פרשת שלח לך - עלייה חמישית

העלייה החמישית פותחת פרק חדש: דיני הקורבנות הקשורים לכניסה לארץ. אחרי הגזירה הקשה של ארבעים השנים, התורה מדברת אל הדור הבא, על “כי תבואו אל ארץ מושבותיכם”:

“וְכִי תַעֲשֶׂה בֶן בָּקָר עֹלָה אוֹ זָבַח… רֵיחַ נִיחֹחַ לַידוָד” (במדבר טו, ח-י)

הפסוקים מפרטים את סדר הקרבת הקורבנות: סולת, שמן, יין. כללים מדויקים על המנחה והנסך לפר, לאיל ולכבש.

לקראת סוף העלייה מופיע פסוק מהדהד: “תּוֹרָה אַחַת וּמִשְׁפָּט אֶחָד יִהְיֶה לָכֶם וְלַגֵּר הַגָּר אִתְּכֶם” (שם, טז) דין אחד לאזרח ולגר. אותם קורבנות, אותם כללים, אותה דרך אל הקודש.

עיתוי הפרשה: נחמה אחרי השבר הרמב”ן על הפסוק הפותח את הפרק, “כִּי תָבֹאוּ אֶל אֶרֶץ מוֹשְׁבֹתֵיכֶם” (טו, ב), מסביר שמיקום הפרשה דווקא כאן, מיד אחרי גזירת המרגלים, אינו מקרי. הוא משיב על השאלה: למה לצוות עכשיו על דיני הארץ, אם הדור הזה לא ייכנס? “וְאוּלַי הָיָה זֶה עַתָּה לְנַחֲמָם וּלְהַבְטִיחָם, כִּי הָיוּ נוֹאָשִׁים”. המצוות התלויות בארץ הן ההבטחה: גלוי לפני הקב”ה שהבנים ייכנסו ויירשו.

איך אחרי שבר ממשיכים הקב”ה לא נשאר בכעס. הוא ממשיך ללמד תורה ולתת מצוות, גם לדור שייכלה במדבר. זו אמירה שקטה: יש המשך גם אחרי החטא. הדור הזה לא יזכה, אבל הוא חלק מהסיפור שמוביל לכניסה לארץ.