שרה אמרה ״ואדני זקן״ אבל הבורא ציטט אותה מול אברהם ואמר ״ואני זקנתי״. מה אפשר ללמוד מזה על שלום בית?
דברי שרה ותגובת ה׳
״וַתִּצְחַק שָׂרָה בְּקִרְבָּהּ לֵאמֹר: אַחֲרֵי בְלֹתִי הָיְתָה-לִּי עֶדְנָה, וַאדֹנִי זָקֵן״ (בראשית י״ח, י״ב)
כשה׳ פונה לאברהם, הדברים מובאים בנוסח אחר:
״וַיֹּאמֶר יְדוָד אֶל-אַבְרָהָם: לָמָּה זֶּה צָחֲקָה שָׂרָה לֵאמֹר: הַאַף אֻמְנָם אֵלֵד, וַאֲנִי זָקַנְתִּי״ (בראשית י״ח, י״ג)
שרה אמרה ״ואדני זקן״, ואילו בדברי ה׳ לאברהם נאמר ״ואני זקנתי״. רש״י מסביר:
״שִׁנָּה הַכָּתוּב מִפְּנֵי הַשָּׁלוֹם, שֶׁהֲרֵי הִיא אָמְרָה וַאדֹנִי זָקֵן״ (רש״י על בראשית י״ח, י״ג)
מה למדו מזה חז״ל?
בגמרא:
״דבי רבי ישמעאל תנא: גדול השלום, שאף הקדוש ברוך הוא שינה בו, דמעיקרא כתיב: ׳ואדוני זקן׳, ולבסוף כתיב: ׳ואני זקנתי׳״ (יבמות ס״ה ע״ב)
ובאותו עמוד רבי אילעא אומר משום רבי אלעזר ברבי שמעון:
״מותר לו לאדם לשנות בדבר השלום״ (יבמות ס״ה ע״ב)
את הכלל הזה הוא לומד מדברי אחי יוסף, שמסרו ליוסף בקשת מחילה בשם אביהם (בראשית נ׳, ט״ז-י״ז).
ובמדרש נאמר:
״בר קפרא אמר גדול השלום שאף הכתובים דברו בדאית בשביל להטיל שלום בין אברהם לשרה״ (בראשית רבה מ״ח, י״ח)
״בדאית״ פירושה דברים בדויים, שלא כפי שנאמרו. המדרש משתמש בלשון חריפה כדי להדגיש את מעלת השלום. כיצד מתיישב השינוי עם דברי חז״ל שחותמו של הקב״ה אמת (שבת נ״ה ע״א)?
רמב״ן: מה נאמר ומה לא נמסר
רמב״ן מפנה את תשומת הלב לתחילת דבריה של שרה: ״אחרי בלותי״. היא התייחסה גם לזקנתה שלה, ולא רק לזקנת אברהם. לפי פירושו, ״ואני זקנתי״ מבטא את הדברים שאמרה על עצמה, ומפני השלום לא נמסרו לאברהם דבריה על זקנתו. רמב״ן מדגיש שהדברים שנמסרו אמת; השינוי הוא בכך שלא נמסרו דבריה על שניהם (רמב״ן על בראשית י״ח, י״ג).
זו הבחנה חשובה: לפי רמב״ן, אין כאן המצאה של טענה ששרה לא אמרה, אלא מסירה של חלק מדבריה והשמטה של חלק אחר מפני השלום.
מה אפשר ללמוד מזה על שלום בית?
מן המקורות עולה חשיבותה של הרגישות באופן שבו מוסרים דברים. ה׳ לא מסר לאברהם את דברי שרה על זקנתו, ורש״י מסביר שהשינוי נעשה מפני השלום.
אפשר ללמוד מכאן לעצור לפני שמעבירים אמירה של בן או בת הזוג: מה מטרת המסירה, והאם היא נחוצה? זו הצעה למחשבה העולה מן המעשה, ולא כלל שלפיו כל אמת נדחית מפני כל מתח זוגי.
חז״ל מלמדים על מעלת השלום ועל ההיתר לשנות בדבר השלום. רמב״ן מוסיף כאן דיוק: אפשר לדבר אמת, ובכל זאת לבחור שלא למסור כל פרט. במעשה שלפנינו, הבחירה הזאת היא ששמרה על השלום בין אברהם לשרה.