פרשת נח - עלייה רביעית
מומלץ לקרוא את הטקסט המקראי עצמאית לפני קריאה של הפרשנות בהמשך.
המבול הסתיים, אבל האם האדם השתנה?
נח יוצא אל עולם שנחרב. הוא בונה מזבח, מקריב קרבנות, וה׳ מחליט שלא להכות שוב את כל החיים כפי שעשה. דווקא בנימוק להחלטה הזאת מופיעה קביעה מפתיעה: הנטייה האנושית לרע עדיין קיימת.
איך מתחילים מחדש כשהבעיה שהובילה לחורבן לא נעלמה?
לצאת אל העולם
העלייה נפתחת בציווי:
צֵא מִן הַתֵּבָה אַתָּה וְאִשְׁתְּךָ וּבָנֶיךָ וּנְשֵׁי בָנֶיךָ אִתָּךְ׃
אחרי ההמתנה הארוכה, נח ומשפחתו יוצאים, ואיתם בעלי החיים. המעשה הראשון של נח שהתורה מספרת עליו לאחר היציאה הוא בניית מזבח והקרבת עולות מן הבהמות והעופות הטהורים.
רש״י מסביר שנח הסיק מן הציווי להכניס שבעה זוגות מבעלי החיים הטהורים שהם נועדו גם לקרבן. הפרט שקיבל לפני המבול מקבל עכשיו משמעות: כבר בשעת ההכנות להצלה היה מקום למעשה שיעשה לאחריה. רש״י לבראשית ח׳, כ׳
כיצד קוראים תיאור של ה׳ המריח קרבן?
הפסוק הבא מתאר את ה׳ מריח את ריח הקרבן. אבן עזרא מדגיש שאין להבין זאת כפעולת הרחה גופנית. זו לשון המתארת את קבלת העולה ברצון, באמצעות דימוי המוכר מחוויית האדם: ריח טוב שנעים לו. אבן עזרא לבראשית ח׳, כ״א
ההבחנה הזאת פותחת דרך לקרוא את הסיפור: התורה משתמשת בשפה אנושית כדי לתאר את היחס בין ה׳ לאדם. לפי אבן עזרא, התיאור החושי מבטא שהקרבן התקבל.
הנטייה לרע: סיבה לחורבן או לרחמים?
לאחר הקרבן נאמר:
וַיָּרַח יְדוָד אֶת רֵיחַ הַנִּיחֹחַ וַיֹּאמֶר יְדוָד אֶל לִבּוֹ לֹא אֹסִף לְקַלֵּל עוֹד אֶת הָאֲדָמָה בַּעֲבוּר הָאָדָם כִּי יֵצֶר לֵב הָאָדָם רַע מִנְּעֻרָיו וְלֹא אֹסִף עוֹד לְהַכּוֹת אֶת כָּל חַי כַּאֲשֶׁר עָשִׂיתִי׃
לפני המבול התורה תיארה את רעת האדם ואת מחשבות לבו הרעות כחלק מן הרקע להחלטה להשחית את העולם. כאן הנטייה לרע מופיעה דווקא בנימוק להחלטה שלא לחזור על החורבן. הניסוחים אינם זהים, אבל המתח ביניהם בולט. בראשית ו׳, ה׳ עד ז׳
רמב״ן מסביר שהפסוק מלמד זכות על בני האדם: הנטייה לרע קיימת בהם מראשית נעוריהם, ולא בימי הזקנה. הוא מציג את הקביעה הזאת כנימוק להימנע מהכאת כל החיים. רמב״ן לבראשית ח׳, כ״א
לפי הקריאה הזאת, האפשרות להמשך העולם אינה נשענת על הבטחה שבני האדם יהיו מעתה מושלמים. יש כאן התחשבות בחולשה שלהם. אלא שהמשך העלייה מבהיר שלהתחשבות הזאת מתלווים גבולות חמורים.
האדם החלש הוא גם אדם שנברא בצלם
נח ובניו מתברכים בפרייה ורבייה. מותר להם לאכול בעלי חיים, לצד הגבלה הקשורה בבשר ובדמו, ובהמשך באה אזהרה מפורשת על שפיכת דם אדם:
שֹׁפֵךְ דַּם הָאָדָם בָּאָדָם דָּמוֹ יִשָּׁפֵךְ כִּי בְּצֶלֶם אֱלֹהִים עָשָׂה אֶת הָאָדָם׃
ספורנו מפרש את ביצוע הדין כעניין לבית דין, ומסביר את חומרת הפגיעה באדם באמצעות צלם האלוהים שבו, הקשור בפירושו לנפשו המשכילה. ספורנו לבראשית ט׳, ו׳
שני התיאורים מופיעים באותה עלייה: לאדם יש נטייה לרע, וחייו יקרים משום שנברא בצלם אלוהים. אפשר לראות בצירוף הזה את האתגר של העולם שאחרי המבול: להכיר בחולשת האדם, ובאותה שעה לדרוש ממנו אחריות ולהגן על חיי זולתו.
העולם מתחיל מחדש עם בני אדם שעדיין יכולים לפגוע. התקווה שבו נשענת על האפשרות שחולשתם לא תכריע את כל עתידם, ושערכם יחייב אותם לבנות חיים אחרים.
עוד שאלות על הפרשה
אין עדיין שאלות מעודכנות על הפרשה. רוצים לקבל את הלימוד היומי? עקבו בערוץ שנוח לכם.
לעקוב אחרי הלימוד היומי