פרשת לך לך: תובנות ושאלות על ההבטחה וההמתנה
מומלץ לקרוא את הטקסט המקראי עצמאית לפני קריאה של הפרשנות בהמשך.
אברם מגיע לארץ שה׳ הבטיח להראות לו, וכבר נאלץ לעזוב אותה בגלל רעב. זה המתח שמלווה את פרשת לך לך: ההבטחות גדולות, אבל המציאות אינה ממהרת להתאים את עצמה אליהן.
תקציר הפרשה
בגיל שבעים וחמש אברם יוצא מחרן עם שרי ולוט. הרעב מוביל אותם למצרים, שם שרי נלקחת לבית פרעה לאחר שהוצגה כאחות אברם. בעקבות נגעים שפוגעים בפרעה ובביתו, הוא מחזיר אותה ומשלח את אברם ואת כל אשר לו. בשובו לארץ כנען אברם נפרד מלוט כדי למנוע מריבה, ובהמשך יוצא למלחמה להצילו מן השבי ומשיב גם את יתר השבויים ואת הרכוש. בראשית י״ב, ד׳-כ׳; י״ג, ה׳-י״ב; י״ד, י״ד-ט״ז.
ה׳ מבטיח לאברם בן משלו וצאצאים רבים. בברית בין הבתרים ניתנת הבטחת הארץ, אך גם נמסר שצאצאיו יהיו גרים, ישועבדו ויעונו לפני שישובו אליה. שרי, שעדיין לא ילדה, נותנת לו את הגר שפחתה לאישה. לאחר שהגר הרה היא מזלזלת בשרי; שרי מענה אותה והגר בורחת. במדבר מלאך ה׳ מורה לה לשוב ומבשר לה על בנה ועל ריבוי צאצאיה. בהמשך נולד ישמעאל. בראשית ט״ו-ט״ז.
בסיום משתנים השמות לאברהם ולשרה, ניתנת מצוות ברית המילה ומובטחת לידת יצחק, שעמו תקום הברית. גם ישמעאל מתברך. אברהם, ישמעאל וכל הזכרים בביתו נימולים באותו יום. הפרשה נגמרת כשהבן המובטח לשרה עוד לא נולד. בראשית י״ז.
נפרדים, ונשארים אחים
לפני הפרידה מלוט אומר אברם: ״כִּי אֲנָשִׁים אַחִים אֲנָחְנוּ״, קטע מבראשית י״ג, ח׳. כשהוא שומע על השבי, חוזר תיאור האחווה: ״כִּי נִשְׁבָּה אָחִיו״, קטע מבראשית י״ד, י״ד.
לוט הוא אחיינו של אברם, ובשני הרגעים האלה הכתוב מדבר עליהם כאחים. בפשט, הפרידה נועדה למנוע מריבה, ובהמשך אברם נחלץ להצילו. בקריאה ספרותית אפשר לראות בחזרה על האחווה חיבור בין המעשים: הם מפסיקים לחיות יחד, אבל אברם ממשיך לראות את עצמו אחראי לקרובו. המרחק ביניהם אינו נעשה אדישות.
אברם מוותר על חלקו, ושומר על חלקם של האחרים
לאחר הניצחון אברם מסרב לקחת מרכוש מלך סדום, כדי שהמלך לא יוכל לייחס לעצמו את עושרו. אבל הוא מחריג את חלקם של ענר, אשכול וממרא, בעלי בריתו: ״הֵם יִקְחוּ חֶלְקָם״, קטע מבראשית י״ד, כ״ד.
הסייג הזה מפורש בפסוק. הוא מאפשר להבחין בין בחירה אישית לבין החלטה עבור אחרים: אברם מקבל על עצמו ויתור, בלי להניח שגם שותפיו צריכים לשלם את מחירו. דווקא בסוף ההצהרה הנחרצת שלו הוא מקפיד להזכיר את מי שהלכו איתו.
רמב״ן אינו פוטר את שרי ואברם מביקורת
הפסוקים מספרים ששרי עינתה את הגר וזו ברחה. רמב״ן קובע ששרי חטאה בעינוי, וגם אברם חטא כשהניח לה לעשות זאת. הוא אף קושר בין העינוי הזה לבין הסבל שזרע הגר עתיד לגרום לזרע אברהם ושרה. זו קביעה של רמב״ן, ולא הסבר סיבתי מפורש בפסוקים. רמב״ן לבראשית ט״ז, ו׳.
החריפות של הפירוש ראויה לתשומת לב. הבחירה באברם וההבטחות שניתנו לו אינן גורמות לרמב״ן להצדיק כל מה שמתרחש בביתו. הוא קורא את הפרשה גם דרך סבלה של השפחה הבורחת.
למי ניתנת ההזדמנות בתוך שנות ההמתנה?
