העלייה נפתחת בסיום תיאור מעמד הר סיני: “אֶת-הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה דִּבֶּר יְדוָד אֶל-כָּל-קְהַלְכֶם… קוֹל גָּדוֹל וְלֹא יָסָף” – קול שאין לו הפסק, הדהוד נצחי של הברית, שנחרת על שני לוחות האבן וניתן למשה.
העם, נוכח הגילוי האדיר, מתקרב אל משה ביראה ואומר: ראינו את כבוד ה’ ושמענו את קולו מתוך האש, ועם זאת אנו חיים – אך חוששים שמא אם נמשיך לשמוע, נמות. הם מבקשים שמשה יהיה שליחם, ישמע את דבר ה’, ויעביר להם.
התגובה האלוקית מרגשת: “הֵיטִיבוּ כָּל-אֲשֶׁר דִּבֵּרוּ” – יש כאן הכרה בכך שהיראה איננה חולשה, אלא כלי לשימור הקרבה והמחויבות. ואז נשמעת הקריאה הנדירה מפי ה’: “מִי-יִתֵּן וְהָיָה לְבָבָם זֶה לָהֶם” – כיסופים לכך שיראה זו תישאר בלבם לעד.
ה’ מצווה את משה לשוב וללמדם את כל המצוות, החוקים והמשפטים, כדי שיעשו אותם בארץ שהם עומדים לרשת. התורה מדגישה שוב ושוב: לא לסטות ימין ושמאל, ללכת בכל הדרך, למען תחיו, ותאריך ימיכם על האדמה.
לקראת סיום העלייה, נפתחת הקדמה למצווה המרכזית שתבוא: יראת ה’ ושמירת המצוות בכל הדורות – אתה, בנך ובן בנך – כדרך חיים רציפה, המביאה אריכות ימים ושפע בארץ זבת חלב ודבש.
רעיון לחיים
הבקשה “מִי-יִתֵּן” היא ביטוי נדיר של כמיהה אלוקית. יש בה רמז לכך שהקשר עם ה’ אינו חד-צדדי – גם הוא “רוצה” אותנו. היראה והאהבה שאנו מפתחים אינן רק דרישות מאיתנו, אלא גם משאת נפש של הקב”ה. כשאנו שומרים מצווה מתוך חיבור פנימי, אנו עונים לאותה קריאה נסתרת – ומקרבים את עצמנו אליו באמת.
יום טוב
שנזכה לשמור על הלב פתוח, על היראה חיה ועל האהבה בוערת, ולחיות את התורה כקול נצחי שממשיך להדהד בכל יום מחדש.
עוד שאלות על הפרשה
אין עדיין שאלות מעודכנות על הפרשה. נשמח אם תרצו להשתתף בלימוד השבועי ולהעלות שאלות.