דלג לתוכן

פרשת בהעלתך - תובנות ושאלות

· זמן קריאה: 8 דקות
טקסט מקראי (בהעלותך)

מומלץ לקרוא את הטקסט המקראי עצמאית לפני קריאה של הפרשנות בהמשך.

ח א וַיְדַבֵּר יְדוָד אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר׃
ב דַּבֵּר אֶל אַהֲרֹן וְאָמַרְתָּ אֵלָיו בְּהַעֲלֹתְךָ אֶת הַנֵּרֹת אֶל מוּל פְּנֵי הַמְּנוֹרָה יָאִירוּ שִׁבְעַת הַנֵּרוֹת׃
ג וַיַּעַשׂ כֵּן אַהֲרֹן אֶל מוּל פְּנֵי הַמְּנוֹרָה הֶעֱלָה נֵרֹתֶיהָ כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְדוָד אֶת מֹשֶׁה׃
ד וְזֶה מַעֲשֵׂה הַמְּנֹרָה מִקְשָׁה זָהָב עַד יְרֵכָהּ עַד פִּרְחָהּ מִקְשָׁה הִוא כַּמַּרְאֶה אֲשֶׁר הֶרְאָה יְדוָד אֶת מֹשֶׁה כֵּן עָשָׂה אֶת הַמְּנֹרָה׃
ה וַיְדַבֵּר יְדוָד אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר׃
ו קַח אֶת הַלְוִיִּם מִתּוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְטִהַרְתָּ אֹתָם׃
ז וְכֹה תַעֲשֶׂה לָהֶם לְטַהֲרָם הַזֵּה עֲלֵיהֶם מֵי חַטָּאת וְהֶעֱבִירוּ תַעַר עַל כָּל בְּשָׂרָם וְכִבְּסוּ בִגְדֵיהֶם וְהִטֶּהָרוּ׃
ח וְלָקְחוּ פַּר בֶּן בָּקָר וּמִנְחָתוֹ סֹלֶת בְּלוּלָה בַשָּׁמֶן וּפַר שֵׁנִי בֶן בָּקָר תִּקַּח לְחַטָּאת׃
ט וְהִקְרַבְתָּ אֶת הַלְוִיִּם לִפְנֵי אֹהֶל מוֹעֵד וְהִקְהַלְתָּ אֶת כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל׃
י וְהִקְרַבְתָּ אֶת הַלְוִיִּם לִפְנֵי יְדוָד וְסָמְכוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת יְדֵיהֶם עַל הַלְוִיִּם׃
יא וְהֵנִיף אַהֲרֹן אֶת הַלְוִיִּם תְּנוּפָה לִפְנֵי יְדוָד מֵאֵת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְהָיוּ לַעֲבֹד אֶת עֲבֹדַת יְדוָד׃
יב וְהַלְוִיִּם יִסְמְכוּ אֶת יְדֵיהֶם עַל רֹאשׁ הַפָּרִים וַעֲשֵׂה אֶת הָאֶחָד חַטָּאת וְאֶת הָאֶחָד עֹלָה לַידוָד לְכַפֵּר עַל הַלְוִיִּם׃
יג וְהַעֲמַדְתָּ אֶת הַלְוִיִּם לִפְנֵי אַהֲרֹן וְלִפְנֵי בָנָיו וְהֵנַפְתָּ אֹתָם תְּנוּפָה לַידוָד׃
יד וְהִבְדַּלְתָּ אֶת הַלְוִיִּם מִתּוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְהָיוּ לִי הַלְוִיִּם׃
טו וְאַחֲרֵי כֵן יָבֹאוּ הַלְוִיִּם לַעֲבֹד אֶת אֹהֶל מוֹעֵד וְטִהַרְתָּ אֹתָם וְהֵנַפְתָּ אֹתָם תְּנוּפָה׃
טז כִּי נְתֻנִים נְתֻנִים הֵמָּה לִי מִתּוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל תַּחַת פִּטְרַת כָּל רֶחֶם בְּכוֹר כֹּל מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל לָקַחְתִּי אֹתָם לִי׃
יז כִּי לִי כָל בְּכוֹר בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל בָּאָדָם וּבַבְּהֵמָה בְּיוֹם הַכֹּתִי כָל בְּכוֹר בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם הִקְדַּשְׁתִּי אֹתָם לִי׃
יח וָאֶקַּח אֶת הַלְוִיִּם תַּחַת כָּל בְּכוֹר בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל׃
יט וָאֶתְּנָה אֶת הַלְוִיִּם נְתֻנִים לְאַהֲרֹן וּלְבָנָיו מִתּוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לַעֲבֹד אֶת עֲבֹדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּאֹהֶל מוֹעֵד וּלְכַפֵּר עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְלֹא יִהְיֶה בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל נֶגֶף בְּגֶשֶׁת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל הַקֹּדֶשׁ׃
