تخطي إلى المحتوى

بَرَاشَات إيمور - رؤى وأسئلة

· وقت القراءة: 8 دقائق
النص التوراتي (إمور)

اقرأ النص التوراتي وحاول أن تفهمه بنفسك، قبل قراءة التفسير.

כא א וַיֹּאמֶר יְדוָד אֶל מֹשֶׁה אֱמֹר אֶל הַכֹּהֲנִים בְּנֵי אַהֲרֹן וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם לְנֶפֶשׁ לֹא יִטַּמָּא בְּעַמָּיו׃
وَيُومِر يَهْوَه إِل مُشِه: إِمُور إِل هَكُوهَنِيم بْنِي أَهَرُون وَأَمَرْتَ أَلِيهِم، لِنِفِش لُو يِطَمَّا بِعَمَّاف
ב כִּי אִם לִשְׁאֵרוֹ הַקָּרֹב אֵלָיו לְאִמּוֹ וּלְאָבִיו וְלִבְנוֹ וּלְבִתּוֹ וּלְאָחִיו׃
كِي إِم لِشْأِيرُو هَكَّرُوف إِيلَاف، لِئِمُّو وُلْأَفِيف وَلِفْنُو وُلِفِتُو وُلْأَحِيف
ג וְלַאֲחֹתוֹ הַבְּתוּלָה הַקְּרוֹבָה אֵלָיו אֲשֶׁר לֹא הָיְתָה לְאִישׁ לָהּ יִטַּמָּא׃
كِدُوشِيم يِهْيُو لِئِيلُوهِيهِم وِلُو يَحَلَّلُو شِيم إِيلُوهِيهِم، كِي إِت إِشِّي يَهْوَه لِحِم إِيلُوهِيهِم هِم مَكْرِيفِيم، وِهَايُو كُودِش
ד לֹא יִטַּמָּא בַּעַל בְּעַמָּיו לְהֵחַלּוֹ׃
وَهَكُوهِن هَجَّادُول مِئِحَاف أَشِير يُوصَك عَل رُوشُو شِمِن هَمِّشْحَاه، أَنِي يَهْوَه
ה לֹא (יקרחה) [יִקְרְחוּ] קָרְחָה בְּרֹאשָׁם וּפְאַת זְקָנָם לֹא יְגַלֵּחוּ וּבִבְשָׂרָם לֹא יִשְׂרְטוּ שָׂרָטֶת׃
(فَيَّكْرَا 21) وَيِدَبِّر يَهْوَه إِل مُشِه لِئِمُور: دَبِّر إِل بْنِي يِسْرَائِيل وَأَمَرْتَ أَلِيهِم، مُوعَدِي يَهْوَه أَشِير تِكْرِئُو أُوتَام مِكْرَائِي كُودِش
ו קְדֹשִׁים יִהְיוּ לֵאלֹהֵיהֶם וְלֹא יְחַלְּלוּ שֵׁם אֱלֹהֵיהֶם כִּי אֶת אִשֵּׁי יְדוָד לֶחֶם אֱלֹהֵיהֶם הֵם מַקְרִיבִם וְהָיוּ קֹדֶשׁ׃
شِيشِت يَامِيم تِئَسِه مِلَاحَاه، وُفَيُّوم هَشْفِيعِي شَبَّات شَبَّاتُون مِكْرَا كُودِش
ז אִשָּׁה זֹנָה וַחֲלָלָה לֹא יִקָּחוּ וְאִשָּׁה גְּרוּשָׁה מֵאִישָׁהּ לֹא יִקָּחוּ כִּי קָדֹשׁ הוּא לֵאלֹהָיו׃
بَحُودِش هَرِيشُون بِأَرْبَّاعَاه عَسَار لَحُودِش بِين هَعَرْبَّايِم بِسَح لَيَهْوَه
ח וְקִדַּשְׁתּוֹ כִּי אֶת לֶחֶם אֱלֹהֶיךָ הוּא מַקְרִיב קָדֹשׁ יִהְיֶה לָּךְ כִּי קָדוֹשׁ אֲנִי יְדוָד מְקַדִּשְׁכֶם׃
وُفَخَمِشَّاه عَسَار يُوم لَحُودِش هَزِه حَج هَمَّتْصُوت لَيَهْوَه
ט וּבַת אִישׁ כֹּהֵן כִּי תֵחֵל לִזְנוֹת אֶת אָבִיהָ הִיא מְחַלֶּלֶת בָּאֵשׁ תִּשָּׂרֵף׃
وُسْفَرْتِم لَحِم مِمَّخُورَات هَشَّبَّات، شِيفَا شَبَّاتُوت تِمِيمُوت تِهْيِينَاه
י וְהַכֹּהֵן הַגָּדוֹל מֵאֶחָיו אֲ‍שֶׁר יוּצַק עַל רֹאשׁוֹ שֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה וּמִלֵּא אֶת יָדוֹ לִלְבֹּשׁ אֶת הַבְּגָדִים אֶת רֹאשׁוֹ לֹא יִפְרָע וּבְגָדָיו לֹא יִפְרֹם׃
أَخ بِعَسُور لَحُودِش هَشْفِيعِي هَزِه يُوم هَكِيبُّورِيم هُو، مِكْرَا كُودِش يِهْيِه لَحِم
יא וְעַל כָּל נַפְשֹׁת מֵת לֹא יָבֹא לְאָבִיו וּלְאִמּוֹ לֹא יִטַּמָּא׃
بَخَمِشَّاه عَسَار يُوم لَحُودِش هَشْفِيعِي هَزِه حَج هَسُّكُّوت، شِيفْعَات يَامِيم لَيَهْوَه
יב וּמִן הַמִּקְדָּשׁ לֹא יֵצֵא וְלֹא יְחַלֵּל אֵת מִקְדַּשׁ אֱלֹהָיו כִּי נֵזֶר שֶׁמֶן מִשְׁחַת אֱלֹהָיו עָלָיו אֲנִי יְדוָד׃
(فَيَّكْرَا 23) وَيِدَبِّر يَهْوَه إِل مُشِه لِئِمُور: تْصَاف إِت بْنِي يِسْرَائِيل وَيِكْحُو إِيلِيحَا شِمِن زَيِت زَخ كَتِيت لَمَّاؤُور، لِهَعَلُوت نِير تَامِيد
יג וְהוּא אִשָּׁה בִבְתוּלֶיהָ יִקָּח׃
وَلَكَخْتَ سُولِت وَأَفِيتَ أُوتَا شْتِيم عِسْرِيه حَلُوت
יד אַלְמָנָה וּגְרוּשָׁה וַחֲלָלָה זֹנָה אֶת אֵלֶּה לֹא יִקָּח כִּי אִם בְּתוּלָה מֵעַמָּיו יִקַּח אִשָּׁה׃
وَيِيتْصِه بِن إِشَّاه يِسْرِئِيلِيت وِهُو بِن إِيش مِتْصْرِي بِتُوخ بْنِي يِسْرَائِيل، وَيِنَّتْصُو بَمَّحَنِه
טו וְלֹא יְחַלֵּל זַרְעוֹ בְּעַמָּיו כִּי אֲנִי יְדוָד מְקַדְּשׁוֹ׃
وَيِكُّوف بِن هَإِشَّاه هَيِّسْرِئِيلِيت إِت هَشِّم وَيِكَلِّل، وَيَافِيؤُو أُوتُو إِل مُشِه
טז וַיְדַבֵּר יְדוָד אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר׃
هُوتْصِه إِت هَمْكَلِّل إِل مِحُوتْص لَمَّحَنِه، وِسَامْحُو خُول هَشُّومْعِيم إِت يِدِيهِم عَل رُوشُو، وِرَاجْمُو أُوتُو خُول هَعِدَاه
