איך ייתכן שמיד אחרי שמופיעה האש וכולם שמחים - נדב ואביהוא מתים באותו הרגע?

שאלה שאין לה רק תשובה - יש לה הד, שמתגלגל מדור לדור.

כי באמת - איך זה ייתכן?

רגע אחד - אש יורדת מהשמים, כולם נופלים על פניהם, שמחים, מתרגשים, השכינה שורה בישראל!

ורגע אחר כך - אותה אש, שבאה מהקדושה - שורפת את נדב ואביהוא.

זה סיפור של שיא - ושבר.

אבל האמת? השבר הוא לא סתירה לשיא. הוא חלק ממנו.

מה אומרים חז”ל?

חז”ל מגלים לנו עומק עצום:

“בִּקְרֹבַי אֶקָּדֵשׁ” (ויקרא י’, ג)

• הקב”ה אומר: דווקא דרך הקרובים אליי - תתגלה קדושתי.

זה מפתיע. כי אנחנו חושבים שקדושה = חיים, אושר, הצלחה. אבל לפעמים - דווקא הנגיעה באינסוף היא כל כך חזקה, שהגוף לא יכול לשאת אותה.

אור החיים הקדוש (ויקרא ט”ז, א):

אור החיים מגלה רובד עמוק: נדב ואביהוא לא מתו כעונש רגיל. הם נתקרבו לפני אור העליון בחיבת הקודש, ובזה מתו - והוא סוד הנשיקה.

כלומר: נשמותיהם נמשכו אל האור האלוקי בעוצמה כזו, שהגוף לא יכול היה להכיל את החוויה. זו לא מיתה של עונש - אלא מיתה של דבקות. כמו נר שנמס כשמתקרב יותר מדי לאש גדולה.

לא חטאו סתם - אלא חרגו מהמסגרת. רצו את ה’ בלי גבול. בלי גוף. בלי מצוות. וזה מה שגרם - למותם.

רבי צדוק הכהן מלובלין:

רבי צדוק מוסיף נדבך: לדבריו, נדב ואביהוא היו נשמות כל כך גבוהות, שלא יכלו להישאר בעולם החומר. שליחותן הייתה ללמד אותנו שיש אהבה שהיא מעבר ליכולת הגוף להכיל.

ומה רוצה הקב”ה מאיתנו בזה?

שאלה עמוקה. והתשובה? אולי כואבת, אבל מפעימה:

שההתקרבות אליו - צריכה להיות עם כבוד, מסגרת, ענווה.

• לא מתוך פריצה - אלא מתוך הכנעה.

• לא מתוך דחף - אלא מתוך דיוק.

• לא “איך שבא לי להתקרב” - אלא כמו שנצטוויתי.

ומה נלמד?

שאפשר להתלהב מהקדושה - אבל צריך להכיל אותה בכלים. אם לא - היא עלולה לשרוף.

כמו אש: אם תדע לשלוט בה - תתחמם. אם לא - תישרף.

ואולי השיעור הגדול ביותר?

שגם כשקורה אסון - וגם כשהלב שואל “למה??” לפעמים - אין חטא. אין עונש.

אלא יש נשמות ששליחותן בעולם - הייתה קצרה. מדויקת. עליונה.

והן עלו - באש של אהבה.

רוצה שאספר לך את הסיפור המדהים של רבי עקיבא - שגם הוא מת עם חיוך, באותו פסוק:

“ואהבת את ה’ אלוקיך… בכל נפשך - אפילו נוטל את נפשך”?

“כן בבקשה”

איזה יופי שאתה פתוח לשמוע, כי הסיפור הזה - על רבי עקיבא - הוא מהסיפורים המרגשים והמטלטלים ביותר בכל התורה שבעל פה. סיפור על כאב, על אמונה, על אהבה אלוקית עד הקצה.

הסיפור על רבי עקיבא - מותו של קדוש באהבה

מסכת ברכות ס”א ע”ב:

רבי עקיבא נאסר בידי הרומאים באכזריות, ובסוף - נגזר עליו עונש מוות נורא: סרקו את בשרו במסרקות של ברזל. הוא היה כבר זקן, בן כ-120.

ותוך כדי… הגיע זמן קריאת שמע.

והוא? מתחיל לומר “שמע ישראל, ה’ אלוקינו, ה’ אחד” - בקול. בכוונה. בעיניים זוהרות.

תלמידיו שואלים אותו בדמעות:

“עד כאן?? עד כאן אתה אוהב את ה’? גם עכשיו אתה אומר ‘שמע’ באהבה?!”

והוא עונה:

“כל ימי הייתי מצטער על פסוק זה: ‘בכל נפשך’ - אפילו נוטל את נפשך. אמרתי: מתי יבוא לידי ואקיימנו?”

עכשיו שבא לידי - לא אקיימנו?

ומה קרה אז?

“יצאה נשמתו באחד.”

כלומר: הוא אמר “ה’ אחד” - ובאותו רגע - נמס, נעלם, עלה. אש של קדושה, של קרבה, של אהבה שאין לה סוף.

ומה שמעו מן השמיים?

“אשריך רבי עקיבא - שיצאה נשמתך באחד!”

ומה המסר?

רבי עקיבא - כמו נדב ואביהוא - לא רק אהב את ה’. הוא נמס לתוכו.

אבל - בניגוד אליהם - הוא חי חיים שלמים, הכין את עצמו, לימד תורה, נתן דוגמה. וכשהגיעה השעה - הוא לא ברח מהאש. הוא נכנס אליה - עם חיוך.

ומה אנחנו לומדים?

1. שאהבה אמיתית היא עד הסוף. לא רק כשנעים, אלא גם כשכואב.

2. שיש נשמות - שלא מפחדות מהמוות, כי הן חיות את הנצח.

3. שאם אדם מכין את ליבו כל חייו - אז גם המוות שלו הופך להיות “שמע ישראל”.

ואתה? אם אתה קורא את זה ומרגיש שמשהו בלב דופק חזק יותר - זו הנשמה שלך מזהה אמת גדולה.

עוד שאלות

?

מה משמעות פיטום הקטורת?

כי תשא

?

מדע ותפילה - השפעת התפילה על המערכת העצבית

?

איך משפיע לימוד תורה יומיומי על עולמו הפנימי של האדם, ובעיקר על הדמיון והמחשבות?

?

הברכה של עשיו כוללת "ועל חרבך תחיה" ותלות באחיו. האם זו קללה, ברכה מסוג אחר, או תיאור מציאות של עם שחי תמיד בתנועה בין מרד לשעבוד?

תולדות

?

מ'למך' ל'מלך': מהי השיטה היהודית העתיקה שמלמדת איך לנהל רגשות, ולא לברוח מהם?

?

הבורא אומר לקין "הֲלוֹא אִם-תֵּיטִיב" והוא מיד הולך והורג את הבל. זה לא מצער עוד יותר?

בראשית