מה הקשר בין פתיחת הפיוט ״מַה לְּךָ נִרְדָּם״ לבין סיפור יונה באונייה, והאם הבחירה הזאת יכולה לשנות את הדרך שבה ניתן להבין את הפיוט?
שְׁפֹךְ שִׂיחָה, דְּרֹשׁ סְלִיחָה, מֵאֲדוֹן הָאֲדוֹנִים.
רְחַץ וּטְהַר, וְאַל תְּאַחַר, בְּטֶרֶם יָמִים פּוֹנִים.
וּמְהֵרָה, רוּץ לְעֶזְרָה, לִפְנֵי שׁוֹכֵן מְעוֹנִים.
וּמִפֶּשַׁע, וְגַם רֶשַׁע, בְּרַח וּפְחַד מֵאֲסוֹנִים.
אָנָּא שְׁעֵה, שִׁמְךָ יוֹדְעֵי, יִשְׂרָאֵל נֶאֱמָנִים.
לְךָ אֲדֹנָי הַצְּדָקָה. וְלָנוּ בֹּשֶׁת הַפָּנִים:
יָהּ אֵל דְּרֹשׁ, בְּכֹבֶד רֹאשׁ, לְכַפֵּר עַל פְּשָׁעִים.
כִּי לְעוֹלָם, לֹא נֶעְלָם, מִמֶּנּוּ נִפְלָאִים.
וְכָל מַאֲמָר, אֲשֶׁר יֵאָמַר, לְפָנָיו הֵם נִקְרָאִים.
הַמְּרַחֵם, הוּא יְרַחֵם, עָלֵינוּ כְּרַחֵם אָב עַל בָּנִים:
ביצוע: מידד טסה. מתוך הערוץ שואו לייב.
הקשר כאן לא רק “מפתיע” - פתיחת הפיוט היא עיבוד כמעט ישיר של דברי רב החובל ליונה.
בספר יונה, בזמן שהאונייה עומדת להישבר בסערה, יונה יורד לירכתי הספינה ונרדם. ואז מגיע אליו רב החובל ואומר:
“וַיִּקְרַב אֵלָיו רַב הַחֹבֵל, וַיֹּאמֶר לוֹ מַה לְּךָ נִרְדָּם; קוּם, קְרָא אֶל אֱלֹהֶיךָ, אוּלַי יִתְעַשֵּׁת הָאֱלֹהִים לָנוּ, וְלֹא נֹאבֵד.” יונה א, ו.
ועכשיו תסתכל על פתיחת הפיוט:
“בֶּן אָדָם, מַה לְּךָ נִרְדָּם, קוּם קְרָא בְּתַחֲנוּנִים.”
כלומר, הפייטן לוקח את הקריאה שנאמרה ליונה בתוך אונייה טובעת, ומפנה אותה אלינו.
ופה מתחיל העומק.
לפי קריאה פרשנית, הפיוט בעצם אומר: אתה יונה.
יונה ישן בזמן שהעולם סביבו סוער. בפיוט, האדם עלול “לישון” מבחינה רוחנית בזמן שהימים עוברים, החטאים מצטברים והזמן לתיקון הולך ומתקצר.
אבל יש כאן דבר אפילו יותר מדהים.
בתחילת ספר יונה הקב”ה כבר אומר ליונה:
“קוּם לֵךְ אֶל נִינְוֵה, הָעִיר הַגְּדוֹלָה, וּקְרָא עָלֶיהָ: כִּי עָלְתָה רָעָתָם לְפָנָי.” יונה א, ב.
שתי המילים המרכזיות הן: קום וקרא.
ומה עושה יונה?
“וַיָּקָם יוֹנָה לִבְרֹחַ תַּרְשִׁישָׁה, מִלִּפְנֵי ה’…” יונה א, ג.
כלומר הוא אמנם “קם” - אבל קם כדי לברוח.
ואז, באמצע הסערה, רב החובל מחזיר אותו כמעט לאותן מילים שבהן התחילה שליחותו: קום וקרא.
זה יוצר מבנה ספרותי עוצמתי:
הקב”ה אומר ליונה - קום וקרא.
יונה קם - ובורח.
יונה יורד - ונרדם.
רב החובל מגיע ואומר לו שוב - קום וקרא.
והפיוט בא מאות שנים אחר כך ואומר לאדם בסליחות - גם אתה קום וקרא.
וזה משנה מאוד את הבנת הפיוט.
כי לפי הקריאה הזאת, “נרדם” אינו סתם אדם עייף שקם מוקדם לסליחות. זוהי דרשה רעיונית: האדם יכול לדעת היטב מה עליו לעשות, ואפילו להיות אדם מאמין, ובכל זאת לברוח מהמפגש עם עצמו.
הסערה של יונה גם הופכת, בקריאה הזאת, למשל נפשי. בחוץ הכל כבר רועש, אבל בפנים האדם עדיין מצליח להירדם.
והפרט אולי הכי חריף בכל הסיפור הוא שמי שמעיר את נביא ה’ איננו נביא אחר.
זה רב החובל.
דווקא אדם זר הוא זה שצריך לומר לנביא: הגיע הזמן להתפלל.
האברבנאל אף עומד על הנקודה הזאת ושואל מדוע יונה, לאחר שרב החובל מעורר אותו לקרוא אל אלוהיו, אינו פשוט חוזר בתשובה ומקבל עליו לבצע את שליחותו. הוא מתאר את דברי רב החובל כהתעוררות לתשובה שנאמרה אפילו שלא בכוונה מלאה לכך.
ולכן אפשר לקרוא את פתיחת הסליחות באופן מטלטל:
השאלה איננה האם אתה ישן. השאלה היא האם יש סערה בחיים שלך שכבר מזמן מנסה להעיר אותך - ואתה עדיין מעדיף להישאר בירכתי הספינה.
זו פרשנות ודרשה על בסיס ההקבלה ליונה, לא ציטוט ממקור.
ואולי לכן הפיוט לא פותח מיד בחטאים, בווידוי או בעונש.
הוא מתחיל בדבר שקודם לכולם:
תתעורר.
כי אדם שאינו ער למצבו עדיין אינו מסוגל אפילו להתחיל בתשובה.