פרשת כי תבוא - עלייה שישית

פורסם: 4 בספטמבר 2026 · זמן קריאה: 4 דקות

טקסט מקראי (כי תבוא — עלייה 6 מתוך 7)

מומלץ לקרוא את הטקסט המקראי עצמאית לפני קריאה של הפרשנות בהמשך.

ז יִתֵּן יְדוָד אֶת אֹיְבֶיךָ הַקָּמִים עָלֶיךָ נִגָּפִים לְפָנֶיךָ בְּדֶרֶךְ אֶחָד יֵצְאוּ אֵלֶיךָ וּבְשִׁבְעָה דְרָכִים יָנוּסוּ לְפָנֶיךָ׃

ח יְצַו יְדוָד אִתְּךָ אֶת הַבְּרָכָה בַּאֲסָמֶיךָ וּבְכֹל מִשְׁלַח יָדֶךָ וּבֵרַכְךָ בָּאָרֶץ אֲשֶׁר יְדוָד אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ׃

ט יְקִימְךָ יְדוָד לוֹ לְעַם קָדוֹשׁ כַּאֲשֶׁר נִשְׁבַּע לָךְ כִּי תִשְׁמֹר אֶת מִצְוֹת יְדוָד אֱלֹהֶיךָ וְהָלַכְתָּ בִּדְרָכָיו׃

י וְרָאוּ כָּל עַמֵּי הָאָרֶץ כִּי שֵׁם יְדוָד נִקְרָא עָלֶיךָ וְיָרְאוּ מִמֶּךָּ׃

יא וְהוֹתִרְךָ יְדוָד לְטוֹבָה בִּפְרִי בִטְנְךָ וּבִפְרִי בְהֶמְתְּךָ וּבִפְרִי אַדְמָתֶךָ עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּע יְדוָד לַאֲבֹתֶיךָ לָתֶת לָךְ׃

יב יִפְתַּח יְדוָד לְךָ אֶת אוֹצָרוֹ הַטּוֹב אֶת הַשָּׁמַיִם לָתֵת מְטַר אַרְצְךָ בְּעִתּוֹ וּלְבָרֵךְ אֵת כָּל מַעֲשֵׂה יָדֶךָ וְהִלְוִיתָ גּוֹיִם רַבִּים וְאַתָּה לֹא תִלְוֶה׃

יג וּנְתָנְךָ יְדוָד לְרֹאשׁ וְלֹא לְזָנָב וְהָיִיתָ רַק לְמַעְלָה וְלֹא תִהְיֶה לְמָטָּה כִּי תִשְׁמַע אֶל מִצְוֹת יְדוָד אֱלֹהֶיךָ אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם לִשְׁמֹר וְלַעֲשׂוֹת׃

יד וְלֹא תָסוּר מִכָּל הַדְּבָרִים אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם הַיּוֹם יָמִין וּשְׂמֹאול לָלֶכֶת אַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים לְעָבְדָם׃

טו וְהָיָה אִם לֹא תִשְׁמַע בְּקוֹל יְדוָד אֱלֹהֶיךָ לִשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל מִצְוֹתָיו וְחֻקֹּתָיו אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם וּבָאוּ עָלֶיךָ כָּל הַקְּלָלוֹת הָאֵלֶּה וְהִשִּׂיגוּךָ׃

טז אָרוּר אַתָּה בָּעִיר וְאָרוּר אַתָּה בַּשָּׂדֶה׃

יז אָרוּר טַנְאֲךָ וּמִשְׁאַרְתֶּךָ׃

יח אָרוּר פְּרִי בִטְנְךָ וּפְרִי אַדְמָתֶךָ שְׁגַר אֲלָפֶיךָ וְעַשְׁתְּרֹת צֹאנֶךָ׃

יט אָרוּר אַתָּה בְּבֹאֶךָ וְאָרוּר אַתָּה בְּצֵאתֶךָ׃

כ יְשַׁלַּח יְדוָד בְּךָ אֶת הַמְּאֵרָה אֶת הַמְּהוּמָה וְאֶת הַמִּגְעֶרֶת בְּכָל מִשְׁלַח יָדְךָ אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה עַד הִשָּׁמֶדְךָ וְעַד אֲבָדְךָ מַהֵר מִפְּנֵי רֹעַ מַעֲלָלֶיךָ אֲשֶׁר עֲזַבְתָּנִי׃