יז דַּבֵּר אֶל אַהֲרֹן לֵאמֹר אִישׁ מִזַּרְעֲךָ לְדֹרֹתָם אֲשֶׁר יִהְיֶה בוֹ מוּם לֹא יִקְרַב לְהַקְרִיב לֶחֶם אֱלֹהָיו׃
مِشْبَّات إِحَاد يِهْيِه لَحِم، كَجِير كَأِزْرَاخ يِهْيِه، كِي أَنِي يَهْوَه إِيلُوهِيحِم
יח כִּי כָל אִישׁ אֲשֶׁר בּוֹ מוּם לֹא יִקְרָב אִישׁ עִוֵּר אוֹ פִסֵּחַ אוֹ חָרֻם אוֹ שָׂרוּעַ׃
(فَيَّكْرَا 24)
יט אוֹ אִישׁ אֲשֶׁר יִהְיֶה בוֹ שֶׁבֶר רָגֶל אוֹ שֶׁבֶר יָד׃
כ אוֹ גִבֵּן אוֹ דַק אוֹ תְּבַלֻּל בְּעֵינוֹ אוֹ גָרָב אוֹ יַלֶּפֶת אוֹ מְרוֹחַ אָשֶׁךְ׃
כא כָּל אִישׁ אֲשֶׁר בּוֹ מוּם מִזֶּרַע אַהֲרֹן הַכֹּהֵן לֹא יִגַּשׁ לְהַקְרִיב אֶת אִשֵּׁי יְדוָד מוּם בּוֹ אֵת לֶחֶם אֱלֹהָיו לֹא יִגַּשׁ לְהַקְרִיב׃
כב לֶחֶם אֱלֹהָיו מִקָּדְשֵׁי הַקֳּדָשִׁים וּמִן הַקֳּדָשִׁים יֹאכֵל׃
כג אַךְ אֶל הַפָּרֹכֶת לֹא יָבֹא וְאֶל הַמִּזְבֵּחַ לֹא יִגַּשׁ כִּי מוּם בּוֹ וְלֹא יְחַלֵּל אֶת מִקְדָּשַׁי כִּי אֲנִי יְדוָד מְקַדְּשָׁם׃
כד וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה אֶל אַהֲרֹן וְאֶל בָּנָיו וְאֶל כָּל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל׃
כב א וַיְדַבֵּר יְדוָד אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר׃
ב דַּבֵּר אֶל אַהֲרֹן וְאֶל בָּנָיו וְיִנָּזְרוּ מִקָּדְשֵׁי בְנֵי יִשְׂרָאֵל וְלֹא יְחַלְּלוּ אֶת שֵׁם קָדְשִׁי אֲשֶׁר הֵם מַקְדִּשִׁים לִי אֲנִי יְדוָד׃
ג אֱמֹר אֲלֵהֶם לְדֹרֹתֵיכֶם כָּל אִישׁ אֲשֶׁר יִקְרַב מִכָּל זַרְעֲכֶם אֶל הַקֳּדָשִׁים אֲשֶׁר יַקְדִּישׁוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל לַידוָד וְטֻמְאָתוֹ עָלָיו וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מִלְּפָנַי אֲנִי יְדוָד׃
ד אִישׁ אִישׁ מִזֶּרַע אַהֲרֹן וְהוּא צָרוּעַ אוֹ זָב בַּקֳּדָשִׁים לֹא יֹאכַל עַד אֲשֶׁר יִטְהָר וְהַנֹּגֵעַ בְּכָל טְמֵא נֶפֶשׁ אוֹ אִישׁ אֲשֶׁר תֵּצֵא מִמֶּנּוּ שִׁכְבַת זָרַע׃
ה אוֹ אִישׁ אֲשֶׁר יִגַּע בְּכָל שֶׁרֶץ אֲשֶׁר יִטְמָא לוֹ אוֹ בְאָדָם אֲשֶׁר יִטְמָא לוֹ לְכֹל טֻמְאָתוֹ׃
ו נֶפֶשׁ אֲשֶׁר תִּגַּע בּוֹ וְטָמְאָה עַד הָעָרֶב וְלֹא יֹאכַל מִן הַקֳּדָשִׁים כִּי אִם רָחַץ בְּשָׂרוֹ בַּמָּיִם׃
ז וּבָא הַשֶּׁמֶשׁ וְטָהֵר וְאַחַר יֹאכַל מִן הַקֳּדָשִׁים כִּי לַחְמוֹ הוּא׃
ח נְבֵלָה וּטְרֵפָה לֹא יֹאכַל לְטָמְאָה בָהּ אֲנִי יְדוָד׃
ט וְשָׁמְרוּ אֶת מִשְׁמַרְתִּי וְלֹא יִשְׂאוּ עָלָיו חֵטְא וּמֵתוּ בוֹ כִּי יְחַלְּלֻהוּ אֲנִי יְדוָד מְקַדְּשָׁם׃
י וְכָל זָר לֹא יֹאכַל קֹדֶשׁ תּוֹשַׁב כֹּהֵן וְשָׂכִיר לֹא יֹאכַל קֹדֶשׁ׃
יא וְכֹהֵן כִּי יִקְנֶה נֶפֶשׁ קִנְיַן כַּסְפּוֹ הוּא יֹאכַל בּוֹ וִילִיד בֵּיתוֹ הֵם יֹאכְלוּ בְלַחְמוֹ׃
יב וּבַת כֹּהֵן כִּי תִהְיֶה לְאִישׁ זָר הִוא בִּתְרוּמַת הַקֳּדָשִׁים לֹא תֹאכֵל׃
יג וּבַת כֹּהֵן כִּי תִהְיֶה אַלְמָנָה וּגְרוּשָׁה וְזֶרַע אֵין לָהּ וְשָׁבָה אֶל בֵּית אָבִיהָ כִּנְעוּרֶיהָ מִלֶּחֶם אָבִיהָ תֹּאכֵל וְכָל זָר לֹא יֹאכַל בּוֹ׃
יד וְאִישׁ כִּי יֹאכַל קֹדֶשׁ בִּשְׁגָגָה וְיָסַף חֲמִשִׁיתוֹ עָלָיו וְנָתַן לַכֹּהֵן אֶת הַקֹּדֶשׁ׃
טו וְלֹא יְחַלְּלוּ אֶת קָדְשֵׁי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֵת אֲשֶׁר יָרִימוּ לַידוָד׃
טז וְהִשִּׂיאוּ אוֹתָם עֲוֹן אַשְׁמָה בְּאָכְלָם אֶת קָדְשֵׁיהֶם כִּי אֲנִי יְדוָד מְקַדְּשָׁם׃
יז וַיְדַבֵּר יְדוָד אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר׃
יח דַּבֵּר אֶל אַהֲרֹן וְאֶל בָּנָיו וְאֶל כָּל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם אִישׁ אִישׁ מִבֵּית יִשְׂרָאֵל וּמִן הַגֵּר בְּיִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יַקְרִיב קָרְבָּנוֹ לְכָל נִדְרֵיהֶם וּלְכָל נִדְבוֹתָם אֲשֶׁר יַקְרִיבוּ לַידוָד לְעֹלָה׃
יט לִרְצֹנְכֶם תָּמִים זָכָר בַּבָּקָר בַּכְּשָׂבִים וּבָעִזִּים׃
כ כֹּל אֲשֶׁר בּוֹ מוּם לֹא תַקְרִיבוּ כִּי לֹא לְרָצוֹן יִהְיֶה לָכֶם׃
כא וְאִישׁ כִּי יַקְרִיב זֶבַח שְׁלָמִים לַידוָד לְפַלֵּא נֶדֶר אוֹ לִנְדָבָה בַּבָּקָר אוֹ בַצֹּאן תָּמִים יִהְיֶה לְרָצוֹן כָּל מוּם לֹא יִהְיֶה בּוֹ׃
