פרשת חיי שרה - עלייה רביעית

העלייה נפתחת בתודה של עבד אברהם לה׳ על שהוביל אותו אל משפחת אדוניו. רבקה רצה לספר בבית, ולבן אחיה יוצא אל האיש ומזמין אותו פנימה. דואגים לגמלים, מביאים מים לרחיצת הרגליים ומגישים אוכל. אבל דווקא עכשיו העבד עוצר את הארוחה: ״לֹא אֹכַל עַד אִם דִּבַּרְתִּי דְּבָרָי״. יש לו דבר שצריך להיאמר לפני שיאכל. בראשית כ״ד, כ״ז־ל״ג

מכאן מתחיל סיפור שכבר שמענו. העבד חוזר על השליחות שקיבל מאברהם, על התפילה ליד הבאר ועל רבקה שהגיעה עוד לפני שסיים לדבר בלבו אל ה׳. אלא שהפעם הסיפור נאמר באוזני המשפחה שצריכה להשיב לבקשתו. בראשית כ״ד, ל״ד־מ״ט

למה הארוחה יכולה לחכות?

רשב״ם מסביר שהעבד כבר ראה שהקב״ה הסכים על ידו, ולכן לא היה לו לעסוק תחילה באכילה ובשתייה. הפגישה המוצלחת אינה סיבה לעצור ולנוח לפני שידבר על שליחותו. רשב״ם לבראשית כ״ד, ל״ג

ואיך הוא פותח? ״עֶבֶד אַבְרָהָם אָנֹכִי״. הוא מספר על הברכה שניתנה לאברהם ועל הבן שילדה שרה בזקנתה, ואז עובר לשבועה: אברהם שלח אותו אל משפחתו לקחת אישה לבנו. כך יושבי הבית שומעים מי האיש שהגיע אליהם, בשם מי הוא מדבר ומה הוא מבקש מהם. בראשית כ״ד, ל״ד־מ״ח

אנחנו כבר מכירים את הסיפור. הם עוד לא

רד״ק מסביר שהעבד מספר את הדברים כדי להראות למשפחה שה׳ אוהב את אברהם ועושה את רצונו: אברהם אמר שה׳ יצליח את דרכו, והמפגש עם רבקה התאים לבקשה שביקש ליד הבאר. בדרך הזאת הוא מראה להם מדוע אין להם למנוע ממנו את הנערה. רד״ק מוסיף שבחזרה על הסיפור יש שינויי מילים, אבל המשמעות נשמרת; זו דרכו של המקרא כשהוא חוזר ומספר דברים. רד״ק לבראשית כ״ד, ל״ט

אפשר להבין מכאן מדוע החזרה אינה רק תזכורת. אנחנו קראנו את בקשת העבד ואחר כך ראינו את רבקה משקה אותו ואת גמליו. לבן ובתואל לא היו שם. העבד מחבר עבורם את התפילה ואת מה שקרה בעקבותיה, ומעמיד בפניהם את הסיפור שעליו נשענת בקשתו.

אבל גם אחרי שמבינים למה המשפחה צריכה לשמוע, נשארת שאלה: למה התורה מביאה גם לנו את דבריו באריכות, במקום לומר בקצרה שסיפר להם מה אירע?

רש״י מביא בשם רבי אחא את מעלת שיחתם של עבדי האבות לפני ה׳, עד שהיא עדיפה מתורתם של הבנים: התורה מספרת את פרשת אליעזר פעמיים, ואילו הרבה גופי תורה, כלומר עניינים מרכזיים של מצוות והלכות, נמסרו ברמז בלבד. זו השוואה מפתיעה: התורה מאריכה בשיחה של עבד על שליחותו, גם במקום שבו היא מקצרת בדינים שילמדו הדורות הבאים. רש״י לבראשית כ״ד, מ״ב

בקריאה הזאת, יש ערך גם לשמיעת הסיפור מפיו של מי שפעל בתוכו. ליד הבאר ראינו אותו מתפלל, ממתין ומברר. בבית המשפחה אנחנו שומעים כיצד הוא מספר את כל אלה ומודה על הדרך שבה הובלה שליחותו.

אחרי הדיבור, שוב השתחוויה

העבד מסיים בבקשה לתשובה ברורה. אם המשפחה מוכנה לעשות חסד ואמת עם אברהם, שיאמרו לו; ״וְאִם לֹא הַגִּידוּ לִי״. לבן ובתואל משיבים שהדבר יצא מאת ה׳ ומסכימים שרבקה תהיה לאישה לבן אדוניו. בראשית כ״ד, מ״ט־נ״א

כשהעבד שומע את תשובתם, הוא משתחווה ארצה לה׳. רש״י לומד מכאן שמודים על בשורה טובה. רש״י לבראשית כ״ד, נ״ב

בתחילת העלייה העבד מודה על שהגיע אל המשפחה. בסופה הוא מודה על התשובה שקיבל ממנה. ובין שתי התודות, הסיפור שלו מביא גם את לבן ובתואל להכיר בכך שהדבר יצא מאת ה׳. הוא סיפר כיצד ה׳ הוביל אותו אליהם; עכשיו גם הם רואים את המפגש באותו אור.

עוד שאלות על הפרשה

?

הסוד שמסתתר בתפילתו של אליעזר: האם יש דבר כזה מקרה מכוון משמיים?

מדוע אליעזר מבקש דווקא מקרה? המלבי״ם, אור החיים ובעל הטורים מאירים את הקשר בין השגחה, שליחות וחסד בתפילה ליד הבאר.

?

למה ״תלדת ישמעאל״ בלי ו׳, ו״תולדת יצחק״ עם ו׳?

אות אחת מבדילה בין תולדות ישמעאל לתולדות יצחק. מה אומרת המסורה, ואיך מדרש על בריאת העולם ופרץ פותח שאלה על חיסרון והמשכיות?

?

למה יצחק מוזכר לפני ישמעאל בקבורת אברהם?

יצחק וישמעאל קוברים יחד את אביהם. רש״י מבחין בסדר השמות סימן לתשובה, והמעשה המשותף פותח מחשבה על כבוד, משפחה והמשכיות.

?

למה אברהם מספיד את שרה לפני שהוא בוכה עליה?

מדוע ההספד על שרה קודם לבכי? פירושי הספורנו, המלבי״ם וכלי יקר, ומחשבה על כבוד, כאב והמעבר מן הבכי למעשה.