פרשת וירא - עלייה שנייה

שרה צחקה בקרבה לשמע הבשורה על לידת בן. העלייה נפתחת כשהיא מכחישה שצחקה מפני שהיא יראה, ונענית שאכן צחקה. האנשים קמים מן האירוח ופונים לעבר סדום, ואברהם מלווה אותם. ה׳ מגלה לו את זעקת סדום ועמורה ואת כובד חטאן, ואברהם ניגש לבקש על המקום. מי שזה עתה דאג לאורחיו מבקש עכשיו רחמים על עיר שלמה. בין האירוח לתפילה, התורה עוצרת על שתי שאלות: מדוע לשתף את אברהם, ומה צריך לברר לפני שפוסקים את דינה של סדום? בראשית י״ח, ט״ו־כ״ג

צדקה ומשפט מתחילים בבית

לפני שה׳ מוסר לאברהם על סדום, הוא מזכיר את העם שעתיד לצאת ממנו ואת הדרך שאברהם ינחיל לבניו ולביתו:

״לַעֲשׂוֹת צְדָקָה וּמִשְׁפָּט״

קטע מבראשית י״ח, י״ט. לעיון בפסוק

ספורנו קושר את הגילוי הזה למעשה שאברהם עסוק בו באותו רגע: ליווי האורחים. אברהם גומל חסד, וה׳ מגלה לו את הדברים כדי שיורה לבניו. ספורנו רואה בכך מצווה שמביאה בעקבותיה מצווה נוספת. ספורנו לבראשית י״ח, י״ז

כך אפשר לקרוא את המעבר מן האוהל לסדום כהרחבה של אותה אחריות. אברהם דאג למים, למנוחה ולאוכל של מי שבאו אליו. עכשיו הצדקה והמשפט שעליו להנחיל בביתו עומדים למבחן מול גורלם של אנשים בעיר אחרת.

גם זעקה גדולה דורשת בירור

ה׳ מתאר את זעקת סדום ועמורה כרבה ואת חטאתן ככבדה מאוד. ובכל זאת, מיד אחר כך נאמר:

״אֵרְדָה נָּא וְאֶרְאֶה״

קטע מבראשית י״ח, כ״א. לעיון בפסוק

רש״י מפרש את הירידה כלימוד לדיינים: בדיני נפשות אין לפסוק בלי ראייה. הוא מפנה לפירושו על הירידה לראות את מגדל בבל. שם הוא מסביר שה׳ לא היה זקוק לירידה כדי לדעת, אלא שהכתוב מלמד את הדיינים שלא להרשיע לפני שיראו ויבינו. רש״י לבראשית י״ח, כ״א; רש״י לבראשית י״א, ה׳

בקריאה הזאת, הזעקה מחייבת תשומת לב, וגם מול תיאור חמור כל כך יש לראות ולהבין לפני שמרשיעים. דווקא בתוך הסיפור על חטאה של סדום, רש״י מוצא לימוד על הזהירות הנדרשת ממי שעומד לדון אחרים.

אברהם מבקש יותר מהצלת הצדיקים

״הַאַף תִּסְפֶּה צַדִּיק עִם רָשָׁע״

קטע מבראשית י״ח, כ״ג. לעיון בפסוק

אברהם פותח בשאלה על הצדיק: האם גם הוא ייספה עם הרשע? בפסוק הבא בקשתו מתרחבת. אם יש בעיר חמישים צדיקים, הוא מבקש שהמקום כולו יינצל בזכותם.

אור החיים מבחין בין שתי הבקשות. האחת היא דרישת משפט: חלילה להמית צדיק עם רשע. השנייה היא בקשת רחמים: גם אם הצדיקים ייחלצו מן העיר, אברהם מבקש להציל בזכותם גם את הרשעים. על הבקשה הזאת הוא אינו טוען שזו חובת הדין. הוא מבקש שה׳ ירחם ולא ימצה את הדין עד קצהו. אור החיים לבראשית י״ח, כ״ג

זו הבחנה שמשנה את היקף התפילה. אברהם מבקש להבחין בין צדיק לרשע, ובה בעת מבקש שזכותם של הצדיקים תפתח פתח לרחמים גם על אחרים.

המספר יורד, הבקשה נשארת גדולה

אברהם מפחית בהדרגה את המספר מחמישים צדיקים עד עשרה. בקריאת הפשט שמציע הרמב״ן, בכל שלב הוא מבקש להציל את המקום כולו. המספר הולך וקטן, אבל בקשת הרחמים על כולם נשארת בעינה. רמב״ן לבראשית י״ח, כ״ד

השיחה תמה ואברהם שב למקומו. העלייה מפגישה את דרך הצדקה והמשפט שאברהם ינחיל לביתו, את הבירור לפני ענישה שרש״י לומד מן הירידה לסדום, ואת תפילתו של יחיד על עיר שלמה. אפשר לקרוא את תפילתו כהמשך לדרך הזאת: להבחין בין צדיק לרשע, ולבקש רחמים גם מעבר למה שמחייב הדין.

עוד שאלות על הפרשה

?

הנני בתורה: למה אברהם אומר זאת שלוש פעמים בעקדה?

אברהם עונה ״הנני״ לבורא, לבנו ולמלאך שעוצר אותו. מה הקשר למיינדפולנס יהודי, ומה אפשר ללמוד מכאן על נוכחות, הקשבה והיכולת לעצור?

?

שרה אמרה ״ואדני זקן״ אבל הבורא ציטט אותה מול אברהם ואמר ״ואני זקנתי״. מה אפשר ללמוד מזה על שלום בית?

שרה אמרה ״ואדני זקן״, אבל כשה׳ העביר את דבריה לאברהם נאמר ״ואני זקנתי״. מה למדו חז״ל מהשינוי הזה, וכיצד רמב״ן מסביר את היחס בין אמת לשלום?