מה קורה לנשמה כש״למה זה אנכי״ פוגש ״הנה אנכי הולך למות״?
שאלה: מה קורה לנשמה כש״למה זה אנכי״ של רבקה פוגש את ״הנה אנכי הולך למות״ של עשו?
תשובה:
יש שאלה אחת של רבקה, אמירה אחת של עשו, וביניהן אפשר למצוא מחשבה עמוקה על החיים שלנו.
רבקה, כשהבנים מתרוצצים בקרבה, שואלת: ״אִם־כֵּן לָמָּה זֶּה אָנֹכִי״. עשו, לפני מכירת הבכורה, אומר: ״הִנֵּה אָנֹכִי הוֹלֵךְ לָמוּת וְלָמָּה־זֶּה לִי בְּכֹרָה״. בראשית כ״ה, כ״ב, כ״ה, ל״ב
שני ״אנכי״. בשניהם אדם עומד מול קושי ושואל מה הטעם. אבל כדאי להקשיב גם למה שקורה אחרי המילים: רבקה הולכת לדרוש את ה׳; עשו מוכר את הבכורה, אוכל, שותה, קם והולך.
״למה זה אנכי״: כשהכאב הופך לשאלה
רבקה בהיריון שחיכו לו שנים, והבנים מתרוצצים בקרבה. השאלה שלה קשה. רש״י מפרש שהיא שואלת מדוע השתוקקה והתפללה להיריון שיש בו צער כזה. רמב״ן קורא את דבריה בחריפות גדולה עוד יותר: אם כך יהיה לה, למה היא בעולם? הוא מפרש כאן משאלה למות או שלא הייתה. רש״י לבראשית כ״ה, כ״ב, רמב״ן שם
זו מצוקה שמגיעה, לפי רמב״ן, עד שאלת עצם הקיום. ודווקא מכאן בולט המשך הפסוק: ״וַתֵּלֶךְ לִדְרֹשׁ״. רבקה פונה אל ה׳ עם השאלה שלה. בראשית כ״ה, כ״ב
התשובה שהיא מקבלת פותחת לפניה תמונה רחבה: ברחמה שני עמים, והיחסים ביניהם יהיו יחסי מאבק וכוח. למצוקה הפרטית מצטרף כעת סיפור על העתיד. היא עומדת להיות אמם של שני בנים שמהם ייפרדו שני לאומים. בראשית כ״ה, כ״ג
על הרקע הזה אפשר לחשוב גם על שליחותה. רבקה יוצאת לברר מה קורה לה, ובתשובה מתגלה גם מה עתיד לצמוח ממנה. איננו יודעים מכאן איך הרגישה לאחר התשובה, אבל הסיפור מראה שהשאלה הקשה שלה הובילה לפנייה ולגילוי.
יש ״למה זה אנכי״ שיכול להישאר שאלה מכאיבה על עצמי. אצל רבקה הוא נעשה גם תחילתו של בירור.
״הנה אנכי הולך למות״: מה ערך הבכורה בעיניי?
עשו חוזר עייף מן השדה ומבקש לאכול. כשיעקב מבקש לקנות את בכורתו, עשו מציב מולה את המוות: אם אני הולך למות, מה הטעם בבכורה?
אבן עזרא מבין את הסכנה כפשוטה: עשו מסתכן בציד ועלול למות לפני אביו. לפי הקריאה הזאת, זכויות עתידיות מאבדות בעיניו את ערכן מול האפשרות שלא יחיה ליהנות מהן. אבן עזרא לבראשית כ״ה, ל״ב
רש״י מביא כיוון אחר: הבכורה קשורה לעבודת הקרבנות, והעבודה כרוכה באזהרות ובעונשים חמורים. עשו שומע על האחריות ועל הסכנה שבה, ומוותר על התפקיד. רש״י לבראשית כ״ה, ל״ב
אלו פירושים שונים לדבריו. אחד מדגיש את סכנת החיים של הצייד; האחר את רתיעתו מאחריות העבודה. ובסיפור עצמו, אחרי המכירה, מגיע רצף קצר של פעולות: ״וַיֹּאכַל וַיֵּשְׁתְּ וַיָּקׇם וַיֵּלַךְ״. התורה מוסיפה את הערכתה: ״וַיִּבֶז עֵשָׂו אֶת־הַבְּכֹרָה״. בראשית כ״ה, ל״ד
האכילה וההליכה אינן כשלעצמן חטא. הקביעה המפורשת של התורה היא שעשו בז לבכורה. מכאן אפשר להציע גם מחשבה על היחס לתפקיד ולפוטנציאל: לפעמים אדם מוותר יחד עם דבר שמכביד עליו גם על אפשרות גדולה שהייתה פתוחה לפניו.
רבקה ועשו: מה בא אחרי השאלה?
כאן נמצא בעיניי החיבור החזק בין שני הפסוקים.
אצל רבקה הכאב מוליד שאלה, ואחרי השאלה באה דרישה. היא מקבלת תשובה שמגלה לה משהו על העתיד שהיא נושאת בתוכה.
אצל עשו המחשבה על המוות מופיעה כנימוק לוויתור על הבכורה. אחריה באות המכירה, האכילה וההליכה, ולבסוף הקביעה שהוא בז לבכורה.
אפשר לקרוא את שתי הסצנות זו לצד זו ולשאול: כשהחיים נעשים קשים, מה אנחנו עושים עם שאלת המשמעות? האם אנחנו פונים לברר מה עוד עשוי להיות בהם, או ממהרים לוותר על דבר שיש בו עתיד?
כששני ה״אנכי״ נפגשים בתוכנו
יש רגעים שבהם שתי השאלות האלה קרובות אלינו.
״למה זה אנכי״: למה דווקא אצלי זה מסובך? מי אני בתוך כל מה שקורה לי? מה אני אמור לעשות עם החיים האלה?
ו״הנה אנכי הולך למות״: אם החיים קצרים ושבריריים, בשביל מה להשקיע בדבר שעוד איני רואה את פירותיו?
כאן אפשר לקחת מרבקה את עצם הפנייה לברר. לפעמים הבירור יהיה בלימוד, בתפילה או בשיחה עם אדם קרוב. לפעמים נצטרך לשאול מחדש מה חשוב לנו ומה אנחנו מבקשים לבנות.
ומהסיפור של עשו אפשר לקחת שאלה נוספת: על מה אני עומד לוותר עכשיו? האם זה באמת דבר שאיבד את ערכו בעיניי, או דבר יקר שכרגע קשה לי לשאת?
״הבכורה״ יכולה לשמש כאן דימוי משלנו: קשר, אחריות, כישרון או אפשרות שעוד לא התפתחה. אין הכרח לדעת מראש לאן כל אלה יובילו כדי לתת להם מקום בחיים.