דלג לתוכן

פרשת נח: תובנות ושאלות על העולם שאחרי המבול

· זמן קריאה: 12 דקות
טקסט מקראי (נח)

מומלץ לקרוא את הטקסט המקראי עצמאית לפני קריאה של הפרשנות בהמשך.

ו ט אֵלֶּה תּוֹלְדֹת נֹחַ נֹחַ אִישׁ צַדִּיק תָּמִים הָיָה בְּדֹרֹתָיו אֶת הָאֱלֹהִים הִתְהַלֶּךְ נֹחַ׃
י וַיּוֹלֶד נֹחַ שְׁלֹשָׁה בָנִים אֶת שֵׁם אֶת חָם וְאֶת יָפֶת׃
יא וַתִּשָּׁחֵת הָאָרֶץ לִפְנֵי הָאֱלֹהִים וַתִּמָּלֵא הָאָרֶץ חָמָס׃
יב וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת הָאָרֶץ וְהִנֵּה נִשְׁחָתָה כִּי הִשְׁחִית כָּל בָּשָׂר אֶת דַּרְכּוֹ עַל הָאָרֶץ׃
יג וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים לְנֹחַ קֵץ כָּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי כִּי מָלְאָה הָאָרֶץ חָמָס מִפְּנֵיהֶם וְהִנְנִי מַשְׁחִיתָם אֶת הָאָרֶץ׃
יד עֲשֵׂה לְךָ תֵּבַת עֲצֵי גֹפֶר קִנִּים תַּעֲשֶׂה אֶת הַתֵּבָה וְכָפַרְתָּ אֹתָהּ מִבַּיִת וּמִחוּץ בַּכֹּפֶר׃
טו וְזֶה אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה אֹתָהּ שְׁלֹשׁ מֵאוֹת אַמָּה אֹרֶךְ הַתֵּבָה חֲמִשִּׁים אַמָּה רָחְבָּהּ וּשְׁלֹשִׁים אַמָּה קוֹמָתָהּ׃
טז צֹהַר תַּעֲשֶׂה לַתֵּבָה וְאֶל אַמָּה תְּכַלֶּנָּה מִלְמַעְלָה וּפֶתַח הַתֵּבָה בְּצִדָּהּ תָּשִׂים תַּחְתִּיִּם שְׁנִיִּם וּשְׁלִשִׁים תַּעֲשֶׂהָ׃
יז וַאֲנִי הִנְנִי מֵבִיא אֶת הַמַּבּוּל מַיִם עַל הָאָרֶץ לְשַׁחֵת כָּל בָּשָׂר אֲשֶׁר בּוֹ רוּחַ חַיִּים מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם כֹּל אֲשֶׁר בָּאָרֶץ יִגְוָע׃
יח וַהֲקִמֹתִי אֶת בְּרִיתִי אִתָּךְ וּבָאתָ אֶל הַתֵּבָה אַתָּה וּבָנֶיךָ וְאִשְׁתְּךָ וּנְשֵׁי בָנֶיךָ אִתָּךְ׃
יט וּמִכָּל הָחַי מִכָּל בָּשָׂר שְׁנַיִם מִכֹּל תָּבִיא אֶל הַתֵּבָה לְהַחֲיֹת אִתָּךְ זָכָר וּנְקֵבָה יִהְיוּ׃
כ מֵהָעוֹף לְמִינֵהוּ וּמִן הַבְּהֵמָה לְמִינָהּ מִכֹּל רֶמֶשׂ הָאֲדָמָה לְמִינֵהוּ שְׁנַיִם מִכֹּל יָבֹאוּ אֵלֶיךָ לְהַחֲיוֹת׃
כא וְאַתָּה קַח לְךָ מִכָּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל וְאָסַפְתָּ אֵלֶיךָ וְהָיָה לְךָ וְלָהֶם לְאָכְלָה׃
כב וַיַּעַשׂ נֹחַ כְּכֹל אֲשֶׁר צִוָּה אֹתוֹ אֱלֹהִים כֵּן עָשָׂה׃
ז א וַיֹּאמֶר יְדוָד לְנֹחַ בֹּא אַתָּה וְכָל בֵּיתְךָ אֶל הַתֵּבָה כִּי אֹתְךָ רָאִיתִי צַדִּיק לְפָנַי בַּדּוֹר הַזֶּה׃
ב מִכֹּל הַבְּהֵמָה הַטְּהוֹרָה תִּקַּח לְךָ שִׁבְעָה שִׁבְעָה אִישׁ וְאִשְׁתּוֹ וּמִן הַבְּהֵמָה אֲשֶׁר לֹא טְהֹרָה הִוא שְׁנַיִם אִישׁ וְאִשְׁתּוֹ׃
ג גַּם מֵעוֹף הַשָּׁמַיִם שִׁבְעָה שִׁבְעָה זָכָר וּנְקֵבָה לְחַיּוֹת זֶרַע עַל פְּנֵי כָל הָאָרֶץ׃
ד כִּי לְיָמִים עוֹד שִׁבְעָה אָנֹכִי מַמְטִיר עַל הָאָרֶץ אַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָּעִים לָיְלָה וּמָחִיתִי אֶת כָּל הַיְקוּם אֲשֶׁר עָשִׂיתִי מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה׃
ה וַיַּעַשׂ נֹחַ כְּכֹל אֲשֶׁר צִוָּהוּ יְדוָד׃
ו וְנֹחַ בֶּן שֵׁשׁ מֵאוֹת שָׁנָה וְהַמַּבּוּל הָיָה מַיִם עַל הָאָרֶץ׃
ז וַיָּבֹא נֹחַ וּבָנָיו וְאִשְׁתּוֹ וּנְשֵׁי בָנָיו אִתּוֹ אֶל הַתֵּבָה מִפְּנֵי מֵי הַמַּבּוּל׃
ח מִן הַבְּהֵמָה הַטְּהוֹרָה וּמִן הַבְּהֵמָה אֲשֶׁר אֵינֶנָּה טְהֹרָה וּמִן הָעוֹף וְכֹל אֲשֶׁר רֹמֵשׂ עַל הָאֲדָמָה׃
ט שְׁנַיִם שְׁנַיִם בָּאוּ אֶל נֹחַ אֶל הַתֵּבָה זָכָר וּנְקֵבָה כַּאֲשֶׁר צִוָּה אֱלֹהִים אֶת נֹחַ׃
י וַיְהִי לְשִׁבְעַת הַיָּמִים וּמֵי הַמַּבּוּל הָיוּ עַל הָאָרֶץ׃
יא בִּשְׁנַת שֵׁשׁ מֵאוֹת שָׁנָה לְחַיֵּי נֹחַ בַּחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי בְּשִׁבְעָה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ בַּיּוֹם הַזֶּה נִבְקְעוּ כָּל מַעְיְנֹת תְּהוֹם רַבָּה וַאֲרֻבֹּת הַשָּׁמַיִם נִפְתָּחוּ׃
