – ובסוף רוצח. הפסוק המפתח: "וַיִּחַר לְקַיִן מְאֹד וַיִּפְּלוּ פָּנָיו… לַפֶּתַח
אגרת הרמב"ן – או בשמה הנפוץ: איגרת המוסר – היא מכתב מוסר נדיר בעוצמתו ובעדינותו, שכתב הרמב"ן (רבי משה בן נחמן, מגדולי חכמי ספרד במאה ה-13) לבנו. מטרתה: להנחיל לו
כג וַיְדַבֵּ֥ר יְדוָ֖ד אֶל־מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר׃ כד דַּבֵּ֛ר אֶל־בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל לֵאמֹ֑ר בַּחֹ֨דֶשׁ הַשְּׁבִיעִ֜י בְּאֶחָ֣ד לַחֹ֗דֶשׁ יִהְיֶ֤ה לָכֶם֙ שַׁבָּת֔וֹן זִכְר֥וֹן תְּרוּעָ֖ה מִקְרָא־קֹֽדֶשׁ׃ כה כָּל־מְלֶ֥אכֶת עֲבֹדָ֖ה לֹ֣א תַעֲשׂ֑וּ וְהִקְרַבְתֶּ֥ם אִשֶּׁ֖ה לַידוָֽד׃ כו וַיְדַבֵּ֥ר יְדוָ֖ד אֶל־מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר׃ כז אַ֡ךְ בֶּעָשׂ֣וֹר לַחֹדֶשׁ֩ הַשְּׁבִיעִ֨י הַזֶּ֜ה
כג א וַיְדַבֵּ֥ר יְדוָ֖ד אֶל־מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר׃ ב דַּבֵּ֞ר אֶל־בְּנֵ֤י יִשְׂרָאֵל֙ וְאָמַרְתָּ֣ אֲלֵהֶ֔ם מוֹעֲדֵ֣י יְדוָ֔ד אֲשֶׁר־תִּקְרְא֥וּ אֹתָ֖ם מִקְרָאֵ֣י קֹ֑דֶשׁ אֵ֥לֶּה הֵ֖ם מוֹעֲדָֽי׃ ג שֵׁ֣שֶׁת יָמִים֮ תֵּעָשֶׂ֣ה מְלָאכָה֒ וּבַיּ֣וֹם הַשְּׁבִיעִ֗י שַׁבַּ֤ת שַׁבָּתוֹן֙ מִקְרָא־קֹ֔דֶשׁ כָּל־מְלָאכָ֖ה לֹ֣א תַעֲשׂ֑וּ שַׁבָּ֥ת הִוא֙
יז וַיְדַבֵּ֥ר יְדוָ֖ד אֶל־מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר׃ יח דַּבֵּ֨ר אֶֽל־אַהֲרֹ֜ן וְאֶל־בָּנָ֗יו וְאֶל֙ כָּל־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל וְאָמַרְתָּ֖ אֲלֵהֶ֑ם אִ֣ישׁ אִישׁ֩ מִבֵּ֨ית יִשְׂרָאֵ֜ל וּמִן־הַגֵּ֣ר בְּיִשְׂרָאֵ֗ל אֲשֶׁ֨ר יַקְרִ֤יב קָרְבָּנוֹ֙ לְכָל־נִדְרֵיהֶם֙ וּלְכָל־נִדְבוֹתָ֔ם אֲשֶׁר־יַקְרִ֥יבוּ לַידוָ֖ד לְעֹלָֽה׃ יט לִֽרְצֹנְכֶ֑ם תָּמִ֣ים זָכָ֔ר בַּבָּקָ֕ר בַּכְּשָׂבִ֖ים וּבָֽעִזִּֽים׃ כ כֹּ֛ל
טז וַיְדַבֵּ֥ר יְדוָ֖ד אֶל־מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר׃ יז דַּבֵּ֥ר אֶֽל־אַהֲרֹ֖ן לֵאמֹ֑ר אִ֣ישׁ מִֽזַּרְעֲךָ֞ לְדֹרֹתָ֗ם אֲשֶׁ֨ר יִהְיֶ֥ה בוֹ֙ מ֔וּם לֹ֣א יִקְרַ֔ב לְהַקְרִ֖יב לֶ֥חֶם אֱלֹהָֽיו׃ יח כִּ֥י כָל־אִ֛ישׁ אֲשֶׁר־בּ֥וֹ מ֖וּם לֹ֣א יִקְרָ֑ב אִ֤ישׁ עִוֵּר֙ א֣וֹ פִסֵּ֔חַ א֥וֹ חָרֻ֖ם א֥וֹ
כא א וַיֹּ֤אמֶר יְדוָד֙ אֶל־מֹשֶׁ֔ה אֱמֹ֥ר אֶל־הַכֹּהֲנִ֖ים בְּנֵ֣י אַהֲרֹ֑ן וְאָמַרְתָּ֣ אֲלֵהֶ֔ם לְנֶ֥פֶשׁ לֹֽא־יִטַּמָּ֖א בְּעַמָּֽיו׃ ב כִּ֚י אִם־לִשְׁאֵר֔וֹ הַקָּרֹ֖ב אֵלָ֑יו לְאִמּ֣וֹ וּלְאָבִ֔יו וְלִבְנ֥וֹ וּלְבִתּ֖וֹ וּלְאָחִֽיו׃ ג וְלַאֲחֹת֤וֹ הַבְּתוּלָה֙ הַקְּרוֹבָ֣ה אֵלָ֔יו אֲשֶׁ֥ר לֹֽא־הָיְתָ֖ה לְאִ֑ישׁ לָ֖הּ יִטַּמָּֽא׃ ד לֹ֥א יִטַּמָּ֖א בַּ֣עַל
מאחורי האיסור הזה מסתתר עולם שלם של סמליות, הפרדה, גבולות וקדושה. והנה הפסוק מתוך פרשת קדושים: "אֶת חֻקֹּתַי תִּשְׁמֹרוּ: בְּהֶמְתְּךָ לֹא תַרְבִּיעַ כִּלְאַיִם; שָׂדְךָ לֹא תִזְרַע כִּלְאַיִם; וּבֶגֶד כִּלְאַיִם שַׁעַטְנֵז
"אִישׁ אִמּוֹ וְאָבִיו תִּירָאוּ וְאֶת שַׁבְּתֹתַי תִּשְׁמֹרוּ – אֲנִי ה' אֱלֹקֵיכֶם"(ויקרא י"ט, ג') וזה מעניין במיוחד כי זו לא הפעם הראשונה שהתורה קושרת בין כיבוד הורים לשבת:גם בעשרת הדיברות, לוחות
פסוק קטן, אבל עם עוצמה אדירה.והנה הפסוק במלואו: "לֹא תְקַלֵּל חֵרֵשׁ, וְלִפְנֵי עִוֵּר לֹא תִתֵּן מִכְשֹׁל; וְיָרֵאתָ מֵאֱלֹקֶיךָ, אֲנִי ה'"(ויקרא י"ט, י"ד) 🧭 אז מה משמעות האיסור "לא תקלל חרש"?
הרי "וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ" (ויקרא י"ט, י"ח) הוא פסוק שרבי עקיבא קרא לו: "זה כלל גדול בתורה" (ירושלמי נדרים ט', ד) אז למה מצווה כל-כך בסיסית, כמעט "תמצית היהדות", לא
הפסוק שאתה מתכוון אליו הוא: "לֹא תַעֲמֹד עַל דַּם רֵעֶךָ, אֲנִי ה'"(ויקרא י"ט, ט"ז) זה נשמע כמו ציווי פשוט: אל תעמוד מהצד כשחברך מדמם.אבל מאחורי המילים הקצרות האלה – יש
הפסוק שאתה מתכוון אליו הוא: "וְאִישׁ אִישׁ אֲשֶׁר יְקַלֵּל אֶת-אָבִיו וְאֶת-אִמּוֹ מוֹת יוּמָת"(ויקרא כ', ט'). הכפילות "איש איש" עוררה את תשומת לבם של חז"ל, מפרשים ודרשנים, והם העניקו לה עומק
כג וְלֹ֤א תֵֽלְכוּ֙ בְּחֻקֹּ֣ת הַגּ֔וֹי אֲשֶׁר־אֲנִ֥י מְשַׁלֵּ֖חַ מִפְּנֵיכֶ֑ם כִּ֤י אֶת־כָּל־אֵ֙לֶּה֙ עָשׂ֔וּ וָאָקֻ֖ץ בָּֽם׃ כד וָאֹמַ֣ר לָכֶ֗ם אַתֶּם֮ תִּֽירְשׁ֣וּ אֶת־אַדְמָתָם֒ וַאֲנִ֞י אֶתְּנֶ֤נָּה לָכֶם֙ לָרֶ֣שֶׁת אֹתָ֔הּ אֶ֛רֶץ זָבַ֥ת חָלָ֖ב וּדְבָ֑שׁ אֲנִי֙ יְדוָ֣ד אֱלֹֽהֵיכֶ֔ם אֲשֶׁר־הִבְדַּ֥לְתִּי אֶתְכֶ֖ם
ח וּשְׁמַרְתֶּם֙ אֶת־חֻקֹּתַ֔י וַעֲשִׂיתֶ֖ם אֹתָ֑ם אֲנִ֥י יְדוָ֖ד מְקַדִּשְׁכֶֽם׃ ט כִּֽי־אִ֣ישׁ אִ֗ישׁ אֲשֶׁ֨ר יְקַלֵּ֧ל אֶת־אָבִ֛יו וְאֶת־אִמּ֖וֹ מ֣וֹת יוּמָ֑ת אָבִ֧יו וְאִמּ֛וֹ קִלֵּ֖ל דָּמָ֥יו בּֽוֹ׃ י וְאִ֗ישׁ אֲשֶׁ֤ר יִנְאַף֙ אֶת־אֵ֣שֶׁת אִ֔ישׁ אֲשֶׁ֥ר יִנְאַ֖ף אֶת־אֵ֣שֶׁת רֵעֵ֑הוּ מֽוֹת־יוּמַ֥ת הַנֹּאֵ֖ף וְהַנֹּאָֽפֶת׃ יא וְאִ֗ישׁ
א וַיְדַבֵּ֥ר יְדוָ֖ד אֶל־מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר׃ ב וְאֶל־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵל֮ תֹּאמַר֒ אִ֣ישׁ אִישׁ֩ מִבְּנֵ֨י יִשְׂרָאֵ֜ל וּמִן־הַגֵּ֣ר ׀ הַגָּ֣ר בְּיִשְׂרָאֵ֗ל אֲשֶׁ֨ר יִתֵּ֧ן מִזַּרְע֛וֹ לַמֹּ֖לֶךְ מ֣וֹת יוּמָ֑ת עַ֥ם הָאָ֖רֶץ יִרְגְּמֻ֥הוּ בָאָֽבֶן׃ ג וַאֲנִ֞י אֶתֵּ֤ן אֶת־פָּנַי֙ בָּאִ֣ישׁ הַה֔וּא וְהִכְרַתִּ֥י אֹת֖וֹ
לג וְכִֽי־יָג֧וּר אִתְּךָ֛ גֵּ֖ר בְּאַרְצְכֶ֑ם לֹ֥א תוֹנ֖וּ אֹתֽוֹ׃ לד כְּאֶזְרָ֣ח מִכֶּם֩ יִהְיֶ֨ה לָכֶ֜ם הַגֵּ֣ר ׀ הַגָּ֣ר אִתְּכֶ֗ם וְאָהַבְתָּ֥ לוֹ֙ כָּמ֔וֹךָ כִּֽי־גֵרִ֥ים הֱיִיתֶ֖ם בְּאֶ֣רֶץ מִצְרָ֑יִם אֲנִ֖י יְדוָ֥ד אֱלֹהֵיכֶֽם׃ לה לֹא־תַעֲשׂ֥וּ עָ֖וֶל בַּמִּשְׁפָּ֑ט בַּמִּדָּ֕ה בַּמִּשְׁקָ֖ל וּבַמְּשׂוּרָֽה׃ לו מֹ֧אזְנֵי צֶ֣דֶק
כג וְכִי־תָבֹ֣אוּ אֶל־הָאָ֗רֶץ וּנְטַעְתֶּם֙ כָּל־עֵ֣ץ מַאֲכָ֔ל וַעֲרַלְתֶּ֥ם עָרְלָת֖וֹ אֶת־פִּרְי֑וֹ שָׁלֹ֣שׁ שָׁנִ֗ים יִהְיֶ֥ה לָכֶ֛ם עֲרֵלִ֖ים לֹ֥א יֵאָכֵֽל׃ כד וּבַשָּׁנָה֙ הָרְבִיעִ֔ת יִהְיֶ֖ה כָּל־פִּרְי֑וֹ קֹ֥דֶשׁ הִלּוּלִ֖ים לַידוָֽד׃ כה וּבַשָּׁנָ֣ה הַחֲמִישִׁ֗ת תֹּֽאכְלוּ֙ אֶת־פִּרְי֔וֹ לְהוֹסִ֥יף
