פרשת שלח לך - תובנות ושאלות

פורסם: 5 ביוני 2026 · זמן קריאה: 8 דקות

טקסט מקראי (שלח)

מומלץ לקרוא את הטקסט המקראי עצמאית לפני קריאה של הפרשנות בהמשך.

יג א וַיְדַבֵּר יְדוָד אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר׃

ב שְׁלַח לְךָ אֲנָשִׁים וְיָתֻרוּ אֶת אֶרֶץ כְּנַעַן אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל אִישׁ אֶחָד אִישׁ אֶחָד לְמַטֵּה אֲבֹתָיו תִּשְׁלָחוּ כֹּל נָשִׂיא בָהֶם׃

ג וַיִּשְׁלַח אֹתָם מֹשֶׁה מִמִּדְבַּר פָּארָן עַל פִּי יְדוָד כֻּלָּם אֲנָשִׁים רָאשֵׁי בְנֵי יִשְׂרָאֵל הֵמָּה׃

ד וְאֵלֶּה שְׁמוֹתָם לְמַטֵּה רְאוּבֵן שַׁמּוּעַ בֶּן זַכּוּר׃

ה לְמַטֵּה שִׁמְעוֹן שָׁפָט בֶּן חוֹרִי׃

ו לְמַטֵּה יְהוּדָה כָּלֵב בֶּן יְפֻנֶּה׃

ז לְמַטֵּה יִשָּׂשכָר יִגְאָל בֶּן יוֹסֵף׃

ח לְמַטֵּה אֶפְרָיִם הוֹשֵׁעַ בִּן נוּן׃

ט לְמַטֵּה בִנְיָמִן פַּלְטִי בֶּן רָפוּא׃

י לְמַטֵּה זְבוּלֻן גַּדִּיאֵל בֶּן סוֹדִי׃

יא לְמַטֵּה יוֹסֵף לְמַטֵּה מְנַשֶּׁה גַּדִּי בֶּן סוּסִי׃

יב לְמַטֵּה דָן עַמִּיאֵל בֶּן גְּמַלִּי׃

יג לְמַטֵּה אָשֵׁר סְתוּר בֶּן מִיכָאֵל׃

יד לְמַטֵּה נַפְתָּלִי נַחְבִּי בֶּן וָפְסִי׃

טו לְמַטֵּה גָד גְּאוּאֵל בֶּן מָכִי׃

טז אֵלֶּה שְׁמוֹת הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר שָׁלַח מֹשֶׁה לָתוּר אֶת הָאָרֶץ וַיִּקְרָא מֹשֶׁה לְהוֹשֵׁעַ בִּן נוּן יְהוֹשֻׁעַ׃

יז וַיִּשְׁלַח אֹתָם מֹשֶׁה לָתוּר אֶת אֶרֶץ כְּנָעַן וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם עֲלוּ זֶה בַּנֶּגֶב וַעֲלִיתֶם אֶת הָהָר׃

יח וּרְאִיתֶם אֶת הָאָרֶץ מַה הִוא וְאֶת הָעָם הַיֹּשֵׁב עָלֶיהָ הֶחָזָק הוּא הֲרָפֶה הַמְעַט הוּא אִם רָב׃

יט וּמָה הָאָרֶץ אֲשֶׁר הוּא יֹשֵׁב בָּהּ הֲטוֹבָה הִוא אִם רָעָה וּמָה הֶעָרִים אֲשֶׁר הוּא יוֹשֵׁב בָּהֵנָּה הַבְּמַחֲנִים אִם בְּמִבְצָרִים׃

כ וּמָה הָאָרֶץ הַשְּׁמֵנָה הִוא אִם רָזָה הֲיֵשׁ בָּהּ עֵץ אִם אַיִן וְהִתְחַזַּקְתֶּם וּלְקַחְתֶּם מִפְּרִי הָאָרֶץ וְהַיָּמִים יְמֵי בִּכּוּרֵי עֲנָבִים׃