כב עַוֶּרֶת אוֹ שָׁבוּר אוֹ חָרוּץ אוֹ יַבֶּלֶת אוֹ גָרָב אוֹ יַלֶּפֶת לֹא תַקְרִיבוּ אֵלֶּה לַידוָד וְאִשֶּׁה לֹא תִתְּנוּ מֵהֶם עַל הַמִּזְבֵּחַ לַידוָד׃
כג וְשׁוֹר וָשֶׂה שָׂרוּעַ וְקָלוּט נְדָבָה תַּעֲשֶׂה אֹתוֹ וּלְנֵדֶר לֹא יֵרָצֶה׃
כד וּמָעוּךְ וְכָתוּת וְנָתוּק וְכָרוּת לֹא תַקְרִיבוּ לַידוָד וּבְאַרְצְכֶם לֹא תַעֲשׂוּ׃
כה וּמִיַּד בֶּן נֵכָר לֹא תַקְרִיבוּ אֶת לֶחֶם אֱלֹהֵיכֶם מִכָּל אֵלֶּה כִּי מָשְׁחָתָם בָּהֶם מוּם בָּם לֹא יֵרָצוּ לָכֶם׃
כו וַיְדַבֵּר יְדוָד אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר׃
כז שׁוֹר אוֹ כֶשֶׂב אוֹ עֵז כִּי יִוָּלֵד וְהָיָה שִׁבְעַת יָמִים תַּחַת אִמּוֹ וּמִיּוֹם הַשְּׁמִינִי וָהָלְאָה יֵרָצֶה לְקָרְבַּן אִשֶּׁה לַידוָד׃
כח וְשׁוֹר אוֹ שֶׂה אֹתוֹ וְאֶת בְּנוֹ לֹא תִשְׁחֲטוּ בְּיוֹם אֶחָד׃
כט וְכִי תִזְבְּחוּ זֶבַח תּוֹדָה לַידוָד לִרְצֹנְכֶם תִּזְבָּחוּ׃
ל בַּיּוֹם הַהוּא יֵאָכֵל לֹא תוֹתִירוּ מִמֶּנּוּ עַד בֹּקֶר אֲנִי יְדוָד׃
לא וּשְׁמַרְתֶּם מִצְוֹתַי וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם אֲנִי יְדוָד׃
לב וְלֹא תְחַלְּלוּ אֶת שֵׁם קָדְשִׁי וְנִקְדַּשְׁתִּי בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֲנִי יְדוָד מְקַדִּשְׁכֶם׃
לג הַמּוֹצִיא אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לִהְיוֹת לָכֶם לֵאלֹהִים אֲנִי יְדוָד׃
כג א וַיְדַבֵּר יְדוָד אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר׃
ב דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם מוֹעֲדֵי יְדוָד אֲשֶׁר תִּקְרְאוּ אֹתָם מִקְרָאֵי קֹדֶשׁ אֵלֶּה הֵם מוֹעֲדָי׃
ג שֵׁשֶׁת יָמִים תֵּעָשֶׂה מְלָאכָה וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן מִקְרָא קֹדֶשׁ כָּל מְלָאכָה לֹא תַעֲשׂוּ שַׁבָּת הִוא לַידוָד בְּכֹל מוֹשְׁבֹתֵיכֶם׃
ד אֵלֶּה מוֹעֲדֵי יְדוָד מִקְרָאֵי קֹדֶשׁ אֲשֶׁר תִּקְרְאוּ אֹתָם בְּמוֹעֲדָם׃
ה בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר לַחֹדֶשׁ בֵּין הָעַרְבָּיִם פֶּסַח לַידוָד׃
ו וּבַחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ הַזֶּה חַג הַמַּצּוֹת לַידוָד שִׁבְעַת יָמִים מַצּוֹת תֹּאכֵלוּ׃
ז בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן מִקְרָא קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם כָּל מְלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲשׂוּ׃
ח וְהִקְרַבְתֶּם אִשֶּׁה לַידוָד שִׁבְעַת יָמִים בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מִקְרָא קֹדֶשׁ כָּל מְלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲשׂוּ׃
ט וַיְדַבֵּר יְדוָד אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר׃
י דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם כִּי תָבֹאוּ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לָכֶם וּקְצַרְתֶּם אֶת קְצִירָהּ וַהֲבֵאתֶם אֶת עֹמֶר רֵאשִׁית קְצִירְכֶם אֶל הַכֹּהֵן׃
יא וְהֵנִיף אֶת הָעֹמֶר לִפְנֵי יְדוָד לִרְצֹנְכֶם מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת יְנִיפֶנּוּ הַכֹּהֵן׃
יב וַעֲשִׂיתֶם בְּיוֹם הֲנִיפְכֶם אֶת הָעֹמֶר כֶּבֶשׂ תָּמִים בֶּן שְׁנָתוֹ לְעֹלָה לַידוָד׃
יג וּמִנְחָתוֹ שְׁנֵי עֶשְׂרֹנִים סֹלֶת בְּלוּלָה בַשֶּׁמֶן אִשֶּׁה לַידוָד רֵיחַ נִיחֹחַ וְנִסְכֹּה יַיִן רְבִיעִת הַהִין׃
יד וְלֶחֶם וְקָלִי וְכַרְמֶל לֹא תֹאכְלוּ עַד עֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה עַד הֲבִיאֲכֶם אֶת קָרְבַּן אֱלֹהֵיכֶם חֻקַּת עוֹלָם לְדֹרֹתֵיכֶם בְּכֹל מֹשְׁבֹתֵיכֶם׃
טו וּסְפַרְתֶּם לָכֶם מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת מִיּוֹם הֲבִיאֲכֶם אֶת עֹמֶר הַתְּנוּפָה שֶׁבַע שַׁבָּתוֹת תְּמִימֹת תִּהְיֶינָה׃
טז עַד מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת הַשְּׁבִיעִת תִּסְפְּרוּ חֲמִשִּׁים יוֹם וְהִקְרַבְתֶּם מִנְחָה חֲדָשָׁה לַידוָד׃
