פרשת ראה - תובנות ושאלות

פורסם: 7 באוגוסט 2026 · זמן קריאה: 11 דקות

טקסט מקראי (ראה)

מומלץ לקרוא את הטקסט המקראי עצמאית לפני קריאה של הפרשנות בהמשך.

כו רְאֵה אָנֹכִי נֹתֵן לִפְנֵיכֶם הַיּוֹם בְּרָכָה וּקְלָלָה׃

כז אֶת הַבְּרָכָה אֲשֶׁר תִּשְׁמְעוּ אֶל מִצְוֹת יְדוָד אֱלֹהֵיכֶם אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם הַיּוֹם׃

כח וְהַקְּלָלָה אִם לֹא תִשְׁמְעוּ אֶל מִצְוֹת יְדוָד אֱלֹהֵיכֶם וְסַרְתֶּם מִן הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם הַיּוֹם לָלֶכֶת אַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים אֲשֶׁר לֹא יְדַעְתֶּם׃

כט וְהָיָה כִּי יְבִיאֲךָ יְדוָד אֱלֹהֶיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה בָא שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ וְנָתַתָּה אֶת הַבְּרָכָה עַל הַר גְּרִזִים וְאֶת הַקְּלָלָה עַל הַר עֵיבָל׃

ל הֲלֹא הֵמָּה בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן אַחֲרֵי דֶּרֶךְ מְבוֹא הַשֶּׁמֶשׁ בְּאֶרֶץ הַכְּנַעֲנִי הַיֹּשֵׁב בָּעֲרָבָה מוּל הַגִּלְגָּל אֵצֶל אֵלוֹנֵי מֹרֶה׃

לא כִּי אַתֶּם עֹבְרִים אֶת הַיַּרְדֵּן לָבֹא לָרֶשֶׁת אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר יְדוָד אֱלֹהֵיכֶם נֹתֵן לָכֶם וִירִשְׁתֶּם אֹתָהּ וִישַׁבְתֶּם בָּהּ׃

לב וּשְׁמַרְתֶּם לַעֲשׂוֹת אֵת כָּל הַחֻקִּים וְאֶת הַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר אָנֹכִי נֹתֵן לִפְנֵיכֶם הַיּוֹם׃

יב א אֵלֶּה הַחֻקִּים וְהַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר תִּשְׁמְרוּן לַעֲשׂוֹת בָּאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַן יְדוָד אֱלֹהֵי אֲבֹתֶיךָ לְךָ לְרִשְׁתָּהּ כָּל הַיָּמִים אֲשֶׁר אַתֶּם חַיִּים עַל הָאֲדָמָה׃

ב אַבֵּד תְּאַבְּדוּן אֶת כָּל הַמְּקֹמוֹת אֲשֶׁר עָבְדוּ שָׁם הַגּוֹיִם אֲשֶׁר אַתֶּם יֹרְשִׁים אֹתָם אֶת אֱלֹהֵיהֶם עַל הֶהָרִים הָרָמִים וְעַל הַגְּבָעוֹת וְתַחַת כָּל עֵץ רַעֲנָן׃

ג וְנִתַּצְתֶּם אֶת מִזְבְּחֹתָם וְשִׁבַּרְתֶּם אֶת מַצֵּבֹתָם וַאֲשֵׁרֵיהֶם תִּשְׂרְפוּן בָּאֵשׁ וּפְסִילֵי אֱלֹהֵיהֶם תְּגַדֵּעוּן וְאִבַּדְתֶּם אֶת שְׁמָם מִן הַמָּקוֹם הַהוּא׃

ד לֹא תַעֲשׂוּן כֵּן לַידוָד אֱלֹהֵיכֶם׃

ה כִּי אִם אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר יְדוָד אֱלֹהֵיכֶם מִכָּל שִׁבְטֵיכֶם לָשׂוּם אֶת שְׁמוֹ שָׁם לְשִׁכְנוֹ תִדְרְשׁוּ וּבָאתָ שָׁמָּה׃

ו וַהֲבֵאתֶם שָׁמָּה עֹלֹתֵיכֶם וְזִבְחֵיכֶם וְאֵת מַעְשְׂרֹתֵיכֶם וְאֵת תְּרוּמַת יֶדְכֶם וְנִדְרֵיכֶם וְנִדְבֹתֵיכֶם וּבְכֹרֹת בְּקַרְכֶם וְצֹאנְכֶם׃

ז וַאֲכַלְתֶּם שָׁם לִפְנֵי יְדוָד אֱלֹהֵיכֶם וּשְׂמַחְתֶּם בְּכֹל מִשְׁלַח יֶדְכֶם אַתֶּם וּבָתֵּיכֶם אֲשֶׁר בֵּרַכְךָ יְדוָד אֱלֹהֶיךָ׃

ח לֹא תַעֲשׂוּן כְּכֹל אֲשֶׁר אֲנַחְנוּ עֹשִׂים פֹּה הַיּוֹם אִישׁ כָּל הַיָּשָׁר בְּעֵינָיו׃

ט כִּי לֹא בָאתֶם עַד עָתָּה אֶל הַמְּנוּחָה וְאֶל הַנַּחֲלָה אֲשֶׁר יְדוָד אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ׃

י וַעֲבַרְתֶּם אֶת הַיַּרְדֵּן וִישַׁבְתֶּם בָּאָרֶץ אֲשֶׁר יְדוָד אֱלֹהֵיכֶם מַנְחִיל אֶתְכֶם וְהֵנִיחַ לָכֶם מִכָּל אֹיְבֵיכֶם מִסָּבִיב וִישַׁבְתֶּם בֶּטַח׃

יא וְהָיָה הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר יְדוָד אֱלֹהֵיכֶם בּוֹ לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ שָׁם שָׁמָּה תָבִיאוּ אֵת כָּל אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם עוֹלֹתֵיכֶם וְזִבְחֵיכֶם מַעְשְׂרֹתֵיכֶם וּתְרֻמַת יֶדְכֶם וְכֹל מִבְחַר נִדְרֵיכֶם אֲשֶׁר תִּדְּרוּ לַידוָד׃

יב וּשְׂמַחְתֶּם לִפְנֵי יְדוָד אֱלֹהֵיכֶם אַתֶּם וּבְנֵיכֶם וּבְנֹתֵיכֶם וְעַבְדֵיכֶם וְאַמְהֹתֵיכֶם וְהַלֵּוִי אֲשֶׁר בְּשַׁעֲרֵיכֶם כִּי אֵין לוֹ חֵלֶק וְנַחֲלָה אִתְּכֶם׃

יג הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן תַּעֲלֶה עֹלֹתֶיךָ בְּכָל מָקוֹם אֲשֶׁר תִּרְאֶה׃