בברית בין הבתרים נאמר:
וְדוֹר רְבִיעִי יָשׁוּבוּ הֵנָּה כִּי לֹא שָׁלֵם עֲוֹן הָאֱמֹרִי עַד הֵנָּה׃
טבעי להבין שמדובר בדור הרביעי של צאצאי אברם. כך אכן מפרש רש״י. אבל רשב״ם מפרש שספירת ארבעת הדורות מתייחסת לאמורים: לאחר ארבעה דורות שלהם ישובו בני ישראל לארץ. לפי פירושו, ההמתנה מאפשרת לבנים לחזור בתשובה, אף שאבותיהם חטאו. רש״י לבראשית ט״ו, ט״ז; רשב״ם שם.
זה שינוי מפתיע בנקודת המבט. אנחנו קוראים מתוך הציפייה של אברם לקבל את הארץ, ורשב״ם מפנה את המבט אל הדורות שגדלים בינתיים אצל יושביה. גם האפשרות שלהם להשתנות נלקחת בחשבון.
אפשר להציע בעקבותיו את המחשבה הזאת: בתוך הזמן שאדם אחד חווה כהמתנה למימוש הבטחה, אדם אחר עוד מקבל הזדמנות לתקן. זו מחשבה העולה מן הפירוש, ולא הסבר כולל לכל עיכוב או סבל.
עשרים וארבע שנים בתוך פרשה אחת
אברם בן שבעים וחמש בצאתו מחרן; אברהם בן תשעים ותשע בברית המילה. עשרים וארבע שנים עוברות בין שני הרגעים, ובסופן לידת יצחק עדיין עתידית. בראשית י״ב, ד׳; י״ז, כ״א-כ״ד.
במהלך השנים האלה אברם נעשה עשיר, מנצח במלחמה ונולד לו בן מהגר, אבל שרה עדיין לא ילדה. לכן ההבטחות החוזרות בפרשה נשמעות אחרת כשזוכרים את הזמן שעבר ביניהן. אנחנו קוראים בכמה דקות סיפור שהדמויות חיות במשך שנים.
בתחילת הפרשה אברם יוצא לדרך בגיל שבעים וחמש. בסופה, בגיל תשעים ותשע, הוא נימול, ושרה עדיין לא ילדה. עשרים וארבע שנים חלפו, והפעם יש להבטחה גם מועד: בשנה הבאה. אנחנו מסיימים לקרוא את הפרשה; אברהם ושרה נשארים לחכות לבן.
25 שאלות על פרשת לך לך
-
מה אנחנו באמת יודעים על אברם כשה׳ בוחר בו? מדוע התורה מתארת את צדקותו של נח לפני סיפור המבול, ואילו פרשת לך לך נפתחת בציווי לאברם בלי הסבר דומה?
-
מדוע הציווי לצאת מסודר כך: ארץ, מולדת, בית אב? הרי מי שיוצא לדרך עוזב קודם את הבית ורק אחר כך את הארץ.
-
ה׳ מבטיח להראות לאברם ארץ, אבל כבר ביציאה נאמר שהיעד הוא כנען. מה עדיין לא ידוע לאברם במסע הזה?
-
מי הם האנשים שאברם ושרי ״עשו״ בחרן? מה פירוש הביטוי החריג הזה בפשט, ומה הוסיפו לו המדרשים?
-
מדוע מיד אחרי ההבטחה לתת את הארץ לזרעו של אברם מגיע רעב שמוציא אותו ממנה? האם הירידה למצרים היא החלטה נכונה, כישלון או ניסיון?
-
כשאברם אומר לשרי שהוא יודע שהיא יפה, האם הוא מגלה משהו חדש, או מתחיל לראות עובדה מוכרת דרך פחד חדש?
-
איך ייתכן שפרעה הוא זה שמוכיח את אברם? מדוע התורה מביאה את תוכחתו בלי לתאר תשובה של אברם, וכיצד אפשר להבין את השתיקה בסיפור?
-
הרעב בארץ מתואר ככבד, ואחר כך אברם מתואר ככבד במקנה, בכסף ובזהב. האם החזרה על אותה מילה מאירה משהו בסיפור?
-
מדוע דווקא הרכוש הרב של אברם ולוט הופך את החיים המשותפים לבלתי אפשריים? מה בסיפור מונע מאיתנו לקרוא את העושר כברכה פשוטה?
-
למי שהארץ הובטחה לו יש לכאורה סיבה לבחור ראשון. מדוע אברם נותן ללוט לבחור?
-
לוט נושא את עיניו ובוחר בכיכר הירדן; מיד לאחר הפרידה ה׳ אומר לאברם לשאת את עיניו. מה מתגלה כשקוראים את שתי ההסתכלויות זו לצד זו?