יב וַיְהִי הַגֶּשֶׁם עַל הָאָרֶץ אַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָּעִים לָיְלָה׃
יג בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה בָּא נֹחַ וְשֵׁם וְחָם וָיֶפֶת בְּנֵי נֹחַ וְאֵשֶׁת נֹחַ וּשְׁלֹשֶׁת נְשֵׁי בָנָיו אִתָּם אֶל הַתֵּבָה׃
יד הֵמָּה וְכָל הַחַיָּה לְמִינָהּ וְכָל הַבְּהֵמָה לְמִינָהּ וְכָל הָרֶמֶשׂ הָרֹמֵשׂ עַל הָאָרֶץ לְמִינֵהוּ וְכָל הָעוֹף לְמִינֵהוּ כֹּל צִפּוֹר כָּל כָּנָף׃
טו וַיָּבֹאוּ אֶל נֹחַ אֶל הַתֵּבָה שְׁנַיִם שְׁנַיִם מִכָּל הַבָּשָׂר אֲשֶׁר בּוֹ רוּחַ חַיִּים׃
טז וְהַבָּאִים זָכָר וּנְקֵבָה מִכָּל בָּשָׂר בָּאוּ כַּאֲשֶׁר צִוָּה אֹתוֹ אֱלֹהִים וַיִּסְגֹּר יְדוָד בַּעֲדוֹ׃
יז וַיְהִי הַמַּבּוּל אַרְבָּעִים יוֹם עַל הָאָרֶץ וַיִּרְבּוּ הַמַּיִם וַיִּשְׂאוּ אֶת הַתֵּבָה וַתָּרָם מֵעַל הָאָרֶץ׃
יח וַיִּגְבְּרוּ הַמַּיִם וַיִּרְבּוּ מְאֹד עַל הָאָרֶץ וַתֵּלֶךְ הַתֵּבָה עַל פְּנֵי הַמָּיִם׃
יט וְהַמַּיִם גָּבְרוּ מְאֹד מְאֹד עַל הָאָרֶץ וַיְכֻסּוּ כָּל הֶהָרִים הַגְּבֹהִים אֲשֶׁר תַּחַת כָּל הַשָּׁמָיִם׃
כ חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה אַמָּה מִלְמַעְלָה גָּבְרוּ הַמָּיִם וַיְכֻסּוּ הֶהָרִים׃
כא וַיִּגְוַע כָּל בָּשָׂר הָרֹמֵשׂ עַל הָאָרֶץ בָּעוֹף וּבַבְּהֵמָה וּבַחַיָּה וּבְכָל הַשֶּׁרֶץ הַשֹּׁרֵץ עַל הָאָרֶץ וְכֹל הָאָדָם׃
כב כֹּל אֲשֶׁר נִשְׁמַת רוּחַ חַיִּים בְּאַפָּיו מִכֹּל אֲשֶׁר בֶּחָרָבָה מֵתוּ׃
כג וַיִּמַח אֶת כָּל הַיְקוּם אֲשֶׁר עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה מֵאָדָם עַד בְּהֵמָה עַד רֶמֶשׂ וְעַד עוֹף הַשָּׁמַיִם וַיִּמָּחוּ מִן הָאָרֶץ וַיִּשָּׁאֶר אַךְ נֹחַ וַאֲשֶׁר אִתּוֹ בַּתֵּבָה׃
כד וַיִּגְבְּרוּ הַמַּיִם עַל הָאָרֶץ חֲמִשִּׁים וּמְאַת יוֹם׃
ח א וַיִּזְכֹּר אֱלֹהִים אֶת נֹחַ וְאֵת כָּל הַחַיָּה וְאֶת כָּל הַבְּהֵמָה אֲשֶׁר אִתּוֹ בַּתֵּבָה וַיַּעֲבֵר אֱלֹהִים רוּחַ עַל הָאָרֶץ וַיָּשֹׁכּוּ הַמָּיִם׃
ב וַיִּסָּכְרוּ מַעְיְנֹת תְּהוֹם וַאֲרֻבֹּת הַשָּׁמָיִם וַיִּכָּלֵא הַגֶּשֶׁם מִן הַשָּׁמָיִם׃
ג וַיָּשֻׁבוּ הַמַּיִם מֵעַל הָאָרֶץ הָלוֹךְ וָשׁוֹב וַיַּחְסְרוּ הַמַּיִם מִקְצֵה חֲמִשִּׁים וּמְאַת יוֹם׃
ד וַתָּנַח הַתֵּבָה בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בְּשִׁבְעָה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ עַל הָרֵי אֲרָרָט׃
ה וְהַמַּיִם הָיוּ הָלוֹךְ וְחָסוֹר עַד הַחֹדֶשׁ הָעֲשִׂירִי בָּעֲשִׂירִי בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ נִרְאוּ רָאשֵׁי הֶהָרִים׃
ו וַיְהִי מִקֵּץ אַרְבָּעִים יוֹם וַיִּפְתַּח נֹחַ אֶת חַלּוֹן הַתֵּבָה אֲשֶׁר עָשָׂה׃
ז וַיְשַׁלַּח אֶת הָעֹרֵב וַיֵּצֵא יָצוֹא וָשׁוֹב עַד יְבֹשֶׁת הַמַּיִם מֵעַל הָאָרֶץ׃
ח וַיְשַׁלַּח אֶת הַיּוֹנָה מֵאִתּוֹ לִרְאוֹת הֲקַלּוּ הַמַּיִם מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה׃
ט וְלֹא מָצְאָה הַיּוֹנָה מָנוֹחַ לְכַף רַגְלָהּ וַתָּשָׁב אֵלָיו אֶל הַתֵּבָה כִּי מַיִם עַל פְּנֵי כָל הָאָרֶץ וַיִּשְׁלַח יָדוֹ וַיִּקָּחֶהָ וַיָּבֵא אֹתָהּ אֵלָיו אֶל הַתֵּבָה׃
י וַיָּחֶל עוֹד שִׁבְעַת יָמִים אֲחֵרִים וַיֹּסֶף שַׁלַּח אֶת הַיּוֹנָה מִן הַתֵּבָה׃
יא וַתָּבֹא אֵלָיו הַיּוֹנָה לְעֵת עֶרֶב וְהִנֵּה עֲלֵה זַיִת טָרָף בְּפִיהָ וַיֵּדַע נֹחַ כִּי קַלּוּ הַמַּיִם מֵעַל הָאָרֶץ׃
יב וַיִּיָּחֶל עוֹד שִׁבְעַת יָמִים אֲחֵרִים וַיְשַׁלַּח אֶת הַיּוֹנָה וְלֹא יָסְפָה שׁוּב אֵלָיו עוֹד׃
יג וַיְהִי בְּאַחַת וְשֵׁשׁ מֵאוֹת שָׁנָה בָּרִאשׁוֹן בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ חָרְבוּ הַמַּיִם מֵעַל הָאָרֶץ וַיָּסַר נֹחַ אֶת מִכְסֵה הַתֵּבָה וַיַּרְא וְהִנֵּה חָרְבוּ פְּנֵי הָאֲדָמָה׃
