פרשת חיי שרה - עלייה שנייה
מומלץ לקרוא את הטקסט המקראי עצמאית לפני קריאה של הפרשנות בהמשך.
אחרי המשא ומתן הארוך, השדה והמערה נקנים לאברהם לעיני בני חת. הוא קובר את שרה במערת המכפלה שבחברון, והתורה עוברת לדאגה אחרת: למצוא אישה ליצחק. אברהם פונה אל עבדו, המנהל את כל רכושו, ומשביע אותו שלא לקחת לבנו אישה מבנות כנען, אלא ללכת אל ארצו ומולדתו ולמצוא אותה שם. בראשית כ״ג, י״ז־כ׳; כ״ד, א׳־ד׳
אבל העבד שואל שאלה מעשית: מה יקרה אם האישה לא תסכים לבוא איתו? האם יוכל לקחת את יצחק אליה? אברהם מסרב בתוקף. הוא אומר שה׳ ישלח את מלאכו לפני העבד, ובכל זאת קובע מה יקרה אם האישה לא תרצה לבוא: העבד יהיה נקי מן השבועה הזאת, אבל את יצחק אין להחזיר לשם. העבד מניח את ידו תחת ירך אברהם ונשבע. בראשית כ״ד, ה׳־ט׳
שליחות שאברהם אולי לא יראה את סופה
לפני שאברהם פונה אל העבד, התורה מציינת: ״וְאַבְרָהָם זָקֵן בָּא בַּיָּמִים״. מדוע הזקנה חשובה כאן? בראשית כ״ד, א׳
רמב״ן מסביר שאברהם חושש שהשליח יצא לארץ מולדתו, ועד שיחזור הוא עצמו כבר לא יהיה בחיים. לכן הוא משביע את העבד, המושל ברכושו, כדי שהשליחות תיעשה גם אם לא יוכל עוד לעמוד עליה בעצמו. רמב״ן מוסיף שאברהם יודע שיצחק יכבד את רצונו ואת השבועה שהשביע את העבד. רמב״ן לבראשית כ״ד, א׳, כ״ד, ג׳
כך, אחרי קבורת שרה, השאלה מי ימשיך את הבית מקבלת דחיפות נוספת. אברהם פועל למען עתיד המשפחה, גם כשהוא אינו יודע כמה ממנו יזכה לראות.
להחזיר את מי שמעולם לא היה שם
העבד שואל: ״הֶהָשֵׁב אָשִׁיב אֶת בִּנְךָ״. יש משהו מפתיע במילה הזאת: איך אפשר להשיב את יצחק לארץ שלא חי בה? רשב״ם מסביר שהחזרה מתייחסת לאברהם. זו ארץ אבותיו של יצחק, והמקום שממנו יצא אביו; לכן גם הליכה ראשונה של הבן לשם יכולה להיקרא שיבה. רשב״ם לבראשית כ״ד, ה׳
אברהם עונה: ״הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן תָּשִׁיב אֶת בְּנִי שָׁמָּה״. רשב״ם קושר את הסירוב להבטחת הארץ: ה׳ הביא את אברהם לכאן והבטיח את הארץ לזרעו, ולכן אברהם מבין שאין רצונו שזרעו יתרחק ממנה. בראשית כ״ד, ו׳, רשב״ם לבראשית כ״ד, ז׳
מכאן מתברר כיוון השליחות: העבד הולך אל המקום שממנו יצא אברהם כדי להביא משם אישה, ואילו יצחק צריך לבנות את ביתו בארץ שאליה הגיע אביו. אברהם פונה אל משפחתו שממנה בא, בלי לבטל את הדרך שעשה כשיצא ממנה.
ומה אם היא לא תרצה?
לצד דברי אברהם על המלאך שילך לפני העבד, נשארת בפסוקים אפשרות של סירוב. ספורנו מפרש את הדברים על שליחת המלאך כתפילה: אברהם מבקש שה׳ יכוון את הדברים כך שבנו לא יצטרך ללכת לשם. ספורנו לבראשית כ״ד, ז׳
ואברהם אומר במפורש: ״וְאִם לֹא תֹאבֶה הָאִשָּׁה לָלֶכֶת אַחֲרֶיךָ״. הוא מכין את העבד גם למצב שבו האישה לא תסכים לעזוב את ארצה ולבוא לארץ כנען. במקרה כזה העבד לא יישאר כבול לשבועה הזאת, וגם לא יוכל לפתור את הקושי בהוצאת יצחק מן הארץ. בראשית כ״ד, ח׳
אפשר לשמוע כאן הד לסיפורו של אברהם עצמו. הוא יצא מבית אביו ומארץ מולדתו, ועכשיו הוא מבקש אישה שתסכים לעשות דרך דומה כדי להצטרף למשפחתו. העלייה נפתחת במקום קבוע לשרה, ומסתיימת לקראת מסע לחיפוש אישה ליצחק. אברהם יודע היכן הוא רוצה שבנו יבנה את ביתו. הוא עדיין אינו יודע מי תבחר לבנות אותו איתו.
עוד שאלות על הפרשה
למה ״תלדת ישמעאל״ בלי ו׳, ו״תולדת יצחק״ עם ו׳?
אות אחת מבדילה בין תולדות ישמעאל לתולדות יצחק. מה אומרת המסורה, ואיך מדרש על בריאת העולם ופרץ פותח שאלה על חיסרון והמשכיות?
למה יצחק מוזכר לפני ישמעאל בקבורת אברהם?
יצחק וישמעאל קוברים יחד את אביהם. רש״י מבחין בסדר השמות סימן לתשובה, והמעשה המשותף פותח מחשבה על כבוד, משפחה והמשכיות.
למה אברהם מספיד את שרה לפני שהוא בוכה עליה?
מדוע ההספד על שרה קודם לבכי? פירושי הספורנו, המלבי״ם וכלי יקר, ומחשבה על כבוד, כאב והמעבר מן הבכי למעשה.