פרשת נשא - עלייה שישית
מומלץ לקרוא את הטקסט המקראי עצמאית לפני קריאה של הפרשנות בהמשך.
ממשיכים בחנוכת המזבח. אותה תבנית של קרבן, אותו משקל ואותם מספרים, אבל יום אחר וחיים אחרים. בעלייה הזו אנחנו רואים את הימים השישי עד העשירי: גד, אפרים, מנשה, בנימין ודן. חמישה נשיאים, חמישה שבטים, ותורה שמתעקשת לפרט כל אחד בפני עצמו.
ה’ לא מקצר. מה שכבר נאמר ביום הראשון נאמר שוב ושוב, בלי “וכן עשה גם הוא”. הדפוס הזה, שעל פניו נראה חזרתי, הוא לב העלייה: לא משנה שהקרבן נראה זהה, התורה רואה כל יום כייחודי. הסדר עצמו מספר משהו, גם בלי תוספת מילה.
חזרה בלי קיצור היא קביעת ערך
חמישה ימים, חמישה נשיאים, חמש פעמים אותה רשימה (פסוקים מב-עא). היה אפשר לכתוב “וכן הקריב אליסף בן דעואל”. התורה בוחרת אחרת. דווקא במקום שבו אפשר לקצר, היא מאריכה, כדי ללמד שיש דברים שלא מקבלים תמצית. כל נשיא ראוי שייכתב במלואו.
גם באמצע התור, היום עומד
“בַּיּוֹם הַשִּׁשִּׁי נָשִׂיא לִבְנֵי גָד אֶלְיָסָף בֶּן דְּעוּאֵל” (פסוק מב). גד פותח את חמשת הימים של העלייה הזו, אחרי חמשת השבטים הראשונים שכבר הקריבו. אין כאן עליונות של ימים ראשונים על אחרונים, ואין צמצום של מי שעומד באמצע. כל מי שיש לו יום שלם, אינו חוליה בדרך לאחרים.
בני יוסף נכנסים לפי סדר הברכה
ביום השביעי והשמיני נכנסים אפרים ומנשה, בני יוסף: “בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי נָשִׂיא לִבְנֵי אֶפְרָיִם אֱלִישָׁמָע בֶּן עַמִּיהוּד” (פסוק מח), ואחריו “בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי נָשִׂיא לִבְנֵי מְנַשֶּׁה גַּמְלִיאֵל בֶּן פְּדָה צוּר” (פסוק נד). אפרים הצעיר מקדים את מנשה הבכור, כפי שיעקב כיוון את ידיו בברכה והעדיף את הצעיר. הסדר הפנימי של המשפחה נשמר גם במעמד הציבורי של חנוכת המזבח.
בנימין, הילד שגדל ליום שלו
“בַּיּוֹם הַתְּשִׁיעִי נָשִׂיא לִבְנֵי בִנְיָמִן אֲבִידָן בֶּן גִּדְעֹנִי” (פסוק ס). בנימין הוא הצעיר שבבני יעקב. גם הוא מקבל יום משלו, לא מצורף לאחיו ולא מוקטן בגלל שהוא הקטן. אצל ה’ אין יום קטן ואין אדם משני.
דן סוגר את העלייה, ובא משלו
“בַּיּוֹם הָעֲשִׂירִי נָשִׂיא לִבְנֵי דָן אֲחִיעֶזֶר בֶּן עַמִּישַׁדָּי” (פסוק סו). דן סוגר את העלייה הזו, ועוד שני נשיאים יבואו אחריו. אחיעזר, שמו עצמו בנוי על עזרה: “אחי עזר”. מי שסוגר את התור עדיין מביא משלו, ולא רק מאסף את שאריות הסיבוב.
שוויון בצורה, ייחוד בחתימה
כל קרבן זהה: קערת כסף, מזרק, כף זהב, פר, איל, כבש, שעיר עיזים, ושלמים. אבל בסוף כל יום התורה כותבת “זֶה קָרְבַּן” ושם הנשיא בפירוש. הצורה זהה והחתימה שונה. מסר חד: כשאתה נותן את עצמך, גם דבר רגיל הופך לפרטי.
עוד שאלות על הפרשה
מדוע התורה חוזרת ומפרטת את קרבנות הנשיאים בפרשת נשא – אף על פי שכולם זהים?
אחת התופעות המרתקות ביותר בפרשת נשא – ואף בתורה כולה – היא החזרה הארוכה והמפורטת של קרבנות הנשיאים. כל נשיא מביא קרבן זהה, אבל התורה מפרטת כל קרבן מחד...
מה משמעות ברכת הכהנים, ומדוע היא מופיעה דווקא בפרשת נשא?
ברכת הכהנים מופיעה בפרשת נשא, בפרק ו', פסוקים כ"ד–כ"ו: "יְבָרֶכְךָ ה' וְיִשְׁמְרֶךָ. יָאֵר ה' פָּנָיו אֵלֶיךָ וִיחֻנֶּךָ. יִשָּׂא ה' פָּנָיו אֵלֶיך...