יד וּבַחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי בְּשִׁבְעָה וְעֶשְׂרִים יוֹם לַחֹדֶשׁ יָבְשָׁה הָאָרֶץ׃
טו וַיְדַבֵּר אֱלֹהִים אֶל נֹחַ לֵאמֹר׃
טז צֵא מִן הַתֵּבָה אַתָּה וְאִשְׁתְּךָ וּבָנֶיךָ וּנְשֵׁי בָנֶיךָ אִתָּךְ׃
יז כָּל הַחַיָּה אֲשֶׁר אִתְּךָ מִכָּל בָּשָׂר בָּעוֹף וּבַבְּהֵמָה וּבְכָל הָרֶמֶשׂ הָרֹמֵשׂ עַל הָאָרֶץ (הוצא) [הַיְצֵא] אִתָּךְ וְשָׁרְצוּ בָאָרֶץ וּפָרוּ וְרָבוּ עַל הָאָרֶץ׃
יח וַיֵּצֵא נֹחַ וּבָנָיו וְאִשְׁתּוֹ וּנְשֵׁי בָנָיו אִתּוֹ׃
יט כָּל הַחַיָּה כָּל הָרֶמֶשׂ וְכָל הָעוֹף כֹּל רוֹמֵשׂ עַל הָאָרֶץ לְמִשְׁפְּחֹתֵיהֶם יָצְאוּ מִן הַתֵּבָה׃
כ וַיִּבֶן נֹחַ מִזְבֵּחַ לַידוָד וַיִּקַּח מִכֹּל הַבְּהֵמָה הַטְּהֹרָה וּמִכֹּל הָעוֹף הַטָּהוֹר וַיַּעַל עֹלֹת בַּמִּזְבֵּחַ׃
כא וַיָּרַח יְדוָד אֶת רֵיחַ הַנִּיחֹחַ וַיֹּאמֶר יְדוָד אֶל לִבּוֹ לֹא אֹסִף לְקַלֵּל עוֹד אֶת הָאֲדָמָה בַּעֲבוּר הָאָדָם כִּי יֵצֶר לֵב הָאָדָם רַע מִנְּעֻרָיו וְלֹא אֹסִף עוֹד לְהַכּוֹת אֶת כָּל חַי כַּאֲשֶׁר עָשִׂיתִי׃
כב עֹד כָּל יְמֵי הָאָרֶץ זֶרַע וְקָצִיר וְקֹר וָחֹם וְקַיִץ וָחֹרֶף וְיוֹם וָלַיְלָה לֹא יִשְׁבֹּתוּ׃
ט א וַיְבָרֶךְ אֱלֹהִים אֶת נֹחַ וְאֶת בָּנָיו וַיֹּאמֶר לָהֶם פְּרוּ וּרְבוּ וּמִלְאוּ אֶת הָאָרֶץ׃
ב וּמוֹרַאֲכֶם וְחִתְּכֶם יִהְיֶה עַל כָּל חַיַּת הָאָרֶץ וְעַל כָּל עוֹף הַשָּׁמָיִם בְּכֹל אֲשֶׁר תִּרְמֹשׂ הָאֲדָמָה וּבְכָל דְּגֵי הַיָּם בְּיֶדְכֶם נִתָּנוּ׃
ג כָּל רֶמֶשׂ אֲשֶׁר הוּא חַי לָכֶם יִהְיֶה לְאָכְלָה כְּיֶרֶק עֵשֶׂב נָתַתִּי לָכֶם אֶת כֹּל׃
ד אַךְ בָּשָׂר בְּנַפְשׁוֹ דָמוֹ לֹא תֹאכֵלוּ׃
ה וְאַךְ אֶת דִּמְכֶם לְנַפְשֹׁתֵיכֶם אֶדְרֹשׁ מִיַּד כָּל חַיָּה אֶדְרְשֶׁנּוּ וּמִיַּד הָאָדָם מִיַּד אִישׁ אָחִיו אֶדְרֹשׁ אֶת נֶפֶשׁ הָאָדָם׃
ו שֹׁפֵךְ דַּם הָאָדָם בָּאָדָם דָּמוֹ יִשָּׁפֵךְ כִּי בְּצֶלֶם אֱלֹהִים עָשָׂה אֶת הָאָדָם׃
ז וְאַתֶּם פְּרוּ וּרְבוּ שִׁרְצוּ בָאָרֶץ וּרְבוּ בָהּ׃
ח וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל נֹחַ וְאֶל בָּנָיו אִתּוֹ לֵאמֹר׃
ט וַאֲנִי הִנְנִי מֵקִים אֶת בְּרִיתִי אִתְּכֶם וְאֶת זַרְעֲכֶם אַחֲרֵיכֶם׃
י וְאֵת כָּל נֶפֶשׁ הַחַיָּה אֲשֶׁר אִתְּכֶם בָּעוֹף בַּבְּהֵמָה וּבְכָל חַיַּת הָאָרֶץ אִתְּכֶם מִכֹּל יֹצְאֵי הַתֵּבָה לְכֹל חַיַּת הָאָרֶץ׃
יא וַהֲקִמֹתִי אֶת בְּרִיתִי אִתְּכֶם וְלֹא יִכָּרֵת כָּל בָּשָׂר עוֹד מִמֵּי הַמַּבּוּל וְלֹא יִהְיֶה עוֹד מַבּוּל לְשַׁחֵת הָאָרֶץ׃
יב וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים זֹאת אוֹת הַבְּרִית אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם וּבֵין כָּל נֶפֶשׁ חַיָּה אֲשֶׁר אִתְּכֶם לְדֹרֹת עוֹלָם׃
יג אֶת קַשְׁתִּי נָתַתִּי בֶּעָנָן וְהָיְתָה לְאוֹת בְּרִית בֵּינִי וּבֵין הָאָרֶץ׃
יד וְהָיָה בְּעַנְנִי עָנָן עַל הָאָרֶץ וְנִרְאֲתָה הַקֶּשֶׁת בֶּעָנָן׃
טו וְזָכַרְתִּי אֶת בְּרִיתִי אֲשֶׁר בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם וּבֵין כָּל נֶפֶשׁ חַיָּה בְּכָל בָּשָׂר וְלֹא יִהְיֶה עוֹד הַמַּיִם לְמַבּוּל לְשַׁחֵת כָּל בָּשָׂר׃
טז וְהָיְתָה הַקֶּשֶׁת בֶּעָנָן וּרְאִיתִיהָ לִזְכֹּר בְּרִית עוֹלָם בֵּין אֱלֹהִים וּבֵין כָּל נֶפֶשׁ חַיָּה בְּכָל בָּשָׂר אֲשֶׁר עַל הָאָרֶץ׃
יז וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל נֹחַ זֹאת אוֹת הַבְּרִית אֲשֶׁר הֲקִמֹתִי בֵּינִי וּבֵין כָּל בָּשָׂר אֲשֶׁר עַל הָאָרֶץ׃
יח וַיִּהְיוּ בְנֵי נֹחַ הַיֹּצְאִים מִן הַתֵּבָה שֵׁם וְחָם וָיָפֶת וְחָם הוּא אֲבִי כְנָעַן׃
יט שְׁלֹשָׁה אֵלֶּה בְּנֵי נֹחַ וּמֵאֵלֶּה נָפְצָה כָל הָאָרֶץ׃
כ וַיָּחֶל נֹחַ אִישׁ הָאֲדָמָה וַיִּטַּע כָּרֶם׃