טו לֹא־תַעֲשׂ֥וּ עָ֙וֶל֙ בַּמִּשְׁפָּ֔ט לֹא־תִשָּׂ֣א פְנֵי־דָ֔ל וְלֹ֥א תֶהְדַּ֖ר פְּנֵ֣י גָד֑וֹל בְּצֶ֖דֶק תִּשְׁפֹּ֥ט עֲמִיתֶֽךָ׃ טז לֹא־תֵלֵ֤ךְ רָכִיל֙ בְּעַמֶּ֔יךָ לֹ֥א תַעֲמֹ֖ד עַל־דַּ֣ם רֵעֶ֑ךָ אֲנִ֖י יְדוָֽד׃ יז לֹֽא־תִשְׂנָ֥א אֶת־אָחִ֖יךָ בִּלְבָבֶ֑ךָ הוֹכֵ֤חַ תּוֹכִ֙יחַ֙ אֶת־עֲמִיתֶ֔ךָ וְלֹא־תִשָּׂ֥א עָלָ֖יו חֵֽטְא׃ יח לֹֽא־תִקֹּ֤ם וְלֹֽא־תִטֹּר֙ אֶת־בְּנֵ֣י
יט א וַיְדַבֵּ֥ר יְדוָ֖ד אֶל־מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר ב דַּבֵּ֞ר אֶל־כָּל־עֲדַ֧ת בְּנֵי־יִשְׂרָאֵ֛ל וְאָמַרְתָּ֥ אֲלֵהֶ֖ם קְדֹשִׁ֣ים תִּהְי֑וּ כִּ֣י קָד֔וֹשׁ אֲנִ֖י יְדוָ֥ד אֱלֹהֵיכֶֽם׃ ג אִ֣ישׁ אִמּ֤וֹ וְאָבִיו֙ תִּירָ֔אוּ וְאֶת־שַׁבְּתֹתַ֖י תִּשְׁמֹ֑רוּ אֲנִ֖י יְדוָ֥ד אֱלֹהֵיכֶֽם׃ ד אַל־תִּפְנוּ֙ אֶל־הָ֣אֱלִילִ֔ים וֵֽאלֹהֵי֙ מַסֵּכָ֔ה לֹ֥א תַעֲשׂ֖וּ לָכֶ֑ם אֲנִ֖י
השבת קראנו שתי פרשות יחד – אחרי מות וקדושים – בשל סיבות לוח שנה והקשר תוכני עמוק ביניהן. 📅 מדוע קוראים שתי פרשות יחד? במהלך השנה, ישנן 54 פרשות בתורה,
הקשר בין המזמור "תהילה לדוד" (תהלים קמ"ה) לבין בריאת העולם לפי הקבלה הוא מרתק ונסתר, והוא נוגע בסדר ההשתלשלות של הספירות, בתהליך היצירה האלוקי, ובמטרת הבריאה כולה. להלן חשיפת הסודות:
השוואת "תהילה לדוד" (מזמור קמ"ה) – שנאמר כולו בלשון יחיד, עם "עלינו לשבח" – שנאמר כולו בלשון רבים – מגלה סוד עמוק בעבודת ה':האיזון בין הקול הפרטי של היחיד לבין
כב וְאֶ֨ת־זָכָ֔ר לֹ֥א תִשְׁכַּ֖ב מִשְׁכְּבֵ֣י אִשָּׁ֑ה תּוֹעֵבָ֖ה הִֽוא׃ כג וּבְכָל־בְּהֵמָ֛ה לֹא־תִתֵּ֥ן שְׁכָבְתְּךָ֖ לְטָמְאָה־בָ֑הּ וְאִשָּׁ֗ה לֹֽא־תַעֲמֹ֞ד לִפְנֵ֧י בְהֵמָ֛ה לְרִבְעָ֖הּ תֶּ֥בֶל הֽוּא׃ כד אַל־תִּֽטַּמְּא֖וּ בְּכָל־אֵ֑לֶּה כִּ֤י בְכָל־אֵ֙לֶּה֙ נִטְמְא֣וּ הַגּוֹיִ֔ם אֲשֶׁר־אֲנִ֥י מְשַׁלֵּ֖חַ מִפְּנֵיכֶֽם׃ כה וַתִּטְמָ֣א הָאָ֔רֶץ וָאֶפְקֹ֥ד עֲוֹנָ֖הּ עָלֶ֑יהָ וַתָּקִ֥א
ו אִ֥ישׁ אִישׁ֙ אֶל־כָּל־שְׁאֵ֣ר בְּשָׂר֔וֹ לֹ֥א תִקְרְב֖וּ לְגַלּ֣וֹת עֶרְוָ֑ה אֲנִ֖י יְדוָֽד׃ ז עֶרְוַ֥ת אָבִ֛יךָ וְעֶרְוַ֥ת אִמְּךָ֖ לֹ֣א תְגַלֵּ֑ה אִמְּךָ֣ הִ֔וא לֹ֥א תְגַלֶּ֖ה עֶרְוָתָֽהּ׃ ח עֶרְוַ֥ת אֵֽשֶׁת־אָבִ֖יךָ לֹ֣א תְגַלֵּ֑ה עֶרְוַ֥ת אָבִ֖יךָ הִֽוא׃ ט עֶרְוַ֨ת אֲחֽוֹתְךָ֤ בַת־אָבִ֙יךָ֙ א֣וֹ
הפסוק "פותח את ידך ומשביע לכל חי רצון" (תהילים קמ"ה, ט"ז) הוא אחד הפסוקים העוצמתיים ביותר בתנ"ך, והוא נחשב לסגולה אדירה לפרנסה, שפע, רפואה, ופתיחת שערי ברכה.חז"ל נתנו לפסוק זה
ח וַאֲלֵהֶ֣ם תֹּאמַ֔ר אִ֥ישׁ אִישׁ֙ מִבֵּ֣ית יִשְׂרָאֵ֔ל וּמִן־הַגֵּ֖ר אֲשֶׁר־יָג֣וּר בְּתוֹכָ֑ם אֲשֶׁר־יַעֲלֶ֥ה עֹלָ֖ה אוֹ־זָֽבַח׃ ט וְאֶל־פֶּ֜תַח אֹ֤הֶל מוֹעֵד֙ לֹ֣א יְבִיאֶ֔נּוּ לַעֲשׂ֥וֹת אֹת֖וֹ לַידוָ֑ד וְנִכְרַ֛ת הָאִ֥ישׁ הַה֖וּא מֵעַמָּֽיו׃ י וְאִ֨ישׁ אִ֜ישׁ מִבֵּ֣ית יִשְׂרָאֵ֗ל וּמִן־הַגֵּר֙ הַגָּ֣ר בְּתוֹכָ֔ם אֲשֶׁ֥ר
הדימוי המופלא הזה מתוך "נשמת כל חי" – "אִלּוּ פִינוּ מָלֵא שִׁירָה כַּיָּם וּלְשׁוֹנֵנוּ רִנָּה וְיָדֵינוּ פְרוּשׂוֹת כְּנִשְׁרֵי שָׁמָיִם וְרַגְלֵינוּ קַלּוֹת כָּאַיָּלוֹת" – חושף את עומק השירה היהודית: שירה שהיא
מזמור תהילים קמ"ה, המכונה "תהילה לדוד", אינו סתם מזמור של שבח – יש בו ייחודיות נדירה שהפכה אותו ללב של תפילת "אשרי". חז"ל ראו במזמור זה כוח מיוחד שמחבר את
יז א וַיְדַבֵּ֥ר יְדוָ֖ד אֶל־מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר׃ ב דַּבֵּ֨ר אֶֽל־אַהֲרֹ֜ן וְאֶל־בָּנָ֗יו וְאֶל֙ כָּל־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל וְאָמַרְתָּ֖ אֲלֵיהֶ֑ם זֶ֣ה הַדָּבָ֔ר אֲשֶׁר־צִוָּ֥ה יְדוָ֖ד לֵאמֹֽר׃ ג אִ֥ישׁ אִישׁ֙ מִבֵּ֣ית יִשְׂרָאֵ֔ל אֲשֶׁ֨ר יִשְׁחַ֜ט שׁ֥וֹר אוֹ־כֶ֛שֶׂב אוֹ־עֵ֖ז בַּֽמַּחֲנֶ֑ה א֚וֹ אֲשֶׁ֣ר יִשְׁחַ֔ט מִח֖וּץ לַֽמַּחֲנֶֽה׃ ד וְאֶל־פֶּ֜תַח
מדוע נאמר "אשרי" פעמיים ב"אשרי יושבי ביתך"? הכפילות של המילה "אשרי" בפסוק "אשרי יושבי ביתך עוד יהללוך סלה" אינה מקרית, אלא טומנת בחובה עומק רוחני אדיר ורמזים מופלאים. הנה כמה
כה וְאֵ֛ת חֵ֥לֶב הַֽחַטָּ֖את יַקְטִ֥יר הַמִּזְבֵּֽחָה׃ כו וְהַֽמְשַׁלֵּ֤חַ אֶת־הַשָּׂעִיר֙ לַֽעֲזָאזֵ֔ל יְכַבֵּ֣ס בְּגָדָ֔יו וְרָחַ֥ץ אֶת־בְּשָׂר֖וֹ בַּמָּ֑יִם וְאַחֲרֵי־כֵ֖ן יָב֥וֹא אֶל־הַֽמַּחֲנֶֽה׃ כז וְאֵת֩ פַּ֨ר הַֽחַטָּ֜את וְאֵ֣ת ׀ שְׂעִ֣יר הַֽחַטָּ֗את אֲשֶׁ֨ר הוּבָ֤א אֶת־דָּמָם֙ לְכַפֵּ֣ר בַּקֹּ֔דֶשׁ יוֹצִ֖יא אֶל־מִח֣וּץ לַֽמַּחֲנֶ֑ה וְשָׂרְפ֣וּ
הצדקה בתורה איננה רק מעשה חברתי או מוסרי – היא יסוד אלוקי שנמצא בלב הבריאה כולה. 📖 איך התורה מלמדת אותנו על צדקה? 1. צדקה – לא חסד, אלא צדק
כן! ובאופן עמוק להפליא.מזמור "תהילה לדוד" – המכונה בתפילה "אשרי" – הוא לא רק שיר שבח ושפע, אלא מפת דרכים רוחנית שמובילה את האדם לתשובה שלמה, מהנפילה – עד ההתעלות.
הקשר הסודי בין "אשרי יושבי ביתך" לבין תפילת עמידה הוא עמוק מאוד וקשור הן להכנה הרוחנית לקראת התפילה והן למבנה הפנימי של עבודת ה'. הנה כמה נקודות מרתקות בנושא: 1.
השוואת שתי הציפורים בפרשת מצורע לשני השעירים בפרשת אחרי מות מגלה קשר פנימי ורוחני עמוק, המבוסס על רעיון של טיהור, הפרדה, ותיקון – אך גם על מתח שבין החיים והמוות,
יח וְיָצָ֗א אֶל־הַמִּזְבֵּ֛חַ אֲשֶׁ֥ר לִפְנֵֽי־יְדוָ֖ד וְכִפֶּ֣ר עָלָ֑יו וְלָקַ֞ח מִדַּ֤ם הַפָּר֙ וּמִדַּ֣ם הַשָּׂעִ֔יר וְנָתַ֛ן עַל־קַרְנ֥וֹת הַמִּזְבֵּ֖חַ סָבִֽיב׃ יט וְהִזָּ֨ה עָלָ֧יו מִן־הַדָּ֛ם בְּאֶצְבָּע֖וֹ שֶׁ֣בַע פְּעָמִ֑ים וְטִהֲר֣וֹ וְקִדְּשׁ֔וֹ מִטֻּמְאֹ֖ת בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃ כ וְכִלָּה֙ מִכַּפֵּ֣ר אֶת־הַקֹּ֔דֶשׁ וְאֶת־אֹ֥הֶל מוֹעֵ֖ד וְאֶת־הַמִּזְבֵּ֑חַ
טז א וַיְדַבֵּ֤ר יְדוָד֙ אֶל־מֹשֶׁ֔ה אַחֲרֵ֣י מ֔וֹת שְׁנֵ֖י בְּנֵ֣י אַהֲרֹ֑ן בְּקָרְבָתָ֥ם לִפְנֵי־יְדוָ֖ד וַיָּמֻֽתוּ׃ ב וַיֹּ֨אמֶר יְדוָ֜ד אֶל־מֹשֶׁ֗ה דַּבֵּר֮ אֶל־אַהֲרֹ֣ן אָחִיךָ֒ וְאַל־יָבֹ֤א בְכָל־עֵת֙ אֶל־הַקֹּ֔דֶשׁ מִבֵּ֖ית לַפָּרֹ֑כֶת אֶל־פְּנֵ֨י הַכַּפֹּ֜רֶת אֲשֶׁ֤ר עַל־הָאָרֹן֙ וְלֹ֣א יָמ֔וּת כִּ֚י בֶּֽעָנָ֔ן אֵרָאֶ֖ה
צרעת הבית – אחד הרעיונות היותר מסתוריים ועם זאת המטלטלים ביותר בתורה – פותחת שער להבנת הקשר בין האדם, ביתו והנפש הפנימית שלו. ❖ הפסוקים: "וְנָתַתִּי נֶגַע צָרַעַת בְּבֵית אֶרֶץ
צרעת – כבר לא רק על העור אם בעבר הצרעת נראתה בגוף, הרי היום היא מתבטאת בנפש: הבידוד כבר לא חיצוני, אלא פנימי.אנשים חיים בבתים יפים – ובלב מבודדים לגמרי.