יז מִמּוֹשְׁבֹתֵיכֶם תָּבִיאּוּ לֶחֶם תְּנוּפָה שְׁתַּיִם שְׁנֵי עֶשְׂרֹנִים סֹלֶת תִּהְיֶינָה חָמֵץ תֵּאָפֶינָה בִּכּוּרִים לַידוָד׃
יח וְהִקְרַבְתֶּם עַל הַלֶּחֶם שִׁבְעַת כְּבָשִׂים תְּמִימִם בְּנֵי שָׁנָה וּפַר בֶּן בָּקָר אֶחָד וְאֵילִם שְׁנָיִם יִהְיוּ עֹלָה לַידוָד וּמִנְחָתָם וְנִסְכֵּיהֶם אִשֵּׁה רֵיחַ נִיחֹחַ לַידוָד׃
יט וַעֲשִׂיתֶם שְׂעִיר עִזִּים אֶחָד לְחַטָּאת וּשְׁנֵי כְבָשִׂים בְּנֵי שָׁנָה לְזֶבַח שְׁלָמִים׃
כ וְהֵנִיף הַכֹּהֵן אֹתָם עַל לֶחֶם הַבִּכּוּרִים תְּנוּפָה לִפְנֵי יְדוָד עַל שְׁנֵי כְּבָשִׂים קֹדֶשׁ יִהְיוּ לַידוָד לַכֹּהֵן׃
כא וּקְרָאתֶם בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה מִקְרָא קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם כָּל מְלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲשׂוּ חֻקַּת עוֹלָם בְּכָל מוֹשְׁבֹתֵיכֶם לְדֹרֹתֵיכֶם׃
כב וּבְקֻצְרְכֶם אֶת קְצִיר אַרְצְכֶם לֹא תְכַלֶּה פְּאַת שָׂדְךָ בְּקֻצְרֶךָ וְלֶקֶט קְצִירְךָ לֹא תְלַקֵּט לֶעָנִי וְלַגֵּר תַּעֲזֹב אֹתָם אֲנִי יְדוָד אֱלֹהֵיכֶם׃
כג וַיְדַבֵּר יְדוָד אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר׃
כד דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם שַׁבָּתוֹן זִכְרוֹן תְּרוּעָה מִקְרָא קֹדֶשׁ׃
כה כָּל מְלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲשׂוּ וְהִקְרַבְתֶּם אִשֶּׁה לַידוָד׃
כו וַיְדַבֵּר יְדוָד אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר׃
כז אַךְ בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי הַזֶּה יוֹם הַכִּפֻּרִים הוּא מִקְרָא קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם וְעִנִּיתֶם אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם וְהִקְרַבְתֶּם אִשֶּׁה לַידוָד׃
כח וְכָל מְלָאכָה לֹא תַעֲשׂוּ בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה כִּי יוֹם כִּפֻּרִים הוּא לְכַפֵּר עֲלֵיכֶם לִפְנֵי יְדוָד אֱלֹהֵיכֶם׃
כט כִּי כָל הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר לֹא תְעֻנֶּה בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה וְנִכְרְתָה מֵעַמֶּיהָ׃
ל וְכָל הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה כָּל מְלָאכָה בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה וְהַאֲבַדְתִּי אֶת הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מִקֶּרֶב עַמָּהּ׃
לא כָּל מְלָאכָה לֹא תַעֲשׂוּ חֻקַּת עוֹלָם לְדֹרֹתֵיכֶם בְּכֹל מֹשְׁבֹתֵיכֶם׃
לב שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן הוּא לָכֶם וְעִנִּיתֶם אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם בְּתִשְׁעָה לַחֹדֶשׁ בָּעֶרֶב מֵעֶרֶב עַד עֶרֶב תִּשְׁבְּתוּ שַׁבַּתְּכֶם׃
לג וַיְדַבֵּר יְדוָד אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר׃
לד דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי הַזֶּה חַג הַסֻּכּוֹת שִׁבְעַת יָמִים לַידֹוָד׃
לה בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן מִקְרָא קֹדֶשׁ כָּל מְלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲשׂוּ׃
לו שִׁבְעַת יָמִים תַּקְרִיבוּ אִשֶּׁה לַידוָד בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי מִקְרָא קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם וְהִקְרַבְתֶּם אִשֶּׁה לַידוָד עֲצֶרֶת הִוא כָּל מְלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲשׂוּ׃
לז אֵלֶּה מוֹעֲדֵי יְדוָד אֲשֶׁר תִּקְרְאוּ אֹתָם מִקְרָאֵי קֹדֶשׁ לְהַקְרִיב אִשֶּׁה לַידוָד עֹלָה וּמִנְחָה זֶבַח וּנְסָכִים דְּבַר יוֹם בְּיוֹמוֹ׃
לח מִלְּבַד שַׁבְּתֹת יְּדוָד וּמִלְּבַד מַתְּנוֹתֵיכֶם וּמִלְּבַד כָּל נִדְרֵיכֶם וּמִלְּבַד כָּל נִדְבוֹתֵיכֶם אֲשֶׁר תִּתְּנוּ לַידוָד׃
לט אַךְ בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בְּאָסְפְּכֶם אֶת תְּבוּאַת הָאָרֶץ תָּחֹגּוּ אֶת חַג יְדוָד שִׁבְעַת יָמִים בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן שַׁבָּתוֹן וּבַיּוֹם הַשְּׁמִינִי שַׁבָּתוֹן׃