יד כִּי אִם בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר יְדוָד בְּאַחַד שְׁבָטֶיךָ שָׁם תַּעֲלֶה עֹלֹתֶיךָ וְשָׁם תַּעֲשֶׂה כֹּל אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּךָּ׃

טו רַק בְּכָל אַוַּת נַפְשְׁךָ תִּזְבַּח וְאָכַלְתָּ בָשָׂר כְּבִרְכַּת יְדוָד אֱלֹהֶיךָ אֲשֶׁר נָתַן לְךָ בְּכָל שְׁעָרֶיךָ הַטָּמֵא וְהַטָּהוֹר יֹאכְלֶנּוּ כַּצְּבִי וְכָאַיָּל׃

טז רַק הַדָּם לֹא תֹאכֵלוּ עַל הָאָרֶץ תִּשְׁפְּכֶנּוּ כַּמָּיִם׃

יז לֹא תוּכַל לֶאֱכֹל בִּשְׁעָרֶיךָ מַעְשַׂר דְּגָנְךָ וְתִירֹשְׁךָ וְיִצְהָרֶךָ וּבְכֹרֹת בְּקָרְךָ וְצֹאנֶךָ וְכָל נְדָרֶיךָ אֲשֶׁר תִּדֹּר וְנִדְבֹתֶיךָ וּתְרוּמַת יָדֶךָ׃

יח כִּי אִם לִפְנֵי יְדוָד אֱלֹהֶיךָ תֹּאכְלֶנּוּ בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר יְדוָד אֱלֹהֶיךָ בּוֹ אַתָּה וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ וְעַבְדְּךָ וַאֲמָתֶךָ וְהַלֵּוִי אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ וְשָׂמַחְתָּ לִפְנֵי יְדוָד אֱלֹהֶיךָ בְּכֹל מִשְׁלַח יָדֶךָ׃

יט הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן תַּעֲזֹב אֶת הַלֵּוִי כָּל יָמֶיךָ עַל אַדְמָתֶךָ׃

כ כִּי יַרְחִיב יְדוָד אֱלֹהֶיךָ אֶת גְּבֻלְךָ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר לָךְ וְאָמַרְתָּ אֹכְלָה בָשָׂר כִּי תְאַוֶּה נַפְשְׁךָ לֶאֱכֹל בָּשָׂר בְּכָל אַוַּת נַפְשְׁךָ תֹּאכַל בָּשָׂר׃

כא כִּי יִרְחַק מִמְּךָ הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר יְדוָד אֱלֹהֶיךָ לָשׂוּם שְׁמוֹ שָׁם וְזָבַחְתָּ מִבְּקָרְךָ וּמִצֹּאנְךָ אֲשֶׁר נָתַן יְדוָד לְךָ כַּאֲשֶׁר צִוִּיתִךָ וְאָכַלְתָּ בִּשְׁעָרֶיךָ בְּכֹל אַוַּת נַפְשֶׁךָ׃

כב אַךְ כַּאֲשֶׁר יֵאָכֵל אֶת הַצְּבִי וְאֶת הָאַיָּל כֵּן תֹּאכְלֶנּוּ הַטָּמֵא וְהַטָּהוֹר יַחְדָּו יֹאכְלֶנּוּ׃

כג רַק חֲזַק לְבִלְתִּי אֲכֹל הַדָּם כִּי הַדָּם הוּא הַנָּפֶשׁ וְלֹא תֹאכַל הַנֶּפֶשׁ עִם הַבָּשָׂר׃

כד לֹא תֹּאכְלֶנּוּ עַל הָאָרֶץ תִּשְׁפְּכֶנּוּ כַּמָּיִם׃

כה לֹא תֹּאכְלֶנּוּ לְמַעַן יִיטַב לְךָ וּלְבָנֶיךָ אַחֲרֶיךָ כִּי תַעֲשֶׂה הַיָּשָׁר בְּעֵינֵי יְדוָד׃

כו רַק קָדָשֶׁיךָ אֲשֶׁר יִהְיוּ לְךָ וּנְדָרֶיךָ תִּשָּׂא וּבָאתָ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר יְדוָד׃

כז וְעָשִׂיתָ עֹלֹתֶיךָ הַבָּשָׂר וְהַדָּם עַל מִזְבַּח יְדוָד אֱלֹהֶיךָ וְדַם זְבָחֶיךָ יִשָּׁפֵךְ עַל מִזְבַּח יְדוָד אֱלֹהֶיךָ וְהַבָּשָׂר תֹּאכֵל׃

כח שְׁמֹר וְשָׁמַעְתָּ אֵת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּךָּ לְמַעַן יִיטַב לְךָ וּלְבָנֶיךָ אַחֲרֶיךָ עַד עוֹלָם כִּי תַעֲשֶׂה הַטּוֹב וְהַיָּשָׁר בְּעֵינֵי יְדוָד אֱלֹהֶיךָ׃

כט כִּי יַכְרִית יְדוָד אֱלֹהֶיךָ אֶת הַגּוֹיִם אֲשֶׁר אַתָּה בָא שָׁמָּה לָרֶשֶׁת אוֹתָם מִפָּנֶיךָ וְיָרַשְׁתָּ אֹתָם וְיָשַׁבְתָּ בְּאַרְצָם׃

ל הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן תִּנָּקֵשׁ אַחֲרֵיהֶם אַחֲרֵי הִשָּׁמְדָם מִפָּנֶיךָ וּפֶן תִּדְרֹשׁ לֵאלֹהֵיהֶם לֵאמֹר אֵיכָה יַעַבְדוּ הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה אֶת אֱלֹהֵיהֶם וְאֶעֱשֶׂה כֵּן גַּם אָנִי׃

לא לֹא תַעֲשֶׂה כֵן לַידוָד אֱלֹהֶיךָ כִּי כָל תּוֹעֲבַת יְדוָד אֲשֶׁר שָׂנֵא עָשׂוּ לֵאלֹהֵיהֶם כִּי גַם אֶת בְּנֵיהֶם וְאֶת בְּנֹתֵיהֶם יִשְׂרְפוּ בָאֵשׁ לֵאלֹהֵיהֶם׃

יג א אֵת כָּל הַדָּבָר אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם אֹתוֹ תִשְׁמְרוּ לַעֲשׂוֹת לֹא תֹסֵף עָלָיו וְלֹא תִגְרַע מִמֶּנּוּ׃

ב כִּי יָקוּם בְּקִרְבְּךָ נָבִיא אוֹ חֹלֵם חֲלוֹם וְנָתַן אֵלֶיךָ אוֹת אוֹ מוֹפֵת׃

ג וּבָא הָאוֹת וְהַמּוֹפֵת אֲשֶׁר דִּבֶּר אֵלֶיךָ לֵאמֹר נֵלְכָה אַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים אֲשֶׁר לֹא יְדַעְתָּם וְנָעָבְדֵם׃