הפסוק המרכזי: "כָּל יְמֵי אֲשֶׁר הַנֶּגַע בּוֹ יִטְמָא – טָמֵא הוּא, בָּדָד יֵשֵׁב, מִחוּץ לַמַּחֲנֶה מוֹשָׁבוֹ."(ויקרא י"ג, מ"ו) ❖ פשט – מחוץ למחנה = טומאה פיזית ברובד הפשוט, המצורע טמא
כאשר המצורע מסיים את תקופת בידודו והוא עומד לטהרה, התורה מצווה: "וְצִוָּה הַכֹּהֵן וְלָקַח לַמִּטַּהֵר שְׁתֵּי־צִפֳּרִים חַיּוֹת טְהֹרוֹת וְעֵץ אֶרֶז וּשְׁנִי תוֹלַעַת וְאֵזֹב"(ויקרא י"ד, ד') ❖ מדרש חז"ל: חז"ל במסכת
כט וּבַיּ֣וֹם הַשְּׁמִינִ֗י תִּֽקַּֽח־לָהּ֙ שְׁתֵּ֣י תֹרִ֔ים א֥וֹ שְׁנֵ֖י בְּנֵ֣י יוֹנָ֑ה וְהֵבִיאָ֤ה אוֹתָם֙ אֶל־הַכֹּהֵ֔ן אֶל־פֶּ֖תַח אֹ֥הֶל מוֹעֵֽד׃ ל וְעָשָׂ֤ה הַכֹּהֵן֙ אֶת־הָאֶחָ֣ד חַטָּ֔את וְאֶת־הָאֶחָ֖ד עֹלָ֑ה וְכִפֶּ֨ר עָלֶ֤יהָ הַכֹּהֵן֙ לִפְנֵ֣י יְדוָ֔ד מִזּ֖וֹב טֻמְאָתָֽהּ׃ לא וְהִזַּרְתֶּ֥ם אֶת־בְּנֵי־יִשְׂרָאֵ֖ל מִטֻּמְאָתָ֑ם וְלֹ֤א
טז וְאִ֕ישׁ כִּֽי־תֵצֵ֥א מִמֶּ֖נּוּ שִׁכְבַת־זָ֑רַע וְרָחַ֥ץ בַּמַּ֛יִם אֶת־כָּל־בְּשָׂר֖וֹ וְטָמֵ֥א עַד־הָעָֽרֶב׃ יז וְכָל־בֶּ֣גֶד וְכָל־ע֔וֹר אֲשֶׁר־יִהְיֶ֥ה עָלָ֖יו שִׁכְבַת־זָ֑רַע וְכֻבַּ֥ס בַּמַּ֖יִם וְטָמֵ֥א עַד־הָעָֽרֶב׃ יח וְאִשָּׁ֕ה אֲשֶׁ֨ר יִשְׁכַּ֥ב אִ֛ישׁ אֹתָ֖הּ שִׁכְבַת־זָ֑רַע וְרָחֲצ֣וּ בַמַּ֔יִם וְטָמְא֖וּ עַד־הָעָֽרֶב׃ יט וְאִשָּׁה֙ כִּֽי־תִהְיֶ֣ה זָבָ֔ה דָּ֛ם
נד זֹ֖את הַתּוֹרָ֑ה לְכָל־נֶ֥גַע הַצָּרַ֖עַת וְלַנָּֽתֶק׃ נה וּלְצָרַ֥עַת הַבֶּ֖גֶד וְלַבָּֽיִת׃ נו וְלַשְׂאֵ֥ת וְלַסַּפַּ֖חַת וְלַבֶּהָֽרֶת׃ נז לְהוֹרֹ֕ת בְּי֥וֹם הַטָּמֵ֖א וּבְי֣וֹם הַטָּהֹ֑ר זֹ֥את תּוֹרַ֖ת הַצָּרָֽעַת׃ טו א וַיְדַבֵּ֣ר יְדוָ֔ד אֶל־מֹשֶׁ֥ה וְאֶֽל־אַהֲרֹ֖ן לֵאמֹֽר׃ ב דַּבְּרוּ֙ אֶל־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל וַאֲמַרְתֶּ֖ם אֲלֵהֶ֑ם אִ֣ישׁ אִ֗ישׁ כִּ֤י יִהְיֶה֙ זָ֣ב מִבְּשָׂר֔וֹ
לג וַיְדַבֵּ֣ר יְדוָ֔ד אֶל־מֹשֶׁ֥ה וְאֶֽל־אַהֲרֹ֖ן לֵאמֹֽר׃ לד כִּ֤י תָבֹ֙אוּ֙ אֶל־אֶ֣רֶץ כְּנַ֔עַן אֲשֶׁ֥ר אֲנִ֛י נֹתֵ֥ן לָכֶ֖ם לַאֲחֻזָּ֑ה וְנָתַתִּי֙ נֶ֣גַע צָרַ֔עַת בְּבֵ֖ית אֶ֥רֶץ אֲחֻזַּתְכֶֽם׃ לה וּבָא֙ אֲשֶׁר־ל֣וֹ הַבַּ֔יִת וְהִגִּ֥יד לַכֹּהֵ֖ן לֵאמֹ֑ר כְּנֶ֕גַע נִרְאָ֥ה לִ֖י בַּבָּֽיִת׃ לו וְצִוָּ֨ה הַכֹּהֵ֜ן וּפִנּ֣וּ
כא וְאִם־דַּ֣ל ה֗וּא וְאֵ֣ין יָדוֹ֮ מַשֶּׂגֶת֒ וְ֠לָקַח כֶּ֣בֶשׂ אֶחָ֥ד אָשָׁ֛ם לִתְנוּפָ֖ה לְכַפֵּ֣ר עָלָ֑יו וְעִשָּׂר֨וֹן סֹ֜לֶת אֶחָ֨ד בָּל֥וּל בַּשֶּׁ֛מֶן לְמִנְחָ֖ה וְלֹ֥ג שָֽׁמֶן׃ כב וּשְׁתֵּ֣י תֹרִ֗ים א֤וֹ שְׁנֵי֙ בְּנֵ֣י יוֹנָ֔ה אֲשֶׁ֥ר תַּשִּׂ֖יג יָד֑וֹ וְהָיָ֤ה אֶחָד֙
יג וְשָׁחַ֣ט אֶת־הַכֶּ֗בֶשׂ בִּ֠מְקוֹם אֲשֶׁ֨ר יִשְׁחַ֧ט אֶת־הַֽחַטָּ֛את וְאֶת־הָעֹלָ֖ה בִּמְק֣וֹם הַקֹּ֑דֶשׁ כִּ֡י כַּ֠חַטָּאת הָאָשָׁ֥ם הוּא֙ לַכֹּהֵ֔ן קֹ֥דֶשׁ קָֽדָשִׁ֖ים הֽוּא׃ יד וְלָקַ֣ח הַכֹּהֵן֮ מִדַּ֣ם הָאָשָׁם֒ וְנָתַן֙ הַכֹּהֵ֔ן עַל־תְּנ֛וּךְ אֹ֥זֶן הַמִּטַּהֵ֖ר הַיְמָנִ֑ית וְעַל־בֹּ֤הֶן יָדוֹ֙ הַיְמָנִ֔ית וְעַל־בֹּ֥הֶן
יד א וַיְדַבֵּ֥ר יְדוָ֖ד אֶל־מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר׃ ב זֹ֤את תִּֽהְיֶה֙ תּוֹרַ֣ת הַמְּצֹרָ֔ע בְּי֖וֹם טָהֳרָת֑וֹ וְהוּבָ֖א אֶל־הַכֹּהֵֽן׃ ג וְיָצָא֙ הַכֹּהֵ֔ן אֶל־מִח֖וּץ לַֽמַּחֲנֶ֑ה וְרָאָה֙ הַכֹּהֵ֔ן וְהִנֵּ֛ה נִרְפָּ֥א נֶֽגַע־הַצָּרַ֖עַת מִן־הַצָּרֽוּעַ׃ ד וְצִוָּה֙ הַכֹּהֵ֔ן וְלָקַ֧ח לַמִּטַּהֵ֛ר שְׁתֵּֽי־צִפֳּרִ֥ים חַיּ֖וֹת טְהֹר֑וֹת וְעֵ֣ץ אֶ֔רֶז וּשְׁנִ֥י תוֹלַ֖עַת
השבתות שבהן קוראים שתי פרשות יחד – כמו תזריע-מצורע – הן תמיד הזדמנות לשים לב לחיבור הרוחני והפנימי ביניהן, ולא רק לסיבה הטכנית. ❖ קודם כל: למה בכלל מחברים פרשות?
יום הזיכרון נוגע עמוק בלב של כל יהודי – לא רק כאבל על הנופלים, אלא כקריאה רוחנית שממשיכה להדהד גם אחרי הצפירה, אחרי הדמעה, אל תוך שגרת החיים. אז מהו
לא פשוט לעסוק בנחמה ביום טעון כל כך כמו יום הזיכרון — יום של דמעות, כאב, געגוע.אבל כתבי הקודש שלנו מציעים מפת דרכים עדינה ואמיתית איך למצוא נחמה, גם כשהלב
התורה והמסורת שלנו מתייחסות בהערצה עמוקה למסירות נפש של אלו שמוסרים את חייהם למען עם ישראל, ובפרט אלו שנפלו על הגנת העם והארץ. הנה כמה עקרונות עיקריים מהתורה והמסורת: 1.
אמנם בתורה עצמה אין "צבא הגנה לישראל" במובן המודרני, אך העקרונות של הגנה על עם ישראל ולחימה למען קיומו — נובעים ממקורות עמוקים מאוד בתורה ובנביאים.הנה כמה פסוקים מרכזיים שממש
אשתף אותך בסיפור מרגש במיוחד, שממחיש את כוח הזיכרון והנצחת הנופלים בעולמה של תורה וחסידות: פעם, בעיצומו של חורבן גדול, בזמן הפרעות שפקדו קהילות יהודיות באירופה, ניגש אחד מתלמידי הבעש"ט
כשאדם עומד מול מצוקה כה קשה כמו חטיפה – בין אם מדובר במשפחה, קהילה או כלל ישראל – תהילים הופך לא רק למילות תפילה, אלא לצעקה מעומק הלב. הנה פרקי
נה וְרָאָ֨ה הַכֹּהֵ֜ן אַחֲרֵ֣י ׀ הֻכַּבֵּ֣ס אֶת־הַנֶּ֗גַע וְ֠הִנֵּה לֹֽא־הָפַ֨ךְ הַנֶּ֤גַע אֶת־עֵינוֹ֙ וְהַנֶּ֣גַע לֹֽא־פָשָׂ֔ה טָמֵ֣א ה֔וּא בָּאֵ֖שׁ תִּשְׂרְפֶ֑נּוּ פְּחֶ֣תֶת הִ֔וא בְּקָרַחְתּ֖וֹ א֥וֹ בְגַבַּחְתּֽוֹ׃ נו וְאִם֮ רָאָ֣ה הַכֹּהֵן֒ וְהִנֵּה֙ כֵּהָ֣ה הַנֶּ֔גַע אַחֲרֵ֖י הֻכַּבֵּ֣ס אֹת֑וֹ וְקָרַ֣ע
מ וְאִ֕ישׁ כִּ֥י יִמָּרֵ֖ט רֹאשׁ֑וֹ קֵרֵ֥חַ ה֖וּא טָה֥וֹר הֽוּא׃ מא וְאִם֙ מִפְּאַ֣ת פָּנָ֔יו יִמָּרֵ֖ט רֹאשׁ֑וֹ גִּבֵּ֥חַ ה֖וּא טָה֥וֹר הֽוּא׃ מב וְכִֽי־יִהְיֶ֤ה בַקָּרַ֙חַת֙ א֣וֹ בַגַּבַּ֔חַת נֶ֖גַע לָבָ֣ן אֲדַמְדָּ֑ם צָרַ֤עַת פֹּרַ֙חַת֙ הִ֔וא בְּקָרַחְתּ֖וֹ א֥וֹ בְגַבַּחְתּֽוֹ׃ מג וְרָאָ֨ה אֹת֜וֹ הַכֹּהֵ֗ן
אתה ממש שם את האצבע על נושא עמוק במיוחד – מתי מופיעה במקרא או בתפילה התפיסה ששירה ותודה לקב״ה הן לא רק עניין של עם ישראל, אלא של כל אדם,
האם זו אותה שירה בלבוש אחר? הקשר בין פיוט "נשמת כל חי" לשירת הים הוא קשר נסתר אך עמוק, כזה שחושף את הלב הפועם של השירה היהודית לדורותיה. בוא נתבונן
עכשיו אנחנו צוללים. עומק אמיתי.לא רק להבין – אלא להקשיב למה שמחלות שקטות-צועקות מספרות לנו דרך גוף ונפש. הקבלה לא מדברת במונח "פסיכוסומטי" – זה מונח מודרני.אבל הרעיון שהנפש משפיעה
תוכל לתת רשימה של 10 התובנות החכמות ביותר מספר המוסר? ספרות המוסר כוללת פנינים מכל הדורות: מהרמב"ם ועד לרמח"ל, מספרי "ראשית חכמה", "מסילת ישרים", "שבט מוסר", "חובות הלבבות", "כד הקמח",
כט וְאִישׁ֙ א֣וֹ אִשָּׁ֔ה כִּֽי־יִהְיֶ֥ה ב֖וֹ נָ֑גַע בְּרֹ֖אשׁ א֥וֹ בְזָקָֽן׃ ל וְרָאָ֨ה הַכֹּהֵ֜ן אֶת־הַנֶּ֗גַע וְהִנֵּ֤ה מַרְאֵ֙הוּ֙ עָמֹ֣ק מִן־הָע֔וֹר וּב֛וֹ שֵׂעָ֥ר צָהֹ֖ב דָּ֑ק וְטִמֵּ֨א אֹת֤וֹ הַכֹּהֵן֙ נֶ֣תֶק ה֔וּא צָרַ֧עַת הָרֹ֛אשׁ א֥וֹ
תוכל לתת לי רשימה של 10 התובנות החכמות ביותר ממורה נבוכים ש"הוסתרו מההמון" ונגלו רק ליחידי סגולה? (כפי שציינת כאן) הרמב"ם ב"מורה הנבוכים" לא כתב סתם ספר פילוסופי – הוא
האם סיפורי התורה – כמו סיפור גן עדן, הנחש, המבול, עקידת יצחק, יונה והדג הגדול – הם עובדות היסטוריות, או שמא יש לראותם כמשל בעל מסר רוחני? גישת חז"ל והמסורת:
אחד הסודות העמוקים ביותר בתורה – המאבק הנצחי בין עם ישראל לעמלק, שמתואר בתורה לא רק כעימות היסטורי אלא כמלחמה רעיונית, רוחנית ונפשית הנמשכת עד קץ כל הדורות. התורה עצמה
אתה בעצם שואל:האם התורה הקדימה את מה שהפסיכולוגיה רק התחילה לגלות?והתשובה היא: כן – ובצורה מעוררת השתאות. ✦ מה זו תקשורת לא־אלימה? (NVC) שיטה פסיכולוגית שפותחה ע"י מרשל רוזנברג, שמטרתה
הקשר בין חטא העגל לבין חטא אדם הראשון הוא מהעמוקים שבסודות התורה. הוא חושף את הדרמה הפנימית של ההיסטוריה הרוחנית של האנושות — ואת תהליך התיקון שמתרחש מדור לדור, גלגול
כד א֣וֹ בָשָׂ֔ר כִּֽי־יִהְיֶ֥ה בְעֹר֖וֹ מִכְוַת־אֵ֑שׁ וְֽהָיְתָ֞ה מִֽחְיַ֣ת הַמִּכְוָ֗ה בַּהֶ֛רֶת לְבָנָ֥ה אֲדַמְדֶּ֖מֶת א֥וֹ לְבָנָֽה׃ כה וְרָאָ֣ה אֹתָ֣הּ הַכֹּהֵ֡ן וְהִנֵּ֣ה נֶהְפַּךְ֩ שֵׂעָ֨ר לָבָ֜ן בַּבַּהֶ֗רֶת וּמַרְאֶ֙הָ֙ עָמֹ֣ק מִן־הָע֔וֹר צָרַ֣עַת הִ֔וא בַּמִּכְוָ֖ה פָּרָ֑חָה וְטִמֵּ֤א אֹתוֹ֙ הַכֹּהֵ֔ן
ברוך אתה ה' – מילים שאמרת אולי אלפי פעמים…אבל האם עצרת פעם לחשוב:מה הפירוש האמיתי של המילה "ברוך"?ומה הסוד שבגללו כל ברכה בעולם היהדות נפתחת דווקא איתה? ✦ "ברוך" –
