פרשת בראשית - עלייה ראשונה
מומלץ לקרוא את הטקסט המקראי עצמאית לפני קריאה של הפרשנות בהמשך.
העלייה הראשונה של פרשת בראשית היא אחד הקטעים העמוקים והמרכזיים ביותר בכל התורה. היא פותחת את ספר בראשית ומציגה לפנינו את ששת ימי הבריאה ואת שבת בראשית, המעשה האלוהי שמכונן את העולם כולו.
במהלך שישה ימים בורא ה’ שלב אחר שלב את מרכיבי העולם: שמים וארץ, אור וחושך, מים ויבשה, צומח, מאורות, דגים, עופות, חיות ולבסוף האדם. שש פעמים חוזרות המילים “וַיַּרְא אֱלֹהִים כִּי טוֹב” (ביום השני הן חסרות ובשלישי מופיעות פעמיים), ובסיום כל הבריאה נאמר “טוֹב מְאֹד”.
פירושו של רמב”ן בתחילת פרשת בראשית מתמקד בשאלה הגדולה של מהות הבריאה: האם העולם נברא יש מאין, או שמא היה חומר ראשוני שממנו נברא? הרמב”ן כותב שבפסוק “בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים” מתואר רגע שבו נברא החומר הראשון שממנו נבנה הכול, והוא קורא לכך “היולי”, מושג שמגיע מתפיסות פילוסופיות. זהו הבסיס ממנו התהוו כל פרטי הבריאה.
רש”י, לעומת זאת, פותח את פירושו בשאלה: מדוע פותחת התורה בבריאת העולם ולא במצוות? ותשובתו המופלאה: כדי ללמד שאם יאמרו אומות העולם לישראל “ליסטים אתם”, על כך שכבשו את ארץ ישראל, יאמרו להם: “כָּל הָאָרֶץ שֶׁל הַקָּבָּ״ה הִיא, הוּא בְרָאָהּ וּנְתָנָהּ לַאֲשֶׁר יָשַׁר בְּעֵינָיו, בִּרְצוֹנוֹ נְתָנָהּ לָהֶם, וּבִרְצוֹנוֹ נְטָלָהּ מֵהֶם וּנְתָנָהּ לָנוּ” (רש”י על א, א).
בשקט הקדום שלפני הזמן לא היה דבר. לא אור, לא חומר, לא מילה. רק רצון הבורא. “בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים” (בראשית א, א), ופתאום, מתוך האין, נוצר היש.
אבל האם זו התחלה פשוטה? רש”י (על א, א) מביא את דרשת רבותינו:
“בִּשְׁבִיל הַתּוֹרָה שֶׁנִקְרֵאת רֵאשִׁית דַּרְכּוֹ, וּבִשְׁבִיל יִשְׂרָאֵל שֶׁנִקְרְאוּ רֵאשִׁית תְּבוּאָתוֹ”
כלומר, הבריאה עצמה כבר מהדהדת תכלית: זה לא “מה” נברא, אלא “למה”. העולם לא נברא מתוך צורך, אלא כדי שתתגלה בו חכמה, אור, אדם ותכלית נצחית.
קבלה: האור שנברא ואיננו
ביום הראשון נברא האור, אך לא המאורות. כתוב:
“וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי אוֹר וַיְהִי אוֹר” (בראשית א, ג)
רש”י (על א, ד) מביא את המדרש (חגיגה יב א; בראשית רבה ג, ו):
“רָאָהוּ שֶׁאֵינוֹ כְדַאי לְהִשְׁתַּמֵשׁ בּוֹ רְשָׁעִים, וְהִבְדִּילוֹ לַצַּדִּיקִים לֶעָתִיד לָבֹא”
והזוהר (ח”א לא ב) מדבר על “אור הגנוז”: אור שנגנז מפני הרשעים ונשמר לצדיקים, ולעתיד לבוא יתגלה.
המקובלים מלמדים: האור הזה אינו אור גשמי. הגמרא (חגיגה יב א) מתארת אותו כאור שבו האדם צופה מסוף העולם ועד סופו. כלומר, לא אור שמאיר לעיניים, אלא אור שמאיר להבנה: היכולת לראות את העולם לא רק כפי שהוא נראה מבחוץ, אלא כפי שהוא באמת, עם המטרה שלשמה נברא. האור הזה נגנז, אבל לא נעלם. הוא שמור לצדיקים לעתיד לבוא.
סוד הרקיע: ומה באמת הופרד?
ביום השני נברא הרקיע, החציצה שבין מים למים.
“וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי רָקִיעַ בְּתוֹךְ הַמָּיִם וִיהִי מַבְדִּיל בֵּין מַיִם לָמָיִם” (בראשית א, ו)
שואל המדרש: איזה מים נמצאים למעלה מן הרקיע?
המפרשים מסבירים: יש מים גשמיים, ויש מים עליונים, רוחניים. לפי הקבלה, המים העליונים הם מקור ההשפעה, החסד העליון, השפע האלוקי. הרקיע מבדיל ביניהם, ועדיין, דרכו עוברת ההשפעה מלמעלה לעולם הזה.
החלוקה הזו בין מים למים היא גם החלוקה בין שמיים וארץ, בין עליונים לתחתונים, בין מקודש לחול. ושוב, האדם הוא זה שמחבר.
בריאת האדם: הסוד הכי עמוק
“וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם בְּצַלְמוֹ בְּצֶלֶם אֱלֹהִים בָּרָא אֹתוֹ” (בראשית א, כז)
הזוהר הקדוש שואל: מהו “צלם אלוקים”? ומסביר שאין הכוונה כלל לדמות, אלא למהות הרוחנית, לשורש העליון של האדם.
הרמח”ל (ב”דרך ה’” חלק א, פרקים ב-ג) מסביר: האדם נברא כדי להידבק בבוראו, ולכן קיבל תכונה אלוקית: רצון חופשי, שכל, יכולת מוסרית, ובחירה.
בפרקי קבלה רבים מוסבר שה”צלם” הוא מבנה רוחני עליון, המקביל לעולמות העליונים, ושכל אדם נושא את המבנה הזה. במילים פשוטות: כמו שבבואה במים משקפת את מה שמעליה, כך האדם בנוי כדי לשקף בעולם הזה את הסדר העליון. כשהוא בוחר בטוב, הוא לא רק עושה מעשה טוב, הוא מראה בעולם משהו מן השמיים.
סיום העלייה: שבת, בריאה של מנוחה
“וַיְכֻלּוּ הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ… וַיְכַל אֱלֹהִים בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי… וַיְקַדֵּשׁ אֹתוֹ” (בראשית ב, א-ג)
העולם לא נגמר ביום שישי, הוא הושלם רק בשבת.
אומר רש”י (על ב, ב), על פי המדרש (בראשית רבה י, ט):
“מֶה הָיָה הָעוֹלָם חָסֵר? מְנוּחָה, בָּאת שַׁבָּת בָּאת מְנוּחָה”
והזוהר מוסיף: השבת היא “אמא עלאה”, שורש הברכה לכל הימים. ביום השבת האדם שובת כדי להיות בורא בעצמו: לא פועל, אלא מתדמה לבורא.
העלייה הראשונה מגלה לא רק את הסיפור של ההתחלה, אלא את שורש כל החיים: העולם נברא במידת סדר, במידת טוב, במידת חסד, והמטרה: שנבחר בטוב, נדמה לבורא, ונחבר שמיים וארץ בתוך עצמנו.
עוד שאלות על הפרשה
הבורא אומר לקין "הֲלוֹא אִם-תֵּיטִיב" והוא מיד הולך והורג את הבל. זה לא מצער עוד יותר?
הקב״ה מזהיר את קין ופותח לו פתח של תיקון, ורגע אחר כך קין הורג את הבל. כן, זה מצער יותר, ודווקא משום כך הפסוקים האלה הם גם נחמה: הבחירה באמת בידי האדם.
הֲלוֹא אִם־תֵּיטִיב שְׂאֵת וְאִם לֹא תֵיטִיב לַפֶּתַח חַטָּאת רֹבֵץ - תוכל להסביר לרב וגם לילד בן 10?
פסוק אחד, בראשית ד, ז, בשני הסברים: פעם לילד בן 10 ופעם לרב מבוגר, עם רש״י, רמב״ן, התניא ובראשית רבה.
האם התורה רצתה שנחיה בלי בשר? ומה השתנה מאז גן עדן ועד נח?
בבראשית א האדם והחיות ניזונים מן הצומח. אחרי המבול בא היתר בשר עם איסור דם, ובחזון הנביאים חוזר השלום בין טורף לנטרף. מה מלמד הקו הזה על יחסי אדם וחיה?
לשורש ברא יש מקומות בודדים בסיפור בראשית - מה ההבדל העמוק בין ברא לעשה ויצר לאורך הסיפור?
בבראשית א-ב שלושת השורשים ברא, עשה ויצר אינם מילים נרדפות. הם מסמנים שלושה רבדים של יצירה: חידוש מהותי, מימוש וסידור, ועיצוב מחומר.