ד לֹא תִשְׁמַע אֶל דִּבְרֵי הַנָּבִיא הַהוּא אוֹ אֶל חוֹלֵם הַחֲלוֹם הַהוּא כִּי מְנַסֶּה יְדוָד אֱלֹהֵיכֶם אֶתְכֶם לָדַעַת הֲיִשְׁכֶם אֹהֲבִים אֶת יְדוָד אֱלֹהֵיכֶם בְּכָל לְבַבְכֶם וּבְכָל נַפְשְׁכֶם׃

ה אַחֲרֵי יְדוָד אֱלֹהֵיכֶם תֵּלֵכוּ וְאֹתוֹ תִירָאוּ וְאֶת מִצְוֹתָיו תִּשְׁמֹרוּ וּבְקֹלוֹ תִשְׁמָעוּ וְאֹתוֹ תַעֲבֹדוּ וּבוֹ תִדְבָּקוּן׃

ו וְהַנָּבִיא הַהוּא אוֹ חֹלֵם הַחֲלוֹם הַהוּא יוּמָת כִּי דִבֶּר סָרָה עַל יְדוָד אֱלֹהֵיכֶם הַמּוֹצִיא אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם וְהַפֹּדְךָ מִבֵּית עֲבָדִים לְהַדִּיחֲךָ מִן הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר צִוְּךָ יְדוָד אֱלֹהֶיךָ לָלֶכֶת בָּהּ וּבִעַרְתָּ הָרָע מִקִּרְבֶּךָ׃

ז כִּי יְסִיתְךָ אָחִיךָ בֶן אִמֶּךָ אוֹ בִנְךָ אוֹ בִתְּךָ אוֹ אֵשֶׁת חֵיקֶךָ אוֹ רֵעֲךָ אֲשֶׁר כְּנַפְשְׁךָ בַּסֵּתֶר לֵאמֹר נֵלְכָה וְנַעַבְדָה אֱלֹהִים אֲחֵרִים אֲשֶׁר לֹא יָדַעְתָּ אַתָּה וַאֲבֹתֶיךָ׃

ח מֵאֱלֹהֵי הָעַמִּים אֲשֶׁר סְבִיבֹתֵיכֶם הַקְּרֹבִים אֵלֶיךָ אוֹ הָרְחֹקִים מִמֶּךָּ מִקְצֵה הָאָרֶץ וְעַד קְצֵה הָאָרֶץ׃

ט לֹא תֹאבֶה לוֹ וְלֹא תִשְׁמַע אֵלָיו וְלֹא תָחוֹס עֵינְךָ עָלָיו וְלֹא תַחְמֹל וְלֹא תְכַסֶּה עָלָיו׃

י כִּי הָרֹג תַּהַרְגֶנּוּ יָדְךָ תִּהְיֶה בּוֹ בָרִאשׁוֹנָה לַהֲמִיתוֹ וְיַד כָּל הָעָם בָּאַחֲרֹנָה׃

יא וּסְקַלְתּוֹ בָאֲבָנִים וָמֵת כִּי בִקֵּשׁ לְהַדִּיחֲךָ מֵעַל יְדוָד אֱלֹהֶיךָ הַמּוֹצִיאֲךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים׃

יב וְכָל יִשְׂרָאֵל יִשְׁמְעוּ וְיִרָאוּן וְלֹא יוֹסִפוּ לַעֲשׂוֹת כַּדָּבָר הָרָע הַזֶּה בְּקִרְבֶּךָ׃

יג כִּי תִשְׁמַע בְּאַחַת עָרֶיךָ אֲשֶׁר יְדוָד אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ לָשֶׁבֶת שָׁם לֵאמֹר׃

יד יָצְאוּ אֲנָשִׁים בְּנֵי בְלִיַּעַל מִקִּרְבֶּךָ וַיַּדִּיחוּ אֶת יֹשְׁבֵי עִירָם לֵאמֹר נֵלְכָה וְנַעַבְדָה אֱלֹהִים אֲחֵרִים אֲשֶׁר לֹא יְדַעְתֶּם׃

טו וְדָרַשְׁתָּ וְחָקַרְתָּ וְשָׁאַלְתָּ הֵיטֵב וְהִנֵּה אֱמֶת נָכוֹן הַדָּבָר נֶעֶשְׂתָה הַתּוֹעֵבָה הַזֹּאת בְּקִרְבֶּךָ׃

טז הַכֵּה תַכֶּה אֶת יֹשְׁבֵי הָעִיר הַהִוא לְפִי חָרֶב הַחֲרֵם אֹתָהּ וְאֶת כָּל אֲשֶׁר בָּהּ וְאֶת בְּהֶמְתָּהּ לְפִי חָרֶב׃

יז וְאֶת כָּל שְׁלָלָהּ תִּקְבֹּץ אֶל תּוֹךְ רְחֹבָהּ וְשָׂרַפְתָּ בָאֵשׁ אֶת הָעִיר וְאֶת כָּל שְׁלָלָהּ כָּלִיל לַידוָד אֱלֹהֶיךָ וְהָיְתָה תֵּל עוֹלָם לֹא תִבָּנֶה עוֹד׃

יח וְלֹא יִדְבַּק בְּיָדְךָ מְאוּמָה מִן הַחֵרֶם לְמַעַן יָשׁוּב יְדוָד מֵחֲרוֹן אַפּוֹ וְנָתַן לְךָ רַחֲמִים וְרִחַמְךָ וְהִרְבֶּךָ כַּאֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ׃

יט כִּי תִשְׁמַע בְּקוֹל יְדוָד אֱלֹהֶיךָ לִשְׁמֹר אֶת כָּל מִצְוֹתָיו אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם לַעֲשׂוֹת הַיָּשָׁר בְּעֵינֵי יְדוָד אֱלֹהֶיךָ׃

יד א בָּנִים אַתֶּם לַידוָד אֱלֹהֵיכֶם לֹא תִתְגֹּדְדוּ וְלֹא תָשִׂימוּ קָרְחָה בֵּין עֵינֵיכֶם לָמֵת׃

ב כִּי עַם קָדוֹשׁ אַתָּה לַידוָד אֱלֹהֶיךָ וּבְךָ בָּחַר יְדוָד לִהְיוֹת לוֹ לְעַם סְגֻלָּה מִכֹּל הָעַמִּים אֲשֶׁר עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה׃

ג לֹא תֹאכַל כָּל תּוֹעֵבָה׃

ד זֹאת הַבְּהֵמָה אֲשֶׁר תֹּאכֵלוּ שׁוֹר שֵׂה כְשָׂבִים וְשֵׂה עִזִּים׃

ה אַיָּל וּצְבִי וְיַחְמוּר וְאַקּוֹ וְדִישֹׁן וּתְאוֹ וָזָמֶר׃

ו וְכָל בְּהֵמָה מַפְרֶסֶת פַּרְסָה וְשֹׁסַעַת שֶׁסַע שְׁתֵּי פְרָסוֹת מַעֲלַת גֵּרָה בַּבְּהֵמָה אֹתָהּ תֹּאכֵלוּ׃