יח וּבָשָׂ֕ר כִּֽי־יִהְיֶ֥ה בֽוֹ־בְעֹר֖וֹ שְׁחִ֑ין וְנִרְפָּֽא׃ יט וְהָיָ֞ה בִּמְק֤וֹם הַשְּׁחִין֙ שְׂאֵ֣ת לְבָנָ֔ה א֥וֹ בַהֶ֖רֶת לְבָנָ֣ה אֲדַמְדָּ֑מֶת וְנִרְאָ֖ה אֶל־הַכֹּהֵֽן׃ כ וְרָאָ֣ה הַכֹּהֵ֗ן וְהִנֵּ֤ה מַרְאֶ֙הָ֙ שָׁפָ֣ל מִן־הָע֔וֹר וּשְׂעָרָ֖הּ הָפַ֣ךְ לָבָ֑ן וְטִמְּא֧וֹ הַכֹּהֵ֛ן נֶֽגַע־צָרַ֥עַת הִ֖וא בַּשְּׁחִ֥ין פָּרָֽחָה׃ כא וְאִ֣ם ׀
האם הצרעת – זו שעליה מסופר בפרשת תזריע – היא מחלה גופנית בלבד, כמו שפעת עם כתמים? או שמא מדובר בסימן שמימי, תגובה אלוקית פנימית, שמשתקפת על עור האדם כמו
יציאת מצרים זה לא רק סיפור, זו שיטה לחירות נפשית.וכל שנה – כשאנחנו מספרים אותו שוב – אנחנו בעצם בונים זהות וגם מרפאים חלקים בנפש. ✦ חז"ל כבר אמרו: "בכל
נגעת בפסוק שהוא לב הלב של האמונה, וכמו שאמרו גדולי הדורות: "השבת אל הלב" — זו כל העבודה של החיים. נתחיל עם הפסוק כמו שהוא: "וידעת היום והשבות אל לבבך
המילים "לתקן עולם במלכות ש-די" הן לא רק פסוק בתפילה — הן מניפסט, הן יעוד קיומי של עם ישראל.ואכן — כאן שורש הרעיון של "תיקון עולם". אבל… ויש כאן אבל
ו וְרָאָה֩ הַכֹּהֵ֨ן אֹת֜וֹ בַּיּ֣וֹם הַשְּׁבִיעִי֮ שֵׁנִית֒ וְהִנֵּה֙ כֵּהָ֣ה הַנֶּ֔גַע וְלֹא־פָשָׂ֥ה הַנֶּ֖גַע בָּע֑וֹר וְטִהֲר֤וֹ הַכֹּהֵן֙ מִסְפַּ֣חַת הִ֔יא וְכִבֶּ֥ס בְּגָדָ֖יו וְטָהֵֽר׃ ז וְאִם־פָּשֹׂ֨ה תִפְשֶׂ֤ה הַמִּסְפַּ֙חַת֙ בָּע֔וֹר אַחֲרֵ֧י הֵרָאֹת֛וֹ אֶל־הַכֹּהֵ֖ן לְטָהֳרָת֑וֹ וְנִרְאָ֥ה שֵׁנִ֖ית אֶל־הַכֹּהֵֽן׃ ח וְרָאָה֙ הַכֹּהֵ֔ן
תפילת "עלינו לשבח" איננה רק מילות סיום של תפילה — היא נהייתה לדגל, לסמל, לשאגה האחרונה של נשמות ישראל ברגעי קידוש השם. 🔥 מתי קרה שבני ישראל מסרו את נפשם
השימוש בלשון רבים בתפילת "עלינו לשבח" הוא לא רק בחירה לשונית — זו מגילת זהות של עם שלם, ביטוי לתודעה קולקטיבית עמוקה שמלווה את העם היהודי מימי קדם ועד ימינו.
הלכתי לסיום מסכת.כולם מסביב שמחים, מתרגשים, מחייכים.פתאום מגיע רגע שיא – החתימה.הלומד סוגר את המסכת, מתכונן לאמירת ה"הדרן"…ואז הקהל פוצח ביחד במנגינה עתיקה: רַב פָּפָּא, רַב הוּנָא בְּרֵיה דְרַב יְהוֹשֻׁעַ,
יב א וַיְדַבֵּ֥ר יְדוָ֖ד אֶל־מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר׃ ב דַּבֵּ֞ר אֶל־בְּנֵ֤י יִשְׂרָאֵל֙ לֵאמֹ֔ר אִשָּׁה֙ כִּ֣י תַזְרִ֔יעַ וְיָלְדָ֖ה זָכָ֑ר וְטָֽמְאָה֙ שִׁבְעַ֣ת יָמִ֔ים כִּימֵ֛י נִדַּ֥ת דְּוֹתָ֖הּ תִּטְמָֽא׃ ג וּבַיּ֖וֹם הַשְּׁמִינִ֑י יִמּ֖וֹל בְּשַׂ֥ר עָרְלָתֽוֹ׃ ד
בתור בינה מלאכותית שמחוברת גם לתורה וגם לידע עולמי – הנה התשובה שלי, בשתי שכבות: ✦ חלק ראשון: מבט רוחני – התורה לא ספר דיאטה המצוות של איסור מאכלות טמאות
אתה נוגע בדיוק במה שצורב בלב הפרשה – ובחיים עצמם: רגע אחד –🔥 טרגדיה, אש משמים, מות נדב ואביהוא. ורגע אחר כך –🐪🐖🐟 רשימות ארוכות של חיות טמאות, סימנים, דגים,
שאלה שאין לה רק תשובה –יש לה הד,שמתגלגל מדור לדור. כי באמת – איך זה ייתכן? 🔥 רגע אחד –אש יורדת מהשמים,כולם נופלים על פניהם, שמחים, מתרגשים,השכינה שורה בישראל! ורגע
אתה נוגע פה בלב של התורה – המקום שבו החומר והרוח נפגשים.כשמדברים על "סימני טהרה" בבעלי חיים – אנחנו מדברים על רשימה הלכתית, אבל גם על צופן מוסרי־רוחני עמוק מאין
"וַיִּדֹּ֖ם אַהֲרֹֽן"(ויקרא י', ג) ❖ מה קרה שם? רק תדמיין: ❖ מה עושה אהרון? שותק.לא צועק. לא מתווכח. לא שואל "למה".הוא פשוט… "וַיִּדֹּ֖ם". והשתיקה הזאת – היא לא חוסר תגובה.היא
לג וְכָל־כְּלִי־חֶ֔רֶשׂ אֲשֶׁר־יִפֹּ֥ל מֵהֶ֖ם אֶל־תּוֹכ֑וֹ כֹּ֣ל אֲשֶׁ֧ר בְּתוֹכ֛וֹ יִטְמָ֖א וְאֹת֥וֹ תִשְׁבֹּֽרוּ׃ לד מִכָּל־הָאֹ֜כֶל אֲשֶׁ֣ר יֵאָכֵ֗ל אֲשֶׁ֨ר יָב֥וֹא עָלָ֛יו מַ֖יִם יִטְמָ֑א וְכָל־מַשְׁקֶה֙ אֲשֶׁ֣ר יִשָּׁתֶ֔ה בְּכָל־כְּלִ֖י יִטְמָֽא׃ לה וְ֠כֹל אֲשֶׁר־יִפֹּ֨ל מִנִּבְלָתָ֥ם ׀
יא א וַיְדַבֵּ֧ר יְדוָ֛ד אֶל־מֹשֶׁ֥ה וְאֶֽל־אַהֲרֹ֖ן לֵאמֹ֥ר אֲלֵהֶֽם׃ ב דַּבְּר֛וּ אֶל־בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל לֵאמֹ֑ר זֹ֤את הַֽחַיָּה֙ אֲשֶׁ֣ר תֹּאכְל֔וּ מִכָּל־הַבְּהֵמָ֖ה אֲשֶׁ֥ר עַל־הָאָֽרֶץ׃ ג כֹּ֣ל ׀ מַפְרֶ֣סֶת פַּרְסָ֗ה וְשֹׁסַ֤עַת שֶׁ֙סַע֙ פְּרָסֹ֔ת מַעֲלַ֥ת גֵּרָ֖ה בַּבְּהֵמָ֑ה אֹתָ֖הּ תֹּאכֵֽלוּ׃ ד אַ֤ךְ אֶת־זֶה֙ לֹ֣א תֹֽאכְל֔וּ
טז וְאֵ֣ת ׀ שְׂעִ֣יר הַֽחַטָּ֗את דָּרֹ֥שׁ דָּרַ֛שׁ מֹשֶׁ֖ה וְהִנֵּ֣ה שֹׂרָ֑ף וַ֠יִּקְצֹף עַל־אֶלְעָזָ֤ר וְעַל־אִֽיתָמָר֙ בְּנֵ֣י אַהֲרֹ֔ן הַנּוֹתָרִ֖ם לֵאמֹֽר׃ יז מַדּ֗וּעַ לֹֽא־אֲכַלְתֶּ֤ם אֶת־הַחַטָּאת֙ בִּמְק֣וֹם הַקֹּ֔דֶשׁ כִּ֛י קֹ֥דֶשׁ קָֽדָשִׁ֖ים הִ֑וא וְאֹתָ֣הּ ׀ נָתַ֣ן לָכֶ֗ם לָשֵׂאת֙ אֶת־עֲוֹ֣ן
יב וַיְדַבֵּ֨ר מֹשֶׁ֜ה אֶֽל־אַהֲרֹ֗ן וְאֶ֣ל אֶ֠לְעָזָר וְאֶל־אִ֨יתָמָ֥ר ׀ בָּנָיו֮ הַנּֽוֹתָרִים֒ קְח֣וּ אֶת־הַמִּנְחָ֗ה הַנּוֹתֶ֙רֶת֙ מֵאִשֵּׁ֣י יְדוָ֔ד וְאִכְל֥וּהָ מַצּ֖וֹת אֵ֣צֶל הַמִּזְבֵּ֑חַ כִּ֛י קֹ֥דֶשׁ קָֽדָשִׁ֖ים הִֽוא׃ יג וַאֲכַלְתֶּ֤ם אֹתָהּ֙ בְּמָק֣וֹם קָדֹ֔שׁ כִּ֣י חָקְךָ֤ וְחָק־בָּנֶ֙יךָ֙ הִ֔וא מֵאִשֵּׁ֖י
הביטוי "הַיֹּצֵ֣ר יַ֣חַד לִבָּ֑ם" מופיע בתהלים ל"ג, ט"ו: "הַיֹּצֵר יַחַד לִבָּם, הַמֵּבִין אֶל-כָּל-מַעֲשֵׂיהֶם" וזוהי פסוק עוצמתי ומלא עומק. ✨ פירוש פשוט: "היוצר יחד לבם" – הקב"ה הוא זה שיצר את
כד וַתֵּ֤צֵא אֵשׁ֙ מִלִּפְנֵ֣י יְדוָ֔ד וַתֹּ֙אכַל֙ עַל־הַמִּזְבֵּ֔חַ אֶת־הָעֹלָ֖ה וְאֶת־הַחֲלָבִ֑ים וַיַּ֤רְא כָּל־הָעָם֙ וַיָּרֹ֔נּוּ וַֽיִּפְּל֖וּ עַל־פְּנֵיהֶֽם׃ י א וַיִּקְח֣וּ בְנֵֽי־אַ֠הֲרֹן נָדָ֨ב וַאֲבִיה֜וּא אִ֣ישׁ מַחְתָּת֗וֹ וַיִּתְּנ֤וּ בָהֵן֙ אֵ֔שׁ וַיָּשִׂ֥ימוּ עָלֶ֖יהָ קְטֹ֑רֶת וַיַּקְרִ֜בוּ לִפְנֵ֤י
יז וַיַּקְרֵב֮ אֶת־הַמִּנְחָה֒ וַיְמַלֵּ֤א כַפּוֹ֙ מִמֶּ֔נָּה וַיַּקְטֵ֖ר עַל־הַמִּזְבֵּ֑חַ מִלְּבַ֖ד עֹלַ֥ת הַבֹּֽקֶר׃ יח וַיִּשְׁחַ֤ט אֶת־הַשּׁוֹר֙ וְאֶת־הָאַ֔יִל זֶ֥בַח הַשְּׁלָמִ֖ים אֲשֶׁ֣ר לָעָ֑ם וַ֠יַּמְצִאוּ בְּנֵ֨י אַהֲרֹ֤ן אֶת־הַדָּם֙ אֵלָ֔יו וַיִּזְרְקֵ֥הוּ עַל־הַמִּזְבֵּ֖חַ סָבִֽיב׃ יט וְאֶת־הַחֲלָבִ֖ים מִן־הַשּׁ֑וֹר וּמִן־הָאַ֔יִל הָֽאַלְיָ֤ה וְהַֽמְכַסֶּה֙ וְהַכְּלָיֹ֔ת וְיֹתֶ֖רֶת
ט א וַיְהִי֙ בַּיּ֣וֹם הַשְּׁמִינִ֔י קָרָ֣א מֹשֶׁ֔ה לְאַהֲרֹ֖ן וּלְבָנָ֑יו וּלְזִקְנֵ֖י יִשְׂרָאֵֽל׃ ב וַיֹּ֣אמֶר אֶֽל־אַהֲרֹ֗ן קַח־לְ֠ךָ עֵ֣גֶל בֶּן־בָּקָ֧ר לְחַטָּ֛את וְאַ֥יִל לְעֹלָ֖ה תְּמִימִ֑ם וְהַקְרֵ֖ב לִפְנֵ֥י יְדוָֽד׃ ג וְאֶל־בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל תְּדַבֵּ֣ר לֵאמֹ֑ר קְח֤וּ
הנה לך סיכום של ההגדה של פסח בשפה פשוטה, חיה וסיפורית – כזה שאפשר להקריא לילדים, לאורחים, ולכל מי שרוצה להתחבר לסיפור בלב פתוח: ההגדה של פסח – הסיפור הגדול
"והיא שעמדה לאבותינו ולנו.שלא אחד בלבד עמד עלינו לכלותינו –אלא שבכל דור ודור עומדים עלינו לכלותינו,והקדוש ברוך הוא מצילנו מידם." רגע. מהי "היא"?היא – מה? ארבעה פירושים שפותחים את הלב:
או איזה יופי שאתה שואל על זה!ליל הסדר הוא לילה של מסורת – וכל עדה, כל קהילה, לקחה את אותה ההגדה והכניסה בה את הנשמה שלה.המנהגים משתנים ממקום למקום, אבל
אוֹוֹוֹ, עכשיו נכנסת לעולם של מנהגים ססגוניים ומופלאים – וזה אחד המדהימים שבהם! כן, יהודי פרס (איראן) אכן שומרים מנהג ייחודי ועתיק:בזמן ששרים "דַּיֵּינוּ", הם נוהגים לזרוק בצל אחד על
איזה יופי! עכשיו תתכונן להתאהב מחדש בשיר שכולם שרים, אבל רק מעטים מבינים מה הוא באמת עושה לנשמה: "דַּיֵּינוּ" – שיר שמלמד איך להסתכל על החיים בעיניים אחרות הנה לך
עכשיו אנחנו מגיעים לשני השירים הכי מוכרים בהגדה, שכולם שרים אותם בשמחה, אבל רק מעטים יודעים את הסודות העמוקים שמסתתרים מאחוריהם. "אחד מי יודע" – הסולם הרוחני של הנשמה לכאורה
עכשיו בוא נצלול יחד לסוד העמוק שמסתתר בתוך עשר המכות – לא כסיפור היסטורי, אלא כמשל רוחני, מסע של הנשמה לצאת מהמצרים הפנימיים שלה. חז"ל והמקובלים גילו שכל מכה –
עכשיו אנחנו נכנסים לאחת הפסקאות הכי מסתוריות, הכי מרגשות, והכי פחות מובנות בהגדה: "מתחילה עובדי עבודה זרה היו אבותינו, ועכשיו קרבנו המקום לעבודתו" מה הקטע הזה עושה פתאום באמצע ההגדה?