כא וַיַּעֲלוּ וַיָּתֻרוּ אֶת הָאָרֶץ מִמִּדְבַּר צִן עַד רְחֹב לְבֹא חֲמָת׃

כב וַיַּעֲלוּ בַנֶּגֶב וַיָּבֹא עַד חֶבְרוֹן וְשָׁם אֲחִימַן שֵׁשַׁי וְתַלְמַי יְלִידֵי הָעֲנָק וְחֶבְרוֹן שֶׁבַע שָׁנִים נִבְנְתָה לִפְנֵי צֹעַן מִצְרָיִם׃

כג וַיָּבֹאוּ עַד נַחַל אֶשְׁכֹּל וַיִּכְרְתוּ מִשָּׁם זְמוֹרָה וְאֶשְׁכּוֹל עֲנָבִים אֶחָד וַיִּשָּׂאֻהוּ בַמּוֹט בִּשְׁנָיִם וּמִן הָרִמֹּנִים וּמִן הַתְּאֵנִים׃

כד לַמָּקוֹם הַהוּא קָרָא נַחַל אֶשְׁכּוֹל עַל אֹדוֹת הָאֶשְׁכּוֹל אֲשֶׁר כָּרְתוּ מִשָּׁם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל׃

כה וַיָּשֻׁבוּ מִתּוּר הָאָרֶץ מִקֵּץ אַרְבָּעִים יוֹם׃

כו וַיֵּלְכוּ וַיָּבֹאוּ אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן וְאֶל כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל מִדְבַּר פָּארָן קָדֵשָׁה וַיָּשִׁיבוּ אוֹתָם דָּבָר וְאֶת כָּל הָעֵדָה וַיַּרְאוּם אֶת פְּרִי הָאָרֶץ׃

כז וַיְסַפְּרוּ לוֹ וַיֹּאמְרוּ בָּאנוּ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר שְׁלַחְתָּנוּ וְגַם זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ הִוא וְזֶה פִּרְיָהּ׃

כח אֶפֶס כִּי עַז הָעָם הַיֹּשֵׁב בָּאָרֶץ וְהֶעָרִים בְּצֻרוֹת גְּדֹלֹת מְאֹד וְגַם יְלִדֵי הָעֲנָק רָאִינוּ שָׁם׃

כט עֲמָלֵק יוֹשֵׁב בְּאֶרֶץ הַנֶּגֶב וְהַחִתִּי וְהַיְבוּסִי וְהָאֱמֹרִי יוֹשֵׁב בָּהָר וְהַכְּנַעֲנִי יֹשֵׁב עַל הַיָּם וְעַל יַד הַיַּרְדֵּן׃

ל וַיַּהַס כָּלֵב אֶת הָעָם אֶל מֹשֶׁה וַיֹּאמֶר עָלֹה נַעֲלֶה וְיָרַשְׁנוּ אֹתָהּ כִּי יָכוֹל נוּכַל לָהּ׃

לא וְהָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר עָלוּ עִמּוֹ אָמְרוּ לֹא נוּכַל לַעֲלוֹת אֶל הָעָם כִּי חָזָק הוּא מִמֶּנּוּ׃

לב וַיּוֹצִיאוּ דִּבַּת הָאָרֶץ אֲשֶׁר תָּרוּ אֹתָהּ אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר הָאָרֶץ אֲשֶׁר עָבַרְנוּ בָהּ לָתוּר אֹתָהּ אֶרֶץ אֹכֶלֶת יוֹשְׁבֶיהָ הִוא וְכָל הָעָם אֲשֶׁר רָאִינוּ בְתוֹכָהּ אַנְשֵׁי מִדּוֹת׃

לג וְשָׁם רָאִינוּ אֶת הַנְּפִילִים בְּנֵי עֲנָק מִן הַנְּפִלִים וַנְּהִי בְעֵינֵינוּ כַּחֲגָבִים וְכֵן הָיִינוּ בְּעֵינֵיהֶם׃

יד א וַתִּשָּׂא כָּל הָעֵדָה וַיִּתְּנוּ אֶת קוֹלָם וַיִּבְכּוּ הָעָם בַּלַּיְלָה הַהוּא׃

ב וַיִּלֹּנוּ עַל מֹשֶׁה וְעַל אַהֲרֹן כֹּל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמְרוּ אֲלֵהֶם כָּל הָעֵדָה לוּ מַתְנוּ בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם אוֹ בַּמִּדְבָּר הַזֶּה לוּ מָתְנוּ׃