כ וַיַּעַשׂ מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן וְכָל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לַלְוִיִּם כְּכֹל אֲשֶׁר צִוָּה יְדוָד אֶת מֹשֶׁה לַלְוִיִּם כֵּן עָשׂוּ לָהֶם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל׃
כא וַיִּתְחַטְּאוּ הַלְוִיִּם וַיְכַבְּסוּ בִּגְדֵיהֶם וַיָּנֶף אַהֲרֹן אֹתָם תְּנוּפָה לִפְנֵי יְדוָד וַיְכַפֵּר עֲלֵיהֶם אַהֲרֹן לְטַהֲרָם׃
כב וְאַחֲרֵי כֵן בָּאוּ הַלְוִיִּם לַעֲבֹד אֶת עֲבֹדָתָם בְּאֹהֶל מוֹעֵד לִפְנֵי אַהֲרֹן וְלִפְנֵי בָנָיו כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְדוָד אֶת מֹשֶׁה עַל הַלְוִיִּם כֵּן עָשׂוּ לָהֶם׃
כג וַיְדַבֵּר יְדוָד אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר׃
כד זֹאת אֲשֶׁר לַלְוִיִּם מִבֶּן חָמֵשׁ וְעֶשְׂרִים שָׁנָה וָמַעְלָה יָבוֹא לִצְבֹא צָבָא בַּעֲבֹדַת אֹהֶל מוֹעֵד׃
כה וּמִבֶּן חֲמִשִּׁים שָׁנָה יָשׁוּב מִצְּבָא הָעֲבֹדָה וְלֹא יַעֲבֹד עוֹד׃
כו וְשֵׁרֵת אֶת אֶחָיו בְּאֹהֶל מוֹעֵד לִשְׁמֹר מִשְׁמֶרֶת וַעֲבֹדָה לֹא יַעֲבֹד כָּכָה תַּעֲשֶׂה לַלְוִיִּם בְּמִשְׁמְרֹתָם׃
ט א וַיְדַבֵּר יְדוָד אֶל מֹשֶׁה בְמִדְבַּר סִינַי בַּשָּׁנָה הַשֵּׁנִית לְצֵאתָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן לֵאמֹר׃
ב וְיַעֲשׂוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַפָּסַח בְּמוֹעֲדוֹ׃
ג בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר יוֹם בַּחֹדֶשׁ הַזֶּה בֵּין הָעֲרְבַּיִם תַּעֲשׂוּ אֹתוֹ בְּמוֹעֲדוֹ כְּכָל חֻקֹּתָיו וּכְכָל מִשְׁפָּטָיו תַּעֲשׂוּ אֹתוֹ׃
ד וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לַעֲשֹׂת הַפָּסַח׃
ה וַיַּעֲשׂוּ אֶת הַפֶּסַח בָּרִאשׁוֹן בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ בֵּין הָעַרְבַּיִם בְּמִדְבַּר סִינָי כְּכֹל אֲשֶׁר צִוָּה יְדוָד אֶת מֹשֶׁה כֵּן עָשׂוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל׃
ו וַיְהִי אֲנָשִׁים אֲשֶׁר הָיוּ טְמֵאִים לְנֶפֶשׁ אָדָם וְלֹא יָכְלוּ לַעֲשֹׂת הַפֶּסַח בַּיּוֹם הַהוּא וַיִּקְרְבוּ לִפְנֵי מֹשֶׁה וְלִפְנֵי אַהֲרֹן בַּיּוֹם הַהוּא׃
ז וַיֹּאמְרוּ הָאֲנָשִׁים הָהֵמָּה אֵלָיו אֲנַחְנוּ טְמֵאִים לְנֶפֶשׁ אָדָם לָמָּה נִגָּרַע לְבִלְתִּי הַקְרִב אֶת קָרְבַּן יְדוָד בְּמֹעֲדוֹ בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל׃
ח וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם מֹשֶׁה עִמְדוּ וְאֶשְׁמְעָה מַה יְצַוֶּה יְדוָד לָכֶם׃
ט וַיְדַבֵּר יְדוָד אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר׃
י דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר אִישׁ אִישׁ כִּי יִהְיֶה טָמֵא לָנֶפֶשׁ אוֹ בְדֶרֶךְ רְחֹקָה לָכֶם אוֹ לְדֹרֹתֵיכֶם וְעָשָׂה פֶסַח לַידוָד׃
יא בַּחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר יוֹם בֵּין הָעַרְבַּיִם יַעֲשׂוּ אֹתוֹ עַל מַצּוֹת וּמְרֹרִים יֹאכְלֻהוּ׃
יב לֹא יַשְׁאִירוּ מִמֶּנּוּ עַד בֹּקֶר וְעֶצֶם לֹא יִשְׁבְּרוּ בוֹ כְּכָל חֻקַּת הַפֶּסַח יַעֲשׂוּ אֹתוֹ׃
יג וְהָאִישׁ אֲשֶׁר הוּא טָהוֹר וּבְדֶרֶךְ לֹא הָיָה וְחָדַל לַעֲשׂוֹת הַפֶּסַח וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מֵעַמֶּיהָ כִּי קָרְבַּן יְדוָד לֹא הִקְרִיב בְּמֹעֲדוֹ חֶטְאוֹ יִשָּׂא הָאִישׁ הַהוּא׃