כא יַדְבֵּק יְדוָד בְּךָ אֶת הַדָּבֶר עַד כַּלֹּתוֹ אֹתְךָ מֵעַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר אַתָּה בָא שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ׃

כב יַכְּכָה יְדוָד בַּשַּׁחֶפֶת וּבַקַּדַּחַת וּבַדַּלֶּקֶת וּבַחַרְחֻר וּבַחֶרֶב וּבַשִּׁדָּפוֹן וּבַיֵּרָקוֹן וּרְדָפוּךָ עַד אָבְדֶךָ׃

כג וְהָיוּ שָׁמֶיךָ אֲשֶׁר עַל רֹאשְׁךָ נְחֹשֶׁת וְהָאָרֶץ אֲשֶׁר תַּחְתֶּיךָ בַּרְזֶל׃

כד יִתֵּן יְדוָד אֶת מְטַר אַרְצְךָ אָבָק וְעָפָר מִן הַשָּׁמַיִם יֵרֵד עָלֶיךָ עַד הִשָּׁמְדָךְ׃

כה יִתֶּנְךָ יְדוָד נִגָּף לִפְנֵי אֹיְבֶיךָ בְּדֶרֶךְ אֶחָד תֵּצֵא אֵלָיו וּבְשִׁבְעָה דְרָכִים תָּנוּס לְפָנָיו וְהָיִיתָ לְזַעֲוָה לְכֹל מַמְלְכוֹת הָאָרֶץ׃

כו וְהָיְתָה נִבְלָתְךָ לְמַאֲכָל לְכָל עוֹף הַשָּׁמַיִם וּלְבֶהֱמַת הָאָרֶץ וְאֵין מַחֲרִיד׃

כז יַכְּכָה יְדוָד בִּשְׁחִין מִצְרַיִם (ובעפלים) [וּבַטְּחֹרִים] וּבַגָּרָב וּבֶחָרֶס אֲשֶׁר לֹא תוּכַל לְהֵרָפֵא׃

כח יַכְּכָה יְדוָד בְּשִׁגָּעוֹן וּבְעִוָּרוֹן וּבְתִמְהוֹן לֵבָב׃

כט וְהָיִיתָ מְמַשֵּׁשׁ בַּצָּהֳרַיִם כַּאֲשֶׁר יְמַשֵּׁשׁ הַעִוֵּר בָּאֲפֵלָה וְלֹא תַצְלִיחַ אֶת דְּרָכֶיךָ וְהָיִיתָ אַךְ עָשׁוּק וְגָזוּל כָּל הַיָּמִים וְאֵין מוֹשִׁיעַ׃

ל אִשָּׁה תְאָרֵשׂ וְאִישׁ אַחֵר (ישגלנה) [יִשְׁכָּבֶנָּה] בַּיִת תִּבְנֶה וְלֹא תֵשֵׁב בּוֹ כֶּרֶם תִּטַּע וְלֹא תְחַלְּלֶנּוּ׃

לא שׁוֹרְךָ טָבוּחַ לְעֵינֶיךָ וְלֹא תֹאכַל מִמֶּנּוּ חֲמֹרְךָ גָּזוּל מִלְּפָנֶיךָ וְלֹא יָשׁוּב לָךְ צֹאנְךָ נְתֻנוֹת לְאֹיְבֶיךָ וְאֵין לְךָ מוֹשִׁיעַ׃

לב בָּנֶיךָ וּבְנֹתֶיךָ נְתֻנִים לְעַם אַחֵר וְעֵינֶיךָ רֹאוֹת וְכָלוֹת אֲלֵיהֶם כָּל הַיּוֹם וְאֵין לְאֵל יָדֶךָ׃

לג פְּרִי אַדְמָתְךָ וְכָל יְגִיעֲךָ יֹאכַל עַם אֲשֶׁר לֹא יָדָעְתָּ וְהָיִיתָ רַק עָשׁוּק וְרָצוּץ כָּל הַיָּמִים׃

לד וְהָיִיתָ מְשֻׁגָּע מִמַּרְאֵה עֵינֶיךָ אֲשֶׁר תִּרְאֶה׃

לה יַכְּכָה יְדוָד בִּשְׁחִין רָע עַל הַבִּרְכַּיִם וְעַל הַשֹּׁקַיִם אֲשֶׁר לֹא תוּכַל לְהֵרָפֵא מִכַּף רַגְלְךָ וְעַד קָדְקֳדֶךָ׃