-
מדוע המקום שלוט בוחר בו מושווה גם לגן ה׳ וגם למצרים? מה הצירוף הזה גורם לקורא לדעת שלוט אולי אינו מביא בחשבון?
-
לוט הוא אחיינו של אברם. מדוע דווקא בסיפור הפרידה ובסיפור ההצלה התורה משתמשת בלשון אחווה?
-
מדוע אברם נקרא ״העברי״ דווקא כשפליט מגיע לבשר לו על השבי? מה משמעות הכינוי בפשט, ועד כמה היא שונה מהפירוש המוכר במדרש?
-
לפי פשט הפסוק אברם מוציא למלחמה 318 מחניכיו; במדרש שמביא רש״י נאמר שהיה זה אליעזר לבדו. כיצד מגיע המדרש ממספר האנשים לשמו של אדם אחד, ומה הוא מבקש להאיר?
-
מי הוא מלכי־צדק, ואיך מופיע פתאום בסיפור מלך שהוא גם כוהן לאל עליון? מה אפשר לדעת עליו מן הפסוקים, ומה מגיע ממסורות מאוחרות יותר?
-
מדוע אברם מקבל רכוש מפרעה, אבל מסרב לקחת מרכוש מלך סדום? מה השתנה בין שני המפגשים?
-
אברם מוותר על חלקו ברכוש, אבל מקפיד ששותפיו יקבלו את חלקם. מה מלמד הסייג הזה על גבולות הוויתור שלו?
-
אחרי הניצחון במלחמה ה׳ אומר לאברם שלא יירא. ממה עשוי לפחד דווקא אדם שחזר כמנצח, ואילו תשובות שונות מציעים הפרשנים?
-
מי מחשיב למי צדקה בפסוק המתאר את אמונת אברם? האם ה׳ מחשיב את אמונת אברם לזכות, או שאברם מייחס לה׳ צדקה בהבטחתו?
-
כיצד סמוכות זו לזו אמונת אברם בהבטחת הזרע ושאלתו כיצד ידע שיירש את הארץ? האם הוא מבקש הוכחה, ביטחון או משהו אחר?
-
מדוע בברית בין הבתרים אברם נרדם, ואילו תנור עשן ולפיד אש עוברים בין החלקים? מה משמעותה של ברית שבה אברם אינו מתואר כעובר בעצמו?
-
את הדורות של מי סופרים בברית בין הבתרים? כיצד משתנה משמעות ההמתנה אם, בעקבות רשב״ם, סופרים דווקא את דורות האמורי, שבסופם ישובו בני ישראל לארץ?
-
מה מתגלה כשמשווים בין עינוי צאצאי אברם שנחזה בברית לבין עינוי הגר בביתו? האם הפרשנים קושרים בין הסבל שאברם שומע עליו לבין הסבל שהוא מאפשר?
-
מדוע דווקא הגר, השפחה הבורחת, זוכה לבשורה על זרע שלא ייספר מרוב, בדומה לאברם? ומה משמעות העובדה שהיא גם נותנת כינוי לאל הדובר אליה?
העליות היומיות
פרשת לך לך - עלייה ראשונה
אברם יוצא עם הבטחה לברכה ופוגש רעב ופחד. רמב״ן ורש״י על הפרידה, אנשי חרן והירידה למצרים.
פרשת לך לך - עלייה שנייה
שרי ניצלת מבית פרעה ואברם חוזר אל המזבח. אור החיים, רמב״ן ורד״ק על גילוי האמת, המתנות ממצרים והחזרה למקום התפילה.
פרשת לך לך - עלייה שלישית
אברם ולוט נפרדים כדי שהמריבה לא תגיע אל הקשר שביניהם. אור החיים, רמב״ן ורש״י על הריב, על הבחירה בכיכר הירדן ועל ההבטחה שאחרי הפרידה.
פרשת לך לך - עלייה רביעית
אברם יוצא להציל את לוט מן השבי. רבנו בחיי, ספורנו ורד״ק על הקרבה שנשארת אחרי הפרידה, תכנון הקרב והלחם והיין שאחריו.
פרשת לך לך - עלייה חמישית
אברם מוותר על הרכוש לעצמו, אך עומד על חלקם של בעלי בריתו. רש״י, רד״ק ורמב״ן על היעדר יורש ועל הביטחון בהבטחת הבן.
פרשת לך לך - עלייה שישית
הברית עם אברם, סבלה של הגר והשם אברהם: רש״י, רד״ק וספורנו על ההבטחה ועל מי שחיים לצדה.
פרשת לך לך - עלייה שביעית
רמב״ן על צחוקו של אברהם ודאגתו לישמעאל, ורבנו בחיי על קיום המילה באותו יום. יצחק בהבטחה, וישמעאל לצד אביו.