מ וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן פְּרִי עֵץ הָדָר כַּפֹּת תְּמָרִים וַעֲנַף עֵץ עָבֹת וְעַרְבֵי נָחַל וּשְׂמַחְתֶּם לִפְנֵי יְדוָד אֱלֹהֵיכֶם שִׁבְעַת יָמִים׃
מא וְחַגֹּתֶם אֹתוֹ חַג לַידוָד שִׁבְעַת יָמִים בַּשָּׁנָה חֻקַּת עוֹלָם לְדֹרֹתֵיכֶם בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי תָּחֹגּוּ אֹתוֹ׃
מב בַּסֻּכֹּת תֵּשְׁבוּ שִׁבְעַת יָמִים כָּל הָאֶזְרָח בְּיִשְׂרָאֵל יֵשְׁבוּ בַּסֻּכֹּת׃
מג לְמַעַן יֵדְעוּ דֹרֹתֵיכֶם כִּי בַסֻּכּוֹת הוֹשַׁבְתִּי אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּהוֹצִיאִי אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם אֲנִי יְדוָד אֱלֹהֵיכֶם׃
מד וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה אֶת מֹעֲדֵי יְדוָד אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל׃
כד א וַיְדַבֵּר יְדוָד אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר׃
ב צַו אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ שֶׁמֶן זַיִת זָךְ כָּתִית לַמָּאוֹר לְהַעֲלֹת נֵר תָּמִיד׃
ג מִחוּץ לְפָרֹכֶת הָעֵדֻת בְּאֹהֶל מוֹעֵד יַעֲרֹךְ אֹתוֹ אַהֲרֹן מֵעֶרֶב עַד בֹּקֶר לִפְנֵי יְדוָד תָּמִיד חֻקַּת עוֹלָם לְדֹרֹתֵיכֶם׃
ד עַל הַמְּנֹרָה הַטְּהֹרָה יַעֲרֹךְ אֶת הַנֵּרוֹת לִפְנֵי יְדוָד תָּמִיד׃
ה וְלָקַחְתָּ סֹלֶת וְאָפִיתָ אֹתָהּ שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה חַלּוֹת שְׁנֵי עֶשְׂרֹנִים יִהְיֶה הַחַלָּה הָאֶחָת׃
ו וְשַׂמְתָּ אוֹתָם שְׁתַּיִם מַעֲרָכוֹת שֵׁשׁ הַמַּעֲרָכֶת עַל הַשֻּׁלְחָן הַטָּהֹר לִפְנֵי יְדוָד׃
ז וְנָתַתָּ עַל הַמַּעֲרֶכֶת לְבֹנָה זַכָּה וְהָיְתָה לַלֶּחֶם לְאַזְכָּרָה אִשֶּׁה לַידוָד׃
ח בְּיוֹם הַשַּׁבָּת בְּיוֹם הַשַּׁבָּת יַעַרְכֶנּוּ לִפְנֵי יְדוָד תָּמִיד מֵאֵת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּרִית עוֹלָם׃
ט וְהָיְתָה לְאַהֲרֹן וּלְבָנָיו וַאֲכָלֻהוּ בְּמָקוֹם קָדֹשׁ כִּי קֹדֶשׁ קָדָשִׁים הוּא לוֹ מֵאִשֵּׁי יְדוָד חָק עוֹלָם׃
י וַיֵּצֵא בֶּן אִשָּׁה יִשְׂרְאֵלִית וְהוּא בֶּן אִישׁ מִצְרִי בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיִּנָּצוּ בַּמַּחֲנֶה בֶּן הַיִּשְׂרְאֵלִית וְאִישׁ הַיִּשְׂרְאֵלִי׃
יא וַיִּקֹּב בֶּן הָאִשָּׁה הַיִּשְׂרְאֵלִית אֶת הַשֵּׁם וַיְקַלֵּל וַיָּבִיאוּ אֹתוֹ אֶל מֹשֶׁה וְשֵׁם אִמּוֹ שְׁלֹמִית בַּת דִּבְרִי לְמַטֵּה דָן׃
יב וַיַּנִּיחֻהוּ בַּמִּשְׁמָר לִפְרֹשׁ לָהֶם עַל פִּי יְדוָד׃
יג וַיְדַבֵּר יְדוָד אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר׃
יד הוֹצֵא אֶת הַמְקַלֵּל אֶל מִחוּץ לַמַּחֲנֶה וְסָמְכוּ כָל הַשֹּׁמְעִים אֶת יְדֵיהֶם עַל רֹאשׁוֹ וְרָגְמוּ אֹתוֹ כָּל הָעֵדָה׃
טו וְאֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל תְּדַבֵּר לֵאמֹר אִישׁ אִישׁ כִּי יְקַלֵּל אֱלֹהָיו וְנָשָׂא חֶטְאוֹ׃
טז וְנֹקֵב שֵׁם יְדוָד מוֹת יוּמָת רָגוֹם יִרְגְּמוּ בוֹ כָּל הָעֵדָה כַּגֵּר כָּאֶזְרָח בְּנָקְבוֹ שֵׁם יוּמָת׃
יז וְאִישׁ כִּי יַכֶּה כָּל נֶפֶשׁ אָדָם מוֹת יוּמָת׃
יח וּמַכֵּה נֶפֶשׁ בְּהֵמָה יְשַׁלְּמֶנָּה נֶפֶשׁ תַּחַת נָפֶשׁ׃
יט וְאִישׁ כִּי יִתֵּן מוּם בַּעֲמִיתוֹ כַּאֲשֶׁר עָשָׂה כֵּן יֵעָשֶׂה לּוֹ׃
כ שֶׁבֶר תַּחַת שֶׁבֶר עַיִן תַּחַת עַיִן שֵׁן תַּחַת שֵׁן כַּאֲשֶׁר יִתֵּן מוּם בָּאָדָם כֵּן יִנָּתֶן בּוֹ׃
כא וּמַכֵּה בְהֵמָה יְשַׁלְּמֶנָּה וּמַכֵּה אָדָם יוּמָת׃
כב מִשְׁפַּט אֶחָד יִהְיֶה לָכֶם כַּגֵּר כָּאֶזְרָח יִהְיֶה כִּי אֲנִי יְדוָד אֱלֹהֵיכֶם׃
כג וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיּוֹצִיאוּ אֶת הַמְקַלֵּל אֶל מִחוּץ לַמַּחֲנֶה וַיִּרְגְּמוּ אֹתוֹ אָבֶן וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל עָשׂוּ כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְדוָד אֶת מֹשֶׁה׃