לו יוֹלֵךְ יְדוָד אֹתְךָ וְאֶת מַלְכְּךָ אֲשֶׁר תָּקִים עָלֶיךָ אֶל גּוֹי אֲשֶׁר לֹא יָדַעְתָּ אַתָּה וַאֲבֹתֶיךָ וְעָבַדְתָּ שָּׁם אֱלֹהִים אֲחֵרִים עֵץ וָאָבֶן׃

לז וְהָיִיתָ לְשַׁמָּה לְמָשָׁל וְלִשְׁנִינָה בְּכֹל הָעַמִּים אֲשֶׁר יְנַהֶגְךָ יְדוָד שָׁמָּה׃

לח זֶרַע רַב תּוֹצִיא הַשָּׂדֶה וּמְעַט תֶּאֱסֹף כִּי יַחְסְלֶנּוּ הָאַרְבֶּה׃

לט כְּרָמִים תִּטַּע וְעָבָדְתָּ וְיַיִן לֹא תִשְׁתֶּה וְלֹא תֶאֱגֹר כִּי תֹאכְלֶנּוּ הַתֹּלָעַת׃

מ זֵיתִים יִהְיוּ לְךָ בְּכָל גְּבוּלֶךָ וְשֶׁמֶן לֹא תָסוּךְ כִּי יִשַּׁל זֵיתֶךָ׃

מא בָּנִים וּבָנוֹת תּוֹלִיד וְלֹא יִהְיוּ לָךְ כִּי יֵלְכוּ בַּשֶּׁבִי׃

מב כָּל עֵצְךָ וּפְרִי אַדְמָתֶךָ יְיָרֵשׁ הַצְּלָצַל׃

מג הַגֵּר אֲשֶׁר בְּקִרְבְּךָ יַעֲלֶה עָלֶיךָ מַעְלָה מָּעְלָה וְאַתָּה תֵרֵד מַטָּה מָּטָּה׃

מד הוּא יַלְוְךָ וְאַתָּה לֹא תַלְוֶנּוּ הוּא יִהְיֶה לְרֹאשׁ וְאַתָּה תִּהְיֶה לְזָנָב׃

מה וּבָאוּ עָלֶיךָ כָּל הַקְּלָלוֹת הָאֵלֶּה וּרְדָפוּךָ וְהִשִּׂיגוּךָ עַד הִשָּׁמְדָךְ כִּי לֹא שָׁמַעְתָּ בְּקוֹל יְדוָד אֱלֹהֶיךָ לִשְׁמֹר מִצְוֹתָיו וְחֻקֹּתָיו אֲשֶׁר צִוָּךְ׃

מו וְהָיוּ בְךָ לְאוֹת וּלְמוֹפֵת וּבְזַרְעֲךָ עַד עוֹלָם׃

מז תַּחַת אֲשֶׁר לֹא עָבַדְתָּ אֶת יְדוָד אֱלֹהֶיךָ בְּשִׂמְחָה וּבְטוּב לֵבָב מֵרֹב כֹּל׃

מח וְעָבַדְתָּ אֶת אֹיְבֶיךָ אֲשֶׁר יְשַׁלְּחֶנּוּ יְדוָד בָּךְ בְּרָעָב וּבְצָמָא וּבְעֵירֹם וּבְחֹסֶר כֹּל וְנָתַן עֹל בַּרְזֶל עַל צַוָּארֶךָ עַד הִשְׁמִידוֹ אֹתָךְ׃

מט יִשָּׂא יְדוָד עָלֶיךָ גּוֹי מֵרָחֹק מִקְצֵה הָאָרֶץ כַּאֲשֶׁר יִדְאֶה הַנָּשֶׁר גּוֹי אֲשֶׁר לֹא תִשְׁמַע לְשֹׁנוֹ׃

נ גּוֹי עַז פָּנִים אֲשֶׁר לֹא יִשָּׂא פָנִים לְזָקֵן וְנַעַר לֹא יָחֹן׃

נא וְאָכַל פְּרִי בְהֶמְתְּךָ וּפְרִי אַדְמָתְךָ עַד הִשָּׁמְדָךְ אֲשֶׁר לֹא יַשְׁאִיר לְךָ דָּגָן תִּירוֹשׁ וְיִצְהָר שְׁגַר אֲלָפֶיךָ וְעַשְׁתְּרֹת צֹאנֶךָ עַד הַאֲבִידוֹ אֹתָךְ׃