כא וַיֵּשְׁתְּ מִן הַיַּיִן וַיִּשְׁכָּר וַיִּתְגַּל בְּתוֹךְ אָהֳלֹה׃
כב וַיַּרְא חָם אֲבִי כְנַעַן אֵת עֶרְוַת אָבִיו וַיַּגֵּד לִשְׁנֵי אֶחָיו בַּחוּץ׃
כג וַיִּקַּח שֵׁם וָיֶפֶת אֶת הַשִּׂמְלָה וַיָּשִׂימוּ עַל שְׁכֶם שְׁנֵיהֶם וַיֵּלְכוּ אֲחֹרַנִּית וַיְכַסּוּ אֵת עֶרְוַת אֲבִיהֶם וּפְנֵיהֶם אֲחֹרַנִּית וְעֶרְוַת אֲבִיהֶם לֹא רָאוּ׃
כד וַיִּיקֶץ נֹחַ מִיֵּינוֹ וַיֵּדַע אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה לוֹ בְּנוֹ הַקָּטָן׃
כה וַיֹּאמֶר אָרוּר כְּנָעַן עֶבֶד עֲבָדִים יִהְיֶה לְאֶחָיו׃
כו וַיֹּאמֶר בָּרוּךְ יְדוָד אֱלֹהֵי שֵׁם וִיהִי כְנַעַן עֶבֶד לָמוֹ׃
כז יַפְתְּ אֱלֹהִים לְיֶפֶת וְיִשְׁכֹּן בְּאָהֳלֵי שֵׁם וִיהִי כְנַעַן עֶבֶד לָמוֹ׃
כח וַיְחִי נֹחַ אַחַר הַמַּבּוּל שְׁלֹשׁ מֵאוֹת שָׁנָה וַחֲמִשִּׁים שָׁנָה׃
כט וַיִּהְיוּ כָּל יְמֵי נֹחַ תְּשַׁע מֵאוֹת שָׁנָה וַחֲמִשִּׁים שָׁנָה וַיָּמֹת׃
י א וְאֵלֶּה תּוֹלְדֹת בְּנֵי נֹחַ שֵׁם חָם וָיָפֶת וַיִּוָּלְדוּ לָהֶם בָּנִים אַחַר הַמַּבּוּל׃
ב בְּנֵי יֶפֶת גֹּמֶר וּמָגוֹג וּמָדַי וְיָוָן וְתֻבָל וּמֶשֶׁךְ וְתִירָס׃
ג וּבְנֵי גֹּמֶר אַשְׁכְּנַז וְרִיפַת וְתֹגַרְמָה׃
ד וּבְנֵי יָוָן אֱלִישָׁה וְתַרְשִׁישׁ כִּתִּים וְדֹדָנִים׃
ה מֵאֵלֶּה נִפְרְדוּ אִיֵּי הַגּוֹיִם בְּאַרְצֹתָם אִישׁ לִלְשֹׁנוֹ לְמִשְׁפְּחֹתָם בְּגוֹיֵהֶם׃
ו וּבְנֵי חָם כּוּשׁ וּמִצְרַיִם וּפוּט וּכְנָעַן׃
ז וּבְנֵי כוּשׁ סְבָא וַחֲוִילָה וְסַבְתָּה וְרַעְמָה וְסַבְתְּכָא וּבְנֵי רַעְמָה שְׁבָא וּדְדָן׃
ח וְכוּשׁ יָלַד אֶת נִמְרֹד הוּא הֵחֵל לִהְיוֹת גִּבֹּר בָּאָרֶץ׃
ט הוּא הָיָה גִבֹּר צַיִד לִפְנֵי יְדוָד עַל כֵּן יֵאָמַר כְּנִמְרֹד גִּבּוֹר צַיִד לִפְנֵי יְדוָד׃
י וַתְּהִי רֵאשִׁית מַמְלַכְתּוֹ בָּבֶל וְאֶרֶךְ וְאַכַּד וְכַלְנֵה בְּאֶרֶץ שִׁנְעָר׃
יא מִן הָאָרֶץ הַהִוא יָצָא אַשּׁוּר וַיִּבֶן אֶת נִינְוֵה וְאֶת רְחֹבֹת עִיר וְאֶת כָּלַח׃
יב וְאֶת רֶסֶן בֵּין נִינְוֵה וּבֵין כָּלַח הִוא הָעִיר הַגְּדֹלָה׃
יג וּמִצְרַיִם יָלַד אֶת לוּדִים וְאֶת עֲנָמִים וְאֶת לְהָבִים וְאֶת נַפְתֻּחִים׃
יד וְאֶת פַּתְרֻסִים וְאֶת כַּסְלֻחִים אֲשֶׁר יָצְאוּ מִשָּׁם פְּלִשְׁתִּים וְאֶת כַּפְתֹּרִים׃
טו וּכְנַעַן יָלַד אֶת צִידֹן בְּכֹרוֹ וְאֶת חֵת׃
טז וְאֶת הַיְבוּסִי וְאֶת הָאֱמֹרִי וְאֵת הַגִּרְגָּשִׁי׃
יז וְאֶת הַחִוִּי וְאֶת הַעַרְקִי וְאֶת הַסִּינִי׃
יח וְאֶת הָאַרְוָדִי וְאֶת הַצְּמָרִי וְאֶת הַחֲמָתִי וְאַחַר נָפֹצוּ מִשְׁפְּחוֹת הַכְּנַעֲנִי׃
יט וַיְהִי גְּבוּל הַכְּנַעֲנִי מִצִּידֹן בֹּאֲכָה גְרָרָה עַד עַזָּה בֹּאֲכָה סְדֹמָה וַעֲמֹרָה וְאַדְמָה וּצְבֹיִם עַד לָשַׁע׃
כ אֵלֶּה בְנֵי חָם לְמִשְׁפְּחֹתָם לִלְשֹׁנֹתָם בְּאַרְצֹתָם בְּגוֹיֵהֶם׃
כא וּלְשֵׁם יֻלַּד גַּם הוּא אֲבִי כָּל בְּנֵי עֵבֶר אֲחִי יֶפֶת הַגָּדוֹל׃
כב בְּנֵי שֵׁם עֵילָם וְאַשּׁוּר וְאַרְפַּכְשַׁד וְלוּד וַאֲרָם׃
כג וּבְנֵי אֲרָם עוּץ וְחוּל וְגֶתֶר וָמַשׁ׃
כד וְאַרְפַּכְשַׁד יָלַד אֶת שָׁלַח וְשֶׁלַח יָלַד אֶת עֵבֶר׃
כה וּלְעֵבֶר יֻלַּד שְׁנֵי בָנִים שֵׁם הָאֶחָד פֶּלֶג כִּי בְיָמָיו נִפְלְגָה הָאָרֶץ וְשֵׁם אָחִיו יָקְטָן׃
כו וְיָקְטָן יָלַד אֶת אַלְמוֹדָד וְאֶת שָׁלֶף וְאֶת חֲצַרְמָוֶת וְאֶת יָרַח׃
כז וְאֶת הֲדוֹרָם וְאֶת אוּזָל וְאֶת דִּקְלָה׃
כח וְאֶת עוֹבָל וְאֶת אֲבִימָאֵל וְאֶת שְׁבָא׃
כט וְאֶת אוֹפִר וְאֶת חֲוִילָה וְאֶת יוֹבָב כָּל אֵלֶּה בְּנֵי יָקְטָן׃
ל וַיְהִי מוֹשָׁבָם מִמֵּשָׁא בֹּאֲכָה סְפָרָה הַר הַקֶּדֶם׃
לא אֵלֶּה בְנֵי שֵׁם לְמִשְׁפְּחֹתָם לִלְשֹׁנֹתָם בְּאַרְצֹתָם לְגוֹיֵהֶם׃
לב אֵלֶּה מִשְׁפְּחֹת בְּנֵי נֹחַ לְתוֹלְדֹתָם בְּגוֹיֵהֶם וּמֵאֵלֶּה נִפְרְדוּ הַגּוֹיִם בָּאָרֶץ אַחַר הַמַּבּוּל׃
