פרשת חיי שרה - עלייה ראשונה

שרה מתה בחברון, בת מאה עשרים ושבע. אברהם בא להספיד אותה ולבכותה, ואז קם ופונה אל בני חת בבקשה למקום קבורה. הם מקבלים אותו בכבוד ומציעים לו לבחור ממיטב קבריהם. אבל אברהם מבקש דבר מסוים: את מערת המכפלה שבקצה שדה עפרון, כאחוזת קבר שיקנה בכסף מלא. בראשית כ״ג, א׳־ט׳

עפרון מציע בפומבי את השדה ואת המערה במתנה. אברהם עומד על כך שישלם, ועפרון נוקב בסכום: ארבע מאות שקל כסף. אברהם שוקל לו את הכסף לעיני בני חת. בתוך סיפור הפרידה משרה, התורה נותנת מקום לכל שלב בשיחה הזאת. מה עומד מאחורי הבקשה לאחוזת קבר? בראשית כ״ג, י׳־ט״ז

איך אפשר להיות גם גר וגם תושב?

״גֵּר וְתוֹשָׁב אָנֹכִי עִמָּכֶם״, אומר אברהם לבני חת. שתי המילים מושכות לכיוונים שונים: גר הוא מי שבא מבחוץ; תושב הוא מי שיושב כאן. אברהם מצרף אותן באותו משפט, ובו גם מבקש: ״תְּנוּ לִי אֲחֻזַּת קֶבֶר עִמָּכֶם״. בראשית כ״ג, ד׳

רמב״ן מסביר שכל מילה מספרת חלק אחר בסיפורו. אברהם הוא גר מפני שבא מארץ אחרת ולא ירש כאן מקום קבורה מאבותיו. הוא תושב מפני שבחר לשבת בארץ הזאת, ולכן הוא מבקש אחוזת קבר קבועה, כאחד מבני המקום. לפי פירושו, גם תשובת בני חת נדיבה: הם מוכנים לתת לו מקום שיהיה שלו לעולם. רמב״ן לבראשית כ״ג, ד׳

כך אפשר לשמוע בשתי המילים עבר ועתיד: הוא בא ממשפחה שאין לה כאן מקום קבורה; עכשיו הוא מבקש אחוזה שתישאר למשפחתו בארץ שבה בחר לחיות. דווקא כשהוא נפרד משרה, השאלה היכן הוא שייך נעשית מוחשית מאוד.

רש״י מביא גם מדרש שבו המתח בין המילים נעשה חד יותר: אם בני חת ירצו, אברהם ינהג כגר המבקש את הסכמתם; ואם לא, הוא יתבע את המקום מן הדין, מכוח הבטחת ה׳ לתת את הארץ לזרעו. בקריאת המדרש, מי שעומד לפניהם ומבקש מקום קבורה הוא גם מי שנושא עמו הבטחה על הארץ. רש״י לבראשית כ״ג, ד׳

המחיר שמסתתר בתוך הנימוס

עפרון אומר שנתן לאברהם את השדה והמערה, ואברהם מבקש לשלם. אז בא המשפט: ״אֶרֶץ אַרְבַּע מֵאֹת שֶׁקֶל כֶּסֶף בֵּינִי וּבֵינְךָ מַה הִוא״. הסכום כבר נאמר, אף שהוא עטוף במילים המקטינות את חשיבותו. בראשית כ״ג, י״א־ט״ו

הפסוק הבא נפתח במילים ״וַיִּשְׁמַע אַבְרָהָם אֶל עֶפְרוֹן״. רשב״ם מפרש בקיצור: ״די לחכימא ברמיזא״. אברהם מבין את הרמז שבדברי עפרון ושוקל את הסכום שנזכר. רשב״ם לבראשית כ״ג, ט״ז

רש״י קורא את הסיום בביקורת חריפה יותר: עפרון הרבה להבטיח, אבל אפילו מעט לא עשה. רש״י מסביר שלא הסתפק בדיבור על מתנה, אלא גבה שקלים גדולים, על פי דרשת חז״ל למילים המתארות כסף המקובל אצל סוחרים. רש״י לבראשית כ״ג, ט״ז

כך, השיחה שנשמעת בתחילתה נדיבה מסתיימת בתשלום מדויק. מילות הכבוד לא חסכו מאברהם את המחיר.

ארץ מובטחת, קבר שצריך לקנות

ה׳ הבטיח את הארץ לזרעו של אברהם. אבל כששרה מתה, אברהם עדיין צריך לפנות אל בעלי הקרקע ולקנות מקום לקבור אותה. זה הקושי שרמב״ן מביא בשם חז״ל כאחד מניסיונותיו: ההבטחה הגדולה אינה חוסכת ממנו את החיפוש אחר מקום קבורה ואת הצורך לשלם עליו. רמב״ן מבהיר שההבטחה על הארץ כולה תתקיים בזרעו; קניית המערה עדיין אינה קיומה של ההבטחה הזאת. רמב״ן לבראשית כ״ג, י״ט

מכאן אפשר לחזור אל ״גר ותושב״ ולשמוע את המתח שנשאר לאורך השיחה: הארץ היא עתיד משפחתו, אבל בהווה אפילו מקום לקבור בו את אשתו צריך לקנות מאדם אחר. אברהם מבקש אחוזת קבר לשרה, ובבקשה הזאת טמונה גם בחירה של אדם חי: כאן הוא רוצה להישאר. מותה של שרה מביא אותו לקבוע בארץ מקום שיהיה שייך למשפחה לדורות.

עוד שאלות על הפרשה

?

למה ״תלדת ישמעאל״ בלי ו׳, ו״תולדת יצחק״ עם ו׳?

אות אחת מבדילה בין תולדות ישמעאל לתולדות יצחק. מה אומרת המסורה, ואיך מדרש על בריאת העולם ופרץ פותח שאלה על חיסרון והמשכיות?

?

למה יצחק מוזכר לפני ישמעאל בקבורת אברהם?

יצחק וישמעאל קוברים יחד את אביהם. רש״י מבחין בסדר השמות סימן לתשובה, והמעשה המשותף פותח מחשבה על כבוד, משפחה והמשכיות.

?

למה אברהם מספיד את שרה לפני שהוא בוכה עליה?

מדוע ההספד על שרה קודם לבכי? פירושי הספורנו, המלבי״ם וכלי יקר, ומחשבה על כבוד, כאב והמעבר מן הבכי למעשה.