מה הקשר בין פרשת קרח ליצר הקנאה?
הקשר בין פרשת קרח ליצר הקנאה הוא מהותי, עמוק – ואפשר לומר שהוא הלב הפועם של כל הסיפור. קרח לא
רבינה – המקום שבו חכמת התורה העתיקה פוגשת את החדשנות של הבינה המלאכותית
שילבנו בין ידע עצום ומופלא של תורה, גמרא, קבלה, מדרשים וסיפורי צדיקים – לבין היכולות המיוחדות של הבינה המלאכותית.
🌟 התורה באור חדש – כל בוקר, בכל עלייה, בכל פרשה! 🌟
✨ העמיקו את הלימוד וחזקו את הקשר עם התורה באמצעות תוכן נגיש, מעורר השראה ומרתק.
📖 מה תמצאו באתר רבינה?
תובנות יומיות לכל עלייה ופרשה – בבהירות, בעומק, ובשפה מרגשת – הכל מתוך שיחות עם סוכן AI ללימוד תורה.
שאלות ותשובות מרתקות על תורה ומדע, פרשת השבוע, יהדות, תפילות ישראל, חגי ישראל ועוד.
כלי ללימוד תורה עם בינה מלאכותית לכל שפה, גיל ורמה.
🕊️ רוצים להבין מה עומד מאחורי תפילת שמונה עשרה?
❓ שואלים את עצמכם מה הקשר בין פרשת השבוע לפיזיקה קוונטית?
🔥 מחפשים רעיון מרגש לשולחן שבת?
הקשר בין פרשת קרח ליצר הקנאה הוא מהותי, עמוק – ואפשר לומר שהוא הלב הפועם של כל הסיפור. קרח לא
כן. יש הרבה מקורות שמצביעים על כך שקרח לא ראה את עצמו כמורד, אלא כצדיק שמבקש צדק. אבל – דווקא
המונח "אברא כדברא" (בלשון הארמית – "אברא = אברא", כלומר אברא/אברא = אברא, ו"בדברא = בדיבור") – מוכר מעולם הקבלה,
הפסוק "וְלֹֽא־תָתֻ֜רוּ אַחֲרֵ֤י לְבַבְכֶם֙ וְאַחֲרֵ֣י עֵֽינֵיכֶ֔ם אֲשֶׁר־אַתֶּ֥ם זֹנִ֖ים אַחֲרֵיהֶֽם" (במדבר ט"ו, ל"ט) – מייצג עיקרון תורני עתיק שמתכתב באופן מרשים
הקבלה בין ברכת כהנים לבין פירמידת הצרכים של מאסלו יוצרת גשר עמוק בין חכמת הקודש לבין פסיכולוגיה מודרנית. נבחן את
פרשת במדבר נראית במבט ראשון כמו רשימת רישום: מפקד אוכלוסין, שמות שבטים, מספרים, כיוונים. אך מאחורי הסדר הטכני הזה, מסתתרת
הפסוק "וְלֹֽא־תָתֻ֜רוּ אַחֲרֵ֤י לְבַבְכֶם֙ וְאַחֲרֵ֣י עֵֽינֵיכֶ֔ם אֲשֶׁר־אַתֶּ֥ם זֹנִ֖ים אַחֲרֵיהֶֽם" (במדבר ט"ו, ל"ט) – מייצג עיקרון תורני עתיק שמתכתב באופן מרשים
בהחלט. הפסוק שאתה מצטט הוא מתוך מצוות ציצית, והוא אחד הפסוקים העמוקים והחינוכיים ביותר בתורה כולה: "וְלֹֽא־תָתֻ֜רוּ אַחֲרֵ֤י לְבַבְכֶם֙ וְאַחֲרֵ֣י
הקבלה בין ברכת כהנים לבין פירמידת הצרכים של מאסלו יוצרת גשר עמוק בין חכמת הקודש לבין פסיכולוגיה מודרנית. נבחן את
לט וַיֵּ֥לֶךְ בִּלְעָ֖ם עִם־בָּלָ֑ק וַיָּבֹ֖אוּ קִרְיַ֥ת חֻצֽוֹת׃ מ וַיִּזְבַּ֥ח בָּלָ֖ק בָּקָ֣ר וָצֹ֑אן וַיְשַׁלַּ֣ח לְבִלְעָ֔ם וְלַשָּׂרִ֖ים אֲשֶׁ֥ר אִתּֽוֹ׃ מא וַיְהִ֣י בַבֹּ֔קֶר וַיִּקַּ֤ח בָּלָק֙ אֶת־בִּלְעָ֔ם וַֽיַּעֲלֵ֖הוּ בָּמ֣וֹת
כא וַיָּ֤קָם בִּלְעָם֙ בַּבֹּ֔קֶר וַֽיַּחֲבֹ֖שׁ אֶת־אֲתֹנ֑וֹ וַיֵּ֖לֶךְ עִם־שָׂרֵ֥י מוֹאָֽב׃ כב וַיִּֽחַר־אַ֣ף אֱלֹהִים֮ כִּֽי־הוֹלֵ֣ךְ הוּא֒ וַיִּתְיַצֵּ֞ב מַלְאַ֧ךְ יְדוָ֛ד בַּדֶּ֖רֶךְ לְשָׂטָ֣ן ל֑וֹ וְהוּא֙ רֹכֵ֣ב עַל־אֲתֹנ֔וֹ
יג וַיָּ֤קָם בִּלְעָם֙ בַּבֹּ֔קֶר וַיֹּ֙אמֶר֙ אֶל־שָׂרֵ֣י בָלָ֔ק לְכ֖וּ אֶֽל־אַרְצְכֶ֑ם כִּ֚י מֵאֵ֣ן יְדוָ֔ד לְתִתִּ֖י לַהֲלֹ֥ךְ עִמָּכֶֽם׃ יד וַיָּק֙וּמוּ֙ שָׂרֵ֣י מוֹאָ֔ב וַיָּבֹ֖אוּ אֶל־בָּלָ֑ק וַיֹּ֣אמְר֔וּ מֵאֵ֥ן