נב וְהֵצַר לְךָ בְּכָל שְׁעָרֶיךָ עַד רֶדֶת חֹמֹתֶיךָ הַגְּבֹהֹת וְהַבְּצֻרוֹת אֲשֶׁר אַתָּה בֹּטֵחַ בָּהֵן בְּכָל אַרְצֶךָ וְהֵצַר לְךָ בְּכָל שְׁעָרֶיךָ בְּכָל אַרְצְךָ אֲשֶׁר נָתַן יְדוָד אֱלֹהֶיךָ לָךְ׃

נג וְאָכַלְתָּ פְרִי בִטְנְךָ בְּשַׂר בָּנֶיךָ וּבְנֹתֶיךָ אֲשֶׁר נָתַן לְךָ יְדוָד אֱלֹהֶיךָ בְּמָצוֹר וּבְמָצוֹק אֲשֶׁר יָצִיק לְךָ אֹיְבֶךָ׃

נד הָאִישׁ הָרַךְ בְּךָ וְהֶעָנֹג מְאֹד תֵּרַע עֵינוֹ בְאָחִיו וּבְאֵשֶׁת חֵיקוֹ וּבְיֶתֶר בָּנָיו אֲשֶׁר יוֹתִיר׃

נה מִתֵּת לְאַחַד מֵהֶם מִבְּשַׂר בָּנָיו אֲשֶׁר יֹאכֵל מִבְּלִי הִשְׁאִיר לוֹ כֹּל בְּמָצוֹר וּבְמָצוֹק אֲשֶׁר יָצִיק לְךָ אֹיִבְךָ בְּכָל שְׁעָרֶיךָ׃

נו הָרַכָּה בְךָ וְהָעֲנֻגָּה אֲשֶׁר לֹא נִסְּתָה כַף רַגְלָהּ הַצֵּג עַל הָאָרֶץ מֵהִתְעַנֵּג וּמֵרֹךְ תֵּרַע עֵינָהּ בְּאִישׁ חֵיקָהּ וּבִבְנָהּ וּבְבִתָּהּ׃

נז וּבְשִׁלְיָתָהּ הַיּוֹצֵת מִבֵּין רַגְלֶיהָ וּבְבָנֶיהָ אֲשֶׁר תֵּלֵד כִּי תֹאכְלֵם בְּחֹסֶר כֹּל בַּסָּתֶר בְּמָצוֹר וּבְמָצוֹק אֲשֶׁר יָצִיק לְךָ אֹיִבְךָ בִּשְׁעָרֶיךָ׃

נח אִם לֹא תִשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת הַכְּתֻבִים בַּסֵּפֶר הַזֶּה לְיִרְאָה אֶת הַשֵּׁם הַנִּכְבָּד וְהַנּוֹרָא הַזֶּה אֵת יְדוָד אֱלֹהֶיךָ׃

נט וְהִפְלָא יְדוָד אֶת מַכֹּתְךָ וְאֵת מַכּוֹת זַרְעֶךָ מַכּוֹת גְּדֹלֹת וְנֶאֱמָנוֹת וָחֳלָיִם רָעִים וְנֶאֱמָנִים׃

ס וְהֵשִׁיב בְּךָ אֵת כָּל מַדְוֵה מִצְרַיִם אֲשֶׁר יָגֹרְתָּ מִפְּנֵיהֶם וְדָבְקוּ בָּךְ׃

סא גַּם כָּל חֳלִי וְכָל מַכָּה אֲשֶׁר לֹא כָתוּב בְּסֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֹּאת יַעְלֵם יְדוָד עָלֶיךָ עַד הִשָּׁמְדָךְ׃

סב וְנִשְׁאַרְתֶּם בִּמְתֵי מְעָט תַּחַת אֲשֶׁר הֱיִיתֶם כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם לָרֹב כִּי לֹא שָׁמַעְתָּ בְּקוֹל יְדוָד אֱלֹהֶיךָ׃

סג וְהָיָה כַּאֲשֶׁר שָׂשׂ יְדוָד עֲלֵיכֶם לְהֵיטִיב אֶתְכֶם וּלְהַרְבּוֹת אֶתְכֶם כֵּן יָשִׂישׂ יְדוָד עֲלֵיכֶם לְהַאֲבִיד אֶתְכֶם וּלְהַשְׁמִיד אֶתְכֶם וְנִסַּחְתֶּם מֵעַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר אַתָּה בָא שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ׃