יד וְכִי יָגוּר אִתְּכֶם גֵּר וְעָשָׂה פֶסַח לַידוָד כְּחֻקַּת הַפֶּסַח וּכְמִשְׁפָּטוֹ כֵּן יַעֲשֶׂה חֻקָּה אַחַת יִהְיֶה לָכֶם וְלַגֵּר וּלְאֶזְרַח הָאָרֶץ׃
טו וּבְיוֹם הָקִים אֶת הַמִּשְׁכָּן כִּסָּה הֶעָנָן אֶת הַמִּשְׁכָּן לְאֹהֶל הָעֵדֻת וּבָעֶרֶב יִהְיֶה עַל הַמִּשְׁכָּן כְּמַרְאֵה אֵשׁ עַד בֹּקֶר׃
טז כֵּן יִהְיֶה תָמִיד הֶעָנָן יְכַסֶּנּוּ וּמַרְאֵה אֵשׁ לָיְלָה׃
יז וּלְפִי הֵעָלֹת הֶעָנָן מֵעַל הָאֹהֶל וְאַחֲרֵי כֵן יִסְעוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וּבִמְקוֹם אֲשֶׁר יִשְׁכָּן שָׁם הֶעָנָן שָׁם יַחֲנוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל׃
יח עַל פִּי יְדוָד יִסְעוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְעַל פִּי יְדוָד יַחֲנוּ כָּל יְמֵי אֲשֶׁר יִשְׁכֹּן הֶעָנָן עַל הַמִּשְׁכָּן יַחֲנוּ׃
יט וּבְהַאֲרִיךְ הֶעָנָן עַל הַמִּשְׁכָּן יָמִים רַבִּים וְשָׁמְרוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת מִשְׁמֶרֶת יְדוָד וְלֹא יִסָּעוּ׃
כ וְיֵשׁ אֲשֶׁר יִהְיֶה הֶעָנָן יָמִים מִסְפָּר עַל הַמִּשְׁכָּן עַל פִּי יְדוָד יַחֲנוּ וְעַל פִּי יְדוָד יִסָּעוּ׃
כא וְיֵשׁ אֲשֶׁר יִהְיֶה הֶעָנָן מֵעֶרֶב עַד בֹּקֶר וְנַעֲלָה הֶעָנָן בַּבֹּקֶר וְנָסָעוּ אוֹ יוֹמָם וָלַיְלָה וְנַעֲלָה הֶעָנָן וְנָסָעוּ׃
כב אוֹ יֹמַיִם אוֹ חֹדֶשׁ אוֹ יָמִים בְּהַאֲרִיךְ הֶעָנָן עַל הַמִּשְׁכָּן לִשְׁכֹּן עָלָיו יַחֲנוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל וְלֹא יִסָּעוּ וּבְהֵעָלֹתוֹ יִסָּעוּ׃
כג עַל פִּי יְדוָד יַחֲנוּ וְעַל פִּי יְדוָד יִסָּעוּ אֶת מִשְׁמֶרֶת יְדוָד שָׁמָרוּ עַל פִּי יְדוָד בְּיַד מֹשֶׁה׃
י א וַיְדַבֵּר יְדוָד אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר׃
ב עֲשֵׂה לְךָ שְׁתֵּי חֲצוֹצְרֹת כֶּסֶף מִקְשָׁה תַּעֲשֶׂה אֹתָם וְהָיוּ לְךָ לְמִקְרָא הָעֵדָה וּלְמַסַּע אֶת הַמַּחֲנוֹת׃
ג וְתָקְעוּ בָּהֵן וְנוֹעֲדוּ אֵלֶיךָ כָּל הָעֵדָה אֶל פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד׃
ד וְאִם בְּאַחַת יִתְקָעוּ וְנוֹעֲדוּ אֵלֶיךָ הַנְּשִׂיאִים רָאשֵׁי אַלְפֵי יִשְׂרָאֵל׃
ה וּתְקַעְתֶּם תְּרוּעָה וְנָסְעוּ הַמַּחֲנוֹת הַחֹנִים קֵדְמָה׃
ו וּתְקַעְתֶּם תְּרוּעָה שֵׁנִית וְנָסְעוּ הַמַּחֲנוֹת הַחֹנִים תֵּימָנָה תְּרוּעָה יִתְקְעוּ לְמַסְעֵיהֶם׃
ז וּבְהַקְהִיל אֶת הַקָּהָל תִּתְקְעוּ וְלֹא תָרִיעוּ׃
ח וּבְנֵי אַהֲרֹן הַכֹּהֲנִים יִתְקְעוּ בַּחֲצֹצְרוֹת וְהָיוּ לָכֶם לְחֻקַּת עוֹלָם לְדֹרֹתֵיכֶם׃
ט וְכִי תָבֹאוּ מִלְחָמָה בְּאַרְצְכֶם עַל הַצַּר הַצֹּרֵר אֶתְכֶם וַהֲרֵעֹתֶם בַּחֲצֹצְרוֹת וֲנִזְכַּרְתֶּם לִפְנֵי יְדוָד אֱלֹהֵיכֶם וְנוֹשַׁעְתֶּם מֵאֹיְבֵיכֶם׃
י וּבְיוֹם שִׂמְחַתְכֶם וּבְמוֹעֲדֵיכֶם וּבְרָאשֵׁי חָדְשֵׁיכֶם וּתְקַעְתֶּם בַּחֲצֹצְרֹת עַל עֹלֹתֵיכֶם וְעַל זִבְחֵי שַׁלְמֵיכֶם וְהָיוּ לָכֶם לְזִכָּרוֹן לִפְנֵי אֱלֹהֵיכֶם אֲנִי יְדוָד אֱלֹהֵיכֶם׃
יא וַיְהִי בַּשָּׁנָה הַשֵּׁנִית בַּחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי בְּעֶשְׂרִים בַּחֹדֶשׁ נַעֲלָה הֶעָנָן מֵעַל מִשְׁכַּן הָעֵדֻת׃
יב וַיִּסְעוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל לְמַסְעֵיהֶם מִמִּדְבַּר סִינָי וַיִּשְׁכֹּן הֶעָנָן בְּמִדְבַּר פָּארָן׃