ז אַךְ אֶת זֶה לֹא תֹאכְלוּ מִמַּעֲלֵי הַגֵּרָה וּמִמַּפְרִיסֵי הַפַּרְסָה הַשְּׁסוּעָה אֶת הַגָּמָל וְאֶת הָאַרְנֶבֶת וְאֶת הַשָּׁפָן כִּי מַעֲלֵה גֵרָה הֵמָּה וּפַרְסָה לֹא הִפְרִיסוּ טְמֵאִים הֵם לָכֶם׃

ח וְאֶת הַחֲזִיר כִּי מַפְרִיס פַּרְסָה הוּא וְלֹא גֵרָה טָמֵא הוּא לָכֶם מִבְּשָׂרָם לֹא תֹאכֵלוּ וּבְנִבְלָתָם לֹא תִגָּעוּ׃

ט אֶת זֶה תֹּאכְלוּ מִכֹּל אֲשֶׁר בַּמָּיִם כֹּל אֲשֶׁר לוֹ סְנַפִּיר וְקַשְׂקֶשֶׂת תֹּאכֵלוּ׃

י וְכֹל אֲשֶׁר אֵין לוֹ סְנַפִּיר וְקַשְׂקֶשֶׂת לֹא תֹאכֵלוּ טָמֵא הוּא לָכֶם׃

יא כָּל צִפּוֹר טְהֹרָה תֹּאכֵלוּ׃

יב וְזֶה אֲשֶׁר לֹא תֹאכְלוּ מֵהֶם הַנֶּשֶׁר וְהַפֶּרֶס וְהָעָזְנִיָּה׃

יג וְהָרָאָה וְאֶת הָאַיָּה וְהַדַּיָּה לְמִינָהּ׃

יד וְאֵת כָּל עֹרֵב לְמִינוֹ׃

טו וְאֵת בַּת הַיַּעֲנָה וְאֶת הַתַּחְמָס וְאֶת הַשָּׁחַף וְאֶת הַנֵּץ לְמִינֵהוּ׃

טז אֶת הַכּוֹס וְאֶת הַיַּנְשׁוּף וְהַתִּנְשָׁמֶת׃

יז וְהַקָּאָת וְאֶת הָרָחָמָה וְאֶת הַשָּׁלָךְ׃

יח וְהַחֲסִידָה וְהָאֲנָפָה לְמִינָהּ וְהַדּוּכִיפַת וְהָעֲטַלֵּף׃

יט וְכֹל שֶׁרֶץ הָעוֹף טָמֵא הוּא לָכֶם לֹא יֵאָכֵלוּ׃

כ כָּל עוֹף טָהוֹר תֹּאכֵלוּ׃

כא לֹא תֹאכְלוּ כָל נְבֵלָה לַגֵּר אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ תִּתְּנֶנָּה וַאֲכָלָהּ אוֹ מָכֹר לְנָכְרִי כִּי עַם קָדוֹשׁ אַתָּה לַידוָד אֱלֹהֶיךָ לֹא תְבַשֵּׁל גְּדִי בַּחֲלֵב אִמּוֹ׃

כב עַשֵּׂר תְּעַשֵּׂר אֵת כָּל תְּבוּאַת זַרְעֶךָ הַיֹּצֵא הַשָּׂדֶה שָׁנָה שָׁנָה׃

כג וְאָכַלְתָּ לִפְנֵי יְדוָד אֱלֹהֶיךָ בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ שָׁם מַעְשַׂר דְּגָנְךָ תִּירֹשְׁךָ וְיִצְהָרֶךָ וּבְכֹרֹת בְּקָרְךָ וְצֹאנֶךָ לְמַעַן תִּלְמַד לְיִרְאָה אֶת יְדוָד אֱלֹהֶיךָ כָּל הַיָּמִים׃

כד וְכִי יִרְבֶּה מִמְּךָ הַדֶּרֶךְ כִּי לֹא תוּכַל שְׂאֵתוֹ כִּי יִרְחַק מִמְּךָ הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר יְדוָד אֱלֹהֶיךָ לָשׂוּם שְׁמוֹ שָׁם כִּי יְבָרֶכְךָ יְדוָד אֱלֹהֶיךָ׃

כה וְנָתַתָּה בַּכָּסֶף וְצַרְתָּ הַכֶּסֶף בְּיָדְךָ וְהָלַכְתָּ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר יְדוָד אֱלֹהֶיךָ בּוֹ׃

כו וְנָתַתָּה הַכֶּסֶף בְּכֹל אֲשֶׁר תְּאַוֶּה נַפְשְׁךָ בַּבָּקָר וּבַצֹּאן וּבַיַּיִן וּבַשֵּׁכָר וּבְכֹל אֲשֶׁר תִּשְׁאָלְךָ נַפְשֶׁךָ וְאָכַלְתָּ שָּׁם לִפְנֵי יְדוָד אֱלֹהֶיךָ וְשָׂמַחְתָּ אַתָּה וּבֵיתֶךָ׃

כז וְהַלֵּוִי אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ לֹא תַעַזְבֶנּוּ כִּי אֵין לוֹ חֵלֶק וְנַחֲלָה עִמָּךְ׃

כח מִקְצֵה שָׁלֹשׁ שָׁנִים תּוֹצִיא אֶת כָּל מַעְשַׂר תְּבוּאָתְךָ בַּשָּׁנָה הַהִוא וְהִנַּחְתָּ בִּשְׁעָרֶיךָ׃

כט וּבָא הַלֵּוִי כִּי אֵין לוֹ חֵלֶק וְנַחֲלָה עִמָּךְ וְהַגֵּר וְהַיָּתוֹם וְהָאַלְמָנָה אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ וְאָכְלוּ וְשָׂבֵעוּ לְמַעַן יְבָרֶכְךָ יְדוָד אֱלֹהֶיךָ בְּכָל מַעֲשֵׂה יָדְךָ אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה׃

טו א מִקֵּץ שֶׁבַע שָׁנִים תַּעֲשֶׂה שְׁמִטָּה׃

ב וְזֶה דְּבַר הַשְּׁמִטָּה שָׁמוֹט כָּל בַּעַל מַשֵּׁה יָדוֹ אֲשֶׁר יַשֶּׁה בְּרֵעֵהוּ לֹא יִגֹּשׂ אֶת רֵעֵהוּ וְאֶת אָחִיו כִּי קָרָא שְׁמִטָּה לַידוָד׃