סד וֶהֱפִיצְךָ יְדוָד בְּכָל הָעַמִּים מִקְצֵה הָאָרֶץ וְעַד קְצֵה הָאָרֶץ וְעָבַדְתָּ שָּׁם אֱלֹהִים אֲחֵרִים אֲשֶׁר לֹא יָדַעְתָּ אַתָּה וַאֲבֹתֶיךָ עֵץ וָאָבֶן׃

סה וּבַגּוֹיִם הָהֵם לֹא תַרְגִּיעַ וְלֹא יִהְיֶה מָנוֹחַ לְכַף רַגְלֶךָ וְנָתַן יְדוָד לְךָ שָׁם לֵב רַגָּז וְכִלְיוֹן עֵינַיִם וְדַאֲבוֹן נָפֶשׁ׃

סו וְהָיוּ חַיֶּיךָ תְּלֻאִים לְךָ מִנֶּגֶד וּפָחַדְתָּ לַיְלָה וְיוֹמָם וְלֹא תַאֲמִין בְּחַיֶּיךָ׃

סז בַּבֹּקֶר תֹּאמַר מִי יִתֵּן עֶרֶב וּבָעֶרֶב תֹּאמַר מִי יִתֵּן בֹּקֶר מִפַּחַד לְבָבְךָ אֲשֶׁר תִּפְחָד וּמִמַּרְאֵה עֵינֶיךָ אֲשֶׁר תִּרְאֶה׃

סח וֶהֱשִׁיבְךָ יְדוָד מִצְרַיִם בָּאֳנִיּוֹת בַּדֶּרֶךְ אֲשֶׁר אָמַרְתִּי לְךָ לֹא תֹסִיף עוֹד לִרְאֹתָהּ וְהִתְמַכַּרְתֶּם שָׁם לְאֹיְבֶיךָ לַעֲבָדִים וְלִשְׁפָחוֹת וְאֵין קֹנֶה׃

סט אֵלֶּה דִבְרֵי הַבְּרִית אֲשֶׁר צִוָּה יְדוָד אֶת מֹשֶׁה לִכְרֹת אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּאֶרֶץ מוֹאָב מִלְּבַד הַבְּרִית אֲשֶׁר כָּרַת אִתָּם בְּחֹרֵב׃

הברכה, התוכחה, והברית שנכרתה בארץ מואב

העלייה ממשיכה תחילה את הברכות שנאמרו לישראל אם ישמעו בקול ה’ וישמרו את מצותיו. הברכה מקיפה את הביטחון מול אויבים, האסמים, פרי האדמה, פרי הבטן, פרי הבהמה וכל משלח היד. ה’ מקים את ישראל לעם קדוש, נותן להם מעמד של ברכה ושפע, ומבטיח מטר בעתו והצלחה כלכלית עד מצב שבו ישראל מלווים לאחרים ואינם נזקקים ללוות. התנאי החוזר הוא שמירה, עשייה והליכה בדרכי ה’ בלי לסטות לעבודת אלהים אחרים.

מפסוק טו מתחיל החלק הקשה של העלייה, התוכחה. התורה מציגה תמונת מראה לברכות: אם ישראל אינם שומעים בקול ה’ ואינם שומרים את מצותיו וחקתיו, הברכה עלולה להתהפך. הקללה נוגעת לעיר ולשדה, לפרי הבטן והאדמה, למקנה, לביאה וליציאה, לבריאות, למזג האויר, למלחמה ולפרנסה.

ככל שהעלייה מתקדמת, התמונה נעשית חריפה יותר. מתוארים תבוסה לפני אויבים, מחלות, בצורת, אבדן רכוש, פגיעה במשפחה, גלות ואבדן היכולת ליהנות מפרי העבודה. אדם זורע ואינו אוסף, נוטע ואינו נהנה מן הכרם, מגדל ילדים ואינו זוכה לראותם נשארים עמו. המציאות מתהפכת עד שמי שהיה אמור להיות לראש נעשה לזנב, ומי שהיה אמור להלוות לאחרים נזקק בעצמו.

אחד השיאים של התוכחה הוא המצור. התורה מתארת מצב של רעב, לחץ ואבדן כמעט מוחלט של הסדר האנושי והמשפחתי. התיאורים קשים מאוד בכוונה, ומראים עד כמה חברה יכולה להתפרק כאשר היא מגיעה למצוקה קיצונית.

לקראת הסוף התורה מציגה גם את הפגיעה הנפשית: פחד מתמשך, חוסר מנוחה, לב רגז, כליון עינים ודאבון נפש. האדם אינו מוצא מנוחה בבוקר או בערב, וחייו נעשים תלויים מולו בחוסר ביטחון. לבסוף מתוארים פיזור בין העמים וחזרה למציאות המזכירה את מצרים, המקום שממנו יצאו ישראל בתחילת הסיפור הלאומי.