ג וְלָמָה יְדוָד מֵבִיא אֹתָנוּ אֶל הָאָרֶץ הַזֹּאת לִנְפֹּל בַּחֶרֶב נָשֵׁינוּ וְטַפֵּנוּ יִהְיוּ לָבַז הֲלוֹא טוֹב לָנוּ שׁוּב מִצְרָיְמָה׃

ד וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל אָחִיו נִתְּנָה רֹאשׁ וְנָשׁוּבָה מִצְרָיְמָה׃

ה וַיִּפֹּל מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן עַל פְּנֵיהֶם לִפְנֵי כָּל קְהַל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל׃

ו וִיהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן וְכָלֵב בֶּן יְפֻנֶּה מִן הַתָּרִים אֶת הָאָרֶץ קָרְעוּ בִּגְדֵיהֶם׃

ז וַיֹּאמְרוּ אֶל כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר הָאָרֶץ אֲשֶׁר עָבַרְנוּ בָהּ לָתוּר אֹתָהּ טוֹבָה הָאָרֶץ מְאֹד מְאֹד׃

ח אִם חָפֵץ בָּנוּ יְדוָד וְהֵבִיא אֹתָנוּ אֶל הָאָרֶץ הַזֹּאת וּנְתָנָהּ לָנוּ אֶרֶץ אֲשֶׁר הִוא זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ׃

ט אַךְ בַּידוָד אַל תִּמְרֹדוּ וְאַתֶּם אַל תִּירְאוּ אֶת עַם הָאָרֶץ כִּי לַחְמֵנוּ הֵם סָר צִלָּם מֵעֲלֵיהֶם וַידוָד אִתָּנוּ אַל תִּירָאֻם׃

י וַיֹּאמְרוּ כָּל הָעֵדָה לִרְגּוֹם אֹתָם בָּאֲבָנִים וּכְבוֹד יְדוָד נִרְאָה בְּאֹהֶל מוֹעֵד אֶל כָּל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל׃

יא וַיֹּאמֶר יְדוָד אֶל מֹשֶׁה עַד אָנָה יְנַאֲצֻנִי הָעָם הַזֶּה וְעַד אָנָה לֹא יַאֲמִינוּ בִי בְּכֹל הָאֹתוֹת אֲשֶׁר עָשִׂיתִי בְּקִרְבּוֹ׃

יב אַכֶּנּוּ בַדֶּבֶר וְאוֹרִשֶׁנּוּ וְאֶעֱשֶׂה אֹתְךָ לְגוֹי גָּדוֹל וְעָצוּם מִמֶּנּוּ׃

יג וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל יְדוָד וְשָׁמְעוּ מִצְרַיִם כִּי הֶעֱלִיתָ בְכֹחֲךָ אֶת הָעָם הַזֶּה מִקִּרְבּוֹ׃

יד וְאָמְרוּ אֶל יוֹשֵׁב הָאָרֶץ הַזֹּאת שָׁמְעוּ כִּי אַתָּה יְדוָד בְּקֶרֶב הָעָם הַזֶּה אֲשֶׁר עַיִן בְּעַיִן נִרְאָה אַתָּה יְדוָד וַעֲנָנְךָ עֹמֵד עֲלֵהֶם וּבְעַמֻּד עָנָן אַתָּה הֹלֵךְ לִפְנֵיהֶם יוֹמָם וּבְעַמּוּד אֵשׁ לָיְלָה׃

טו וְהֵמַתָּה אֶת הָעָם הַזֶּה כְּאִישׁ אֶחָד וְאָמְרוּ הַגּוֹיִם אֲשֶׁר שָׁמְעוּ אֶת שִׁמְעֲךָ לֵאמֹר׃

טז מִבִּלְתִּי יְכֹלֶת יְדוָד לְהָבִיא אֶת הָעָם הַזֶּה אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לָהֶם וַיִּשְׁחָטֵם בַּמִּדְבָּר׃

יז וְעַתָּה יִגְדַּל נָא כֹּחַ אֲדֹנָי כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ לֵאמֹר׃