ג אֶת הַנָּכְרִי תִּגֹּשׂ וַאֲשֶׁר יִהְיֶה לְךָ אֶת אָחִיךָ תַּשְׁמֵט יָדֶךָ׃

ד אֶפֶס כִּי לֹא יִהְיֶה בְּךָ אֶבְיוֹן כִּי בָרֵךְ יְבָרֶכְךָ יְדוָד בָּאָרֶץ אֲשֶׁר יְדוָד אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה לְרִשְׁתָּהּ׃

ה רַק אִם שָׁמוֹעַ תִּשְׁמַע בְּקוֹל יְדוָד אֱלֹהֶיךָ לִשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל הַמִּצְוָה הַזֹּאת אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם׃

ו כִּי יְדוָד אֱלֹהֶיךָ בֵּרַכְךָ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר לָךְ וְהַעֲבַטְתָּ גּוֹיִם רַבִּים וְאַתָּה לֹא תַעֲבֹט וּמָשַׁלְתָּ בְּגוֹיִם רַבִּים וּבְךָ לֹא יִמְשֹׁלוּ׃

ז כִּי יִהְיֶה בְךָ אֶבְיוֹן מֵאַחַד אַחֶיךָ בְּאַחַד שְׁעָרֶיךָ בְּאַרְצְךָ אֲשֶׁר יְדוָד אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ לֹא תְאַמֵּץ אֶת לְבָבְךָ וְלֹא תִקְפֹּץ אֶת יָדְךָ מֵאָחִיךָ הָאֶבְיוֹן׃

ח כִּי פָתֹחַ תִּפְתַּח אֶת יָדְךָ לוֹ וְהַעֲבֵט תַּעֲבִיטֶנּוּ דֵּי מַחְסֹרוֹ אֲשֶׁר יֶחְסַר לוֹ׃

ט הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן יִהְיֶה דָבָר עִם לְבָבְךָ בְלִיַּעַל לֵאמֹר קָרְבָה שְׁנַת הַשֶּׁבַע שְׁנַת הַשְּׁמִטָּה וְרָעָה עֵינְךָ בְּאָחִיךָ הָאֶבְיוֹן וְלֹא תִתֵּן לוֹ וְקָרָא עָלֶיךָ אֶל יְדוָד וְהָיָה בְךָ חֵטְא׃

י נָתוֹן תִּתֵּן לוֹ וְלֹא יֵרַע לְבָבְךָ בְּתִתְּךָ לוֹ כִּי בִּגְלַל הַדָּבָר הַזֶּה יְבָרֶכְךָ יְדוָד אֱלֹהֶיךָ בְּכָל מַעֲשֶׂךָ וּבְכֹל מִשְׁלַח יָדֶךָ׃

יא כִּי לֹא יֶחְדַּל אֶבְיוֹן מִקֶּרֶב הָאָרֶץ עַל כֵּן אָנֹכִי מְצַוְּךָ לֵאמֹר פָּתֹחַ תִּפְתַּח אֶת יָדְךָ לְאָחִיךָ לַעֲנִיֶּךָ וּלְאֶבְיֹנְךָ בְּאַרְצֶךָ׃

יב כִּי יִמָּכֵר לְךָ אָחִיךָ הָעִבְרִי אוֹ הָעִבְרִיָּה וַעֲבָדְךָ שֵׁשׁ שָׁנִים וּבַשָּׁנָה הַשְּׁבִיעִת תְּשַׁלְּחֶנּוּ חָפְשִׁי מֵעִמָּךְ׃

יג וְכִי תְשַׁלְּחֶנּוּ חָפְשִׁי מֵעִמָּךְ לֹא תְשַׁלְּחֶנּוּ רֵיקָם׃

יד הַעֲנֵיק תַּעֲנִיק לוֹ מִצֹּאנְךָ וּמִגָּרְנְךָ וּמִיִּקְבֶךָ אֲשֶׁר בֵּרַכְךָ יְדוָד אֱלֹהֶיךָ תִּתֶּן לוֹ׃

טו וְזָכַרְתָּ כִּי עֶבֶד הָיִיתָ בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם וַיִּפְדְּךָ יְדוָד אֱלֹהֶיךָ עַל כֵּן אָנֹכִי מְצַוְּךָ אֶת הַדָּבָר הַזֶּה הַיּוֹם׃

טז וְהָיָה כִּי יֹאמַר אֵלֶיךָ לֹא אֵצֵא מֵעִמָּךְ כִּי אֲהֵבְךָ וְאֶת בֵּיתֶךָ כִּי טוֹב לוֹ עִמָּךְ׃

יז וְלָקַחְתָּ אֶת הַמַּרְצֵעַ וְנָתַתָּה בְאָזְנוֹ וּבַדֶּלֶת וְהָיָה לְךָ עֶבֶד עוֹלָם וְאַף לַאֲמָתְךָ תַּעֲשֶׂה כֵּן׃

יח לֹא יִקְשֶׁה בְעֵינֶךָ בְּשַׁלֵּחֲךָ אֹתוֹ חָפְשִׁי מֵעִמָּךְ כִּי מִשְׁנֶה שְׂכַר שָׂכִיר עֲבָדְךָ שֵׁשׁ שָׁנִים וּבֵרַכְךָ יְדוָד אֱלֹהֶיךָ בְּכֹל אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה׃

יט כָּל הַבְּכוֹר אֲשֶׁר יִוָּלֵד בִּבְקָרְךָ וּבְצֹאנְךָ הַזָּכָר תַּקְדִּישׁ לַידוָד אֱלֹהֶיךָ לֹא תַעֲבֹד בִּבְכֹר שׁוֹרֶךָ וְלֹא תָגֹז בְּכוֹר צֹאנֶךָ׃

כ לִפְנֵי יְדוָד אֱלֹהֶיךָ תֹאכֲלֶנּוּ שָׁנָה בְשָׁנָה בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר יְדוָד אַתָּה וּבֵיתֶךָ׃

כא וְכִי יִהְיֶה בוֹ מוּם פִּסֵּחַ אוֹ עִוֵּר כֹּל מוּם רָע לֹא תִזְבָּחֶנּוּ לַידוָד אֱלֹהֶיךָ׃

כב בִּשְׁעָרֶיךָ תֹּאכֲלֶנּוּ הַטָּמֵא וְהַטָּהוֹר יַחְדָּו כַּצְּבִי וְכָאַיָּל׃

כג רַק אֶת דָּמוֹ לֹא תֹאכֵל עַל הָאָרֶץ תִּשְׁפְּכֶנּוּ כַּמָּיִם׃

טז א שָׁמוֹר אֶת חֹדֶשׁ הָאָבִיב וְעָשִׂיתָ פֶּסַח לַידוָד אֱלֹהֶיךָ כִּי בְּחֹדֶשׁ הָאָבִיב הוֹצִיאֲךָ יְדוָד אֱלֹהֶיךָ מִמִּצְרַיִם לָיְלָה׃