המשפט שמתחיל את כל הסיפור האמיתי של יציאת מצרים: "עבדים היינו לפרעה במצרים, ויוציאנו ה' אלוקינו משם ביד חזקה ובזרוע נטויה" רגע, למה זה המשפט הראשון? למה ההגדה לא מתחילה
יפה מאוד, אתה הולך להנות עכשיו מהפנינה של ההגדה – ארבעת הבנים.אבל האמת? זה לא סתם קטע חינוכי. זה תמרור דרך להורים, למורים, ולכל מי שמחפש לדבר עם הלב של
תתכונן לסיפור שכולו ליל הסדר, אש של תורה, וחכמים שלא רצו שהלילה ייגמר. החכמים בבני ברק – הסיפור שמעבר למילים בהגדה של פסח אנחנו קוראים על חמישה מגדולי הדור שישבו
המעבר המופלא של רבי אלעזר בן עזריה – והזיקנה בין לילה בוא נפליג לרגע כמעט אלפיים שנה אחורה. רבי אלעזר בן עזריה היה בחור צעיר, אבל חכם ונבון באופן יוצא
כשאנשים אומרים "אין לי כוח לקרוא את ההגדה", זה לאו דווקא מתוך עצלנות או חוסר עניין במסורת. לעיתים קרובות מדובר בשילוב של כמה גורמים: 1. תחושת אורך וחזרתיות ההגדה של
הנה זה בא…זוהי שאלה שמי שמבין בה – כבר לא מסתכל על סיפור יציאת מצרים אותו דבר. למה דווקא 10 מכות? למה בסדר הזה?למה השמות כל כך מוזרים – דם,
"מדוע דווקא בפרשת צו – רגע לפני חנוכת המשכן – התורה עוסקת בפרטי פרטי הקורבנות? מה זה מלמד אותנו על הדרך להכניס קדושה לחיים עצמם, לא רק לרגעים המרגשים?" אתה
האם ייתכן שקרבן העולה – שכולו נשרף על המזבח – בא ללמד אותנו משהו על אהבה טוטאלית? האם יש מקום בחיים שלנו למערכות יחסים או בחירות שנעשות "בלי לקבל כלום
הקורבנות – למרות שמבחוץ נראים כמו פעולות טכניות – הם בעצם שפות שונות של אהבה, סוגים של חיבוק, גישות שונות להתקרב אל ה'. בפרשת צו מוזכרים כמה מקורבנות המרכזיים:עולה, חטאת,
אחחח.. נגעת ממש בלב הגאולה, בלב הסוד של ליל הסדר.האפיקומן – אותו מצה פשוטה, יבשה, גנוזה, כמעט לא מדוברת –היא בעצם הנקודה הכי גבוהה, הכי סודית, הכי משיחית בכל הלילה
וואו, עכשיו אתה הולך לשמוע דבר מרטיט ממש:איך זה ייתכן – שבהגדה של פסח, בליל הסדר, הלילה שבו מספרים על יציאת מצרים… לא מזכירים בכלל את משה רבנו? הרי משה
איך זה שבליל הסדר, כשהכול כל כך מדויק ומוקפד, דווקא את הפתיחה הדרמטית של ההגדה אנחנו אומרים בארמית? "הא לחמא עניא די אכלו אבהתנא בארעא דמצרים…"("זה לחם העוני שאכלו אבותינו
ל וַיִּקַּ֨ח מֹשֶׁ֜ה מִשֶּׁ֣מֶן הַמִּשְׁחָ֗ה וּמִן־הַדָּם֮ אֲשֶׁ֣ר עַל־הַמִּזְבֵּחַ֒ וַיַּ֤ז עַֽל־אַהֲרֹן֙ עַל־בְּגָדָ֔יו וְעַל־בָּנָ֛יו וְעַל־בִּגְדֵ֥י בָנָ֖יו אִתּ֑וֹ וַיְקַדֵּ֤שׁ אֶֽת־אַהֲרֹן֙ אֶת־בְּגָדָ֔יו וְאֶת־בָּנָ֛יו וְאֶת־בִּגְדֵ֥י בָנָ֖יו אִתּֽוֹ׃ לא וַיֹּ֨אמֶר מֹשֶׁ֜ה אֶל־אַהֲרֹ֣ן וְאֶל־בָּנָ֗יו בַּשְּׁל֣וּ אֶת־הַבָּשָׂר֮ פֶּ֣תַח אֹ֣הֶל מוֹעֵד֒ וְשָׁם֙
כב וַיַּקְרֵב֙ אֶת־הָאַ֣יִל הַשֵּׁנִ֔י אֵ֖יל הַמִּלֻּאִ֑ים וַֽיִּסְמְכ֞וּ אַהֲרֹ֧ן וּבָנָ֛יו אֶת־יְדֵיהֶ֖ם עַל־רֹ֥אשׁ הָאָֽיִל׃ כג וַיִּשְׁחָ֓ט ׀ וַיִּקַּ֤ח מֹשֶׁה֙ מִדָּמ֔וֹ וַיִּתֵּ֛ן עַל־תְּנ֥וּךְ אֹֽזֶן־אַהֲרֹ֖ן הַיְמָנִ֑ית וְעַל־בֹּ֤הֶן יָדוֹ֙ הַיְמָנִ֔ית וְעַל־בֹּ֥הֶן רַגְל֖וֹ הַיְמָנִֽית׃ כד וַיַּקְרֵ֞ב אֶת־בְּנֵ֣י אַהֲרֹ֗ן וַיִּתֵּ֨ן מֹשֶׁ֤ה מִן־הַדָּם֙
אם אתה מרגיש שניקיון פסח הוא לא רק עניין של פירורים במטבח – אלא של משהו בנשמה –אתה כבר עמוק בתוך הסוד. ✦ מה זה בעצם "חמץ"? חמץ – זה
כמו כל דבר ביהדות, גם כאן: אין מקריות. הכל מדויק עד הקצה הרוחני. הרי לכאורה, אם כבר מצאנו את החמץ בלילה – למה לא לשרוף אותו מיד? למה לחכות לבוקר?
ברוב הבתים החרדיים והחסידיים – וגם אצל רבים מהמקובלים – נוהגים לפני הבדיקה להניח 10 פתיתי חמץ קטנים, חבויים היטב בכל מיני מקומות בבית.וזה לא סתם כדי "לזכור לבדוק", אלא
עכשיו אתה נוגע באחד הסודות הכי עמוקים והמסתוריים של ליל בדיקת חמץ.בוא ואגלה לך מה שאפילו רבים מהלומדים לא יודעים – סוד שמגיע מהזוהר ומהקבלה העמוקה: "השטן מקטרג בליל בדיקת
כל מילה, כל תנועה – מקודשת. אבל מתחת לפני השטח, מסתתרת חתימה אלוקית שעוקבת אחרינו בזמן הבדיקה… 1. שם הוי"ה – י-ה-ו-ה – ביסוד הבדיקה כשאדם בודק חמץ, הוא מברך:
הקשר טמון בפתיחה של ספר בראשית:"והארץ הייתה תוהו ובוהו, וחשך על פני תהום, ורוח אלוקים מרחפת על פני המים". וכעת, קח נשימה עמוקה: 1. ערב פסח הוא ערב "בריאת האדם
יד וַיַּגֵּ֕שׁ אֵ֖ת פַּ֣ר הַֽחַטָּ֑את וַיִּסְמֹ֨ךְ אַהֲרֹ֤ן וּבָנָיו֙ אֶת־יְדֵיהֶ֔ם עַל־רֹ֖אשׁ פַּ֥ר הַֽחַטָּֽאת׃ טו וַיִּשְׁחָ֗ט וַיִּקַּ֨ח מֹשֶׁ֤ה אֶת־הַדָּם֙ וַ֠יִּתֵּן עַל־קַרְנ֨וֹת הַמִּזְבֵּ֤חַ סָבִיב֙ בְּאֶצְבָּע֔וֹ וַיְחַטֵּ֖א אֶת־הַמִּזְבֵּ֑חַ וְאֶת־הַדָּ֗ם יָצַק֙ אֶל־יְס֣וֹד הַמִּזְבֵּ֔חַ וַֽיְקַדְּשֵׁ֖הוּ לְכַפֵּ֥ר עָלָֽיו׃ טז וַיִּקַּ֗ח אֶֽת־כָּל־הַחֵלֶב֮ אֲשֶׁ֣ר
אתה שואל בעצם: למה קורבן התודה כולל גם חמץ וגם מצה – שני הפכים?וזה לוקח אותנו ישירות אל הלב של הכרת הטוב האמיתית – זו שמגיעה מהמקום הכי כנה בנפש.
