פרשת לך לך - עלייה חמישית
מומלץ לקרוא את הטקסט המקראי עצמאית לפני קריאה של הפרשנות בהמשך.
אחרי שאברם מציל את לוט, בן אחיו, ומשיב את השבויים והרכוש שנלקחו במלחמה, מלך סדום מציע לו חלוקה: האנשים ישובו אליו, והרכוש יישאר אצל אברם. אברם מסרב לקחת לעצמו דבר, כדי שמלך סדום לא יוכל לומר שהוא העשיר אותו. בהמשך ה׳ מבטיח לאברם הגנה ושכר רב, ואברם מעלה את מה שעדיין חסר לו: אין לו בן שיירש אותו.
לוותר על החלק שלך, לא על חלקם של אחרים
אברם מסרב לקחת רכוש לעצמו, אבל מבהיר שהמזון שאנשיו כבר אכלו לא יוחזר. בנוסף ענר, אשכול וממרא, בעלי בריתו שהצטרפו אליו, יקבלו את חלקם ברכוש.
רש״י מוסיף שהם שמרו על הציוד בזמן שאברם ועבדיו נלחמו, ואף על פי כן הם זכאים לחלקם. הוא קושר זאת לחלוקה שקבע דוד בהמשך: גם מי ששומר על הציוד מקבל חלק בשלל לצד הלוחמים.
אפשר לראות כאן דיוק בסירובו של אברם: הוא מחליט מה לא ייקח לעצמו, ומקפיד שאחרים יקבלו את חלקם.
מה ייתן העושר אם אין למי להשאיר אותו?
כשה׳ מבטיח לו שכר, אברם משיב בשאלה. הוא חשוך ילדים, ואליעזר, איש ביתו, עתיד לרשת אותו. רד״ק מסביר שהשאלה נוגעת לשכר בעולם הזה: מה תועיל לאברם הטובה והעושר, אם במותו יישארו לאחרים ואין לו בן להניח לו אותם?
ה׳ משיב שאליעזר לא יהיה יורשו; בן שייוולד לאברם הוא שיירש אותו. הוא מוציא אותו החוצה, מפנה את מבטו אל הכוכבים ומבטיח שכך יהיה זרעו. השיחה עוברת מן הרכוש שיישאר אחרי אברם אל הדורות שיבואו ממנו.
מי מחשיב למי צדקה?
אברם מאמין בה׳, והפסוק מסיים: ״וַיַּחְשְׁבֶהָ לּוֹ צְדָקָה״ (קטע מבראשית ט״ו, ו׳). רש״י מסביר שה׳ מחשיב את אמונתו של אברם לזכות.
רמב״ן מציע קריאה אחרת: אברם הוא שמחשיב את ההבטחה לצדקתו של ה׳. הוא מבין שהבן יינתן לו מכוח צדקת ה׳, ולא כשכר התלוי בזכויותיו שלו. לכן הוא חדל לחשוש שחטא עלול לגרום לביטול ההבטחה.
הבן עדיין לא נולד. לפי הקריאה הזאת של רמב״ן, מה שהשתנה בסוף העלייה הוא הביטחון של אברם: גם האפשרות שיחטא בעתיד אינה מבטלת את ההבטחה שקיבל.
עוד שאלות על הפרשה
אין עדיין שאלות מעודכנות על הפרשה. רוצים לקבל את הלימוד היומי? עקבו בערוץ שנוח לכם.
לעקוב אחרי הלימוד היומי