יח יְדוָד אֶרֶךְ אַפַּיִם וְרַב חֶסֶד נֹשֵׂא עָוֹן וָפָשַׁע וְנַקֵּה לֹא יְנַקֶּה פֹּקֵד עֲוֹן אָבוֹת עַל בָּנִים עַל שִׁלֵּשִׁים וְעַל רִבֵּעִים׃

יט סְלַח נָא לַעֲוֹן הָעָם הַזֶּה כְּגֹדֶל חַסְדֶּךָ וְכַאֲשֶׁר נָשָׂאתָה לָעָם הַזֶּה מִמִּצְרַיִם וְעַד הֵנָּה׃

כ וַיֹּאמֶר יְדוָד סָלַחְתִּי כִּדְבָרֶךָ׃

כא וְאוּלָם חַי אָנִי וְיִמָּלֵא כְבוֹד יְדוָד אֶת כָּל הָאָרֶץ׃

כב כִּי כָל הָאֲנָשִׁים הָרֹאִים אֶת כְּבֹדִי וְאֶת אֹתֹתַי אֲשֶׁר עָשִׂיתִי בְמִצְרַיִם וּבַמִּדְבָּר וַיְנַסּוּ אֹתִי זֶה עֶשֶׂר פְּעָמִים וְלֹא שָׁמְעוּ בְּקוֹלִי׃

כג אִם יִרְאוּ אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לַאֲבֹתָם וְכָל מְנַאֲצַי לֹא יִרְאוּהָ׃

כד וְעַבְדִּי כָלֵב עֵקֶב הָיְתָה רוּחַ אַחֶרֶת עִמּוֹ וַיְמַלֵּא אַחֲרָי וַהֲבִיאֹתִיו אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר בָּא שָׁמָּה וְזַרְעוֹ יוֹרִשֶׁנָּה׃

כה וְהָעֲמָלֵקִי וְהַכְּנַעֲנִי יוֹשֵׁב בָּעֵמֶק מָחָר פְּנוּ וּסְעוּ לָכֶם הַמִּדְבָּר דֶּרֶךְ יַם סוּף׃

כו וַיְדַבֵּר יְדוָד אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן לֵאמֹר׃

כז עַד מָתַי לָעֵדָה הָרָעָה הַזֹּאת אֲשֶׁר הֵמָּה מַלִּינִים עָלָי אֶת תְּלֻנּוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר הֵמָּה מַלִּינִים עָלַי שָׁמָעְתִּי׃

כח אֱמֹר אֲלֵהֶם חַי אָנִי נְאֻם יְדוָד אִם לֹא כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתֶּם בְּאָזְנָי כֵּן אֶעֱשֶׂה לָכֶם׃

כט בַּמִּדְבָּר הַזֶּה יִפְּלוּ פִגְרֵיכֶם וְכָל פְּקֻדֵיכֶם לְכָל מִסְפַּרְכֶם מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וָמָעְלָה אֲשֶׁר הֲלִינֹתֶם עָלָי׃

ל אִם אַתֶּם תָּבֹאוּ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָשָׂאתִי אֶת יָדִי לְשַׁכֵּן אֶתְכֶם בָּהּ כִּי אִם כָּלֵב בֶּן יְפֻנֶּה וִיהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן׃

לא וְטַפְּכֶם אֲשֶׁר אֲמַרְתֶּם לָבַז יִהְיֶה וְהֵבֵיאתִי אֹתָם וְיָדְעוּ אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר מְאַסְתֶּם בָּהּ׃

לב וּפִגְרֵיכֶם אַתֶּם יִפְּלוּ בַּמִּדְבָּר הַזֶּה׃

לג וּבְנֵיכֶם יִהְיוּ רֹעִים בַּמִּדְבָּר אַרְבָּעִים שָׁנָה וְנָשְׂאוּ אֶת זְנוּתֵיכֶם עַד תֹּם פִּגְרֵיכֶם בַּמִּדְבָּר׃

לד בְּמִסְפַּר הַיָּמִים אֲשֶׁר תַּרְתֶּם אֶת הָאָרֶץ אַרְבָּעִים יוֹם יוֹם לַשָּׁנָה יוֹם לַשָּׁנָה תִּשְׂאוּ אֶת עֲוֹנֹתֵיכֶם אַרְבָּעִים שָׁנָה וִידַעְתֶּם אֶת תְּנוּאָתִי׃

