מדוע מצוות "ואהבת לרעך כמוך" מופיעה דווקא בפרשת קדושים, ולא בעשרת הדיברות?
הרי “וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ” (ויקרא י”ט, י”ח) הוא פסוק שרבי עקיבא קרא לו:
“זה כלל גדול בתורה” (ספרא קדושים פרק ד, יב)
אז למה מצווה כל-כך בסיסית, כמעט “תמצית היהדות”, לא מופיעה בעשרת הדיברות?
הנה 4 תשובות מעמיקות ומרקידות את הלב:
1. עשרת הדיברות - הבסיס; פרשת קדושים - פסגת המוסר
עשרת הדיברות הן מסגרת הברית - הקווים האדומים של חברה מתוקנת: לא תרצח, לא תנאף, כבד את אביך וכו’.
אבל פרשת קדושים באה לבנות על התשתית הזו - וללמד איך להגיע למדרגת קדושה. ושם, רק שם, ניתן להגיע לשיא:
“וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ” - לא רק לא להזיק, אלא לאהוב.
כמו שאמר הרמב”ן על הפסוק הראשון בפרשה:
קדושים תהיו - פרושים מן המותרות.
2. אהבת רעך - מצווה שבין אדם לחברו, לא בין אדם לאלוקים
עשרת הדיברות כוללות גם מצוות בין אדם למקום (למשל - “אנכי ה’”) וגם מצוות בין אדם לחברו. אבל הן לא עוסקות ברגשות - אלא במעשים בסיסיים: לא לגנוב, לא לרצוח.
“ואהבת לרעך” הוא חידוש עצום - התורה מצווה על רגש פנימי של אהבה. וזה מתאים לפרשה שמדברת על קדושה פנימית, לא רק חוק חיצוני.
3. אדם שלא מתקדש - לא יכול לאהוב באמת
אם היו שמים את “ואהבת לרעך” כבר בעשרת הדיברות - אולי היינו תופסים אותו בצורה טכנית או חיצונית.
רק אחרי שהתורה מלמדת אותך איך לא לרכל, איך לשפוט בצדק, איך לא לשנוא - אז היא אומרת:
“עכשיו תאהב. עכשיו אתה מסוגל לאהוב באמת.”
4. כי פרשת קדושים - ניתנה לכל העם, לא רק למשה
במדרש ויקרא רבה כ”ד נאמר:
“פרשה זו נאמרה בהקהל - מפני שרוב גופי תורה תלויים בה.”
כלומר - זו פרשה ציבורית, שייכת לכולם. ולכן - שמה התורה את פסגת המצוות המוסריות - אהבת רעך - בלב הציבור כולו.
עשרת הדיברות הן הסף; פרשת קדושים היא הפסגה. שם ניתנות מצוות שמיועדות לאדם שרוצה לא רק לצאת ידי חובה - אלא להיות קדוש.
ולכן, רק בפרשת קדושים - התורה מרשה לעצמה לומר:
“ואהבת לרעך כמוך - אני ה’.”