יצחק מתפלל ״לנוכח אשתו״: מה אפשר ללמוד על שיתוף בכאב?
למה התורה מדגישה שיצחק מתפלל ״לנוכח אשתו״? מה מוסיפות המילים האלה לסיפור על זוג שמחכה לילדים?
בפסוק נאמר:
לְנֹכַח אִשְׁתּוֹ כִּי עֲקָרָה הִוא
רש״י ורד״ק פותחים כאן שתי דרכים להבין את הקשר בין התפילה לבין רבקה. מתוך הפירושים שלהם אפשר לחשוב גם על הדרך שבה בני זוג נושאים קושי יחד.
כל אחד בזווית שלו, ושניהם מתפללים
רש״י מסביר את ״לנוכח אשתו״ כך:
זֶה עוֹמֵד בְּזָוִית זוֹ וּמִתְפַּלֵּל וְזוֹ עוֹמֶדֶת בְּזָוִית זוֹ וּמִתְפַּלֶּלֶת
זו תמונה חזקה: יצחק אינו היחיד שמתפלל. גם רבקה פונה אל ה׳. כל אחד עומד בזווית שלו, ושניהם מבקשים ילדים.
אין כאן תיאור של השיחה ביניהם או של מה שהרגיש כל אחד. ובכל זאת, אפשר למצוא בתמונה הזאת מחשבה על תפילה זוגית: להיות יחד בקושי אינו מחייב להרגיש אותו באותה צורה או למצוא בדיוק אותן מילים.
לפעמים אחד רוצה לדבר, והשני עדיין אינו יודע איך. לפעמים שניהם מתפללים, אבל כל אחד מביא לתפילה כאב שאינו יכול להסביר עד הסוף. זו מחשבה שלנו מתוך התמונה של רש״י, לא תיאור נוסף של יצחק ורבקה.
לא רק שיהיו לי ילדים, אלא שיהיו לי ילדים ממנה
רד״ק מסביר שיצחק אהב את רבקה אהבה יתרה, ומתוך אהבתו לא רצה לקחת אישה אחרת או אחת מנערותיה. לכן הרבה להתפלל עליה שתלד. רד״ק על בראשית כ״ה, כ״א
לפי הפירוש הזה, רבקה אינה רק חלק מן הדרך להמשכיות של יצחק. הוא מבקש שההמשכיות הזאת תהיה איתה.
במילים שלנו: אני לא מחפש רק ילד. אני רוצה ילד מהקשר הזה, מהאישה הזאת.
מכאן אפשר לקחת מחשבה זוגית פשוטה: כשיש קושי, לא להפוך את בן הזוג לבעיה שצריך לפתור. לזכור את האדם שאיתו אנחנו רוצים לעבור את הדרך.
ומה עם ״ויעתר לו״?
רש״י מדגיש שה׳ נעתר ליצחק ולא לרבקה, ומסביר זאת בהבחנה שבין תפילת צדיק בן צדיק לתפילת צדיק בן רשע. ההבחנה הזאת מופיעה גם בגמרא. רש״י, יבמות ס״ד ע״א
רש״י מבחין כאן בין תפילותיהם, אף שבתיאור שלו שניהם עומדים ומתפללים. זו הבחנה שיש בה קושי, ואין צורך לטשטש אותה. לצד ההבחנה, התוצאה המסופרת בפסוק נוגעת לשניהם: רבקה הרתה.
הסיפור אינו מפרט איך עברו עליהם שנות ההמתנה. הוא כן נותן לנו תמונה של שני אנשים הפונים אל ה׳, ובפירוש רד״ק גם של אהבה שבגללה יצחק מבקש את העתיד דווקא עם רבקה.
אולי מכאן מתחילה השאלה שלנו: בתוך הקושי המשותף, איך ממשיכים לראות גם את האדם שלצידנו?