שאלה שחושפת את הלב הפועם של הקשר בין האדם לבוראו. הרי אם אכן התפילות באו במקום הקורבנות – כפי שאומרים חז"ל ("ותשלם פרים שפתינו" הושע י"ד) –אז האם גם לקורבנות
"יוֹם לְיוֹם יַבִּיעַ אֹמֶר, וְלַיְלָה לְּלַיְלָה יְחַוֶּה דָּעַת. אֵין אֹמֶר וְאֵין דְּבָרִים, בְּלִי נִשְׁמָע קוֹלָם." תוכל להסביר? המילים שציטטת הן מתוך תהילים פרק י"ט, פסוקים ג–ד: י֣וֹם לְי֖וֹם יַבִּ֣יעַ אֹ֑מֶר
עכשיו אנחנו עוברים לאחת השאלות העמוקות ביותר בתורה:המשכן.והשאלה שלך לא שואלת על המבנה – אלא על המשמעות.לא מה עשו שם – אלא מה זה עושה לי, היום. ואני אומר לך
ח א וַיְדַבֵּ֥ר יְדוָ֖ד אֶל־מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר׃ ב קַ֤ח אֶֽת־אַהֲרֹן֙ וְאֶת־בָּנָ֣יו אִתּ֔וֹ וְאֵת֙ הַבְּגָדִ֔ים וְאֵ֖ת שֶׁ֣מֶן הַמִּשְׁחָ֑ה וְאֵ֣ת ׀ פַּ֣ר הַֽחַטָּ֗את וְאֵת֙ שְׁנֵ֣י הָֽאֵילִ֔ים וְאֵ֖ת סַ֥ל הַמַּצּֽוֹת׃ ג וְאֵ֥ת כָּל־הָעֵדָ֖ה הַקְהֵ֑ל אֶל־פֶּ֖תַח אֹ֥הֶל מוֹעֵֽד׃ ד וַיַּ֣עַשׂ מֹשֶׁ֔ה כַּֽאֲשֶׁ֛ר צִוָּ֥ה
הפסוק מתוך פרשת צו (ויקרא ו', ו'):"אֵשׁ תָּמִיד תוּקַד עַל הַמִּזְבֵּחַ לֹא תִכְבֶּה"– נשמע כמו הוראה טכנית… אבל בעצם, זו אחת המצוות הכי עמוקות ורוחניות שיש בתורה. בוא נעמיק פנימה
כָּל־זָכָ֞ר בִּבְנֵ֤י אַהֲרֹן֙ יֹֽאכֲלֶ֔נָּה חָק־עוֹלָם֙ לְדֹרֹ֣תֵיכֶ֔ם – האם הכוונה שכל הכהנים צריכים לאכול קורבנות לנצח? והאם יש קשר לזה שיש הרבה כהנים בעלי גוף רחב? שאלה יפה ונוגעת בפסוק מעורר
יא וְזֹ֥את תּוֹרַ֖ת זֶ֣בַח הַשְּׁלָמִ֑ים אֲשֶׁ֥ר יַקְרִ֖יב לַידוָֽד׃ יב אִ֣ם עַל־תּוֹדָה֮ יַקְרִיבֶנּוּ֒ וְהִקְרִ֣יב ׀ עַל־זֶ֣בַח הַתּוֹדָ֗ה חַלּ֤וֹת מַצּוֹת֙ בְּלוּלֹ֣ת בַּשֶּׁ֔מֶן וּרְקִיקֵ֥י מַצּ֖וֹת מְשֻׁחִ֣ים בַּשָּׁ֑מֶן וְסֹ֣לֶת מֻרְבֶּ֔כֶת חַלֹּ֖ת בְּלוּלֹ֥ת בַּשָּֽׁמֶן׃ יג
יב וַיְדַבֵּ֥ר יְדוָ֖ד אֶל־מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר׃ יג זֶ֡ה קָרְבַּן֩ אַהֲרֹ֨ן וּבָנָ֜יו אֲשֶׁר־יַקְרִ֣יבוּ לַֽידוָ֗ד בְּיוֹם֙ הִמָּשַׁ֣ח אֹת֔וֹ עֲשִׂירִ֨ת הָאֵפָ֥ה סֹ֛לֶת מִנְחָ֖ה תָּמִ֑יד מַחֲצִיתָ֣הּ בַּבֹּ֔קֶר וּמַחֲצִיתָ֖הּ בָּעָֽרֶב׃ יד עַֽל־מַחֲבַ֗ת בַּשֶּׁ֛מֶן תֵּעָשֶׂ֖ה מֻרְבֶּ֣כֶת תְּבִיאֶ֑נָּה
מדוע התורה מדגישה דווקא אצל הכהנים את ההוראה “צו” – לשון זריזות – ומה זה אומר על ההבדל בין עבודת ה’ של אדם רגיל לעומת מי שמקדיש את חייו לרוחניות?
ו א וַיְדַבֵּ֥ר יְדוָ֖ד אֶל־מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר׃ ב צַ֤ו אֶֽת־אַהֲרֹן֙ וְאֶת־בָּנָ֣יו לֵאמֹ֔ר זֹ֥את תּוֹרַ֖ת הָעֹלָ֑ה הִ֣וא הָעֹלָ֡ה עַל֩ מוֹקְדָ֨ה עַל־הַמִּזְבֵּ֤חַ כָּל־הַלַּ֙יְלָה֙ עַד־הַבֹּ֔קֶר וְאֵ֥שׁ הַמִּזְבֵּ֖חַ תּ֥וּקַד בּֽוֹ׃ ג וְלָבַ֨שׁ הַכֹּהֵ֜ן מִדּ֣וֹ בַ֗ד
יא וְאִם־לֹא֩ תַשִּׂ֨יג יָד֜וֹ לִשְׁתֵּ֣י תֹרִ֗ים אוֹ֮ לִשְׁנֵ֣י בְנֵי־יוֹנָה֒ וְהֵבִ֨יא אֶת־קָרְבָּנ֜וֹ אֲשֶׁ֣ר חָטָ֗א עֲשִׂירִ֧ת הָאֵפָ֛ה סֹ֖לֶת לְחַטָּ֑את לֹא־יָשִׂ֨ים עָלֶ֜יהָ שֶׁ֗מֶן וְלֹא־יִתֵּ֤ן עָלֶ֙יהָ֙ לְבֹנָ֔ה כִּ֥י חַטָּ֖את הִֽיא׃ יב וֶהֱבִיאָהּ֮ אֶל־הַכֹּהֵן֒ וְקָמַ֣ץ הַכֹּהֵ֣ן ׀ מִ֠מֶּנָּה
כז וְאִם־נֶ֧פֶשׁ אַחַ֛ת תֶּחֱטָ֥א בִשְׁגָגָ֖ה מֵעַ֣ם הָאָ֑רֶץ בַּ֠עֲשֹׂתָהּ אַחַ֨ת מִמִּצְוֹ֧ת יְדוָ֛ד אֲשֶׁ֥ר לֹא־תֵעָשֶׂ֖ינָה וְאָשֵֽׁם׃ כח א֚וֹ הוֹדַ֣ע אֵלָ֔יו חַטָּאת֖וֹ אֲשֶׁ֣ר חָטָ֑א וְהֵבִ֨יא קָרְבָּנ֜וֹ שְׂעִירַ֤ת עִזִּים֙ תְּמִימָ֣ה נְקֵבָ֔ה עַל־חַטָּאת֖וֹ אֲשֶׁ֥ר חָטָֽא׃ כט וְסָמַךְ֙
התורה מצווה באופן מפורש וחריג: "וְכָל קָרְבַּן מִנְחָתְךָ בַּמֶּלַח תִּמְלָח, וְלֹא תַשְׁבִּית מֶלַח בְּרִית אֱלֹהֶיךָ מֵעַל מִנְחָתֶךָ – עַל כָּל קָרְבָּנְךָ תַּקְרִיב מֶלַח."(ויקרא ב', י"ג) אז למה בעצם מלח? מה
ד א וַיְדַבֵּ֥ר יְדוָ֖ד אֶל־מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר׃ ב דַּבֵּ֞ר אֶל־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵל֮ לֵאמֹר֒ נֶ֗פֶשׁ כִּֽי־תֶחֱטָ֤א בִשְׁגָגָה֙ מִכֹּל֙ מִצְוֹ֣ת יְדוָ֔ד אֲשֶׁ֖ר לֹ֣א תֵעָשֶׂ֑ינָה וְעָשָׂ֕ה מֵאַחַ֖ת מֵהֵֽנָּה׃ ג אִ֣ם הַכֹּהֵ֧ן הַמָּשִׁ֛יחַ יֶחֱטָ֖א לְאַשְׁמַ֣ת הָעָ֑ם
לא סתם אדם מהשורה. לא ילד קטן שטעה.אלא מלך. כהן גדול. נשיא. ראש קהילה. דמות שמסתכלים עליה ואומרים – הוא מייצג את ה'! מה אז?האם גם לו יש דרך חזרה?ואם
אתה פשוט צולל עמוק לתוך המילים, ממש כמו תלמיד חכם שמחפש לא רק את מה שנאמר – אלא איך זה נאמר.וזה בדיוק הסוד הגדול שגנוז בפסוק הזה:"אָדָם כִּי-יַקְרִיב מִכֶּם קָרְבָּן
ג א וְאִם־זֶ֥בַח שְׁלָמִ֖ים קָרְבָּנ֑וֹ אִ֤ם מִן־הַבָּקָר֙ ה֣וּא מַקְרִ֔יב אִם־זָכָר֙ אִם־נְקֵבָ֔ה תָּמִ֥ים יַקְרִיבֶ֖נּוּ לִפְנֵ֥י יְדוָֽד׃ ב וְסָמַ֤ךְ יָדוֹ֙ עַל־רֹ֣אשׁ קָרְבָּנ֔וֹ וּשְׁחָט֕וֹ פֶּ֖תַח אֹ֣הֶל מוֹעֵ֑ד וְזָרְק֡וּ בְּנֵי֩ אַהֲרֹ֨ן הַכֹּהֲנִ֧ים אֶת־הַדָּ֛ם עַל־הַמִּזְבֵּ֖חַ
מה קורה כשאין בית מקדש? – הקרבן הופך לתפילה היום, אין לנו מזבח פיזי. אין בהמות, אין כהנים, אין דם ואין קטורת.אז מה נשאר לנו? התשובה באה מפסוק בוהק בספר
ז וְאִם־מִנְחַ֥ת מַרְחֶ֖שֶׁת קָרְבָּנֶ֑ךָ סֹ֥לֶת בַּשֶּׁ֖מֶן תֵּעָשֶֽׂה׃ ח וְהֵבֵאתָ֣ אֶת־הַמִּנְחָ֗ה אֲשֶׁ֧ר יֵעָשֶׂ֛ה מֵאֵ֖לֶּה לַידוָ֑ד וְהִקְרִיבָהּ֙ אֶל־הַכֹּהֵ֔ן וְהִגִּישָׁ֖הּ אֶל־הַמִּזְבֵּֽחַ׃ ט וְהֵרִ֨ים הַכֹּהֵ֤ן מִן־הַמִּנְחָה֙ אֶת־אַזְכָּ֣רָתָ֔הּ וְהִקְטִ֖יר הַמִּזְבֵּ֑חָה אִשֵּׁ֛ה רֵ֥יחַ נִיחֹ֖חַ לַידוָֽד׃ י וְהַנּוֹתֶ֙רֶת֙ מִן־הַמִּנְחָ֔ה לְאַהֲרֹ֖ן וּלְבָנָ֑יו קֹ֥דֶשׁ קָֽדָשִׁ֖ים מֵאִשֵּׁ֥י
אחח, קרבן עולה… פה אנחנו נכנסים ממש ללב הפועם של עבודת ה'.תשב טוב, כי זו תשובה שלא רק עונה – היא פותחת שערים לעולם פנימי. 🌟 מהו קרבן עולה? קרבן
יד וְאִ֧ם מִן־הָע֛וֹף עֹלָ֥ה קָרְבָּנ֖וֹ לַֽידוָ֑ד וְהִקְרִ֣יב מִן־הַתֹּרִ֗ים א֛וֹ מִן־בְּנֵ֥י הַיּוֹנָ֖ה אֶת־קָרְבָּנֽוֹ׃ טו וְהִקְרִיב֤וֹ הַכֹּהֵן֙ אֶל־הַמִּזְבֵּ֔חַ וּמָלַק֙ אֶת־רֹאשׁ֔וֹ וְהִקְטִ֖יר הַמִּזְבֵּ֑חָה וְנִמְצָ֣ה דָמ֔וֹ עַ֖ל קִ֥יר הַמִּזְבֵּֽחַ׃ טז וְהֵסִ֥יר אֶת־מֻרְאָת֖וֹ בְּנֹצָתָ֑הּ וְהִשְׁלִ֨יךְ אֹתָ֜הּ אֵ֤צֶל הַמִּזְבֵּ֙חַ֙ קֵ֔דְמָה אֶל־מְק֖וֹם
חז"ל שואלים את אותה שאלה: למה דווקא ויקרא? למה להתחיל את לימוד התורה של הילד הקטן – הטהור, הרך, זה שעדיין לא מבין אפילו מה זה "קרבן" – עם פרשה
א א וַיִּקְרָ֖א אֶל־מֹשֶׁ֑ה וַיְדַבֵּ֤ר יְדוָד֙ אֵלָ֔יו מֵאֹ֥הֶל מוֹעֵ֖ד לֵאמֹֽר׃ ב דַּבֵּ֞ר אֶל־בְּנֵ֤י יִשְׂרָאֵל֙ וְאָמַרְתָּ֣ אֲלֵהֶ֔ם אָדָ֗ם כִּֽי־יַקְרִ֥יב מִכֶּ֛ם קָרְבָּ֖ן לַֽידוָ֑ד מִן־הַבְּהֵמָ֗ה מִן־הַבָּקָר֙ וּמִן־הַצֹּ֔אן תַּקְרִ֖יבוּ אֶת־קָרְבַּנְכֶֽם׃ ג אִם־עֹלָ֤ה קָרְבָּנוֹ֙ מִן־הַבָּקָ֔ר זָכָ֥ר תָּמִ֖ים יַקְרִיבֶ֑נּוּ אֶל־פֶּ֝תַח אֹ֤הֶל מוֹעֵד֙
מלכים א', פרק ז': מ וַיַּ֣עַשׂ חִיר֔וֹם אֶת־הַכִּיֹּר֔וֹת וְאֶת־הַיָּעִ֖ים וְאֶת־הַמִּזְרָק֑וֹת וַיְכַ֣ל חִירָ֗ם לַעֲשׂוֹת אֶת־כָּל־הַמְּלָאכָ֔ה אֲשֶׁר עָשָׂ֛ה לַמֶּ֥לֶךְ שְׁלֹמֹ֖ה בֵּ֥ית יְהוָֽה׃עַמֻּדִ֣ים שְׁנַ֔יִם וְגֻלֹּ֧ת הַכֹּתָרֹ֛ת אֲשֶׁר־עַל־רֹ֥אשׁ הָעַמֻּדִ֖ים שְׁתָּ֑יִם וְהַשְּׂבָכ֣וֹת שְׁתַּ֔יִם לְכַסּ֗וֹת אֶת־שְׁתֵּי֙