לה אֲנִי יְדוָד דִּבַּרְתִּי אִם לֹא זֹאת אֶעֱשֶׂה לְכָל הָעֵדָה הָרָעָה הַזֹּאת הַנּוֹעָדִים עָלָי בַּמִּדְבָּר הַזֶּה יִתַּמּוּ וְשָׁם יָמֻתוּ׃

לו וְהָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר שָׁלַח מֹשֶׁה לָתוּר אֶת הָאָרֶץ וַיָּשֻׁבוּ (וילונו) [וַיַּלִּינוּ] עָלָיו אֶת כָּל הָעֵדָה לְהוֹצִיא דִבָּה עַל הָאָרֶץ׃

לז וַיָּמֻתוּ הָאֲנָשִׁים מוֹצִאֵי דִבַּת הָאָרֶץ רָעָה בַּמַּגֵּפָה לִפְנֵי יְדוָד׃

לח וִיהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן וְכָלֵב בֶּן יְפֻנֶּה חָיוּ מִן הָאֲנָשִׁים הָהֵם הַהֹלְכִים לָתוּר אֶת הָאָרֶץ׃

לט וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֶל כָּל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיִּתְאַבְּלוּ הָעָם מְאֹד׃

מ וַיַּשְׁכִּמוּ בַבֹּקֶר וַיַּעֲלוּ אֶל רֹאשׁ הָהָר לֵאמֹר הִנֶּנּוּ וְעָלִינוּ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אָמַר יְדוָד כִּי חָטָאנוּ׃

מא וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה לָמָּה זֶּה אַתֶּם עֹבְרִים אֶת פִּי יְדוָד וְהִוא לֹא תִצְלָח׃

מב אַל תַּעֲלוּ כִּי אֵין יְדוָד בְּקִרְבְּכֶם וְלֹא תִּנָּגְפוּ לִפְנֵי אֹיְבֵיכֶם׃

מג כִּי הָעֲמָלֵקִי וְהַכְּנַעֲנִי שָׁם לִפְנֵיכֶם וּנְפַלְתֶּם בֶּחָרֶב כִּי עַל כֵּן שַׁבְתֶּם מֵאַחֲרֵי יְדוָד וְלֹא יִהְיֶה יְדוָד עִמָּכֶם׃

מד וַיַּעְפִּלוּ לַעֲלוֹת אֶל רֹאשׁ הָהָר וַאֲרוֹן בְּרִית יְדוָד וּמֹשֶׁה לֹא מָשׁוּ מִקֶּרֶב הַמַּחֲנֶה׃

מה וַיֵּרֶד הָעֲמָלֵקִי וְהַכְּנַעֲנִי הַיֹּשֵׁב בָּהָר הַהוּא וַיַּכּוּם וַיַּכְּתוּם עַד הַחָרְמָה׃

טו א וַיְדַבֵּר יְדוָד אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר׃

ב דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם כִּי תָבֹאוּ אֶל אֶרֶץ מוֹשְׁבֹתֵיכֶם אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לָכֶם׃

ג וַעֲשִׂיתֶם אִשֶּׁה לַידוָד עֹלָה אוֹ זֶבַח לְפַלֵּא נֶדֶר אוֹ בִנְדָבָה אוֹ בְּמֹעֲדֵיכֶם לַעֲשׂוֹת רֵיחַ נִיחֹחַ לַידוָד מִן הַבָּקָר אוֹ מִן הַצֹּאן׃

ד וְהִקְרִיב הַמַּקְרִיב קָרְבָּנוֹ לַידוָד מִנְחָה סֹלֶת עִשָּׂרוֹן בָּלוּל בִּרְבִעִית הַהִין שָׁמֶן׃

ה וְיַיִן לַנֶּסֶךְ רְבִיעִית הַהִין תַּעֲשֶׂה עַל הָעֹלָה אוֹ לַזָּבַח לַכֶּבֶשׂ הָאֶחָד׃

ו אוֹ לָאַיִל תַּעֲשֶׂה מִנְחָה סֹלֶת שְׁנֵי עֶשְׂרֹנִים בְּלוּלָה בַשֶּׁמֶן שְׁלִשִׁית הַהִין׃