העלייה מסתיימת בהבהרה שכל הדברים הללו הם דברי הברית שנכרתה עם ישראל בארץ מואב, בנוסף לברית שנכרתה בחורב. כלומר, התוכחה איננה עומדת לבדה, אלא היא חלק ממסגרת הברית כולה, עם הברכה מצד אחד והאזהרה מצד שני.

תובנות מהעלייה

הברכה מתחילה בשמיעה

לפני השפע, הניצחון והמעמד, מופיעה שוב ושוב הדרישה לשמוע בקול ה’. ברמת הרעיון, הברכה אינה מוצגת כמקרה או כמזל, אלא כתוצאה של חיים שמכוונים לברית.

ברכה אמיתית מקיפה את כל החיים

אסם, שדה, משפחה, מקנה, גשם, מסחר וביטחון מופיעים יחד. התורה אינה מפרידה בין עולם רוחני לבין עולם מעשי. הברית אמורה לעצב את החיים בשלמותם.

התוכחה בנויה כתמונת ראי

רבים מן הדברים שהופיעו קודם כברכה חוזרים אחר כך בצורה הפוכה. כך נוצר מסר חד: אותם תחומים שבהם אדם יכול לחוות שפע הם גם המקומות שבהם הוא מרגיש בצורה החריפה ביותר את אבדנו.

השפע אינו מבטיח יציבות אם נשכחת הדרך

אדם יכול לזרוע הרבה, לנטוע כרמים, לגדל מקנה ולבנות חיים שלמים, ובכל זאת לא ליהנות מן התוצאה. ברמת הרעיון, התורה מזהירה מפני מצב שבו השפע עצמו גורם לאדם לשכוח את היסוד שעליו נבנה.

עבדת ה’ בשמחה היא חלק מרכזי בתמונה

באמצע התוכחה התורה קושרת את המשבר לא רק לעצם העבודה אלא גם לאופן שבו היא נעשית. ברמת הרעיון, עבודת ה’ שאיבדה לגמרי את השמחה ואת טוב הלב עלולה להפוך לעבודה חיצונית בלבד, בלי קשר חי.

הפגיעה העמוקה ביותר היא אבדן היכולת להרגיש בטוח

התוכחה אינה מסתיימת ברכוש או בשדה. היא מגיעה ללב: פחד בלילה וביום, חוסר אמון בחיים עצמם וחוסר מנוחה. זה מלמד שביטחון פנימי הוא מן הברכות הגדולות ביותר, ואבדנו הוא מן המשברים הקשים ביותר.

המצור מפרק את היחסים בין בני אדם

בחלקים הקשים ביותר של העלייה האדם נעשה מרוכז בהישרדות עד שגם קשרי המשפחה מתעוותים. התורה מתארת לא רק רעב פיזי אלא קריסה של הסולידריות האנושית.

הגלות מוצגת כהיפוך של יציאת מצרים

הסיפור הלאומי התחיל ביציאה מעבדות, בבניית עם ובהגעה אל הארץ. בסוף התוכחה מופיע איום של חזרה בכיוון ההפוך: פיזור, חוסר מנוחה ושעבוד. זה מחדד שהברית אינה רק אוסף מצוות אלא מסגרת שמחזיקה את הסיפור הלאומי כולו.

העלייה קשה, אבל היא חלק מברית ולא סוף הסיפור

הפסוק האחרון ממקם את כל התוכחה בתוך דברי הברית בארץ מואב. לכן נכון לקרוא אותה לא רק כרשימת עונשים, אלא כאזהרה חמורה שנועדה להבהיר את משמעות הבחירה, האחריות והקשר בין ישראל לה’.

עוד שאלות על הפרשה

אין עדיין שאלות מעודכנות על הפרשה. רוצים לקבל את הלימוד היומי? עקבו בערוץ שנוח לכם.

לעקוב אחרי הלימוד היומי

פרשת כי תבוא - עלייה שישית

הברכה, התוכחה, והברית שנכרתה בארץ מואב

תובנות מהעלייה

עוד שאלות על הפרשה

עוד תוכן

עליה יומית

פרשת השבוע

שאלות ותשובות

תורה ומדע

הצטרפו ללומדים שמתחילים את הבוקר עם תורה ו-AI