ב וְזָבַחְתָּ פֶּסַח לַידוָד אֱלֹהֶיךָ צֹאן וּבָקָר בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר יְדוָד לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ שָׁם׃

ג לֹא תֹאכַל עָלָיו חָמֵץ שִׁבְעַת יָמִים תֹּאכַל עָלָיו מַצּוֹת לֶחֶם עֹנִי כִּי בְחִפָּזוֹן יָצָאתָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לְמַעַן תִּזְכֹּר אֶת יוֹם צֵאתְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ׃

ד וְלֹא יֵרָאֶה לְךָ שְׂאֹר בְּכָל גְּבֻלְךָ שִׁבְעַת יָמִים וְלֹא יָלִין מִן הַבָּשָׂר אֲשֶׁר תִּזְבַּח בָּעֶרֶב בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן לַבֹּקֶר׃

ה לֹא תוּכַל לִזְבֹּחַ אֶת הַפָּסַח בְּאַחַד שְׁעָרֶיךָ אֲשֶׁר יְדוָד אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ׃

ו כִּי אִם אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר יְדוָד אֱלֹהֶיךָ לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ שָׁם תִּזְבַּח אֶת הַפֶּסַח בָּעָרֶב כְּבוֹא הַשֶּׁמֶשׁ מוֹעֵד צֵאתְךָ מִמִּצְרָיִם׃

ז וּבִשַּׁלְתָּ וְאָכַלְתָּ בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר יְדוָד אֱלֹהֶיךָ בּוֹ וּפָנִיתָ בַבֹּקֶר וְהָלַכְתָּ לְאֹהָלֶיךָ׃

ח שֵׁשֶׁת יָמִים תֹּאכַל מַצּוֹת וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי עֲצֶרֶת לַידוָד אֱלֹהֶיךָ לֹא תַעֲשֶׂה מְלָאכָה׃

ט שִׁבְעָה שָׁבֻעֹת תִּסְפָּר לָךְ מֵהָחֵל חֶרְמֵשׁ בַּקָּמָה תָּחֵל לִסְפֹּר שִׁבְעָה שָׁבֻעוֹת׃

י וְעָשִׂיתָ חַג שָׁבֻעוֹת לַידוָד אֱלֹהֶיךָ מִסַּת נִדְבַת יָדְךָ אֲשֶׁר תִּתֵּן כַּאֲשֶׁר יְבָרֶכְךָ יְדוָד אֱלֹהֶיךָ׃

יא וְשָׂמַחְתָּ לִפְנֵי יְדוָד אֱלֹהֶיךָ אַתָּה וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ וְעַבְדְּךָ וַאֲמָתֶךָ וְהַלֵּוִי אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ וְהַגֵּר וְהַיָּתוֹם וְהָאַלְמָנָה אֲשֶׁר בְּקִרְבֶּךָ בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר יְדוָד אֱלֹהֶיךָ לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ שָׁם׃

יב וְזָכַרְתָּ כִּי עֶבֶד הָיִיתָ בְּמִצְרָיִם וְשָׁמַרְתָּ וְעָשִׂיתָ אֶת הַחֻקִּים הָאֵלֶּה׃

יג חַג הַסֻּכֹּת תַּעֲשֶׂה לְךָ שִׁבְעַת יָמִים בְּאָסְפְּךָ מִגָּרְנְךָ וּמִיִּקְבֶךָ׃

יד וְשָׂמַחְתָּ בְּחַגֶּךָ אַתָּה וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ וְעַבְדְּךָ וַאֲמָתֶךָ וְהַלֵּוִי וְהַגֵּר וְהַיָּתוֹם וְהָאַלְמָנָה אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ׃

טו שִׁבְעַת יָמִים תָּחֹג לַידוָד אֱלֹהֶיךָ בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר יְדוָד כִּי יְבָרֶכְךָ יְדוָד אֱלֹהֶיךָ בְּכֹל תְּבוּאָתְךָ וּבְכֹל מַעֲשֵׂה יָדֶיךָ וְהָיִיתָ אַךְ שָׂמֵחַ׃

טז שָׁלוֹשׁ פְּעָמִים בַּשָּׁנָה יֵרָאֶה כָל זְכוּרְךָ אֶת פְּנֵי יְדוָד אֱלֹהֶיךָ בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחָר בְּחַג הַמַּצּוֹת וּבְחַג הַשָּׁבֻעוֹת וּבְחַג הַסֻּכּוֹת וְלֹא יֵרָאֶה אֶת פְּנֵי יְדוָד רֵיקָם׃

יז אִישׁ כְּמַתְּנַת יָדוֹ כְּבִרְכַּת יְדוָד אֱלֹהֶיךָ אֲשֶׁר נָתַן לָךְ׃

הפרשה נפתחת ברגע דרמטי של בחירה: לפניכם עומדות שתי דרכים, ברכה וקללה. לא מדובר רק בשכר ועונש, אלא בשאלה הרבה יותר עמוקה: איזה עם אתם רוצים להיות כשתיכנסו לארץ?

מכאן הפרשה עוברת לעיצוב החיים בארץ ישראל: התרחקות מעבודה זרה, ריכוז עבודת ה’ במקום הנבחר, זהירות מפני מי שמנסה להסית גם אם הוא נראה מרשים ומשכנע, מאכלים מותרים ואסורים, מעשרות, דאגה ללוי ולחלשים, שמיטת חובות, היחס לעבד עברי ולבסוף שלושת הרגלים. דברים יא, כו - טז, יז.

אבל מתחת לרשימת המצוות מסתתר סיפור אחד גדול: איך לוקחים בני אדם שיצאו מעבדות ובונים מהם חברה חופשית מבלי שהחופש יהפוך לאנוכיות.

הדבר הראשון שהפרשה נותנת לך הוא לא תשובה, אלא בחירה

כבר בפתיחה יש פרט לשוני מסקרן: התורה פונה בלשון יחיד, “רְאֵה”, ומיד ממשיכה אל הרבים, “לִפְנֵיכֶם” (דברים יא, כו).

רעיון ודרשה: אפשר לקרוא זאת כך: הדרך של ציבור שלם מתחילה בהחלטה של אדם אחד. לפעמים אנחנו אומרים לעצמנו: מה כבר ישנה המעשה הקטן שלי? הפרשה כאילו מחזירה את המבט אל היחיד ואומרת: אתה רואה, אבל מה שאתה בוחר מונח בסופו של דבר לפני כולם.

התורה מזהירה מפני דבר מפתיע: אל תתפעל יותר מדי מניסים

בפרשה מופיע נביא או חולם חלום שנותן אות או מופת, ואפילו אם הדבר מתרחש, אסור ללכת אחריו כאשר הוא מוביל לעבודה זרה (דברים יג, ב-ו). זו נקודה כמעט מטלטלת.