ז וְיַיִן לַנֶּסֶךְ שְׁלִשִׁית הַהִין תַּקְרִיב רֵיחַ נִיחֹחַ לַידוָד׃

ח וְכִי תַעֲשֶׂה בֶן בָּקָר עֹלָה אוֹ זָבַח לְפַלֵּא נֶדֶר אוֹ שְׁלָמִים לַידוָד׃

ט וְהִקְרִיב עַל בֶּן הַבָּקָר מִנְחָה סֹלֶת שְׁלֹשָׁה עֶשְׂרֹנִים בָּלוּל בַּשֶּׁמֶן חֲצִי הַהִין׃

י וְיַיִן תַּקְרִיב לַנֶּסֶךְ חֲצִי הַהִין אִשֵּׁה רֵיחַ נִיחֹחַ לַידוָד׃

יא כָּכָה יֵעָשֶׂה לַשּׁוֹר הָאֶחָד אוֹ לָאַיִל הָאֶחָד אוֹ לַשֶּׂה בַכְּבָשִׂים אוֹ בָעִזִּים׃

יב כַּמִּסְפָּר אֲשֶׁר תַּעֲשׂוּ כָּכָה תַּעֲשׂוּ לָאֶחָד כְּמִסְפָּרָם׃

יג כָּל הָאֶזְרָח יַעֲשֶׂה כָּכָה אֶת אֵלֶּה לְהַקְרִיב אִשֵּׁה רֵיחַ נִיחֹחַ לַידוָד׃

יד וְכִי יָגוּר אִתְּכֶם גֵּר אוֹ אֲשֶׁר בְּתוֹכְכֶם לְדֹרֹתֵיכֶם וְעָשָׂה אִשֵּׁה רֵיחַ נִיחֹחַ לַידוָד כַּאֲשֶׁר תַּעֲשׂוּ כֵּן יַעֲשֶׂה׃

טו הַקָּהָל חֻקָּה אַחַת לָכֶם וְלַגֵּר הַגָּר חֻקַּת עוֹלָם לְדֹרֹתֵיכֶם כָּכֶם כַּגֵּר יִהְיֶה לִפְנֵי יְדוָד׃

טז תּוֹרָה אַחַת וּמִשְׁפָּט אֶחָד יִהְיֶה לָכֶם וְלַגֵּר הַגָּר אִתְּכֶם׃

יז וַיְדַבֵּר יְדוָד אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר׃

יח דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם בְּבֹאֲכֶם אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אֲנִי מֵבִיא אֶתְכֶם שָׁמָּה׃

יט וְהָיָה בַּאֲכָלְכֶם מִלֶּחֶם הָאָרֶץ תָּרִימוּ תְרוּמָה לַידוָד׃

כ רֵאשִׁית עֲרִסֹתֵכֶם חַלָּה תָּרִימוּ תְרוּמָה כִּתְרוּמַת גֹּרֶן כֵּן תָּרִימוּ אֹתָהּ׃

כא מֵרֵאשִׁית עֲרִסֹתֵיכֶם תִּתְּנוּ לַידוָד תְּרוּמָה לְדֹרֹתֵיכֶם׃

כב וְכִי תִשְׁגּוּ וְלֹא תַעֲשׂוּ אֵת כָּל הַמִּצְוֹת הָאֵלֶּה אֲשֶׁר דִּבֶּר יְדוָד אֶל מֹשֶׁה׃

כג אֵת כָּל אֲשֶׁר צִוָּה יְדוָד אֲלֵיכֶם בְּיַד מֹשֶׁה מִן הַיּוֹם אֲשֶׁר צִוָּה יְדוָד וָהָלְאָה לְדֹרֹתֵיכֶם׃

כד וְהָיָה אִם מֵעֵינֵי הָעֵדָה נֶעֶשְׂתָה לִשְׁגָגָה וְעָשׂוּ כָל הָעֵדָה פַּר בֶּן בָּקָר אֶחָד לְעֹלָה לְרֵיחַ נִיחֹחַ לַידוָד וּמִנְחָתוֹ וְנִסְכּוֹ כַּמִּשְׁפָּט וּשְׂעִיר עִזִּים אֶחָד לְחַטָּת׃

