פרשת ואתחנן - עלייה שלישית
מומלץ לקרוא את הטקסט המקראי עצמאית לפני קריאה של הפרשנות בהמשך.
לאחר הנאום העוצמתי שבו הזכיר משה לישראל את מעמד הר סיני, האזהרות מפני עבודה זרה והבטחת הגאולה, התורה עוברת כעת למהלך מעשי ומוחשי: קביעת שלוש ערי מקלט בעבר הירדן המזרחי. משה מבדיל את בצר במדבר לאנשי ראובן, את רמות בגלעד לשבט גד, ואת גולן בבשן לשבט מנשה, מקומות שאליהם יוכל לנוס הרוצח בשגגה ולהינצל מיד גואל הדם, עד עמידתו למשפט.
ערי המקלט מבטאות איזון נדיר: מצד אחד חמלה והגנה על מי שלא התכוון להמית, ומצד שני גבולות ברורים המבחינים בין שוגג למזיד. בכך הן מגלמות צדק וחסד כאחד.
מיד לאחר מכן התורה פותחת מבוא חגיגי: “וְזֹאת הַתּוֹרָה אֲשֶׁר שָׂם מֹשֶׁה לִפְנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל” (ד:מד). רש”י מבאר שהפסוק מפנה קדימה ולא אחורה: “זוֹ שֶׁהוּא עָתִיד לְסַדֵּר אַחַר פָּרָשָׁה זוֹ” (רש”י על ד:מד). לא עוד דברי מוסר בלבד, אלא פתיחה של מה שעומד להימסר: “הָעֵדֹת וְהַחֻקִּים וְהַמִּשְׁפָּטִים” (ד:מה).
התיאור נחתם בתיאור גיאוגרפי של אזור הכיבוש בעבר הירדן המזרחי, מארץ סיחון ועוג ועד הגבולות הצפוניים והדרומיים, כעדות מוחשית למימוש הבטחות ה’.
המעבר הפתאומי מנבואה ואזהרה אל ערי מקלט וגיאוגרפיה מלמד שגם רוחניות עליונה זקוקה לקרקע מוצקה. האמונה אינה נשארת רק בשמים, היא יורדת להנחיות מעשיות, לחוקים ברורים, ולסידור חיי החברה. כך גם בחיים שלנו: השראה ומוסר צריכים להתגלם במעשים ובסדר יומיומי ברור, אחרת הם נשארים חלום.
עוד שאלות על הפרשה
אין עדיין שאלות מעודכנות על הפרשה. נשמח אם תרצו להשתתף בלימוד השבועי ולהעלות שאלות.
ללימוד השבועי