יא א וַיְהִי כָל הָאָרֶץ שָׂפָה אֶחָת וּדְבָרִים אֲחָדִים׃
ב וַיְהִי בְּנָסְעָם מִקֶּדֶם וַיִּמְצְאוּ בִקְעָה בְּאֶרֶץ שִׁנְעָר וַיֵּשְׁבוּ שָׁם׃
ג וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ הָבָה נִלְבְּנָה לְבֵנִים וְנִשְׂרְפָה לִשְׂרֵפָה וַתְּהִי לָהֶם הַלְּבֵנָה לְאָבֶן וְהַחֵמָר הָיָה לָהֶם לַחֹמֶר׃
ד וַיֹּאמְרוּ הָבָה נִבְנֶה לָּנוּ עִיר וּמִגְדָּל וְרֹאשׁוֹ בַשָּׁמַיִם וְנַעֲשֶׂה לָּנוּ שֵׁם פֶּן נָפוּץ עַל פְּנֵי כָל הָאָרֶץ׃
ה וַיֵּרֶד יְדוָד לִרְאֹת אֶת הָעִיר וְאֶת הַמִּגְדָּל אֲשֶׁר בָּנוּ בְּנֵי הָאָדָם׃
ו וַיֹּאמֶר יְדוָד הֵן עַם אֶחָד וְשָׂפָה אַחַת לְכֻלָּם וְזֶה הַחִלָּם לַעֲשׂוֹת וְעַתָּה לֹא יִבָּצֵר מֵהֶם כֹּל אֲשֶׁר יָזְמוּ לַעֲשׂוֹת׃
ז הָבָה נֵרְדָה וְנָבְלָה שָׁם שְׂפָתָם אֲשֶׁר לֹא יִשְׁמְעוּ אִישׁ שְׂפַת רֵעֵהוּ׃
ח וַיָּפֶץ יְדוָד אֹתָם מִשָּׁם עַל פְּנֵי כָל הָאָרֶץ וַיַּחְדְּלוּ לִבְנֹת הָעִיר׃
ט עַל כֵּן קָרָא שְׁמָהּ בָּבֶל כִּי שָׁם בָּלַל יְדוָד שְׂפַת כָּל הָאָרֶץ וּמִשָּׁם הֱפִיצָם יְדוָד עַל פְּנֵי כָּל הָאָרֶץ׃
י אֵלֶּה תּוֹלְדֹת שֵׁם שֵׁם בֶּן מְאַת שָׁנָה וַיּוֹלֶד אֶת אַרְפַּכְשָׁד שְׁנָתַיִם אַחַר הַמַּבּוּל׃
יא וַיְחִי שֵׁם אַחֲרֵי הוֹלִידוֹ אֶת אַרְפַּכְשָׁד חֲמֵשׁ מֵאוֹת שָׁנָה וַיּוֹלֶד בָּנִים וּבָנוֹת׃
יב וְאַרְפַּכְשַׁד חַי חָמֵשׁ וּשְׁלֹשִׁים שָׁנָה וַיּוֹלֶד אֶת שָׁלַח׃
יג וַיְחִי אַרְפַּכְשַׁד אַחֲרֵי הוֹלִידוֹ אֶת שֶׁלַח שָׁלֹשׁ שָׁנִים וְאַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה וַיּוֹלֶד בָּנִים וּבָנוֹת׃
יד וְשֶׁלַח חַי שְׁלֹשִׁים שָׁנָה וַיּוֹלֶד אֶת עֵבֶר׃
טו וַיְחִי שֶׁלַח אַחֲרֵי הוֹלִידוֹ אֶת עֵבֶר שָׁלֹשׁ שָׁנִים וְאַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה וַיּוֹלֶד בָּנִים וּבָנוֹת׃
טז וַיְחִי עֵבֶר אַרְבַּע וּשְׁלֹשִׁים שָׁנָה וַיּוֹלֶד אֶת פָּלֶג׃
יז וַיְחִי עֵבֶר אַחֲרֵי הוֹלִידוֹ אֶת פֶּלֶג שְׁלֹשִׁים שָׁנָה וְאַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה וַיּוֹלֶד בָּנִים וּבָנוֹת׃
יח וַיְחִי פֶלֶג שְׁלֹשִׁים שָׁנָה וַיּוֹלֶד אֶת רְעוּ׃
יט וַיְחִי פֶלֶג אַחֲרֵי הוֹלִידוֹ אֶת רְעוּ תֵּשַׁע שָׁנִים וּמָאתַיִם שָׁנָה וַיּוֹלֶד בָּנִים וּבָנוֹת׃
כ וַיְחִי רְעוּ שְׁתַּיִם וּשְׁלֹשִׁים שָׁנָה וַיּוֹלֶד אֶת שְׂרוּג׃
כא וַיְחִי רְעוּ אַחֲרֵי הוֹלִידוֹ אֶת שְׂרוּג שֶׁבַע שָׁנִים וּמָאתַיִם שָׁנָה וַיּוֹלֶד בָּנִים וּבָנוֹת׃
כב וַיְחִי שְׂרוּג שְׁלֹשִׁים שָׁנָה וַיּוֹלֶד אֶת נָחוֹר׃
כג וַיְחִי שְׂרוּג אַחֲרֵי הוֹלִידוֹ אֶת נָחוֹר מָאתַיִם שָׁנָה וַיּוֹלֶד בָּנִים וּבָנוֹת׃
כד וַיְחִי נָחוֹר תֵּשַׁע וְעֶשְׂרִים שָׁנָה וַיּוֹלֶד אֶת תָּרַח׃
כה וַיְחִי נָחוֹר אַחֲרֵי הוֹלִידוֹ אֶת תֶּרַח תְּשַׁע עֶשְׂרֵה שָׁנָה וּמְאַת שָׁנָה וַיּוֹלֶד בָּנִים וּבָנוֹת׃
כו וַיְחִי תֶרַח שִׁבְעִים שָׁנָה וַיּוֹלֶד אֶת אַבְרָם אֶת נָחוֹר וְאֶת הָרָן׃
כז וְאֵלֶּה תּוֹלְדֹת תֶּרַח תֶּרַח הוֹלִיד אֶת אַבְרָם אֶת נָחוֹר וְאֶת הָרָן וְהָרָן הוֹלִיד אֶת לוֹט׃
כח וַיָּמָת הָרָן עַל פְּנֵי תֶּרַח אָבִיו בְּאֶרֶץ מוֹלַדְתּוֹ בְּאוּר כַּשְׂדִּים׃
כט וַיִּקַּח אַבְרָם וְנָחוֹר לָהֶם נָשִׁים שֵׁם אֵשֶׁת אַבְרָם שָׂרָי וְשֵׁם אֵשֶׁת נָחוֹר מִלְכָּה בַּת הָרָן אֲבִי מִלְכָּה וַאֲבִי יִסְכָּה׃
ל וַתְּהִי שָׂרַי עֲקָרָה אֵין לָהּ וָלָד׃
לא וַיִּקַּח תֶּרַח אֶת אַבְרָם בְּנוֹ וְאֶת לוֹט בֶּן הָרָן בֶּן בְּנוֹ וְאֵת שָׂרַי כַּלָּתוֹ אֵשֶׁת אַבְרָם בְּנוֹ וַיֵּצְאוּ אִתָּם מֵאוּר כַּשְׂדִּים לָלֶכֶת אַרְצָה כְּנַעַן וַיָּבֹאוּ עַד חָרָן וַיֵּשְׁבוּ שָׁם׃
לב וַיִּהְיוּ יְמֵי תֶרַח חָמֵשׁ שָׁנִים וּמָאתַיִם שָׁנָה וַיָּמָת תֶּרַח בְּחָרָן׃

