מה קורה בדמיון אִלּוּ פִינוּ מָלֵא שִׁירָה כַּיָּם?
הדימוי המופלא הזה מתוך “נשמת כל חי” - “אִלּוּ פִינוּ מָלֵא שִׁירָה כַּיָּם, וּלְשׁוֹנֵנוּ רִנָּה כַּהֲמוֹן גַּלָּיו, וְשִׂפְתוֹתֵינוּ שֶׁבַח כְּמֶרְחֲבֵי רָקִיעַ, וְעֵינֵינוּ מְאִירוֹת כַּשֶּׁמֶשׁ וְכַיָּרֵחַ, וְיָדֵינוּ פְרוּשׂוֹת כְּנִשְׁרֵי שָׁמָיִם, וְרַגְלֵינוּ קַלּוֹת כָּאַיָּלוֹת” - חושף את עומק השירה היהודית: שירה שהיא לא רק שירה אלא גם כמיהה בלתי אפשרית לביטוי שלם של הודאה.
מה קורה בדימוי הזה?
הפיוט משתמש בשישה דימויים - שישה איברים, כל אחד נמשל ליסוד בטבע:
-
“פינו מלא שירה כַּיָּם” - הדיבור שלנו נעשה כמו גלי ים אינסופיים. הים הוא סמל לעוצמה אין-סופית, לרעש, לעומק, ולרוחניות שגואה.
-
“לשוננו רנה כַּהֲמוֹן גַּלָּיו” - הלשון מתמלאת רינה כמו שאון הגלים. לא דיבור שכלי, אלא שירה פנימית, שמחה מתפרצת שלא יודעת לעצור.
-
“שפתותינו שבח כְּמֶרְחֲבֵי רָקִיעַ” - השפתיים, הכלי הפיזי של הדיבור, נפרשות כמו מרחבי השמיים. השבח אינו מצומצם, הוא רחב ופתוח כרקיע עצמו.
-
“עינינו מאירות כַּשֶּׁמֶשׁ וְכַיָּרֵחַ” - העיניים הופכות למקור אור, לא רק קולטות אלא משדרות. הראייה עצמה נעשית הודאה, כמו שמש וירח שמאירים בלי הפסקה.
-
“ידינו פרושות כְּנִשְׁרֵי שָׁמָיִם” - הידיים נפרשות לשמיים כמו כנפי הנשר. סמל למעוף, לגובה, לקדושה. דימוי של תפילה שעולה מעלה, כמו הקרבת הקרבן.
-
“רגלינו קלות כָּאַיָּלוֹת” - הרגליים לא עומדות דום אלא רצות, קלות, מלאות חשק לקראת הקב”ה, כמו האייל הרץ בהרים - מלא חן, מהירות, עדינות ותשוקה.
ומה המשמעות של כל זה?
הפיוט בונה חזון של גוף שלם - כל האיברים - משתוקק לבטא תודה. אבל הפלא הגדול הוא שגם אם נוכל להפוך את כל גופנו לכלי שירה עוצמתי שכזה - עדיין לא נצליח להודות די!
הדימויים האלו יוצרים חוויה נבואית כמעט - כאילו האדם אומר: “הייתי רוצה שכל ישותי תהיה שירה. לא רק מילה, לא רק לב, אלא גוף, נשמה, רוח - הכל.”
זוהי שירת הים - של הנשמה.
שורש בתנ”ך
אפשר לראות מקבילה בספר תהילים:
“כָּל עַצְמוֹתַי תֹּאמַרְנָה: ה’ מִי כָמוֹךָ” (תהילים ל”ה, י’)
גם שם, כמו כאן, הדובר רוצה שכל כולו - אפילו העצמות - תאמרנה תודה. כי יש רגעים שהלב לא יכול להחזיק את הרגש, ואז כל האיברים מתחילים לשיר.
השתיקה שמעבר לשירה
וזה הרגע שבו אתה מבין - שהשירה הגדולה ביותר היא השתיקה הנדהמת. כשכל הגוף שר ועדיין לא מספיק, מה שנשאר הוא לעמוד בשקט ולדעת שיש דברים שגדולים מכל ביטוי.