بَرَاشَات إيمور هي إحدى أكثر البَرَاشُوت سينمائيةً في التوراة. تبدأ في عالم الكهنة العالي الهادئ، القداسة، الحدود، المسؤولية، الطهارة والخدمة في الهيكل، ثم تنفتح كعدسة كاميرا واسعة على التقويم اليهودي بأسره: شَبَّات، بِسَح، العومر، شَفُوعُوت، رأس السنة، يوم كيبور وسُكُّوت. في النهاية، بعد نور المنورة وخبز الوجوه، تأتي فجأة قصة قاسية عن رجل يشتم اسم الله في وسط المعسكر، وكأن التوراة تقول لنا: القداسة لا تُقاس فقط في الهيكل، بل أيضاً في الفم، في الشارع، في الشجار، في المكان الذي يفقد فيه الإنسان السيطرة.

الرؤية الأولى: في هذه البَرَاشَا، القداسة ليست هرباً من العالم، بل دقة داخل العالم. الكاهن يعيش بين الحياة والموت، بين العائلة والهيكل، بين ألم شخصي ورسالة عامة. هذه فكرة تفسيرية: كلما اقترب الإنسان من مركز القداسة، نالت كل حركة من حركاته وزناً أكبر.

الرؤية الثانية: أحد أكثر الآيات إثارة في البَرَاشَا تتحدث عن كاهن فيه عيب. من جهة، لا يقترب ليقدّم؛ ومن جهة أخرى، تؤكد التوراة أنه يأكل من الأقداس. هذا مهز: ثمة أدوار تتطلب شروطاً معينة، لكن قيمة الإنسان لا تُمحى بسبب ما ينقصه. تقول البَرَاشَا نفسها عن ذلك الكاهن: “خبز إلهه من قدس الأقداس ومن المقدسات يأكل” (فاييكرا 21:22).