העולם עומד להיחרב, ונח מצטווה לבנות תיבה.

האנושות מתפוררת. אלימות ושחיתות ממלאות את הארץ. בתוך העולם הזה, נח נדרש להכין מקום שבו יישמרו חיי משפחתו ובעלי החיים שיובאו אליו.

איך ניגשים למשימה כזאת?

התורה מתארת את נח בונה את התיבה ועושה את אשר נצטווה. בראשית ו׳, י״ד־כ״ב

אבל הסיפור של נח הרבה יותר עמוק מסיפור על מבול, חיות וקשת בענן. הוא מעלה שאלה מטרידה: אם נחריב את כל הרוע בעולם ונתחיל מחדש, האם הפעם האנושות תהיה טובה יותר?

תקציר הפרשה

האנושות הידרדרה למצב שבו הארץ מלאה חמס. ה׳ מחליט להביא מבול שימחה את החיים שעל פני האדמה, אך מציל את נח הצדיק, את משפחתו ואת בעלי החיים שנכנסים לתיבה.

גשם יורד במשך ארבעים יום וארבעים לילה. המים מציפים את הארץ. בני האדם ובעלי החיים נושמי האוויר שביבשה, מחוץ לתיבה, מתים. בראשית ז׳, כ״א־כ״ג

כעבור חודשים ארוכים המים נסוגים. נח שולח עורב ואחריו יונה, שחוזרת לבסוף עם עלה זית. לאחר שהארץ יבשה, ה׳ מצווה על נח לצאת. נח יוצא מהתיבה ומקריב קורבנות. בראשית ח׳, י״ד־כ׳

ה׳ כורת ברית עם נח ועם כל היצורים החיים: לא יהיה עוד מבול שיחריב את העולם כולו. הקשת בענן הופכת לסמל הברית.

אבל ההתחלה החדשה רחוקה מלהיות מושלמת.

נח נוטע כרם, משתכר ומתגלה במערומיו. בניו מגיבים בדרכים שונות, והמשפחה הראשונה של העולם החדש כבר נקלעת למשבר.

הדורות הבאים מתרבים, עד שבני האדם מחליטים להתאחד ולבנות עיר ומגדל שראשו בשמים. ה׳ מבלבל את שפתם ומפיץ אותם על פני הארץ.

הפרשה מסתיימת בהופעת משפחתו של אברם, האיש שעתיד לשנות את סיפור האנושות בפרשה הבאה.


שש תובנות בפרשת נח

1. הנטייה לרע נשארת, אבל היחס אליה משתנה

זה אולי אחד הרעיונות המפתיעים ביותר בפרשה.

לפני המבול, האנושות מושחתת ואלימה. ה׳ מחליט להשמיד את העולם ולהתחיל מחדש.

אבל אחרי המבול הוא אומר:

כִּי יֵצֶר לֵב הָאָדָם רַע מִנְּעֻרָיו

קטע מבראשית ח׳, כ״א

אחרי המבול, הנטייה האנושית לרע מופיעה בנימוק להבטחה שלא לחזור על החורבן. לפני המבול תוארה רעת האדם ברקע להחלטה להשחית את העולם. הניסוחים אינם זהים, אבל המתח ביניהם בולט. בראשית ו׳, ה׳־ז׳

אפשר לקרוא כאן שינוי עמוק באופן שבו העולם מתנהל: במקום למחוק שוב ושוב את האנושות כשהיא נכשלת, ניתנת לה האפשרות להמשיך להתקיים למרות חולשותיה.

אולי תיקון העולם לא מתחיל בחיסול הרוע, אלא ביצירת עולם שבו האדם מסוגל לבחור בטוב למרות הרוע שבתוכו.

2. מה בין אזהרה לבני הדור לבין בקשת רחמים עליהם?

התורה מציגה את נח כצדיק ותמים, ומתארת כיצד הוא ממלא את הציווי ובונה תיבה להצלת משפחתו ובעלי החיים.

מכאן עדיין אי אפשר להסיק שלא ניסה להשפיע על בני דורו. רש״י מסביר שבניית התיבה נועדה לעורר את שאלותיהם, ושנח היה מודיע להם על המבול העתיד לבוא, בתקווה שישובו. זהו הסבר שמביא רש״י, ולא תיאור מפורש בפסוקים. רש״י לבראשית ו׳, י״ד

עם זאת, בפרשת נח אין תיאור של תפילה להצלת הדור. בהמשך ספר בראשית, אברהם יפנה אל ה׳ ויבקש שלא להשחית את סדום אם יימצאו בה צדיקים. בראשית י״ח, כ״ג־ל״ב

ההבדל הזה פותח שאלה על דרכי האחריות כלפי אחרים. אפשר להזהיר אדם מפני תוצאות מעשיו, ואפשר גם לבקש רחמים למענו. אלו פעולות שונות, וההשוואה ביניהן מזמינה מחשבה על מה שאפשר לעשות למען הזולת גם כשמעשיו פסולים.

3. מדוע הקשת מופיעה דווקא בתוך העננים?

ה׳ אומר:

אֶת קַשְׁתִּי נָתַתִּי בֶּעָנָן

קטע מבראשית ט׳, י״ג

הקשת אינה מבטיחה שלא יהיו עוד עננים או סערות.

היא מופיעה דווקא כשהעננים קיימים.

הברית אינה מבטיחה עולם נטול אסונות, אלא שלא יהיה עוד מבול שישחית את הארץ כולה.

ומכאן אפשר להציע קריאה אישית מרגשת:

התקווה אינה הבטחה שלא יהיו סערות בחיים. היא האפשרות לראות עתיד גם כשהסערה עדיין כאן.