רעיון ופרשנות: התורה מלמדת שלא כל דבר מדהים הוא אמת. כריזמה, הצלחה, מופת ואפילו אירוע שקשה להסביר אינם תחליף לבירור של הדרך עצמה. במילים של ימינו: אל תשאל רק האם זה עובד? תשאל גם לאן זה לוקח אותי?

אחד המתחים היפים בפרשה נמצא דווקא בנושא העוני

בפרק טו התורה מציבה מתח: מצד אחד היא מתארת אפשרות שבה לא יהיה אביון בקרב ישראל, בתנאי של שמיעה בקול ה’, ובהמשך היא מתייחסת למציאות שבה האביון אינו חדל מן הארץ (דברים טו, ד; טו, יא).

רעיון ופרשנות: יש כאן שיעור אדיר לחיים. אפשר להחזיק בו זמנית שני דברים: לשאוף לעולם אידיאלי, ולא להיות נאיבי לגבי העולם המציאותי. לא לומר “ממילא תמיד יהיו עניים, אז מה אפשר לעשות”, אבל גם לא לחשוב שבעיה חברתית מורכבת תיעלם בסיסמה אחת. התורה דורשת מאיתנו לחלום בגדול ולעזור עכשיו.

ומה הסימן שהשמחה שלך אמיתית?

כשפרשת ראה מדברת על חגיגה ושמחה, היא חוזרת ומכניסה לתמונה לא רק את האדם ומשפחתו, אלא גם את הלוי, הגר, היתום והאלמנה, בין השאר בדברים טז, יא-יד.

רעיון ודרשה: זה אולי אחד המסרים היפים בפרשה: שמחה יהודית שאינה מצליחה לפנות מקום למישהו שנשאר בחוץ עדיין אינה שלמה. אתה יכול לערוך שולחן מפואר. השאלה שהתורה מעוררת היא מי יושב סביבו.

יש מילה אחת שמרחפת מעל הפרשה כולה: גבול

מה אוכלים ומה לא. איפה עובדים את ה’. אחרי מי הולכים וממי מתרחקים. מה עושים עם כסף וחובות. מה עושים כאשר אדם אחר זקוק לעזרה.

רעיון ופרשנות: במבט ראשון גבולות נשמעים כמו ההפך מחופש. אבל פרשת ראה מציעה תפיסה אחרת: דווקא גבולות יכולים להפוך חופש לחיים בעלי כיוון. אדם שאין לו שום גבול עלול להיות חופשי לעשות הכל, אבל שבוי בכל דחף שעובר בו.

ואם הייתי צריך לדחוס את כל פרשת ראה למשפט אחד: החיים מציבים לפנינו אינספור בחירות קטנות, והתורה טוענת שהן אינן קטנות בכלל, כי בסופו של דבר הן בונות את האדם, את הבית ואת החברה שבה אנחנו חיים.

וזה אולי הסוד של המילה הראשונה בפרשה: ראה. לפני שאתה בוחר, תראה. לא רק מה נמצא מול העיניים, אלא לאן הבחירה הזאת תיקח אותך.

”אשר תשמעו” מול “אם לא תשמעו”

הפרשה נפתחת: “רְאֵה אָנֹכִי נֹתֵן לִפְנֵיכֶם הַיּוֹם בְּרָכָה וּקְלָלָה” (דברים יא, כו). ובהמשך מיד נאמר: “אֶת הַבְּרָכָה אֲשֶׁר תִּשְׁמְעוּ”, ולעומת זאת: “וְהַקְּלָלָה אִם לֹא תִשְׁמְעוּ” (דברים יא, כז-כח).

בברכה התורה לא אומרת “אם תשמעו”. היא אומרת “אשר תשמעו”. אבל בקללה היא כן אומרת “אם לא תשמעו”.

זה אינו ציטוט של מפרש שאני מייחס לו את הדברים, אלא רעיון פרשני העולה מלשון הפסוקים: אולי התורה רומזת שהברכה איננה האפשרות החריגה שצריך לקוות שתקרה. בקריאה דרשנית אפשר להציע שהברכה מוצגת כאן כמסלול שאליו התורה מכוונת את האדם. כאילו משה אומר: לא אם יום אחד תבחר בטוב, אולי תזכה לברכה. אלא: זו הברכה, אשר תשמעו. הטוב הוא המסלול הטבעי שלך. הקללה? שם כבר מופיעה המילה “אם”. כאילו בשביל ליפול צריך להתרחק מהמסלול.

אבל יש כאן עומק אפילו יותר גדול. אולי “את הברכה אשר תשמעו” אומר שהשמיעה עצמה היא חלק מן הברכה. אנחנו רגילים לחשוב שנעשה טוב ואז נקבל ברכה. אבל אפשר לקרוא את הפרשה אחרת: היכולת לשמוע, להתכוונן, לא להיות עבד של הדחפים שלך ולחיות חיים שיש בהם משמעות, זו כבר הברכה עצמה.

ואז פתאום הפסוק הראשון נהיה הרבה יותר חזק. לא מדובר רק בשתי מעטפות שמחכות לך בסוף החיים, אחת עם פרס ואחת עם עונש. מדובר בשתי צורות חיים.

והנה עוד פרט קטן שמעמיק את זה: התורה אומרת “ראה” בלשון יחיד, אבל “לפניכם” בלשון רבים (דברים יא, כו).

דרשה: לפעמים גורלו של “לפניכם”, של משפחה, קהילה ואפילו עם, מתחיל מ”ראה” אחד. מאדם אחד שפתאום רואה אחרת.

ובמילים פשוטות: פרשת ראה אולי אינה שואלת רק “באיזו דרך תלך?” היא שואלת שאלה הרבה יותר מפחידה: האם אתה בכלל רואה שיש לפניך שתי דרכים? כי רוב ההחלטות שמשנות לנו את החיים לא מגיעות עם שלט גדול שכתוב עליו “ברכה” או “קללה”. הן נראות כמו עוד החלטה קטנה ביום רגיל.

וזו אולי הסיבה שהתורה מוסיפה מילה שנראית כמעט מיותרת: “הַיּוֹם”. הבחירה הגדולה של החיים מתרחשת שוב ושוב, היום.

