האם הסוכה היא בעצם מבחן פסיכולוגי לאדם: האם הוא מרגיש בטוח בגלל הקירות שסביבו או בגלל משהו עמוק יותר?
כן - בתור פרשנות נפשית, אפשר לראות בסוכה מעין ניסוי שנתי באחד הפחדים העמוקים ביותר של האדם: מה באמת נותן לי תחושת ביטחון?
חשוב לדייק: חז”ל אינם קוראים לסוכה “מבחן פסיכולוגי”. אבל המבנה שהם נותנים למצווה כמעט מזמין את השאלה הזאת.
רבא אומר בגמרא:
“אמרה תורה כל שבעת הימים צא מדירת קבע ושב בדירת עראי”
תלמוד בבלי, סוכה ב ע”א.
שימו לב למילה הראשונה:
צא.
לא רק בנה סוכה.
לא רק שב במקום אחר.
צא מדירת הקבע שלך.
והמשנה מתארת את התנועה ההפוכה:
“כל שבעת הימים אדם עושה סוכתו קבע וביתו עראי.”
משנה סוכה ב, ט.
הרמב”ם פוסק באותו לשון:
“וכל שבעת הימים, עושה אדם את ביתו עראי ואת סוכתו קבע”
משנה תורה לרמב”ם, הלכות שופר וסוכה ולולב ו, ה.
ועכשיו מתחילה הדרשה.
חשבו מה הבית עושה לנפש
אדם נמצא כל השנה בתוך מערכת של הגנות.
קירות.
דלת.
מנעול.
גג.
רכוש.
חשבון בנק.
תוכנית עבודה.
ביטוח.
לוח זמנים.
אנחנו זקוקים לכל אלה, ואין בהם דבר פסול.
אבל יש סכנה דקה:
בהדרגה אנחנו עלולים לעבור מהמחשבה:
יש לי בית
למחשבה:
הבית מחזיק אותי.
מהמחשבה:
יש לי כסף
למחשבה:
הכסף מבטיח לי את העתיד.
מהמחשבה:
עשיתי תוכנית
למחשבה:
לכן הדברים יקרו כפי שתכננתי.
ואז מגיע סוכות.
והאדם עושה פעולה קצת מוזרה.
הוא עוזב את המקום שבו הוא רגיל להרגיש מוגן, ונכנס למבנה שאמור במהותו להיות ראוי לדירת עראי.
ופתאום השמים קרובים יותר
בסוכה יש קירות, אבל התחושה שונה.
הסכך נמצא מעליך.
הרוח מורגשת.
החום מורגש.
הטבע קרוב.
אי אפשר לשכוח לגמרי שאתה חי בעולם שאינך שולט בו.
ופה, כפרשנות, מתחיל ה”מבחן”:
אם אוציא ממך לרגע חלק מהדברים שאתה רגיל להישען עליהם - האם תחושת הביטחון שלך קורסת?
אם כן, אולי גילית שהביטחון שלך היה קשור יותר לקירות מכפי שחשבת.
אבל התורה אינה שולחת אותך למדבר ללא הגנה.
היא שולחת אותך דווקא למקום שמזכיר את ההגנה שהייתה לישראל אחרי יציאת מצרים.
התורה עצמה נותנת למצווה את הטעם:
“לְמַעַן יֵדְעוּ דֹרֹתֵיכֶם כִּי בַסֻּכּוֹת הוֹשַׁבְתִּי אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּהוֹצִיאִי אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם אֲנִי יְדוָד אֱלֹהֵיכֶם.”
ויקרא כג, מג.
כלומר, ברובד המפורש, הסוכה מחזירה אותנו לזיכרון הישיבה בסוכות לאחר יציאת מצרים.
וברובד הנפשי שאפשר לדרוש מכאן:
האדם יוצא מההגנה שהוא בנה לעצמו, כדי להיזכר בהגנה שאינה תלויה רק במה שהוא בנה.
ויש כאן פרדוקס יפהפה
הבית נראה חזק.
הסוכה נראית חלשה.
אבל השאלה של סוכות היא אולי:
מי באמת יותר בטוח - אדם שיושב מאחורי קירות חזקים ומשוכנע שהם מבטיחים לו שליטה, או אדם שיודע שגם מאחורי הקירות החזקים ביותר חייו עדיין תלויים בדברים שאינם בידיו?
זו אינה קריאה לזלזל בהשתדלות, בבית או בביטחון מעשי.
להפך.
הרעיון הוא להבחין בין הכלי שמגן עליי לבין המקור שבו אני תולה את הביטחון המוחלט שלי.
וזו אולי הסיבה שהתרגיל נמשך רק שבעה ימים
זו פרשנות שלי, לא מקור:
התורה אינה אומרת לאדם להרוס את הבית.
היא אומרת לו לצאת ממנו לזמן מוגבל.
וזה הבדל עצום.
המטרה אינה לחיות בלי קירות.
המטרה היא לחזור אל הקירות אחרי שלמדת שהם קירות.
הם חשובים.
הם מגנים.
אבל הם אינם אלוקים.
וכאן סוכות יכול להפוך ממש לתרגיל נפשי:
ביום הראשון אתה יוצא מהבית.
אבל אולי ביום השמיני אתה חוזר אליו כאדם אחר.
אותו בית.
אותו מנעול.
אותו חשבון בנק.
אותן תוכניות.
אבל משהו קטן השתנה בתוכך:
אתה משתמש בהם - אבל אינך עובד אותם.
ואם הייתי צריך לסכם את כל הרעיון במשפט אחד:
הסוכה אינה באה ללמד שאין צורך בקירות. היא באה להזכיר לנו שגם כאשר יש קירות - לא הם המקור האחרון של הביטחון שלנו.
או בניסוח חד יותר:
האדם יוצא מדירת הקבע כדי לגלות שהקביעות האמיתית בחייו אינה עשויה מבטון.
על הקשר בין הסוכה לבין מה שקורה ביום הכיפורים, ראו גם: למה דווקא אחרי הימים הנוראים מגיע חג שבו המצווה המרכזית היא לשמוח?