יג וַיִּסְעוּ בָּרִאשֹׁנָה עַל פִּי יְדוָד בְּיַד מֹשֶׁה׃
יד וַיִּסַּע דֶּגֶל מַחֲנֵה בְנֵי יְהוּדָה בָּרִאשֹׁנָה לְצִבְאֹתָם וְעַל צְבָאוֹ נַחְשׁוֹן בֶּן עַמִּינָדָב׃
טו וְעַל צְבָא מַטֵּה בְּנֵי יִשָׂשכָר נְתַנְאֵל בֶּן צוּעָר׃
טז וְעַל צְבָא מַטֵּה בְּנֵי זְבוּלֻן אֱלִיאָב בֶּן חֵלוֹן׃
יז וְהוּרַד הַמִּשְׁכָּן וְנָסְעוּ בְנֵי גֵרְשׁוֹן וּבְנֵי מְרָרִי נֹשְׂאֵי הַמִּשְׁכָּן׃
יח וְנָסַע דֶּגֶל מַחֲנֵה רְאוּבֵן לְצִבְאֹתָם וְעַל צְבָאוֹ אֱלִיצוּר בֶּן שְׁדֵיאוּר׃
יט וְעַל צְבָא מַטֵּה בְּנֵי שִׁמְעוֹן שְׁלֻמִיאֵל בֶּן צוּרִי שַׁדָּי׃
כ וְעַל צְבָא מַטֵּה בְנֵי גָד אֶלְיָסָף בֶּן דְּעוּאֵל׃
כא וְנָסְעוּ הַקְּהָתִים נֹשְׂאֵי הַמִּקְדָּשׁ וְהֵקִימוּ אֶת הַמִּשְׁכָּן עַד בֹּאָם׃
כב וְנָסַע דֶּגֶל מַחֲנֵה בְנֵי אֶפְרַיִם לְצִבְאֹתָם וְעַל צְבָאוֹ אֱלִישָׁמָע בֶּן עַמִּיהוּד׃
כג וְעַל צְבָא מַטֵּה בְּנֵי מְנַשֶּׁה גַּמְלִיאֵל בֶּן פְּדָה צוּר׃
כד וְעַל צְבָא מַטֵּה בְּנֵי בִנְיָמִן אֲבִידָן בֶּן גִּדְעוֹנִי׃
כה וְנָסַע דֶּגֶל מַחֲנֵה בְנֵי דָן מְאַסֵּף לְכָל הַמַּחֲנֹת לְצִבְאֹתָם וְעַל צְבָאוֹ אֲחִיעֶזֶר בֶּן עַמִּישַׁדָּי׃
כו וְעַל צְבָא מַטֵּה בְּנֵי אָשֵׁר פַּגְעִיאֵל בֶּן עָכְרָן׃
כז וְעַל צְבָא מַטֵּה בְּנֵי נַפְתָּלִי אֲחִירַע בֶּן עֵינָן׃
כח אֵלֶּה מַסְעֵי בְנֵי יִשְׂרָאֵל לְצִבְאֹתָם וַיִּסָּעוּ׃
כט וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה לְחֹבָב בֶּן רְעוּאֵל הַמִּדְיָנִי חֹתֵן מֹשֶׁה נֹסְעִים אֲנַחְנוּ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אָמַר יְדוָד אֹתוֹ אֶתֵּן לָכֶם לְכָה אִתָּנוּ וְהֵטַבְנוּ לָךְ כִּי יְדוָד דִּבֶּר טוֹב עַל יִשְׂרָאֵל׃
ל וַיֹּאמֶר אֵלָיו לֹא אֵלֵךְ כִּי אִם אֶל אַרְצִי וְאֶל מוֹלַדְתִּי אֵלֵךְ׃
לא וַיֹּאמֶר אַל נָא תַּעֲזֹב אֹתָנוּ כִּי עַל כֵּן יָדַעְתָּ חֲנֹתֵנוּ בַּמִּדְבָּר וְהָיִיתָ לָּנוּ לְעֵינָיִם׃
לב וְהָיָה כִּי תֵלֵךְ עִמָּנוּ וְהָיָה הַטּוֹב הַהוּא אֲשֶׁר יֵיטִיב יְדוָד עִמָּנוּ וְהֵטַבְנוּ לָךְ׃
לג וַיִּסְעוּ מֵהַר יְדוָד דֶּרֶךְ שְׁלֹשֶׁת יָמִים וַאֲרוֹן בְּרִית יְדוָד נֹסֵעַ לִפְנֵיהֶם דֶּרֶךְ שְׁלֹשֶׁת יָמִים לָתוּר לָהֶם מְנוּחָה׃
לד וַעֲנַן יְדוָד עֲלֵיהֶם יוֹמָם בְּנָסְעָם מִן הַמַּחֲנֶה׃
לה וַיְהִי בִּנְסֹעַ הָאָרֹן וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה קוּמָה יְדוָד וְיָפֻצוּ אֹיְבֶיךָ וְיָנֻסוּ מְשַׂנְאֶיךָ מִפָּנֶיךָ׃
לו וּבְנֻחֹה יֹאמַר שׁוּבָה יְדוָד רִבְבוֹת אַלְפֵי יִשְׂרָאֵל׃
יא א וַיְהִי הָעָם כְּמִתְאֹנְנִים רַע בְּאָזְנֵי יְדוָד וַיִּשְׁמַע יְדוָד וַיִּחַר אַפּוֹ וַתִּבְעַר בָּם אֵשׁ יְדוָד וַתֹּאכַל בִּקְצֵה הַמַּחֲנֶה׃
ב וַיִּצְעַק הָעָם אֶל מֹשֶׁה וַיִּתְפַּלֵּל מֹשֶׁה אֶל יְדוָד וַתִּשְׁקַע הָאֵשׁ׃
ג וַיִּקְרָא שֵׁם הַמָּקוֹם הַהוּא תַּבְעֵרָה כִּי בָעֲרָה בָם אֵשׁ יְדוָד׃
ד וְהָאסַפְסֻף אֲשֶׁר בְּקִרְבּוֹ הִתְאַוּוּ תַּאֲוָה וַיָּשֻׁבוּ וַיִּבְכּוּ גַּם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמְרוּ מִי יַאֲכִלֵנוּ בָּשָׂר׃
ה זָכַרְנוּ אֶת הַדָּגָה אֲשֶׁר נֹאכַל בְּמִצְרַיִם חִנָּם אֵת הַקִּשֻּׁאִים וְאֵת הָאֲבַטִּחִים וְאֶת הֶחָצִיר וְאֶת הַבְּצָלִים וְאֶת הַשּׁוּמִים׃