שאלות על פרשת ראה

למה פרשת ראה מתחילה במילה “ראה” בלשון יחיד, אבל מיד עוברת לדבר אל עם שלם בלשון רבים? ומה זה אומר על כוחו של אדם אחד לשנות ציבור שלם? - דברים יא, כו.
למה בברכה נאמר “אשר תשמעו”, ואילו בקללה נאמר “אם לא תשמעו”? האם התורה רומזת שהברכה היא המצב הטבעי והקללה היא הסטייה ממנו? - דברים יא, כז-כח.
למה הברכה והקללה צריכות להינתן דווקא על שני הרים אמיתיים, הר גריזים והר עיבל? למה להפוך רעיון רוחני לגיאוגרפיה שאפשר ממש לראות בעיניים? - דברים יא, כט.
למה התורה חוזרת שוב ושוב על “המקום אשר יבחר” אבל אינה מגלה בפרשה מהו המקום? מה אפשר ללמוד דווקא מההסתרה הזאת? - דברים יב.
איך ייתכן שהתורה אוסרת מצב של “איש כל הישר בעיניו”, אבל כמה פסוקים אחר כך דורשת לעשות “הטוב והישר”? מה ההבדל בין שני סוגי ה”יושר”? - דברים יב, ח; יב, כח.
למה דווקא בפרשה שעוסקת כל כך הרבה בקדושה ובעבודת ה’, מופיעים שוב ושוב אכילה, בשר, סעודות ושמחה? האם הקדושה של פרשת ראה נמצאת דווקא בתוך החיים הגשמיים?
מה עומד מאחורי החזרה החריגה בפרשה על איסור אכילת הדם, ומה מלמד החיבור בין דם לבין נפש על היחס של התורה לחיים עצמם? - דברים יב, כג-כה.
מה הדבר המפחיד ביותר בפרשת נביא השקר: שהוא משקר, או שהאות והמופת שלו דווקא יכולים להתגשם? - דברים יג, ב-ו.
אם אירוע על-טבעי אינו בהכרח הוכחה לאמת, איזה מבחן עמוק יותר התורה מציעה לאדם כדי לזהות אמת? - דברים יג, ב-ו.
למה התורה מתארת את המסית לעבודה זרה דווקא כאנשים הקרובים ביותר לאדם, אח, בן, בת, אישה או חבר קרוב? מה היא מלמדת כאן על כוחו של לחץ חברתי ואהבה לעוות שיקול דעת? - דברים יג, ז-יב.
בתוך אחד הקטעים הקשים בפרשה התורה דורשת לפני פעולה: חקירה יסודית מאוד. למה התורה עוצרת דווקא במקום של סערה רגשית ודורשת בירור קפדני? - דברים יג, טו.
למה המשפט על היות ישראל “בנים” לה’ מופיע דווקא סמוך לדיני אבלות ואכילה? מה הקשר בין זהות רוחנית לבין מה שאדם עושה עם הגוף שלו? - דברים יד, א-ג.
מדוע התורה חוזרת בפרק אחד על הרעיון שישראל הם עם קדוש, פעם לפני דיני מאכלות ופעם בסופם? האם האוכל הוא בעצם הצהרת זהות? - דברים יד.
מה אפשר ללמוד מכך שהתורה מאפשרת לאדם להפוך את המעשר לכסף, ללכת למקום הנבחר ושם להשתמש בכסף לסעודה ושמחה? האם יש כאן תפיסה מפתיעה של עבודת ה’ דרך הנאה? - דברים יד, כד-כו.
למה הלוי מופיע שוב ושוב בפרשה, כמעט כמו דמות שהקורא מתבקש לא לשכוח? מה מלמדת החזרה הזאת על הסכנה החברתית שנוצרת דווקא בזמן שפע?
איך התורה יכולה לומר מצד אחד שלא יהיה בעם אביון, ובהמשך לומר שהאביון לא יחדל מן הארץ? האם זו סתירה, נבואה, או שיעור עמוק על אידיאל מול מציאות? - דברים טו, ד; טו, יא.
למה פעם בשבע שנים התורה דורשת מאדם לוותר על חוב שמגיע לו? מה שמיטת כספים מנסה לעשות לא רק לכלכלה, אלא לנפש של המלווה והלווה? - דברים טו, א-ג.
למה התורה אינה מסתפקת בציווי לתת לעני כסף, אלא עוסקת גם בלב וביד? מה היא יודעת על הפסיכולוגיה של אדם שנדרש להיפרד מכספו? - דברים טו, ז-י.
מה פירוש הרעיון לתת לעני בהתאם למה שחסר דווקא לו? האם צדקה בתורה פירושה שוויון, או הכרה עמוקה בכך שלכל אדם חסר משהו אחר? - דברים טו, ח.
למה כאשר עבד משתחרר, התורה אינה אומרת רק “שחרר אותו”, אלא דורשת שלא ייצא בידיים ריקות? מה ההבדל בין לתת לאדם חופש לבין לתת לו אפשרות אמיתית להתחיל חיים חדשים? - דברים טו, יג-יד.
מה הסיפור הפסיכולוגי שמסתתר בעבד שאומר שהוא אינו רוצה לצאת לחופשי כי טוב לו אצל אדונו? האם אדם עלול לבחור מרצונו להישאר במקום שמגביל אותו? - דברים טו, טז-יז.
למה בפרשת החגים התורה אינה מסתפקת בכך שאתה תשמח, אלא מכניסה לתוך השמחה שלך את העבד, האמה, הלוי, הגר, היתום והאלמנה? האם אפשר בכלל לשמוח לפי התורה כשמישהו לידך נשאר בחוץ? - דברים טז, יא-יד.
למה דווקא באמצע תיאור חג ושמחה התורה מזכירה לישראל שהם היו עבדים במצרים? מה הקשר בין זיכרון של סבל לבין היכולת לשמוח באמת? - דברים טז, יב.
אם מסתכלים על הפרשה כולה, למה היא עוברת מעבודה זרה, לאוכל, לכסף, לעניים, לעבדים ולחגים? האם כל הנושאים השונים האלה בעצם מספרים סיפור אחד על השאלה “מי שולט בחיים שלך”?
והשאלה הגדולה מכולן: האם הברכה והקללה בפרשת ראה הן רק תוצאות שמגיעות אחרי הבחירה, או שהתורה מנסה לומר שהבחירה עצמה כבר מתחילה להפוך את האדם לברכה או לקללה?

העליות היומיות

עלייה 1 מתוך 7 9 באוגוסט 2026

פרשת ראה - תובנות ושאלות

הדבר הראשון שהפרשה נותנת לך הוא לא תשובה, אלא בחירה

התורה מזהירה מפני דבר מפתיע: אל תתפעל יותר מדי מניסים

אחד המתחים היפים בפרשה נמצא דווקא בנושא העוני

ומה הסימן שהשמחה שלך אמיתית?

יש מילה אחת שמרחפת מעל הפרשה כולה: גבול

”אשר תשמעו” מול “אם לא תשמעו”

שאלות על פרשת ראה

העליות היומיות

פרשת ראה - עלייה ראשונה

פרשת ראה - עלייה שנייה

פרשת ראה - עלייה שלישית

פרשת ראה - עלייה רביעית

פרשת ראה - עלייה חמישית

פרשת ראה - עלייה שישית

פרשת ראה - עלייה שביעית

עוד תוכן

עליה יומית

פרשת השבוע

שאלות ותשובות

תורה ומדע

הצטרפו ללומדים שמתחילים את הבוקר עם תורה ו-AI