אחד הנושאים הכי מרגשים ועמוקים – הקשר בין החכמה המתמטית של הבריאה (כמו סדרת פיבונאצ'י) לבין ההרמוניה האלוקית שבתורה. מדובר בתחום שבו המדע, המתמטיקה והקבלה נפגשים – ומגלים לנו את
כח וַיָּ֛שֶׂם אֶת־מָסַ֥ךְ הַפֶּ֖תַח לַמִּשְׁכָּֽן׃ כט וְאֵת֙ מִזְבַּ֣ח הָעֹלָ֔ה שָׂ֕ם פֶּ֖תַח מִשְׁכַּ֣ן אֹֽהֶל־מוֹעֵ֑ד וַיַּ֣עַל עָלָ֗יו אֶת־הָעֹלָה֙ וְאֶת־הַמִּנְחָ֔ה כַּאֲשֶׁ֛ר צִוָּ֥ה יְדוָ֖ד אֶת־מֹשֶֽׁה׃ {ס} ל וַיָּ֙שֶׂם֙ אֶת־הַכִּיֹּ֔ר בֵּֽין־אֹ֥הֶל מוֹעֵ֖ד וּבֵ֣ין הַמִּזְבֵּ֑חַ וַיִּתֵּ֥ן שָׁ֛מָּה מַ֖יִם לְרָחְצָֽה׃ לא וְרָחֲצ֣וּ מִמֶּ֔נּוּ מֹשֶׁ֖ה
יז וַיְהִ֞י בַּחֹ֧דֶשׁ הָרִאשׁ֛וֹן בַּשָּׁנָ֥ה הַשֵּׁנִ֖ית בְּאֶחָ֣ד לַחֹ֑דֶשׁ הוּקַ֖ם הַמִּשְׁכָּֽן׃ יח וַיָּ֨קֶם מֹשֶׁ֜ה אֶת־הַמִּשְׁכָּ֗ן וַיִּתֵּן֙ אֶת־אֲדָנָ֔יו וַיָּ֙שֶׂם֙ אֶת־קְרָשָׁ֔יו וַיִּתֵּ֖ן אֶת־בְּרִיחָ֑יו וַיָּ֖קֶם אֶת־עַמּוּדָֽיו׃ יט וַיִּפְרֹ֤שׂ אֶת־הָאֹ֙הֶל֙ עַל־הַמִּשְׁכָּ֔ן וַיָּ֜שֶׂם אֶת־מִכְסֵ֥ה הָאֹ֛הֶל עָלָ֖יו מִלְמָ֑עְלָה כַּאֲשֶׁ֛ר צִוָּ֥ה יְדוָ֖ד אֶת־מֹשֶֽׁה׃
הענן בסיום פרשת פקודי… זה לא רק תיאור מטאורולוגי 😄 –זה רגע שיא רוחני, מיסטי, מהפכני ממש:הרגע שבו השכינה חוזרת לעולם. 📜 הפסוק המרטיט: "וַיְכַס הֶעָנָן אֶת אֹהֶל מוֹעֵד, וּכְבוֹד
מ א וַיְדַבֵּ֥ר יְדוָ֖ד אֶל־מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר׃ ב בְּיוֹם־הַחֹ֥דֶשׁ הָרִאשׁ֖וֹן בְּאֶחָ֣ד לַחֹ֑דֶשׁ תָּקִ֕ים אֶת־מִשְׁכַּ֖ן אֹ֥הֶל מוֹעֵֽד׃ ג וְשַׂמְתָּ֣ שָׁ֔ם אֵ֖ת אֲר֣וֹן הָעֵד֑וּת וְסַכֹּתָ֥ עַל־הָאָרֹ֖ן אֶת־הַפָּרֹֽכֶת׃ ד וְהֵבֵאתָ֙ אֶת־הַשֻּׁלְחָ֔ן וְעָרַכְתָּ֖ אֶת־עֶרְכּ֑וֹ וְהֵבֵאתָ֙ אֶת־הַמְּנֹרָ֔ה וְהַעֲלֵיתָ֖ אֶת־נֵרֹתֶֽיהָ׃ ה וְנָתַתָּ֞ה אֶת־מִזְבַּ֤ח הַזָּהָב֙ לִקְטֹ֔רֶת לִפְנֵ֖י אֲר֣וֹן
שאלה עצומה – והיא לא רק היסטורית, היא בוערת ונוגעת ממש בכל דור ודור. בוא נעמיק: משה רבנו, נשיא הנביאים, האיש שהקב"ה מעיד עליו "בכל ביתי נאמן הוא" – פתאום
לג וַיָּבִ֤יאוּ אֶת־הַמִּשְׁכָּן֙ אֶל־מֹשֶׁ֔ה אֶת־הָאֹ֖הֶל וְאֶת־כָּל־כֵּלָ֑יו קְרָסָ֣יו קְרָשָׁ֔יו (בריחו) [בְּרִיחָ֖יו] וְעַמֻּדָ֥יו וַאֲדָנָֽיו׃ לד וְאֶת־מִכְסֵ֞ה עוֹרֹ֤ת הָֽאֵילִם֙ הַמְאָדָּמִ֔ים וְאֶת־מִכְסֵ֖ה עֹרֹ֣ת הַתְּחָשִׁ֑ים וְאֵ֖ת פָּרֹ֥כֶת הַמָּסָֽךְ׃ לה אֶת־אֲרֹ֥ן הָעֵדֻ֖ת וְאֶת־בַּדָּ֑יו וְאֵ֖ת הַכַּפֹּֽרֶת׃ לו אֶת־הַשֻּׁלְחָן֙ אֶת־כָּל־כֵּלָ֔יו וְאֵ֖ת לֶ֥חֶם הַפָּנִֽים׃ לז אֶת־הַמְּנֹרָ֨ה הַטְּהֹרָ֜ה אֶת־נֵרֹתֶ֗יהָ
איתמר בן אהרון הכהן, אולי לא מקבל את אור הזרקורים כמו אחיו אלעזר – אבל בפרשת פקודי, יש לו תפקיד מפתח מדויק, קריטי – כמעט "מאחורי הקלעים" של בניית המשכן.
כב וַיַּ֛עַשׂ אֶת־מְעִ֥יל הָאֵפֹ֖ד מַעֲשֵׂ֣ה אֹרֵ֑ג כְּלִ֖יל תְּכֵֽלֶת׃ כג וּפִֽי־הַמְּעִ֥יל בְּתוֹכ֖וֹ כְּפִ֣י תַחְרָ֑א שָׂפָ֥ה לְפִ֛יו סָבִ֖יב לֹ֥א יִקָּרֵֽעַ׃ כד וַֽיַּעֲשׂוּ֙ עַל־שׁוּלֵ֣י הַמְּעִ֔יל רִמּוֹנֵ֕י תְּכֵ֥לֶת וְאַרְגָּמָ֖ן וְתוֹלַ֣עַת שָׁנִ֑י מָשְׁזָֽר׃ כה וַיַּעֲשׂ֥וּ פַעֲמֹנֵ֖י זָהָ֣ב טָה֑וֹר וַיִּתְּנ֨וּ אֶת־הַפַּֽעֲמֹנִ֜ים בְּת֣וֹךְ הָרִמֹּנִ֗ים
אח, איזו שאלה!מלאת עומק, כאב ותקווה — ממש כמו הרגעים שאחרי משבר גדול, כשאתה מחכה לרמז קטן שהכול עוד לא אבוד…אז איך ידעו בני ישראל שהקב"ה סלח להם על חטא
אוֹי אוֹי אוֹי… איזו שאלה חזקה שאלת!הרי כל מילה בתורה מדודה ומכוונת, וכשיש חזרה – על אחת כמה וכמה שיש כאן סוד עצום! הנה הפסוק שפותח את פרשת פקודי: "אֵלֶּה
ב וַיַּ֖עַשׂ אֶת־הָאֵפֹ֑ד זָהָ֗ב תְּכֵ֧לֶת וְאַרְגָּמָ֛ן וְתוֹלַ֥עַת שָׁנִ֖י וְשֵׁ֥שׁ מָשְׁזָֽר׃ ג וַֽיְרַקְּע֞וּ אֶת־פַּחֵ֣י הַזָּהָב֮ וְקִצֵּ֣ץ פְּתִילִם֒ לַעֲשׂ֗וֹת בְּת֤וֹךְ הַתְּכֵ֙לֶת֙ וּבְת֣וֹךְ הָֽאַרְגָּמָ֔ן וּבְת֛וֹךְ תּוֹלַ֥עַת הַשָּׁנִ֖י וּבְת֣וֹךְ הַשֵּׁ֑שׁ מַעֲשֵׂ֖ה חֹשֵֽׁב׃ ד כְּתֵפֹ֥ת
אכן, יש פרשנים שמוצאים ברמז "וְאֶת בָּנָיו תַּקְרִיב" (שמות כ"ח, מ"א) רמז מקדים למות בני אהרון, נדב ואביהוא. רש"י (שם) מביא בשם המדרש שהתורה משתמשת בלשון "תַּקְרִיב" במקום "תקדיש" או
כא אֵ֣לֶּה פְקוּדֵ֤י הַמִּשְׁכָּן֙ מִשְׁכַּ֣ן הָעֵדֻ֔ת אֲשֶׁ֥ר פֻּקַּ֖ד עַל־פִּ֣י מֹשֶׁ֑ה עֲבֹדַת֙ הַלְוִיִּ֔ם בְּיַד֙ אִֽיתָמָ֔ר בֶּֽן־אַהֲרֹ֖ן הַכֹּהֵֽן׃ כב וּבְצַלְאֵ֛ל בֶּן־אוּרִ֥י בֶן־ח֖וּר לְמַטֵּ֣ה יְהוּדָ֑ה עָשָׂ֕ה אֵ֛ת כָּל־אֲשֶׁר־צִוָּ֥ה יְדוָ֖ד אֶת־מֹשֶֽׁה׃ כג וְאִתּ֗וֹ אָהֳלִיאָ֞ב
וַיַּ֣עַשׂ חִיר֔וֹם אֶת־הַ֨כִּיֹּר֔וֹת וְאֶת־הַיָּעִ֖ים וְאֶת־הַמִּזְרָק֑וֹת וַיְכַ֣ל חִירָ֗ם לַֽעֲשׂוֹת֙ אֶת־כָּל־הַמְּלָאכָ֔ה אֲשֶׁ֥ר עָשָׂ֛ה לַמֶּ֥לֶךְ שְׁלֹמֹ֖ה בֵּ֥ית יְהוָֽה׃עַמֻּדִ֣ים שְׁנַ֔יִם וְגֻלֹּ֧ת הַכֹּתָרֹ֛ת אֲשֶׁר־עַל־רֹ֥אשׁ הָֽעַמֻּדִ֖ים שְׁתָּ֑יִם וְהַשְּׂבָכ֣וֹת שְׁתַּ֔יִם לְכַסּ֗וֹת אֶת־שְׁתֵּי֙ גֻּלֹּ֣ת הַכֹּֽתָרֹ֔ת אֲשֶׁ֖ר עַל־רֹ֥אשׁ הָעַמּוּדִֽים׃וְאֶת־הָרִמֹּנִ֛ים
לח א וַיַּ֛עַשׂ אֶת־מִזְבַּ֥ח הָעֹלָ֖ה עֲצֵ֣י שִׁטִּ֑ים חָמֵשׁ֩ אַמּ֨וֹת אָרְכּ֜וֹ וְחָֽמֵשׁ־אַמּ֤וֹת רָחְבּוֹ֙ רָב֔וּעַ וְשָׁלֹ֥שׁ אַמּ֖וֹת קֹמָתֽוֹ׃ ב וַיַּ֣עַשׂ קַרְנֹתָ֗יו עַ֚ל אַרְבַּ֣ע פִּנֹּתָ֔יו מִמֶּ֖נּוּ הָי֣וּ קַרְנֹתָ֑יו וַיְצַ֥ף אֹת֖וֹ נְחֹֽשֶׁת׃ ג וַיַּ֜עַשׂ אֶֽת־כָּל־כְּלֵ֣י הַמִּזְבֵּ֗חַ אֶת־הַסִּירֹ֤ת וְאֶת־הַיָּעִים֙ וְאֶת־הַמִּזְרָקֹ֔ת אֶת־הַמִּזְלָגֹ֖ת
יז וַיַּ֥עַשׂ אֶת־הַמְּנֹרָ֖ה זָהָ֣ב טָה֑וֹר מִקְשָׁ֞ה עָשָׂ֤ה אֶת־הַמְּנֹרָה֙ יְרֵכָ֣הּ וְקָנָ֔הּ גְּבִיעֶ֛יהָ כַּפְתֹּרֶ֥יהָ וּפְרָחֶ֖יהָ מִמֶּ֥נָּה הָיֽוּ׃ יח וְשִׁשָּׁ֣ה קָנִ֔ים יֹצְאִ֖ים מִצִּדֶּ֑יהָ שְׁלֹשָׁ֣ה ׀ קְנֵ֣י מְנֹרָ֗ה מִצִּדָּהּ֙ הָֽאֶחָ֔ד וּשְׁלֹשָׁה֙ קְנֵ֣י מְנֹרָ֔ה מִצִּדָּ֖הּ הַשֵּׁנִֽי׃ יט שְׁלֹשָׁ֣ה גְ֠בִעִים מְֽשֻׁקָּדִ֞ים
כ וַיַּ֥עַשׂ אֶת־הַקְּרָשִׁ֖ים לַמִּשְׁכָּ֑ן עֲצֵ֥י שִׁטִּ֖ים עֹמְדִֽים׃ כא עֶ֥שֶׂר אַמֹּ֖ת אֹ֣רֶךְ הַקָּ֑רֶשׁ וְאַמָּה֙ וַחֲצִ֣י הָֽאַמָּ֔ה רֹ֖חַב הַקֶּ֥רֶשׁ הָאֶחָֽד׃ כב שְׁתֵּ֣י יָדֹ֗ת לַקֶּ֙רֶשׁ֙ הָֽאֶחָ֔ד מְשֻׁלָּבֹ֔ת אַחַ֖ת אֶל־אֶחָ֑ת כֵּ֣ן עָשָׂ֔ה לְכֹ֖ל קַרְשֵׁ֥י הַמִּשְׁכָּֽן׃ כג וַיַּ֥עַשׂ אֶת־הַקְּרָשִׁ֖ים לַמִּשְׁכָּ֑ן עֶשְׂרִ֣ים קְרָשִׁ֔ים
ש: מדוע התורה מדגישה ש"ויבואו האנשים על הנשים" בתרומת המשכן? האם זה רק תיאור טכני, או שיש בכך רמז עמוק יותר למעמד האישה בעבודת הקודש? בפרשת ויקהל, כאשר בני ישראל
ש: איך החזרה החוזרת ונשנית על חומרי המשכן, כלי המשכן והלבושים של הכהנים בפרשות האחרונות מרמזת על מהות העבודה הרוחנית של כל אחד מאיתנו? כאשר אנו קוראים את הפרשות האחרונות
ש: מדוע בצלאל נבחר להוביל את מלאכת המשכן, ומה ניתן ללמוד מכך על כישרון, רוחניות ויכולת ניהולית ביהדות? בחירתו של בצלאל בן אורי בן חור משבט יהודה להוביל את בניית
ש: פרשת ויקהל עוסקת באיסוף התרומות למשכן, אבל מה אפשר ללמוד מהעובדה שהעם הביאו יותר ממה שהיה צורך? איך זה משקף את ההבנה העמוקה של עם ישראל לגבי עבודת ה’?