ו וְעַתָּה נַפְשֵׁנוּ יְבֵשָׁה אֵין כֹּל בִּלְתִּי אֶל הַמָּן עֵינֵינוּ׃
ז וְהַמָּן כִּזְרַע גַּד הוּא וְעֵינוֹ כְּעֵין הַבְּדֹלַח׃
ח שָׁטוּ הָעָם וְלָקְטוּ וְטָחֲנוּ בָרֵחַיִם אוֹ דָכוּ בַּמְּדֹכָה וּבִשְּׁלוּ בַּפָּרוּר וְעָשׂוּ אֹתוֹ עֻגוֹת וְהָיָה טַעְמוֹ כְּטַעַם לְשַׁד הַשָּׁמֶן׃
ט וּבְרֶדֶת הַטַּל עַל הַמַּחֲנֶה לָיְלָה יֵרֵד הַמָּן עָלָיו׃
י וַיִּשְׁמַע מֹשֶׁה אֶת הָעָם בֹּכֶה לְמִשְׁפְּחֹתָיו אִישׁ לְפֶתַח אָהֳלוֹ וַיִּחַר אַף יְדוָד מְאֹד וּבְעֵינֵי מֹשֶׁה רָע׃
יא וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל יְדוָד לָמָה הֲרֵעֹתָ לְעַבְדֶּךָ וְלָמָּה לֹא מָצָתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ לָשׂוּם אֶת מַשָּׂא כָּל הָעָם הַזֶּה עָלָי׃
יב הֶאָנֹכִי הָרִיתִי אֵת כָּל הָעָם הַזֶּה אִם אָנֹכִי יְלִדְתִּיהוּ כִּי תֹאמַר אֵלַי שָׂאֵהוּ בְחֵיקֶךָ כַּאֲשֶׁר יִשָּׂא הָאֹמֵן אֶת הַיֹּנֵק עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתָּ לַאֲבֹתָיו׃
יג מֵאַיִן לִי בָּשָׂר לָתֵת לְכָל הָעָם הַזֶּה כִּי יִבְכּוּ עָלַי לֵאמֹר תְּנָה לָּנוּ בָשָׂר וְנֹאכֵלָה׃
יד לֹא אוּכַל אָנֹכִי לְבַדִּי לָשֵׂאת אֶת כָּל הָעָם הַזֶּה כִּי כָבֵד מִמֶּנִּי׃
טו וְאִם כָּכָה אַתְּ עֹשֶׂה לִּי הָרְגֵנִי נָא הָרֹג אִם מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ וְאַל אֶרְאֶה בְּרָעָתִי׃
טז וַיֹּאמֶר יְדוָד אֶל מֹשֶׁה אֶסְפָה לִּי שִׁבְעִים אִישׁ מִזִּקְנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יָדַעְתָּ כִּי הֵם זִקְנֵי הָעָם וְשֹׁטְרָיו וְלָקַחְתָּ אֹתָם אֶל אֹהֶל מוֹעֵד וְהִתְיַצְּבוּ שָׁם עִמָּךְ׃
יז וְיָרַדְתִּי וְדִבַּרְתִּי עִמְּךָ שָׁם וְאָצַלְתִּי מִן הָרוּחַ אֲשֶׁר עָלֶיךָ וְשַׂמְתִּי עֲלֵיהֶם וְנָשְׂאוּ אִתְּךָ בְּמַשָּׂא הָעָם וְלֹא תִשָּׂא אַתָּה לְבַדֶּךָ׃
יח וְאֶל הָעָם תֹּאמַר הִתְקַדְּשׁוּ לְמָחָר וַאֲכַלְתֶּם בָּשָׂר כִּי בְּכִיתֶם בְּאָזְנֵי יְדוָד לֵאמֹר מִי יַאֲכִלֵנוּ בָּשָׂר כִּי טוֹב לָנוּ בְּמִצְרָיִם וְנָתַן יְדוָד לָכֶם בָּשָׂר וַאֲכַלְתֶּם׃
יט לֹא יוֹם אֶחָד תֹּאכְלוּן וְלֹא יוֹמָיִם וְלֹא חֲמִשָּׁה יָמִים וְלֹא עֲשָׂרָה יָמִים וְלֹא עֶשְׂרִים יוֹם׃
כ עַד חֹדֶשׁ יָמִים עַד אֲשֶׁר יֵצֵא מֵאַפְּכֶם וְהָיָה לָכֶם לְזָרָא יַעַן כִּי מְאַסְתֶּם אֶת יְדוָד אֲשֶׁר בְּקִרְבְּכֶם וַתִּבְכּוּ לְפָנָיו לֵאמֹר לָמָּה זֶּה יָצָאנוּ מִמִּצְרָיִם׃
כא וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה שֵׁשׁ מֵאוֹת אֶלֶף רַגְלִי הָעָם אֲשֶׁר אָנֹכִי בְּקִרְבּוֹ וְאַתָּה אָמַרְתָּ בָּשָׂר אֶתֵּן לָהֶם וְאָכְלוּ חֹדֶשׁ יָמִים׃
כב הֲצֹאן וּבָקָר יִשָּׁחֵט לָהֶם וּמָצָא לָהֶם אִם אֶת כָּל דְּגֵי הַיָּם יֵאָסֵף לָהֶם וּמָצָא לָהֶם׃
כג וַיֹּאמֶר יְדוָד אֶל מֹשֶׁה הֲיַד יְדוָד תִּקְצָר עַתָּה תִרְאֶה הֲיִקְרְךָ דְבָרִי אִם לֹא׃
כד וַיֵּצֵא מֹשֶׁה וַיְדַבֵּר אֶל הָעָם אֵת דִּבְרֵי יְדוָד וַיֶּאֱסֹף שִׁבְעִים אִישׁ מִזִּקְנֵי הָעָם וַיַּעֲמֵד אֹתָם סְבִיבֹת הָאֹהֶל׃
כה וַיֵּרֶד יְדוָד בֶּעָנָן וַיְדַבֵּר אֵלָיו וַיָּאצֶל מִן הָרוּחַ אֲשֶׁר עָלָיו וַיִּתֵּן עַל שִׁבְעִים אִישׁ הַזְּקֵנִים וַיְהִי כְּנוֹחַ עֲלֵיהֶם הָרוּחַ וַיִּתְנַבְּאוּ וְלֹא יָסָפוּ׃