الرؤية الثالثة: عدّ العومر ليس مجرد عدّ أيام، بل تربية للوعي. تقول التوراة: “وتعدّون لكم” (فاييكرا 23:15). ليس فقط أن يمر الزمن فوقنا، بل أن نعدّه، أن نحسّه، أن نحوّل كل يوم إلى درجة. هذه فكرة هائلة: الإنسان لا يعيش فقط داخل الزمن، بل يستطيع أن يقدّس الزمن.

الرؤية الرابعة: بعد كل الأعياد، المنورة وخبز الوجوه، تأتي قصة الشاتم. لماذا هناك تحديداً؟ فكرة تفسيرية: بعد أن تبني لنا التوراة عالماً من النور والزمن والخبز والقداسة، تذكّرنا بأن فم الإنسان يستطيع إما أن يضيء كمنورة، أو أن يحرق كنار. الكلمات ليست مجرد كلمات؛ إنها قوة تقيم معسكراً أو تفتته.

ضربة البَرَاشَا: في النهاية، تضع التوراة قاعدة حادة: “شريعة واحدة تكون لكم، الغريب كالمواطن” (فاييكرا 24:22). بعد الكهنة والأعياد والقرابين والمنورة والخبز، تختم التوراة برسالة تخترق العظم: القداسة الحقيقية لا تبقى في الهيكل. يجب أن تظهر أيضاً في العدل، في المساواة، وفي الطريقة التي يحكم بها مجتمع على القوي والضعيف بالمعيار نفسه.

باختصار: إيمور بَرَاشَا عن تحويل الحياة إلى هيكل، الجسد، الزمن، الكلام، الأكل، الأعياد والقضاء. تأخذ الإنسان وتقول له: لا تنتظر اللحظات الروحية. كل لحظة يمكن أن تكون مذبحاً، وكل كلمة يمكن أن تكون منورة، وكل يوم يمكن أن يصبح مقدساً.

التجديد: البَرَاشَا كلها امتحان واحد كبير، ماذا يفعل الإنسان بفمه. اسم البَرَاشَا هو إيمور (تكلم)، لكنه ليس اسماً تقنياً فقط. تفتتح بكلام: “كلّم الكهنة بني هارون وقل لهم” (فاييكرا 21:1). ومنذ المقدمة هناك ازدواجية: تكلم، وقل. وكأن التوراة تهمس: ثمة كلام خارجي، وكلام يخترق إلى الداخل، يربّي، يبني هوية.

ثم نرى فجأة أن البَرَاشَا كلها مبنية حول قوة الكلام: الكهنة محذَّرون من تدنيس اسم الله: “ولا يدنّسون اسم إلههم” (فاييكرا 21:6). الأعياد تتحدد بنداء بشري في الزمن: “التي تعلنونها في مواعيدها” (فاييكرا 23:4). أي أن الزمن يصبح مقدساً عبر النداء، عبر الإعلان، عبر الفم. عدّ العومر أيضاً فعل فم ووعي: “وتعدّون لكم” (فاييكرا 23:15). الإنسان لا يدع الأيام تمر فوقه فحسب، بل يعدّها، يسمّيها، يحوّلها إلى درجات.

ثم تأتي النهاية المفزعة: بعد كل القداسة وكل الأعياد وكل نور الهيكل، يظهر رجل يستخدم فمه بطريقة معاكسة تماماً: “وثَلَب ابن المرأة الإسرائيلية الاسم وسبّ” (فاييكرا 24:11).

بَرَاشَات إيمور ليست بَرَاشَا عن الكهنة والأعياد فقط. إنها بَرَاشَا عن الفم البشري. ذلك الفم نفسه يستطيع أن يفعل ثلاثة أمور هائلة: أن يقدّس إنساناً، كالكهنة. أن يقدّس الزمن، كالأعياد وعدّ العومر. أو، لا قدّر الله، أن يدنّس الاسم الإلهي، كقصة الشاتم.

