פרשת וירא - עלייה שביעית
מומלץ לקרוא את הטקסט המקראי עצמאית לפני קריאה של הפרשנות בהמשך.
אברהם נדרש לקחת את יצחק, בנו האהוב, לארץ המוריה ולהעלות אותו לעולה. הוא משכים בבוקר ויוצא לדרך עם יצחק ושני נעריו. ביום השלישי הוא רואה את המקום מרחוק, משאיר את הנערים עם החמור וממשיך עם בנו. יצחק נושא את העצים, ואברהם את האש ואת הסכין. בדרך יצחק שואל היכן השה לקרבן. אברהם משיב שאלוהים יראה לו את השה, ושניהם ממשיכים יחד.
על ההר אברהם בונה מזבח, עוקד את יצחק ומושיט את ידו לקחת את הסכין. ברגע הזה קורא אליו מלאך ה׳ מן השמים ומורה לו שלא לפגוע בנער. אברהם רואה איל שקרניו נאחזו בסבך ומקריב אותו במקום בנו. לאחר מכן נמסרת לו בשבועה הבטחה לברכה, לריבוי צאצאיו ולכך שבהם יתברכו עמי הארץ. העלייה מסתיימת בבשורה על משפחת נחור, אחי אברהם, ובתוך רשימת השמות מופיעה גם רבקה. בראשית כ״ב
מה מוסיף הניסיון?
התורה מגלה לקוראים כבר בתחילת הסיפור שזהו ניסיון. אברהם עצמו מקבל ציווי, בלי ההסבר שניתן לנו. הפער הזה מלווה את הקריאה: אנחנו יודעים שיש כאן מבחן, ובכל זאת מתקשים להבין את הדרישה מאב להקריב את בנו.
רמב״ן מסביר שהניסיון נועד להוציא את יכולתו של האדם אל המעשה. הבחירה בידיו, והמעשה מוסיף דבר שלא היה בכוונה לבדה: שכר על פעולה טובה, מעבר לשכר על לב טוב. לפי פירושו, ה׳ יודע שהצדיק יעשה את רצונו, ומנסה אותו לטובתו. רמב״ן לבראשית כ״ב, א׳
הפירוש הזה אינו מעלים את הקושי שבסיפור. הוא מפנה את המבט אל מה שקורה לאדם כשהאמונה שלו נעשית בחירה ומעשה. הידיעה האלוהית על אברהם והדרך שאברהם עצמו עובר אינן אותו דבר.
ללכת יחד, גם אחרי השאלה
פעמיים מתואר שאברהם ויצחק הולכים יחד: לפני שיצחק שואל על השה, ושוב אחרי תשובת אביו. בין שתי ההליכות נשמעת פנייה קצרה של בן אל אביו, ואברהם עונה: ״הִנֶּנִּי בְנִי״. בתוך סיפור העקדה, התורה משאירה מקום גם לשיחה הזאת. בראשית כ״ב, ו׳־ח׳
רש״י קורא את תשובת אברהם כתשובה שיש בה גם אפשרות קשה: אם לא יימצא שה, יצחק יהיה העולה. לפי פירושו, יצחק מבין שהוא הולך להישחט, ובכל זאת ממשיך עם אביו. את ההליכה המשותפת שאחרי התשובה רש״י מפרש כהליכה בלב שווה, מתוך נכונות משותפת. רש״י לבראשית כ״ב, ח׳, דיבור ראשון, דיבור שני
בקריאה של רש״י, גם יצחק נעשה שותף מודע במה שמתרחש. השאלה שלו משנה את האופן שבו אנחנו קוראים את ההליכה: אותם אב ובן, אותה דרך, אבל כעת גם הבן מבין לאן הוא הולך.
למה מסיימים ברבקה?
אחרי העקדה, הברכה והשיבה לבאר שבע, מגיעה רשימת בני משפחתו של נחור. במבט ראשון זהו מעבר חד מסיפור טעון לרשימת שמות. אבל בתוך הרשימה נזכרת רבקה, בתו של בתואל.
רש״י מביא מדרש המחבר בין שני חלקי העלייה: בשובו מן העקדה אברהם חושב על כך שאילו יצחק היה נשחט, היה מת בלי ילדים, ועל כך שהיה עליו להשיא לו אישה. אז הוא מתבשר שנולדה רבקה, בת זוגו העתידית. רש״י לבראשית כ״ב, כ׳
לפי המדרש הזה, הבשורה על רבקה נוגעת בדיוק במה שעמד בסכנה על ההר: המשך משפחתו של אברהם דרך יצחק. העלייה נפתחת באפשרות של אובדן הבן, ומסתיימת בהיכרות ראשונה עם מי שתבנה איתו את הדור הבא.
עוד שאלות על הפרשה
הנני בתורה: למה אברהם אומר זאת שלוש פעמים בעקדה?
אברהם עונה ״הנני״ לבורא, לבנו ולמלאך שעוצר אותו. מה הקשר למיינדפולנס יהודי, ומה אפשר ללמוד מכאן על נוכחות, הקשבה והיכולת לעצור?
שרה אמרה ״ואדני זקן״ אבל הבורא ציטט אותה מול אברהם ואמר ״ואני זקנתי״. מה אפשר ללמוד מזה על שלום בית?
שרה אמרה ״ואדני זקן״, אבל כשה׳ העביר את דבריה לאברהם נאמר ״ואני זקנתי״. מה למדו חז״ל מהשינוי הזה, וכיצד רמב״ן מסביר את היחס בין אמת לשלום?