כה וְכִפֶּר הַכֹּהֵן עַל כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְנִסְלַח לָהֶם כִּי שְׁגָגָה הִוא וְהֵם הֵבִיאוּ אֶת קָרְבָּנָם אִשֶּׁה לַידוָד וְחַטָּאתָם לִפְנֵי יְדוָד עַל שִׁגְגָתָם׃

כו וְנִסְלַח לְכָל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְלַגֵּר הַגָּר בְּתוֹכָם כִּי לְכָל הָעָם בִּשְׁגָגָה׃

כז וְאִם נֶפֶשׁ אַחַת תֶּחֱטָא בִשְׁגָגָה וְהִקְרִיבָה עֵז בַּת שְׁנָתָהּ לְחַטָּאת׃

כח וְכִפֶּר הַכֹּהֵן עַל הַנֶּפֶשׁ הַשֹּׁגֶגֶת בְּחֶטְאָה בִשְׁגָגָה לִפְנֵי יְדוָד לְכַפֵּר עָלָיו וְנִסְלַח לוֹ׃

כט הָאֶזְרָח בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל וְלַגֵּר הַגָּר בְּתוֹכָם תּוֹרָה אַחַת יִהְיֶה לָכֶם לָעֹשֶׂה בִּשְׁגָגָה׃

ל וְהַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה בְּיָד רָמָה מִן הָאֶזְרָח וּמִן הַגֵּר אֶת יְדוָד הוּא מְגַדֵּף וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מִקֶּרֶב עַמָּהּ׃

לא כִּי דְבַר יְדוָד בָּזָה וְאֶת מִצְוָתוֹ הֵפַר הִכָּרֵת תִּכָּרֵת הַנֶּפֶשׁ הַהִוא עֲוֹנָה בָהּ׃

לב וַיִּהְיוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל בַּמִּדְבָּר וַיִּמְצְאוּ אִישׁ מְקֹשֵׁשׁ עֵצִים בְּיוֹם הַשַּׁבָּת׃

לג וַיַּקְרִיבוּ אֹתוֹ הַמֹּצְאִים אֹתוֹ מְקֹשֵׁשׁ עֵצִים אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן וְאֶל כָּל הָעֵדָה׃

לד וַיַּנִּיחוּ אֹתוֹ בַּמִּשְׁמָר כִּי לֹא פֹרַשׁ מַה יֵּעָשֶׂה לוֹ׃

לה וַיֹּאמֶר יְדוָד אֶל מֹשֶׁה מוֹת יוּמַת הָאִישׁ רָגוֹם אֹתוֹ בָאֲבָנִים כָּל הָעֵדָה מִחוּץ לַמַּחֲנֶה׃

לו וַיֹּצִיאוּ אֹתוֹ כָּל הָעֵדָה אֶל מִחוּץ לַמַּחֲנֶה וַיִּרְגְּמוּ אֹתוֹ בָּאֲבָנִים וַיָּמֹת כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְדוָד אֶת מֹשֶׁה׃

לז וַיֹּאמֶר יְדוָד אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר׃

לח דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם וְעָשׂוּ לָהֶם צִיצִת עַל כַּנְפֵי בִגְדֵיהֶם לְדֹרֹתָם וְנָתְנוּ עַל צִיצִת הַכָּנָף פְּתִיל תְּכֵלֶת׃

לט וְהָיָה לָכֶם לְצִיצִת וּרְאִיתֶם אֹתוֹ וּזְכַרְתֶּם אֶת כָּל מִצְוֹת יְדוָד וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם וְלֹא תָתֻרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם וְאַחֲרֵי עֵינֵיכֶם אֲשֶׁר אַתֶּם זֹנִים אַחֲרֵיהֶם׃

מ לְמַעַן תִּזְכְּרוּ וַעֲשִׂיתֶם אֶת כָּל מִצְוֹתָי וִהְיִיתֶם קְדֹשִׁים לֵאלֹהֵיכֶם׃

מא אֲנִי יְדוָד אֱלֹהֵיכֶם אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לִהְיוֹת לָכֶם לֵאלֹהִים אֲנִי יְדוָד אֱלֹהֵיכֶם׃

פרשת שלח לך היא פרשה שמתחילה כמו דוח מודיעיני, אבל בתוך כמה פסוקים היא הופכת לדרמה נפשית אדירה: האם עם שלם יראה את הארץ בעיניים של אמונה, או בעיניים של פחד.