כו וַיִּשָּׁאֲרוּ שְׁנֵי אֲנָשִׁים בַּמַּחֲנֶה שֵׁם הָאֶחָד אֶלְדָּד וְשֵׁם הַשֵּׁנִי מֵידָד וַתָּנַח עֲלֵיהֶם הָרוּחַ וְהֵמָּה בַּכְּתֻבִים וְלֹא יָצְאוּ הָאֹהֱלָה וַיִּתְנַבְּאוּ בַּמַּחֲנֶה׃
כז וַיָּרָץ הַנַּעַר וַיַּגֵּד לְמֹשֶׁה וַיֹּאמַר אֶלְדָּד וּמֵידָד מִתְנַבְּאִים בַּמַּחֲנֶה׃
כח וַיַּעַן יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן מְשָׁרֵת מֹשֶׁה מִבְּחֻרָיו וַיֹּאמַר אֲדֹנִי מֹשֶׁה כְּלָאֵם׃
כט וַיֹּאמֶר לוֹ מֹשֶׁה הַמְקַנֵּא אַתָּה לִי וּמִי יִתֵּן כָּל עַם יְדוָד נְבִיאִים כִּי יִתֵּן יְדוָד אֶת רוּחוֹ עֲלֵיהֶם׃
ל וַיֵּאָסֵף מֹשֶׁה אֶל הַמַּחֲנֶה הוּא וְזִקְנֵי יִשְׂרָאֵל׃
לא וְרוּחַ נָסַע מֵאֵת יְדוָד וַיָּגָז שַׂלְוִים מִן הַיָּם וַיִּטֹּשׁ עַל הַמַּחֲנֶה כְּדֶרֶךְ יוֹם כֹּה וּכְדֶרֶךְ יוֹם כֹּה סְבִיבוֹת הַמַּחֲנֶה וּכְאַמָּתַיִם עַל פְּנֵי הָאָרֶץ׃
לב וַיָּקָם הָעָם כָּל הַיּוֹם הַהוּא וְכָל הַלַּיְלָה וְכֹל יוֹם הַמָּחֳרָת וַיַּאַסְפוּ אֶת הַשְּׂלָו הַמַּמְעִיט אָסַף עֲשָׂרָה חֳמָרִים וַיִּשְׁטְחוּ לָהֶם שָׁטוֹחַ סְבִיבוֹת הַמַּחֲנֶה׃
לג הַבָּשָׂר עוֹדֶנּוּ בֵּין שִׁנֵּיהֶם טֶרֶם יִכָּרֵת וְאַף יְדוָד חָרָה בָעָם וַיַּךְ יְדוָד בָּעָם מַכָּה רַבָּה מְאֹד׃
לד וַיִּקְרָא אֶת שֵׁם הַמָּקוֹם הַהוּא קִבְרוֹת הַתַּאֲוָה כִּי שָׁם קָבְרוּ אֶת הָעָם הַמִּתְאַוִּים׃
לה מִקִּבְרוֹת הַתַּאֲוָה נָסְעוּ הָעָם חֲצֵרוֹת וַיִּהְיוּ בַּחֲצֵרוֹת׃
יב א וַתְּדַבֵּר מִרְיָם וְאַהֲרֹן בְּמֹשֶׁה עַל אֹדוֹת הָאִשָּׁה הַכֻּשִׁית אֲשֶׁר לָקָח כִּי אִשָּׁה כֻשִׁית לָקָח׃
ב וַיֹּאמְרוּ הֲרַק אַךְ בְּמֹשֶׁה דִּבֶּר יְדוָד הֲלֹא גַּם בָּנוּ דִבֵּר וַיִּשְׁמַע יְדוָד׃
ג וְהָאִישׁ מֹשֶׁה (ענו) [עָנָיו] מְאֹד מִכֹּל הָאָדָם אֲשֶׁר עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה׃
ד וַיֹּאמֶר יְדוָד פִּתְאֹם אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן וְאֶל מִרְיָם צְאוּ שְׁלָשְׁתְּכֶם אֶל אֹהֶל מוֹעֵד וַיֵּצְאוּ שְׁלָשְׁתָּם׃
ה וַיֵּרֶד יְדוָד בְּעַמּוּד עָנָן וַיַּעֲמֹד פֶּתַח הָאֹהֶל וַיִּקְרָא אַהֲרֹן וּמִרְיָם וַיֵּצְאוּ שְׁנֵיהֶם׃
ו וַיֹּאמֶר שִׁמְעוּ נָא דְבָרָי אִם יִהְיֶה נְבִיאֲכֶם יְדוָד בַּמַּרְאָה אֵלָיו אֶתְוַדָּע בַּחֲלוֹם אֲדַבֶּר בּוֹ׃
ז לֹא כֵן עַבְדִּי מֹשֶׁה בְּכָל בֵּיתִי נֶאֱמָן הוּא׃
ח פֶּה אֶל פֶּה אֲדַבֶּר בּוֹ וּמַרְאֶה וְלֹא בְחִידֹת וּתְמֻנַת יְדוָד יַבִּיט וּמַדּוּעַ לֹא יְרֵאתֶם לְדַבֵּר בְּעַבְדִּי בְמֹשֶׁה׃
ט וַיִּחַר אַף יְדוָד בָּם וַיֵּלַךְ׃
י וְהֶעָנָן סָר מֵעַל הָאֹהֶל וְהִנֵּה מִרְיָם מְצֹרַעַת כַּשָּׁלֶג וַיִּפֶן אַהֲרֹן אֶל מִרְיָם וְהִנֵּה מְצֹרָעַת׃
יא וַיֹּאמֶר אַהֲרֹן אֶל מֹשֶׁה בִּי אֲדֹנִי אַל נָא תָשֵׁת עָלֵינוּ חַטָּאת אֲשֶׁר נוֹאַלְנוּ וַאֲשֶׁר חָטָאנוּ׃
יב אַל נָא תְהִי כַּמֵּת אֲשֶׁר בְּצֵאתוֹ מֵרֶחֶם אִמּוֹ וַיֵּאָכֵל חֲצִי בְשָׂרוֹ׃
יג וַיִּצְעַק מֹשֶׁה אֶל יְדוָד לֵאמֹר אֵל נָא רְפָא נָא לָהּ׃
יד וַיֹּאמֶר יְדוָד אֶל מֹשֶׁה וְאָבִיהָ יָרֹק יָרַק בְּפָנֶיהָ הֲלֹא תִכָּלֵם שִׁבְעַת יָמִים תִּסָּגֵר שִׁבְעַת יָמִים מִחוּץ לַמַּחֲנֶה וְאַחַר תֵּאָסֵף׃
טו וַתִּסָּגֵר מִרְיָם מִחוּץ לַמַּחֲנֶה שִׁבְעַת יָמִים וְהָעָם לֹא נָסַע עַד הֵאָסֵף מִרְיָם׃
טז וְאַחַר נָסְעוּ הָעָם מֵחֲצֵרוֹת וַיַּחֲנוּ בְּמִדְבַּר פָּארָן׃

פרשת בהעלתך היא אחת הפרשות הכי קולנועיות בתורה: היא נפתחת באור עדין של מנורת המשכן, עוברת לטהרת הלויים, מגיעה לזעקת האנשים הטמאים שבגללה ניתנת להם הזדמנות שנייה בפסח שני, ואז פתאום, המסע מתחיל. הענן עולה, המחנות זזים, החצוצרות נשמעות, הארון נוסע לפנים, אבל מתחת לכל הסדר האלוקי מתחילה להתפרץ סערה אנושית: תלונות, געגוע מזויף למצרים, תאווה לבשר, משבר מנהיגות של משה, ולבסוף דיבור מרים ואהרן על משה והתגובה החריפה שבאה בעקבותיו.

התמונה הגדולה

הפרשה מתחילה באור ומסתיימת בענן של כאב. בתחילה אהרן מעלה את הנרות, כאילו התורה אומרת: לפני שיוצאים למסע במדבר, חייבים להדליק אור פנימי. אבל מהר מאוד מתברר שהאתגר האמיתי הוא לא רק ללכת אחרי הענן, אלא להישאר נאמן גם כשהנפש מתלוננת, מתגעגעת, מקנאה או נשברת.

כמה תובנות על פרשת בהעלתך

האור של המנורה הוא לא תפאורה, הוא הכנה למסע

המנורה מופיעה לפני התזוזה במדבר. אדם לא מתחיל מסע רק עם מפה, אוכל ותוכנית. הוא צריך אור פנימי. בלי אור, גם עמוד ענן יכול להפוך בעיניו לערפל.

פסח שני נולד מאנשים שלא הסכימו להישאר בחוץ

האנשים הטמאים לא אומרים: טוב, הפסדנו. הם שואלים את שאלת הלב: “לָמָּה נִגָּרַע” (במדבר ט, ז). זו לא מרידה, זו כמיהה. לפעמים דווקא מי שמרגיש רחוק הוא זה שמוליד שער חדש בעבודת ה’.

הענן מלמד אמונה בתנועה וגם בעצירה

בני ישראל נוסעים כשהענן עולה וחונים כשהוא שוכן. הרעיון העמוק: יש רגעים שבהם עבודת ה’ היא להתקדם, ויש רגעים שבהם עבודת ה’ היא לא לזוז. לא כל עיכוב הוא תקלה. לפעמים עצירה היא חלק מהמסלול.

התאווה מתחילה כשאדם שוכח כמה טוב יש לו ביד

העם מתלונן על המן ומתגעגע לדגה ולקישואים של מצרים. זה מדהים: הם יצאו מעבדות, אבל הזיכרון שלהם עושה עריכה סלקטיבית ומוחק את השעבוד. תובנה חריפה: לפעמים הנפש מעדיפה טעם מוכר של עבדות על פני חירות שדורשת אמונה.

גם משה רבנו אומר שקשה לו

משה אומר שאינו יכול לשאת לבדו את כל העם, ובעקבות כך נאספים שבעים מזקני ישראל. זה רגע עצום: גם מנהיג הענקים אינו נדרש להיות לבד. בפרשה הזאת התורה מציירת מנהיגות לא כגבורה של אדם שאינו נשבר, אלא כאמת של אדם שיודע לומר: המשא כבד ממני.

הכוח של משפט קצר בתפילה

כשמרים נענשת, משה לא מאריך, לא מטיף, לא מזכיר את הפגיעה בו. הוא צועק: “אֵל נָא רְפָא נָא לָהּ” (במדבר יב, יג). חמש מילים. תפילה מזוקקת. לפעמים הלב הכי גדול הוא זה שמסוגל להתפלל על מי שפגע בו.

הפרשה כולה היא כמו מראה: אפשר להיות מוקפים ניסים, ענן, מן, ארון וחצוצרות, ועדיין להילחם בקנאה, בתאווה, בעייפות ובגעגוע מדומה לעבר. וזה אולי הסוד המרתק שלה: התורה לא מספרת על מלאכים במדבר, אלא על בני אדם שמנסים ללמוד איך להישאר מוארים גם כשהדרך מתחילה לטלטל.

כעין ספר בפני עצמו שמתחבא באמצע הפרשה

לפני תחילת התלונות של העם מופיעים שני פסוקים קצרים מאוד, הפותחים ב-”וַיְהִי בִּנְסֹעַ הָאָרֹן” וב-”וּבְנֻחֹה יֹאמַר” (במדבר י, לה-לו). מיד אחריהם מגיעה הנפילה: “וַיְהִי הָעָם כְּמִתְאֹנְנִים” (במדבר יא, א).

חז”ל ראו בשני הפסוקים האלה משהו חריג מאוד: בגמרא שבת קטז ע”א מובא שלפי רבי, הקטע הזה נחשב כמו ספר בפני עצמו, עד כדי כך שמדברים שם על שבעה ספרי תורה ולא רק חמישה. ועוד מובא שם בשם רבן שמעון בן גמליאל שהפרשה הזו נמצאת כאן “כדי להפסיק בין פורענות ראשונה לפורענות שנייה”.

חז”ל מתייחסים לפרשה זו כפרשה בת פ”ה אותיות, וזה פותח מחשבה מדהימה: לפעמים בין שתי נפילות גדולות של האדם, גם קטע קטן של קדושה יכול להציל את הרצף.

כלומר, האדם יכול להיות ברגע של ירידה. הוא כבר התרחק מהר סיני, עוד רגע הוא מתלונן, עוד רגע התאווה מתפרצת. אבל באמצע, התורה מכניסה לו פסוק קטן, תפילה קטנה, תזוזה של ארון הברית. כאילו לומר: גם אם אתה נמצא בין שתי שריפות פנימיות, בין עזיבת ההר לבין התלונה הבאה, אל תוותר על פסוק אחד קטן שיחצוץ ביניהן.

וזה מטלטל:

לא תמיד צריך מהפך ענק כדי לעצור הידרדרות. לפעמים צריך רק להכניס באמצע נקודת קודש קטנה, ברכה אחת בכוונה, שתיקה אחת במקום כעס, לימוד קצר, תפילה קצרה, החלטה אחת לא להמשיך את הרצף.

זה אולי הסוד של “וַיְהִי בִּנְסֹעַ הָאָרֹן”:

הארון לא רק נוסע במדבר. הוא נוסע בתוך האדם. הוא נכנס בדיוק באמצע המקום שבו הנפש מתחילה לברוח, ומתייצב שם כמו מחסום אש בין נפילה לנפילה.

הקדושה הכי קטנה בזמן הנכון יכולה להפוך את ההידרדרות לסיפור חדש לגמרי.

שאלות על פרשת בהעלתך

  1. למה פרשה מלאה במסעות, משברים ותלונות נפתחת דווקא באור השקט של המנורה?
  2. מה הסוד בכך שהנרות אינם רק דולקים, אלא אהרן מעלה אותם, מה ההבדל בין להדליק אור לבין להעלות אור?
  3. למה המנורה נעשתה מקשה אחת, ומה זה מלמד על אדם שמרגיש שבור לחלקים?
  4. מדוע דווקא הלויים עוברים תהליך טהרה ציבורי כל כך עמוק לפני שהם נכנסים לעבודתם?
  5. מה המשמעות הרוחנית של זה שכל ישראל סומכים ידיים על הלויים, האם הציבור מעביר אליהם שליחות, אחריות או נשמה?
  6. למה פסח שני נולד דווקא מאנשים שהיו טמאים ולא יכלו להשתתף, האם לפעמים מי שנמצא בחוץ מגלה שער שאף אחד מבפנים לא ראה?
  7. מה עומד מאחורי שאלת למה נגרע, האם זו תלונה, כאב, או אחת התפילות הגדולות בתורה?
  8. למה משה לא עונה מיד לאנשים של פסח שני, אלא ממתין לשמוע מה יצווה ה’, מה זה מלמד על מנהיגות שיודעת לומר אינני יודע?
  9. מה החידוש העצום בכך שהתורה נותנת מועד שני, האם יש כאן רעיון שכל פספוס יכול להפוך לפתח?
  10. למה הענן קובע מתי נוסעים ומתי חונים, מה התורה מלמדת על אמונה דווקא בזמנים שאין לנו שליטה על הקצב?
  11. מה יותר קשה מבחינה רוחנית, ללכת אחרי הענן כשהוא נוסע, או להישאר במקום כשהוא לא זז?
  12. למה צריך חצוצרות אם יש ענן שמנחה את המחנה, האם יש כאן חיבור בין סימן אלוקי לבין קול אנושי?
  13. מה ההבדל בין תקיעה שמכנסת את העם לבין תקיעה שמוציאה אותו למסע, ואיך זה קשור לנפש האדם?
  14. למה משה מבקש מחובב להיות להם לעיניים במדבר, אם יש להם ענן, ארון והכוונה אלוקית?
  15. איך ייתכן שדווקא אחרי סדר מופלא של מחנות, ענן, חצוצרות וארון, העם נופל מיד לתלונות?
  16. למה שני הפסוקים של נסיעת הארון עומדים בדיוק לפני התלונות, האם התורה שמה קדושה באמצע כדי לעצור התרסקות?
  17. מה הסוד בכך שהארון נוסע לפני העם לתור להם מנוחה, איך מוצאים מנוחה דווקא תוך כדי תנועה?
  18. למה העם מתגעגע למאכלי מצרים, האם אדם יכול להתגעגע לעבדות רק בגלל שהיו בה טעמים מוכרים?
  19. מה ההבדל בין רעב אמיתי לבין תאווה, ואיך הפרשה חושפת את הגבול הדק ביניהם?
  20. למה התורה מתארת את המן דווקא בזמן שהעם מתלונן עליו, האם היא מראה לנו שהנס היה מונח להם מול העיניים והם הפסיקו לראות אותו?
  21. למה משה נשבר דווקא מול בקשת הבשר, מה היה בבכי הזה ששבר אפילו את גדול המנהיגים?
  22. מה מלמד אותנו המשפט של משה שאינו יכול לשאת לבדו את כל העם, האם גם גדולי עולם צריכים לומר לפעמים כבד ממני?
  23. למה שבעים הזקנים מקבלים מרוחו של משה, האם מנהיגות אמיתית מתמעטת כשהיא מתחלקת, או דווקא מתרחבת?
  24. למה יהושע נבהל מאלדד ומידד, ומשה דווקא מגיב בגדלות רוח, מה זה מלמד על פחד מתחרות רוחנית?
  25. למה הפרשה מסתיימת בדיבור של מרים ואהרן על משה, האם אחרי כל התאווה, התלונות והמשברים, התורה מגלה שהמבחן האחרון הוא הדיבור על אדם אחר?

העליות היומיות

עלייה 1 מתוך 7

פרשת בהעלתך – עלייה ראשונה

במדבר פרק ח, פסוקים א-יד. פתיחת הפרשה: ציווי הדלקת המנורה ('בְּהַעֲלֹתְךָ אֶת הַנֵּרֹת'), והכנת שבט הלוי לעבודה במשכן. רש"י מסביר שהפרשה נסמכה לחנוכת הנשיאים כדי לחזק את אהרן.

עלייה 2 מתוך 7

פרשת בהעלתך – עלייה שנייה

במדבר פרק ח, פסוקים טו-כו. המשך הקדשת הלויים: הם ניתנים לה' תחת בכורי ישראל ונמסרים לאהרן ולבניו לעבודת המשכן. רש"י מבאר את כפילות 'נתונים נתונים' ואת גבולות גיל העבודה, מ-25 עד 50.

עלייה 3 מתוך 7

פרשת בהעלותך – עלייה שלישית

במדבר פרק ט', פסוקים א'–י"ד 🎉 פסח שני – החסד שבדקדוק "וַיְהִ֣י אֲנָשִׁים֙ אֲשֶׁ֨ר הָי֤וּ טְמֵאִים֙... וְלֹא יָכְל֣וּ לַעֲשֹׂת הַפֶּ֔סַח"...

עלייה 4 מתוך 7

פרשת בהעלותך – עלייה רביעית

במדבר ט': ט"ו – י': י' ☁️ עמוד הענן – נווט המדבר "וּבְיוֹם הָקִים אֶת־הַמִּשְׁכָּן כִּסָּה הֶעָנָן... וּמַרְאֵה אֵשׁ לָיְלָה" מאותו רגע...

עלייה 5 מתוך 7

פרשת בהעלותך – עלייה חמישית

במדבר י': י"א–ל"ד 🏕️ תחילת המסעות – בפעם הראשונה "וַיְהִי בַּשָּׁנָה הַשֵּׁנִית... נַעֲלָה הֶעָנָן..." לראשונה מאז הקמת המשכן – הענן ע...

עלייה 6 מתוך 7

פרשת בהעלתך - עלייה שישית

איזו עלייה מרגשת היא העלייה השישית של פרשת בהעלותך ! פסוקים אלה, הפותחים בפסוקי "ויהי בנסוע הארון" וממשיכים דרך סיפור העם המתאונן, משבר המן, תלונתם...

עלייה 7 מתוך 7

פרשת בהעלתך - עלייה שביעית

העלייה השביעית של פרשת בהעלותך נפתחת בסיום סיפור השליו, עוברת לתיאור המגפה הנוראה שבאה בעקבות תאוות הבשר, ומגיעה לשיא דרמטי נוסף – פרשת לשון הרע ש...

הצטרפו ללומדים שמתחילים את הבוקר עם תורה ו-AI

127 לומדים כל בוקר

סיכום שבועי: שאלות ותשובות + פרשת השבוע

או הצטרפו בטלגרם טלגרם →

העליות היומיות נשלחות רק בטלגרם