4. מגדל בבל - האם האנושות נענשה דווקא על האחדות שלה?

זה אחד החלקים המסקרנים ביותר בפרשה.

בני האדם מדברים בשפה אחת, משתפים פעולה ובונים עיר ומגדל.

לכאורה, מה רע בזה?

התורה אינה מספרת במפורש שהם רצחו, גנבו או עשקו במסגרת בניית המגדל.

אבל היא מגלה את המניע שלהם:

וְנַעֲשֶׂה לָּנוּ שֵׁם פֶּן נָפוּץ עַל פְּנֵי כָל הָאָרֶץ׃

קטע מבראשית י״א, ד׳

והנה פרט שקל להחמיץ.

אחרי המבול ה׳ מצווה על נח ובניו:

פְּרוּ וּרְבוּ וּמִלְאוּ אֶת הָאָרֶץ׃

קטע מבראשית ט׳, א׳

ה׳ מבקש מהאנושות להתפשט ולמלא את הארץ, ואילו בוני המגדל רוצים דווקא למנוע את פיזורה.

אולי הבעיה לא הייתה עצם הבנייה, ואפילו לא השאיפה לגדולה.

ייתכן שהבעיה הייתה הניסיון לכפות על כל האנושות עתיד אחד, מקום אחד וזהות אחת.

אחדות היא כוח עצום, אבל כשהיא מבטלת את השונות ואת החירות, היא עלולה להפוך למסוכנת.

5. נח הצליח להציל את העולם, אבל האם הצליח להציל את עצמו?

נח עומד במשימה כמעט בלתי נתפסת.

הוא שורד את חורבן האנושות, שומר על משפחתו ומציל בעלי חיים מהכחדה.

ואז, כשהכול נגמר, הוא נוטע כרם, שותה יין ומשתכר.

מדוע דווקא עכשיו?

התורה אינה מסבירה את מצבו הנפשי של נח, ולכן אי אפשר לקבוע מה גרם לו להשתכר.

אבל אפשר להציע קריאה אנושית עמוקה.

נח ידע בדיוק מה עליו לעשות בזמן האסון. הוא בנה תיבה, אסף מזון, דאג לבעלי החיים ופעל בהתאם להוראות שקיבל.

ואילו כשהמשימה הסתיימה, מתחיל סיפור אחר לגמרי.

לפעמים אדם יודע כיצד לשרוד משבר גדול, אבל אינו יודע כיצד לחזור לחיים שאחריו.

זו קריאה אפשרית בפער שבין ההישרדות לבין החיים שאחריה, ולא הסבר שהכתוב נותן להשתכרותו של נח.

6. פרט קטן בסוף הפרשה משנה את הסיפור כולו

בסוף הפרשה מסופר שתרח, אביו של אברם, יוצא עם משפחתו מאור כשדים בדרכם לארץ כנען.

אבל הם נעצרים בחרן.

המסע מתחיל, אך היעד עדיין לא הושג.

רק בפרשה הבאה אברם ייקרא ללכת אל הארץ שה׳ יראה לו.

וזו דרך מרתקת לקרוא את המעבר בין שתי הפרשות.

נח נבחר להציל את העולם מחורבן.

אברם עתיד להיבחר כדי להתחיל מסע שייתן משמעות חדשה לחיי האדם ולקשר שלו עם ה׳.

נח מציל את מה שקיים. אברם יוצא לדרך כדי לבנות משהו שעדיין איננו.


בין אחדות לחירות

יש בפרשה שני סיפורים גדולים: המבול ומגדל בבל.

בדור המבול בני האדם אינם מצליחים לחיות זה עם זה בגלל האלימות והשחיתות.

בדור הפלגה הם דווקא מצליחים להתאחד, אך מבקשים ליצור לעצמם שם ולהימנע מפיזור.

אפשר לראות כאן שתי סכנות מנוגדות לאנושות:

חברה שאין בה מספיק אחריות הדדית עלולה להתפורר. חברה שאין בה מספיק מקום לשונות עלולה להפוך לכוחנית.

אולי זו אחת השאלות הגדולות שהתורה משאירה לנו:

איך בונים עולם שיש בו גם אחדות וגם חירות, גם אחריות כלפי האחר וגם מקום לכל אדם להיות מי שהוא?

שאלה למחשבה

כשהחורבן מתקרב, איך משלבים בין הדאגה להצלת הקרובים לבין הניסיון להשפיע על מה שקורה מחוץ לתיבה?

בניית מקום בטוח והדאגה למי שנותרו בחוץ אינן בהכרח משימות נפרדות. אולי השאלה שנשארת עם סיפור נח היא כיצד להחזיק בשתיהן יחד.


לצד הפירוש המיוחס לרש״י, התובנות הן קריאות רעיוניות בסיפור, ולא קביעות המיוחסות לפרשנים.

25 שאלות על פרשת נח

  1. מה היה החטא האמיתי של דור המבול, ומדוע דווקא החמס הוא שמביא את ה׳ להחליט על חורבן העולם? האם מסתתר כאן עיקרון מפתיע על הדבר שמחזיק חברה אנושית בחיים?

  2. מדוע התורה מתארת את נח כצדיק בדורותיו? האם זו המחמאה הגדולה ביותר שאפשר לתת לאדם, או דווקא ביקורת סמויה על צדיקותו?

  3. מדוע בפרשת נח אין תיאור של תפילה להצלת הדור, ואילו בהמשך התורה אברהם מבקש רחמים על סדום? כיצד ההשוואה בין הסיפורים מאירה דרכים שונות לשאת באחריות כלפי אחרים?

  4. מדוע ה׳ מצווה על נח לבנות תיבה, אבל התורה אינה מתארת בה הגה, מפרשים או אמצעי ניווט? האם התיבה מלמדת אותנו משהו מפתיע על שליטה, אמונה והרצון לדעת לאן החיים מובילים אותנו?

  5. מדוע דווקא ה׳ סוגר את דלת התיבה מאחורי נח? מה משמעות הסיום וַיִּסְגֹּר יְדוָד בַּעֲדוֹ׃ (קטע מבראשית ז׳, ט״ז), והאם אפשר ללמוד ממנו על הגבול שבין אחריות אנושית להשגחה אלוהית?

  6. מדוע נח מצווה לקחת שבעה זוגות של בעלי חיים טהורים, אבל רק זוג אחד מבעלי החיים שאינם טהורים, לפני מתן תורה? מה מלמדת ההבחנה הזאת על משמעות הטומאה והטהרה עוד לפני קיומן של מצוות הכשרות?

  7. האם סיפור המבול הוא בעצם סיפור בריאת העולם בהילוך לאחור? אילו הקבלות מדהימות מסתתרות בין המבול לבין ששת ימי הבריאה, ומדוע ה׳ בוחר לתאר את החורבן דווקא באמצעות המים?

  8. כיצד ייתכן שאותם מים שמשמידים את האנושות הם גם אלה שמרימים את התיבה ומצילים את נח? האם מסתתר כאן סוד עמוק על האופן שבו אותו כוח יכול להביא אדם לחורבן או לצמיחה?

  9. מדוע התורה מספרת שה׳ זוכר לא רק את נח אלא גם את כל בעלי החיים שבתיבה? מה הדבר מלמד על היחס האלוהי לבעלי החיים ועל מקומו האמיתי של האדם בבריאה?

  10. מדוע נח שולח תחילה עורב ורק אחר כך יונה? מה תפקידם של שני העופות בסיפור, ומה מלמד עלה הזית על העולם שמחוץ לתיבה?

  11. מדוע נח נשאר בתיבה גם אחרי שראה שפני האדמה חרבו, וממתין לציווי לצאת? מה אפשר ללמוד מן הפער שבין מראה האדמה לבין היציאה בפועל? בראשית ח׳, י״ג־ט״ז

  12. מדוע המעשה הראשון שהתורה מספרת עליו אצל נח לאחר היציאה מהתיבה הוא בניית מזבח והקרבת קורבנות? האם יש קשר מפתיע בין הכרת תודה לבין היכולת להתחיל מחדש אחרי אסון?

  13. איך ייתכן שאותה נטייה אנושית לרוע שהביאה לחורבן העולם הופכת לאחר המבול דווקא לסיבה שבגללה ה׳ מבטיח שלא להשמיד אותו שוב? האם מסתתר כאן אחד השינויים המהפכניים ביותר ביחסים בין ה׳ לאדם?

  14. מדוע לאחר היתר אכילת הבשר באה ההגבלה על בשר בנפשו דמו, וכיצד מפרשים אותה? מה אפשר ללמוד מן ההיתר ומן הגבול המלווה אותו על היחס לבעלי החיים? בראשית ט׳, ג׳־ד׳, רש״י לבראשית ט׳, ד׳

  15. מדוע ה׳ כורת ברית לא רק עם נח ועם צאצאיו, אלא גם עם כל בעלי החיים בעולם? האם הברית הראשונה של האנושות אחרי המבול היא בעצם ברית אוניברסלית שמלמדת אותנו על אחריותנו לכל היצורים החיים?

  16. הקשת בענן היא סימן לברית, אבל מדוע ה׳ אומר שהוא עצמו יראה אותה ויזכור את הברית? האם הקשת נועדה להזכיר משהו לבני האדם, לה׳, או לשניהם?

  17. נח מצליח לשרוד את המבול ולהציל את העולם, אבל לאחר מכן הוא משתכר ומתגלה במערומיו. מדוע התורה בוחרת להציג כך את גיבור ההצלה? האם אפשר לקרוא כאן שאלה על החיים שאחרי ההישרדות, בלי לקבוע מה היה מצבו הנפשי של נח?

  18. מה ההבדל העמוק בין חם שרואה את ערוות אביו לבין שם ויפת שמכסים אותה מבלי להביט? האם מסתתר בסיפור הזה אחד העקרונות החשובים ביותר בתורה על אהבה, כבוד והדרך שבה אנחנו מתייחסים לחולשות של אנשים קרובים?

  19. מדוע נח מקלל דווקא את כנען, בנו של חם, ולא את חם עצמו שהיה מעורב באירוע? מה מסתתר מאחורי אחת הפרשיות המסתוריות והמטרידות ביותר בספר בראשית?

  20. מי באמת היה נמרוד, ולמה התורה מתארת אותו כגיבור ציד לפני ה׳? כיצד מתארים אותו הפרשנים, ומה היחס בין הציד, הגבורה והמלוכה בסיפורו?

  21. מדוע התורה מקדישה פרק שלם לרשימות העמים וצאצאי נח? האם מאחורי מה שנראה כמו רשימת שמות משעממת מסתתרת תפיסת עולם מהפכנית על מוצא האנושות, ההבדלים בין העמים והקשר ביניהם?

  22. איך ייתכן שבפרק י׳ כבר מתוארים עמים בעלי שפות שונות, ואילו בתחילת פרק י״א נאמר שכל הארץ דיברה בשפה אחת? האם זו סתירה, שינוי מכוון בסדר הסיפורים, או דרך מתוחכמת במיוחד שבה התורה מספרת את ההיסטוריה?

  23. מה באמת היה החטא של בוני מגדל בבל? הרי הם לא מתוארים כרוצחים או גנבים, אלא כאנשים מאוחדים שמשתפים פעולה במיזם אדיר. האם ייתכן שדווקא השאיפה שלהם לאחדות מוחלטת הייתה הבעיה?

  24. מדוע התורה מתארת את ה׳ יורד לראות את העיר ואת המגדל שבני האדם בונים? מה משמעות הניגוד בין מגדל שראשו בשמים לבין תיאור הירידה לראותו?

  25. מדוע עקרותה של שרי נזכרת בסיום פרשת נח, אחרי תיאורי ההתרבות של משפחות העמים? כיצד הפרט הזה מכין את הקריאה בסיפור אברם ושרי בהמשך התורה?

העליות היומיות

עלייה 1 מתוך 7

פרשת נח - עלייה ראשונה

איך נשארים ישרים כשהסביבה כולה מאבדת את הדרך? העלייה הראשונה מציבה את נח מול עולם מושחת, ואז עוברת מתיאור האופי שלו למשימה מעשית: לבנות תיבה ולשמור על החיים.

עלייה 2 מתוך 7

פרשת נח - עלייה שנייה

נח נכנס לתיבה, אבל רש״י מגלה היסוס דווקא ברגע הזה. על בעלי החיים הטהורים, ההמתנה לפני המבול והדלת שנסגרת כדי להגן עליו.

עלייה 3 מתוך 7

פרשת נח - עלייה שלישית

ראשי ההרים כבר נראים, אך היונה אינה מוצאת מנוח ונח נשאר בתיבה. רמב״ן, ספורנו ורש״י על הזכירה, עלה הזית והמרחק שבין ההצלה ליציאה.

עלייה 4 מתוך 7

פרשת נח - עלייה רביעית

המבול הסתיים, אך הנטייה לרע נשארה. רש״י, אבן עזרא, רמב״ן וספורנו על הקרבן, הרחמים והאחריות בעולם שנפתח מחדש.

עלייה 5 מתוך 7

פרשת נח - עלייה חמישית

מדוע נח זקוק לברית אחרי שניצל? רש״י ורמב״ן על הפחד לבנות מחדש, הקשת כתופעת טבע והאות שמאפשר לתת אמון בעתיד.

עלייה 6 מתוך 7

פרשת נח - עלייה שישית

נח נחשף בחולשתו, ובניו בוחרים כיצד להגיב. רש״י ורמב״ן על הכרם, הכבוד לאב, קללת כנען והמשפחה שהופכת למפת עמים.

עלייה 7 מתוך 7

פרשת נח - עלייה שביעית

מה השתבש במגדל בבל, ומה בכל זאת עמד לזכות בוניו? אבן עזרא, ספורנו, רש״י ורמב״ן על אחדות, כוח ומשפחה שיוצאת לדרך.

הצטרפו ללומדים שמתחילים את הבוקר עם תורה ו-AI

סיכום שבועי: שאלות ותשובות + פרשת השבוע

או הצטרפו בטלגרם טלגרם →

העליות היומיות נשלחות רק בטלגרם