والمدهش: أن التوراة لا تنهي البَرَاشَا في القمة الروحية للمنورة أو خبز الوجوه، بل بقصة سقوط في الكلام. لماذا؟ ربما لتقول لنا فكرة عميقة جداً: بعد كل الأنوار وكل الأعياد وكل القداسات، الامتحان الحقيقي ليس فقط ما يفعله الإنسان في الكنيس أو في الهيكل، بل ما يخرج من فمه عندما يكون غاضباً، مجروحاً، محبطاً، أو واقفاً في وسط شجار.

بكلمات بسيطة: فمك هو هيكل متنقل. كل جملة يمكن أن تكون منورة. كل كلمة يمكن أن تكون قرباناً. وكل صمت في المكان الصحيح يمكن أن يكون قدس الأقداس.


أسئلة عن بَرَاشَات إيمور

  1. لماذا تنتهي بَرَاشَا اسمها إيمور (تكلم) برجل يدمر عالمه عبر الكلام؟
  2. ما هو سر التكرار في بداية البَرَاشَا، في فاييكرا 21:1، لماذا تلزم عبارة أولى وعبارة ثانية معاً؟
  3. هل البَرَاشَا كلها مبنية كرحلة واحدة: من قداسة الإنسان، إلى قداسة الطعام، إلى قداسة الزمن، إلى قداسة الكلام؟
  4. لماذا يحذَّر الكهنة تحديداً في شؤون الموت، هل تعلّم التوراة أن من يخدم الحياة عليه أن يضع حدّاً أمام الموت؟
  5. ما الفرق العميق بين قداسة كاهن عادي وقداسة الكاهن الأعظم، هل هو فرق درجة، أم نوع حياة مختلف تماماً؟
  6. لماذا تركّز التوراة هكذا على جسد الكاهن، هل الجسد مجرد أداة، أم جزء من لغة القداسة؟
  7. كيف يمكن لكاهن فيه عيب ألا يقترب ليقدم القرابين، ومع ذلك يأكل من الأقداس، هل هذا أحد أكثر تصريحات التوراة حساسية حول قيمة الإنسان؟
  8. هل تعلّم بَرَاشَات إيمور أن هناك فرقاً بين قيمة الإنسان والدور الذي يستطيع أن يؤديه؟
  9. لماذا يجب أن تكون القربان بلا عيب، هل تعكس سلامة الحيوان شيئاً في نفس مَن يقدّمه؟
  10. لماذا تنتقل البَرَاشَا فجأة من الكهنة إلى التقويم اليهودي، ما العلاقة بين الكهنوت والزمن؟
  11. هل الأعياد في بَرَاشَات إيمور هي في الجوهر “هيكل في الزمن” بدلاً من “هيكل في المكان”، بحسب صياغة أبراهام يهوشع هيشل؟
  12. لماذا يظهر شَبَّات قبل كل الأعياد، هل هو الجذر الذي تنبع منه كل قداسة الزمن؟
  13. ما هو التجديد المذهل في كون الإنسان “يُعلن” الأعياد، هل شعب إسرائيل شريك في تحديد قداسة الزمن؟
  14. لماذا يظهر عدّ العومر تحديداً بين بِسَح وشَفُوعُوت، هل تريد التوراة أن تعلّم أن الحرية بلا عدّ وبناء داخلي تبقى نصف خلاص فقط؟
  15. هل عدّ العومر هو إصلاح لتسرّع الخروج من مصر، انتقال من خلاص مفاجئ إلى خلاص يُبنى يوماً بعد يوم؟
  16. لماذا تظهر مِصْوَات ترك الهدايا للفقراء في الحقل تحديداً ضمن بَرَاشَا الأعياد، ما العلاقة بين عيد فرح ومسؤولية اجتماعية؟
  17. هل تزرع التوراة في وسط الأعياد رسالة حادة: عيد لا يهتم بالفقير هو عيد ناقص؟
  18. لماذا يوصف يوم كيبور في البَرَاشَا بلغة مطلقة كهذه من التوقف والتعنية، هل هو يوم محو للذات أم كشف للذات الحقيقية؟
  19. لماذا يأتي سُكُّوت بعد يوم كيبور، بعد التطهير الداخلي، هل تريد التوراة أن تخرجنا تحديداً نحو الزوال؟
  20. ما هو السر في كون المنورة وخبز الوجوه يظهران بعد الأعياد، بعد قداسة الزمن تأتي قداسة النور والخبز؟
  21. لماذا تحتاج المنورة إلى نور دائم، وخبز الوجوه إلى حضور دائم، هل ترسم التوراة هنا حاجتين عميقتين للنفس: نور وغذاء؟
  22. لماذا يُرتَّب خبز الوجوه باثني عشر رغيفاً، هل هناك إشارة إلى أن كل أسباط إسرائيل بحاجة إلى مكان على المائدة أمام الله؟
  23. لماذا تدخل قصة الشاتم تحديداً بعد المنورة وخبز الوجوه، هل تضع التوراة النور أمام الظلمة، الخبز أمام الشجار، القداسة أمام الانفجار؟
  24. ما عمق كون الشاتم يخرج من شجار داخل المعسكر، ألا تبدأ معظم السقطات الروحية لا بالكفر، بل بالغضب؟
  25. لماذا تنتهي البَرَاشَا بمبدأ شريعة واحدة للغريب والمواطن، بعد كل القداسة، هل تكشف التوراة أن الامتحان النهائي هو عدالة متساوية للجميع؟

العليوت اليومية

انضموا إلى المتعلمين الذين يبدأون صباحهم بالتوراة والذكاء الاصطناعي

127 يتعلمون كل صباح

ملخص أسبوعي: أسئلة وأجوبة + بارشا الأسبوع

أو انضموا عبر تلغرام تلغرام →

العليوت اليومية تُرسل فقط عبر تلغرام