התורה פותחת את פרשת ויקהל בציווי על השבת, לפני שהיא עוברת לתיאור מעשה הקמת המשכן. השאלה הנשאלת היא מדוע התורה חוזרת שוב על מצוות השבת, הרי כבר קיבלנו את הציווי
ח וַיַּעֲשׂ֨וּ כָל־חֲכַם־לֵ֜ב בְּעֹשֵׂ֧י הַמְּלָאכָ֛ה אֶת־הַמִּשְׁכָּ֖ן עֶ֣שֶׂר יְרִיעֹ֑ת שֵׁ֣שׁ מָשְׁזָ֗ר וּתְכֵ֤לֶת וְאַרְגָּמָן֙ וְתוֹלַ֣עַת שָׁנִ֔י כְּרֻבִ֛ים מַעֲשֵׂ֥ה חֹשֵׁ֖ב עָשָׂ֥ה אֹתָֽם׃ ט אֹ֜רֶךְ הַיְרִיעָ֣ה הָֽאַחַ֗ת שְׁמֹנֶ֤ה וְעֶשְׂרִים֙ בָּֽאַמָּ֔ה וְרֹ֙חַב֙ אַרְבַּ֣ע בָּֽאַמָּ֔ה הַיְרִיעָ֖ה
ל וַיֹּ֤אמֶר מֹשֶׁה֙ אֶל־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל רְא֛וּ קָרָ֥א יְדוָ֖ד בְּשֵׁ֑ם בְּצַלְאֵ֛ל בֶּן־אוּרִ֥י בֶן־ח֖וּר לְמַטֵּ֥ה יְהוּדָֽה׃ לא וַיְמַלֵּ֥א אֹת֖וֹ ר֣וּחַ אֱלֹהִ֑ים בְּחָכְמָ֛ה בִּתְבוּנָ֥ה וּבְדַ֖עַת וּבְכָל־מְלָאכָֽה׃ לב וְלַחְשֹׁ֖ב מַֽחַשָׁבֹ֑ת לַעֲשֹׂ֛ת בַּזָּהָ֥ב וּבַכֶּ֖סֶף וּבַנְּחֹֽשֶׁת׃
כא וַיָּבֹ֕אוּ כָּל־אִ֖ישׁ אֲשֶׁר־נְשָׂא֣וֹ לִבּ֑וֹ וְכֹ֡ל אֲשֶׁר֩ נָדְבָ֨ה רוּח֜וֹ אֹת֗וֹ הֵ֠בִיאוּ אֶת־תְּרוּמַ֨ת יְדוָ֜ד לִמְלֶ֨אכֶת אֹ֤הֶל מוֹעֵד֙ וּלְכָל־עֲבֹ֣דָת֔וֹ וּלְבִגְדֵ֖י הַקֹּֽדֶשׁ׃ כב וַיָּבֹ֥אוּ הָאֲנָשִׁ֖ים עַל־הַנָּשִׁ֑ים כֹּ֣ל ׀ נְדִ֣יב לֵ֗ב הֵ֠בִיאוּ חָ֣ח וָנֶ֜זֶם
״כל איש חכם לב אשר נתן ידוד חכמה בלבו כל אשר נשאו לבו לקרבה אל המלאכה לעשות אותה.״ למה הכוונה חכמה בליבו? "חָכְמַת לֵב" – מהי החכמה שנמצאת בלב ולא
לה א וַיַּקְהֵ֣ל מֹשֶׁ֗ה אֶֽת־כָּל־עֲדַ֛ת בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל וַיֹּ֣אמֶר אֲלֵהֶ֑ם אֵ֚לֶּה הַדְּבָרִ֔ים אֲשֶׁר־צִוָּ֥ה יְדוָ֖ד לַעֲשֹׂ֥ת אֹתָֽם׃ ב שֵׁ֣שֶׁת יָמִים֮ תֵּעָשֶׂ֣ה מְלָאכָה֒ וּבַיּ֣וֹם הַשְּׁבִיעִ֗י יִהְיֶ֨ה לָכֶ֥ם קֹ֛דֶשׁ שַׁבַּ֥ת שַׁבָּת֖וֹן לַידוָ֑ד כָּל־הָעֹשֶׂ֥ה ב֛וֹ
הקטורת הייתה אחד החלקים המרכזיים והנעלים בעבודת המשכן ובית המקדש. היא הוקטרה פעמיים ביום על מזבח הזהב שבקודש, בבוקר ובערב, וייצרה ריח נעים שהיתמר והפיץ קדושה. אבל מעבר לניחוח שלה,
המשמעות העמוקה של קרני האור שפלטו פניו של משה וכיצד זה מתקשר לחוכמה האלוקית ולמנהיגות אחת התמונות העוצמתיות ביותר בתורה מתרחשת כאשר משה רבנו יורד מהר סיני עם הלוחות השניים,
חטא העגל היה אחד האירועים המטלטלים ביותר בהיסטוריה של עם ישראל, והוא שינה לעד את מערכת היחסים בין עם ישראל לה'. כדי להבין את ההשלכות של החטא ואת מסריו העמוקים,
המשמעות הסמלית של שבירת הלוחות על ידי משה רבנו והשפעתה על ההבנה שלנו לגבי מתן תורה שבירת הלוחות על ידי משה רבנו לאחר חטא העגל היא אחד האירועים הדרמטיים ביותר
חטא העגל נחשב לאחד החטאים החמורים ביותר בתולדות עם ישראל, משום שהוא התרחש זמן קצר לאחר מתן תורה, רגע השיא שבו עם ישראל חווה התגלות אלוקית ישירה. מעמד הר סיני
פיטום הקטורת, שהוא סדר ערבוב המרכיבים של הקטורת שהוקטרה במשכן ובמקדש, נושא עמו משמעויות רוחניות עמוקות ומסר רלוונטי לעבודה הרוחנית של האדם. 1. הקטורת במקדש הקטורת הוקטרה פעמיים ביום, בבוקר
מדוע משה רבנו לא נזכר בשמו בפרשת תצווה? מה פשר ההיעדרות של שמו של משה? ומה הרמזים הגלומים בכך על מנהיגות, ענווה וגזרות היסטוריות? פרשת תצווה היא הפרשה היחידה בתורה,
הקשר בין בגדי הכהונה והתיקון הרוחני של עם ישראל כיצד בגדי הכהן הגדול מכפרים על חטאי העם? ומהו הרמז הסמוי שמסתתר בעיצובם? 1. בגדי הכהונה – לא רק לבוש, אלא
הבחירה בשמן זית זך למנורת המשכן אינה מקרית, ויש בה עומק עצום שמתחבר הן לרובד הפשט והן לרובד הסוד והפנימיות. 1. הסיבה הפיזית והמעשית – טוהר הבעירה בפרשת תצווה נאמר:"וְאַתָּה
"בפרשת יתרו מובא שה’ אמר לעם ישראל להיות “ממלכת כהנים וגוי קדוש” – מהו הפירוש העמוק של הגדרה זו, וכיצד היא משפיעה על התפקיד הייחודי של עם ישראל בעולם?" "וְאַתֶּם
שירת הים – משמעות ומסר שירת הים, הנאמרת בפרשת בשלח (שמות ט"ו, א'-י"ח), היא שירה מרגשת ועמוקה שהושר על ידי בני ישראל לאחר קריעת ים סוף והצלתם מידי המצרים. השירה
משמעות ברכת כהנים ומדוע היא כה עוצמתית? ברכת כהנים היא אחת מהברכות החזקות והקדושות ביותר בתורה, והיא מופיעה בספר במדבר (ו', כ"ב-כ"ז): יְבָרֶכְךָ ה' וְיִשְׁמְרֶךָ.יָאֵר ה' פָּנָיו אֵלֶיךָ וִיחֻנֶּךָּ.יִשָּׂא ה'
החיים מלאים באתגרים – בין אם זה קושי אישי, כלכלי, בריאותי, נפשי או רוחני. תורת ישראל מעניקה לנו כלים עוצמתיים להתמודדות עם כל קושי, בעזרת אמונה, תפילה, חכמה והבנה עמוקה
המספרים בתורה אינם מקריים. כל אות וכל מספר בתורה טומנים בחובם רמזים עמוקים על הבריאה, על סדרי העולם ועל הנהגת ה'. חז"ל, חכמי הקבלה ורבנים לאורך הדורות גילו כי למספרים
השאלה "האם התורה והמדע סותרים זה את זה?" היא אחת השאלות המרכזיות שמעסיקות רבים. מצד אחד, התורה ניתנה לפני אלפי שנים, ומצד שני, המדע מתקדם בכל דור עם תגליות חדשות.
אם היית שואל אותי על הנושא הכי מעניין לספר עליו, הייתי בוחר לעסוק במערכת היחסים העמוקה בין האדם לבוראו דרך סיפורי התורה. אחד הנושאים המרתקים שבהם הוא המסע הרוחני של
השאלה "איך מתכוננים לגאולה?" היא אחת השאלות החשובות ביותר בדור שלנו, במיוחד כשאנו חיים בתקופה בה סימני הגאולה מתקרבים יותר ויותר. התורה, חז"ל, הקבלה והחסידות מספקים לנו תשובות עמוקות על
הסיפור של יציאת מצרים הוא אחד הנרטיבים המרכזיים והמשפיעים ביותר בתולדות האנושות, והעובדה שרוב העולם מכיר אותו נובעת מכמה גורמים היסטוריים, דתיים ותרבותיים שתרמו להפצתו והשפעתו: 1. התורה והפצתה דרך
השאלה "איך אפשר לדעת מה התפקיד שלי בעולם?" היא אחת השאלות העמוקות ביותר שאדם יכול לשאול את עצמו. חז"ל ותורת הקבלה מעניקים לנו כלים מעשיים ורוחניים לגילוי הייעוד שלנו, וזהו
״הריני אוהב כל אחד ואחד מבני ישראל״ מה אתה יכול לספר על התפילה שאומרים בבוקר אחרי ותתפלל חנה? התפילה "הריני מקבל עלי מצוות עשה של ואהבת לרעך כמוך", המתחילה במילים
נוסחת איינשטיין המפורסמת, E=mc2E = mc^2E=mc2, היא ביטוי יסודי בפיזיקה שמקשר בין אנרגיה (EEE), מסה (mmm), ומהירות האור בריבוע (c2c^2c2). נוסחה זו היא חלק מתורת היחסות הפרטית של איינשטיין, והיא
"מה דעתך על התיאוריה הפולי-ווגאלית ועל מלמול תפילה בבית הכנסת בכל בוקר?" התיאוריה הפולי-ווגאלית (Polyvagal Theory), שפותחה על ידי הפסיכולוג ד"ר סטיבן פורג'ס, עוסקת במערכת העצבים האוטונומית, בדגש על עצב
"בהמשך למעשה של ציפורה – הפרשה מדברת על משה ופרעה והסיפור הוא ממש ידוע, אבל בין השורות אפשר למצוא לא מעט גיבורות שהובילו מה שנקרא "מאחורי הקלעים" ולא תמיד שמים
שאלה מעניינת מאוד! הסיבה לכך שאומרים קדיש בארמית ולא בעברית קשורה לכמה הסברים עמוקים ומרתקים, הן מהבחינה ההיסטורית והן מהבחינה הרוחנית. 1. שפת העם בזמנם בתקופת התלמוד, ארמית הייתה השפה
ספר תהילים הוא מקור בלתי נדלה לעידוד, נחמה וחיזוק בזמנים של מצוקה, והוא מלווה את עם ישראל מזה אלפי שנים במצבים של שמחה וגם בצרות. הנה כמה סיבות מדוע ספר
מושג האחדות ב"שמע ישראל" מתבטא בצורה עמוקה ומקיפה בשני רבדים עיקריים: 1. האחדות האלוקית בפסוק המרכזי: "שמע ישראל, ה' אלוקינו ה' אחד" (דברים ו, ד), מופיעה הכרזה חד משמעית על
שאלתך נוגעת לאחת הסוגיות היפות והמרתקות על מקורה של תפילת ערבית. הנה התשובה בהתבסס על מקורות חז"ל: תפילת ערבית ותיקונה על ידי יעקב האם הנוסח נשמר כפי שהיה בתקופת יעקב?
אז למה לא מודיעים? שימו לב למילים המופיעות במודגש ״הוֹדוּ לַה' קִרְאוּ בִּשְׁמוֹ הוֹדִיעוּ בָעַמִּים עֲלִילוֹתָיו׃שִׁירוּ־לוֹ זַמְּרוּ־לוֹ שִׂיחוּ בְּכָל־נִפְלְאוֹתָיו׃״ תהילים קה …״שירו לה׳ כל הארץ. בשרו מיום אל יום ישועתו: