כולם מדברים באותה שפה, מסכימים על מטרה משותפת ויודעים לעבוד יחד. לכאורה, זו התחלה מבטיחה לאנושות שאחרי המבול. ובכל זאת, דווקא המפעל המשותף הזה נעצר בהתערבות אלוהית.
מה השתבש בבבל? האם הבעיה היא המגדל הגבוה, השאיפה להתפרסם, או השימוש בכוח שנוצר כשכולם מאוחדים?
אבן עזרא מסביר שאין צורך להבין את גובה המגדל כפשוטו, כאילו אפשר להגיע באמצעותו לשמים. זו דרך מקראית לתאר גובה עצום. הוא מפנה לתיאור דומה של ערים מבוצרות בספר דברים. לדעתו, הבונים ביקשו להישאר יחד ולא להתפזר, בניגוד לכוונת ה׳. אבן עזרא לבראשית י״א, ד׳
כך המבט עובר מגובה המבנה אל מטרתו: הבונים רוצים להבטיח את המשך קיומם כקבוצה מרוכזת במקום אחד. הפיזור שהם חוששים מפניו יהיה לבסוף תוצאת מעשיהם.
כשהעיר נעשית מרכז הכוח של כולם
ספורנו מציע פירוש חריף יותר. לדבריו, זו הייתה עצת מנהיגי הדור להמליך את נמרוד על האנושות כולה. במגדל נועדה להיות עבודה זרה שמעמדה ופרסומה ימשכו אליה את כולם; כך יוכל מלך העיר לשלוט בכולם. ספורנו לבראשית י״א, ד׳
זהו פירושו של ספורנו למטרת הבנייה. בפסוקים עצמם נמרוד אינו נזכר בסיפור המגדל.
לפי הקריאה הזאת, העיר והמגדל הם תשתית לריכוז שלטון ופולחן. ספורנו מוסיף שהאחידות בלשון ובאמונה מאפשרת לתוכנית להתקדם בלי המחלוקות שעשויות לעכב אותה. החשש בפירושו הוא שעבודה זרה אחת תשלוט באנושות כולה, ואיש לא יפנה להכיר את הבורא. ספורנו לבראשית י״א, ו׳
האחדות מעניקה לבונים כוח רב. השאלה היא לאיזו מטרה הכוח הזה משמש.
ובכל זאת, יש להם זכות
רש״י משווה בין דור המבול לדור הפלגה, כפי שמכונה דור מגדל בבל. הוא מתאר את אנשי דור הפלגה כמי שביקשו למרוד בה׳, ובכל זאת שואל מדוע לא אבדו מן העולם כפי שאבד דור המבול.
ההבחנה שלו מפתיעה: בדור המבול היו גזל ומריבה, ואילו אנשי דור הפלגה נהגו ביניהם אהבה ורעות. הקשרים ביניהם עמדו לזכותם, אף שמטרתם הייתה פסולה. רש״י לבראשית י״א, ט׳
בצירוף הפירושים מתקבלת תמונה מורכבת: האחדות יכולה לאפשר מפעל מסוכן, והאהבה שבין האנשים עדיין יכולה להיות בעלת ערך. אין כאן תשובה פשוטה שלפיה חיבור בין בני אדם הוא תמיד טוב, או שפירוד הוא תמיד רע. צריך לבחון גם את היחסים ביניהם וגם את המטרה שאליה הם הולכים יחד.
הפרשה מסתיימת באמצע הדרך
אחרי פיזור הבונים, התורה עוקבת אחר צאצאי שם עד משפחת תרח. אברם ושרי נכנסים לסיפור, ונאמר ששרי עקרה. תרח לוקח את אברם, את שרי ואת לוט, והם יוצאים מאור כשדים לכיוון ארץ כנען. אבל הם מגיעים לחרן ומתיישבים שם. בראשית י״א, כ״ז־ל״ב
רמב״ן מסביר שאברם הוא הדמות המרכזית שמניעה את המסע: ההולכים יוצאים בעצתו ובגללו, אף שהפסוק פותח בתרח כמי שלוקח את המשפחה. רמב״ן לבראשית י״א, ל״א
אפשר לראות במעבר הזה שינוי במוקד הסיפור. העיר והמגדל ביקשו לקבע את האנושות במקום אחד; בסיום הפרשה משפחה יוצאת לדרך שעדיין לא הושלמה.
פרשת נח נחתמת בחרן, לפני ההגעה לכנען. אברם כבר נמצא במסע, אבל הקריאה שתיתן לו כיוון חדש תישמע רק בפרשה הבאה.
עוד שאלות על הפרשה
אין עדיין שאלות מעודכנות על הפרשה. רוצים לקבל את הלימוד היומי? עקבו בערוץ שנוח לכם.