דלג לתוכן

האם יעקב תיקן את תפילת ערבית, והאם אנחנו מתפללים באותו נוסח?

· · זמן קריאה: 4 דקות
ויצא

השאלה: האם באמת יעקב תיקן את תפילת ערבית? האם מאז אנחנו מתפללים ערבית באותו הנוסח?

התשובה: חז״ל קושרים את שלוש התפילות לשלושת האבות: אברהם תיקן שחרית, יצחק תיקן מנחה ויעקב תיקן ערבית. נוסח התפילה המוכר לנו התעצב בדורות מאוחרים יותר, אבל הקשר ליעקב מעניק לתפילת הערב משמעות מיוחדת: פנייה לה׳ גם כשהדרך חשוכה והעתיד עוד אינו ברור.

תפילה בדרך אל הלא־נודע

יעקב יוצא מבאר שבע בדרכו לחרן. השמש שוקעת, והוא עוצר ללון:

״וַיִּפְגַּע בַּמָּקוֹם וַיָּלֶן שָׁם כִּי־בָא הַשֶּׁמֶשׁ״ (בראשית כ״ח, י״א).

במסכת ברכות כ״ו ע״ב דורשים חז״ל את המילה ויפגע כלשון תפילה, ומכאן לומדים שיעקב תיקן את תפילת ערבית. גם רש״י על הפסוק מביא את הפירוש הזה.

התפילה הזאת מופיעה עוד לפני חלום הסולם והבטחת השמירה. אפשר למצוא בכך מסר יפה: לפנות לה׳ גם באמצע הדרך, כשהתשובות עדיין אינן בידינו.

לא כל תפילה נולדת מתוך שקט וביטחון. יש תפילה שנולדת דווקא מתוך חוסר הוודאות, מתוך הצורך למצוא משען כשאיננו יודעים לאן הדרך מובילה. בלילה של יעקב אפשר לראות הזמנה לחיבור כזה: לשאת תפילה גם לפני שהאור מגיע.

מיעקב אבינו אל נוסח הסידור

המילים שאנו אומרים היום אינן נוסח שנמסר לנו מתפילתו של יעקב. הרמב״ם מתאר כיצד לאחר גלות בבל התקשו רבים לבטא את בקשותיהם בלשון הקודש, מפני ששפתם נעשתה מעורבת. עזרא ובית דינו תיקנו להם שמונה עשרה ברכות מסודרות, כדי שגם מי שמתקשה להתנסח יוכל להתפלל תפילה שלמה.

שלוש הברכות הראשונות עוסקות בשבח לה׳, שלוש האחרונות בהודיה, ובאמצע מופיעות הבקשות על צורכי האדם והציבור. כך קיבלה הפנייה האישית גם שפה משותפת: האדם מביא את חייו ואת צרכיו אל תוך תפילה המחברת אותו לכלל ישראל.

שורשיה של תפילת ערבית נטועים אפוא במסורת על יעקב, ואילו הברכות המסודרות שאנו פוגשים בסידור הן פרי תקנת חכמים בדורות מאוחרים יותר. הקשר לאבות והנוסח המשותף נפגשים גם בתפילה שאנו נושאים בכל ערב.

מדוע תפילת ערבית נקראת רשות?

הגמרא קושרת את התפילות גם לעבודת הקורבנות בבית המקדש. תפילת ערבית מקבילה להקטרת איברי הקורבנות ושומניהם, שנמשכה בלילה.

בברכות כ״ז ע״ב נחלקו חכמים אם תפילת ערבית חובה או רשות. הרמב״ם מסביר שאף שלא נקבעה כחובה כשחרית ומנחה, ישראל נהגו להתפלל אותה וקיבלו אותה כתפילת חובה.

להפנות את הדאגה לתפילה

שנים אחר כך, לקראת המפגש עם עשו בפרשת וישלח, יעקב שוב עומד מול עתיד מאיים. הוא חושש, מחלק את מחנהו לשניים ופונה לה׳:

״הַצִּילֵנִי נָא מִיַּד אָחִי מִיַּד עֵשָׂו כִּי־יָרֵא אָנֹכִי אֹתוֹ״ (בראשית ל״ב, י״ב).

יש משהו נוגע ללב בתפילה הזאת: יעקב אומר לה׳ שהוא פוחד. הוא מביא את הדאגה כפי שהיא, ומבקש עזרה. המילים על הפחד הן חלק מהתפילה עצמה. גם אדם מאמין יכול לחשוש לגורל יקיריו ולבקש הצלה מעומק הלב.

לצד התפילה יעקב נערך למפגש ושולח לעשו מתנה, בניסיון לפייס אותו. חלוקת המחנה, המתנה והבקשה מה׳ מצטרפות לדרך התמודדות שיש בה גם אחריות מעשית וגם אמונה. אפשר ללמוד ממנו כיצד להפנות את הדאגה אל בקשה, ואת תחושת חוסר האונים אל פעולה.

בשעות הערב, כשהעשייה נרגעת, לפעמים דווקא הדאגות מקבלות יותר מקום: מה לא הספקנו היום, מה יהיה מחר, ומה יעלה בגורל האנשים היקרים לנו. תפילת ערבית יכולה להיות רגע שבו אנחנו מפנים את הדאגה לתפילה: נותנים לה מילים לפני ה׳, מבקשים עזרה ומפקידים בידיו את מה שמעבר לכוחנו.

כך אפשר לסיים את היום מתוך פנייה ואמונה, ולבקש כוח והכוונה לצעד הבא שביכולתנו לעשות. לפעמים התפילה מתחילה דווקא ברגע שבו איננו יודעים מה יקרה מחר.

עוד שאלות

הצטרפו ללומדים שמתחילים את הבוקר עם תורה ו-AI

סיכום שבועי: שאלות ותשובות + פרשת השבוע

או הצטרפו בטלגרם טלגרם →

העליות היומיות נשלחות רק בטלגרם