נח שרד את המבול, הציל את משפחתו ושמר על בעלי החיים. אבל הסיפור שלו אינו מסתיים בתמונת ניצחון. אחרי הברית וההבטחה לעתיד, התורה מכניסה אותנו אל האוהל שלו, לרגע של שכרות וחשיפה.
האדם שתואר כצדיק מופיע כעת בחולשתו. התגובה של בניו לחולשה הזאת נעשית למרכז הסיפור.
רש״י קורא את תחילת הפסוק כביקורת: נח עשה את עצמו חולין, משום שהיה עליו לעסוק תחילה בנטיעה אחרת. הביקורת מתמקדת בבחירת הכרם כראשית עיסוקו, לפני השתייה והשכרות שהתורה מתארת בהמשך. רש״י לבראשית ט׳, כ׳
רמב״ן מציע קריאה אחרת. באחד מהסבריו לתיאור נח כאיש האדמה, הוא מתאר אותו כמי שהקדיש את עצמו לזריעה ולנטיעה משום שמצא את הארץ שוממה. את תחילת הפסוק הוא מסביר כחידוש חקלאי: קודם נטעו גפנים, ונח החל לנטוע אותן בשורות רבות, ככרם. רמב״ן מוסיף שנח רצה ביין, ולכן לא הסתפק בנטיעת גפן כשאר האילנות, אלא עשה כרם. רמב״ן לבראשית ט׳, כ׳
שתי הקריאות מאירות צדדים שונים של ההתחלה הזאת: רש״י בוחן את סדר העדיפויות של נח; רמב״ן מציע להבין את תיאורו על רקע עבודת האדמה ונטיעת הכרם. התורה ממשיכה מן הנטיעה אל התוצאה הקשה: נח שותה, משתכר ומתגלה בתוך אוהלו.
מה עושים כשמגלים את חולשתו של אדם?
חם רואה את ערוות אביו ומספר לשני אחיו בחוץ. שם ויפת מגיבים במעשה:
התורה מתעכבת על אופן ההליכה, על נשיאת הבגד ועל הפניית הפנים. רש״י מסביר שההימנעות מן המבט נשמרה גם כשהאחים התקרבו ונדרשו לשנות את תנוחתם כדי לכסות את אביהם. רש״י לבראשית ט׳, כ״ג
יש במעשה שלהם שילוב עדין: הם יודעים מה קרה וניגשים לעזור, תוך הקפדה שלא להביט בחשיפתו. אפשר לראות בפרטי התנועה האלה את תוכנו של הכבוד שהם מעניקים לאביהם דווקא ברגע שבו אינו יכול לשמור עליו בעצמו.
מדוע הקללה מופנית לכנען?
כשנח מתעורר, הוא מקלל את כנען, בנו של חם. זהו קושי בולט: חם הוא שנזכר כמי שראה וסיפר, ואילו הקללה מופנית לבנו.
רש״י מביא דעה שלפיה כנען ראה תחילה והגיד לחם, ולכן הוזכר בפרשה ונתקלל. זהו הסבר מדרשי למעורבות כנען; הפסוקים עצמם אינם מספרים במפורש את המעשה הזה. רש״י לבראשית ט׳, כ״ב
ההבחנה חשובה לקריאה: המדרש מבקש להשלים את הפער שבין זהות הדמות המתוארת במעשה לבין זהות הדמות המקוללת. בקריאת הפסוקים לבדם, הפער הזה נשאר שאלה.
איך משפחה הופכת לעולם?
לאחר מות נח, הסיפור עובר לרשימה ארוכה של צאצאי שם, חם ויפת. מופיעים בה שמות של עמים, ארצות וממלכות, ובהם מצרים, כנען, אשור ובבל. מה שהתחיל במשפחה אחת מתרחב למפת העמים של פרק י׳.
אפשר לקרוא את המעבר הזה גם כהזמנה לזכור את מוצאם המשותף של העמים המתפצלים. לפני השפות, הארצות והממלכות, התורה מציגה אחים ובני משפחה.
וכך, לצד התיאור הרחב של התפתחות העולם, נשארת תמונה קטנה מן האוהל: שני בנים הנושאים בגד והולכים לאחור. העולם שאחרי המבול נבנה גם מתוך הרגעים האלה, שבהם אדם מגלה חולשה של אחר ובוחר כיצד לנהוג בה.
עוד שאלות על הפרשה
אין עדיין שאלות מעודכנות על הפרשה. רוצים לקבל את הלימוד היומי? עקבו בערוץ שנוח לכם.