פרשת וירא - עלייה חמישית

אברהם בן מאה כשיצחק נולד, ושרה מתארת את השמחה שהלידה הביאה לחייה. יצחק גדל, וביום שהוא נגמל אברהם עורך משתה גדול. אבל לצד השמחה מתעוררת מחלוקת על ישמעאל: שרה דורשת לשלח את הגר ואת בנה, כדי שלא יירש עם יצחק. אברהם מתקשה מאוד לקבל זאת. ה׳ מורה לו לשמוע בקול שרה, ומבטיח שגם ישמעאל יהיה לגוי, מפני שגם הוא בנו. בראשית כ״א, ה׳־י״ג

בבוקר אברהם נותן להגר לחם וחמת מים ומשלח אותה עם ישמעאל. היא תועה במדבר באר שבע, וכשהמים נגמרים היא מניחה את הנער תחת שיח ומתרחקת, כי אינה יכולה לשאת את מראה מותו. היא יושבת ובוכה. ה׳ שומע את קול הנער, ומלאך קורא אליה מן השמים ומורה לה לקום ולשאת אותו, כי עתיד הוא להיות לגוי גדול. ה׳ פוקח את עיניה והיא רואה באר, ממלאת מים ומשקה את בנה. ישמעאל גדל במדבר ונעשה קשת; הוא יושב במדבר פארן, ואמו לוקחת לו אישה ממצרים. בראשית כ״א, י״ד־כ״א

מה כואב לאברהם?

התורה מספרת שדרישת שרה קשה לאברהם בגלל בנו. אבל בתשובת ה׳ מוזכרים גם הנער וגם הגר. רד״ק מדייק מן התוספת הזאת שכאב לאברהם גם עליה: היא שימשה אותו שנים רבות ואף ילדה לו בן. הפסוק מתמקד בבנו, שהיה עיקר המחלוקת עם שרה, ואילו ה׳, היודע את לבו, מזכיר גם את צערו על הגר. רד״ק לבראשית כ״א, י״ב

הדיוק הזה נותן מקום לקשר עם הגר בתוך סיפור הפרידה. הציווי לשמוע בקול שרה אינו מוחק מן הסיפור את כאבו של אברהם על השניים שהוא נדרש לשלח. ובהבטחה על ישמעאל נאמר במפורש שגם הוא זרעו של אברהם. בראשית כ״א, י״ב־י״ג

הגר בוכה, וקול הנער נשמע

במדבר מתוארים בכייה של הגר והמרחק שהיא שמה בינה לבין בנה. ואז מוקד הסיפור עובר אליו: ה׳ שומע את קול הנער. מילותיו אינן נמסרות, אבל קולו נענה. בראשית כ״א, ט״ז־י״ז

רש״י לומד מכאן שתפילתו של החולה עצמו יפה מתפילתם של אחרים עליו, וקודמת להתקבל. רש״י לבראשית כ״א, י״ז

כך, בתוך הסיפור שבו אמו פועלת למענו ומלאך פונה אליה, ישמעאל נשמע גם בפני עצמו. ההצלה מתחילה בשמיעת קולו. המלאך קורא להגר לקום ולשאת אותו, ובהמשך היא רואה את הבאר ומשקה אותו.

באשר הוא שם

רש״י מתעכב גם על המילים שבהן מוסברת שמיעת קולו של ישמעאל: ה׳ דן אותו לפי מעשיו עכשיו, ולא לפי העתיד. הוא מביא מדרש שבו המלאכים מקטרגים על הצלתו מפני שצאצאיו עתידים להמית מבני ישראל בצמא. התשובה במדרש היא שהדין כאן נעשה לפי מצבו ומעשיו בהווה. רש״י לבראשית כ״א, י״ז

אפשר לקחת מן הפירוש הזה מחשבה גם לחינוך וליחסים עם אחרים: להבחין בין מה שאדם עושה עכשיו לבין החששות שלנו ממה שיהיה בעתיד. במקרה של ישמעאל, העתיד שמעלים המלאכים אינו מבטל את ההתייחסות למעשיו בהווה ולמצוקתו כעת.

הבאר שלא ראתה

אחרי דברי המלאך, ה׳ פוקח את עיניה של הגר והיא רואה באר מים. רד״ק מציע שאפשר שהבאר כבר הייתה שם, אבל הייתה מכוסה בין השיחים או רחוקה ממנה. רד״ק לבראשית כ״א, י״ט

לפי האפשרות הזאת, ההצלה אינה מחייבת יצירת באר חדשה. המים כבר נמצאים, והגר נפקחת לראותם וניגשת להשקות את בנה. אפשר למצוא כאן גם מחשבה לחיים: לפעמים העזרה מתחילה ביכולת לראות אפשרות שכבר קיימת, אך עדיין לא הבחנו בה.

העלייה מבחינה בין המשך דרכו של יצחק לבין עתידו של ישמעאל, אך אינה מסיימת את סיפורו של ישמעאל בשילוח מבית אברהם. היא ממשיכה איתו אל המדבר, אל קולו הנשמע ואל חייו שיימשכו שם. הוא יוצא מן הבית, אך אינו נעלם מן ההשגחה.

עוד שאלות על הפרשה

?

הנני בתורה: למה אברהם אומר זאת שלוש פעמים בעקדה?

אברהם עונה ״הנני״ לבורא, לבנו ולמלאך שעוצר אותו. מה הקשר למיינדפולנס יהודי, ומה אפשר ללמוד מכאן על נוכחות, הקשבה והיכולת לעצור?

?

שרה אמרה ״ואדני זקן״ אבל הבורא ציטט אותה מול אברהם ואמר ״ואני זקנתי״. מה אפשר ללמוד מזה על שלום בית?

שרה אמרה ״ואדני זקן״, אבל כשה׳ העביר את דבריה לאברהם נאמר ״ואני זקנתי״. מה למדו חז״ל מהשינוי הזה, וכיצד רמב״ן מסביר את היחס בין אמת לשלום?