משה שולח שנים עשר אנשים חשובים לתור את ארץ כנען. הם חוזרים אחרי ארבעים יום עם פירות אדירים, הוכחה חיה לכך שהארץ מבורכת, אבל במקום להפוך את המראה הזה למנוע של תקווה, רוב המרגלים הופכים אותו לסרט אימה. הם מתארים ערים מבוצרות, ענקים, פחד, חוסר סיכוי. מול גל הפחד עומד כלב בן יפונה ואומר בפסוק מדויק: “עָלֹה נַעֲלֶה וְיָרַשְׁנוּ אֹתָהּ כִּי יָכוֹל נוּכַל לָהּ” (במדבר יג, ל). זה הרגע שבו מתברר שהשאלה האמיתית אינה מה יש בארץ, אלא מה יש בלב האדם המביט בה.

העם נשבר. הפחד נהיה ציבורי, הבכי נהיה מגפה רוחנית, ומשה ואהרון נופלים על פניהם. יהושע וכלב קורעים את בגדיהם ומנסים להפוך את התודעה: הארץ אינה הבעיה, הבעיה היא העיניים שמסתכלות עליה. בפסוק מדויק נאמר: “טוֹבָה הָאָרֶץ מְאֹד מְאֹד” (במדבר יד, ז). אבל העם כבר לכוד בסיפור אחר, סיפור שבו מצרים נראית בטוחה יותר מהעתיד.

ואז מגיע השבר הגדול: דור יוצאי מצרים, מבן עשרים שנה ומעלה, מקבל גזירה שלא ייכנס לארץ, מלבד כלב בן יפונה ויהושע בן נון. אחר כך יש ניסיון מאוחר לעלות להר, אבל בלי ארון הברית ובלי משה, וזה נכשל. כאן הפרשה לוחשת רעיון עמוק: אומץ אחרי הזמן הנכון עלול להיות עקשנות, לא אמונה.

כמה תובנות מעניינות על הפרשה:

1. המרגלים לא שיקרו לגמרי, וזה מה שמפחיד. הם באמת ראו קשיים. אבל כאן נמצא החידוש: לפעמים הבעיה אינה העובדות, אלא הפרשנות. אותם ענבים, אותה ארץ, אותם ענקים, אצל כלב ויהושע זה אתגר. אצל האחרים זה סוף הדרך. רעיון: האדם לא חי רק לפי מה שהוא רואה, אלא לפי הסיפור שהוא מספר לעצמו על מה שהוא רואה.

2. כלב מלמד מהו מנהיג אמיתי. כלב לא מכחיש את המציאות ולא אומר שהכול קל. הוא עושה משהו גדול יותר: הוא מסרב לתת לפחד להיות הפרשן הראשי של המציאות. רעיון: מנהיגות אמונית אינה עצימת עיניים, אלא פתיחת עיניים עמוקה יותר.

3. הדור שבכה בלילה ההוא איבד את העתיד שלו לפני שהפסיד בקרב. האסון לא התחיל בחרב של הכנעני, אלא בדמיון של בני ישראל. הם ראו את עצמם קטנים, ומשם הכול התמוטט. רעיון: יש רגעים שבהם אדם לא נופל בגלל מי שנגדו, אלא בגלל שהוא כבר הפסיד בעיני עצמו.

4. הציצית בסוף הפרשה היא תיקון לעיניים. אחרי סיפור המרגלים, הפרשה מגיעה למצוות ציצית. זה לא סתם סיום טכני. רעיון: המרגלים ראו ולא ידעו איך לפרש. הציצית באה ללמד את האדם לראות אחרת, לא להיגרר אחרי מבט חיצוני בלבד, אלא לחבר ראייה לזיכרון, לזהות ולשליחות.

5. פרשת שלח לך היא פרשה על המסך הפנימי שלנו. כל אחד מאיתנו נשלח כל יום לתור איזו ארץ: חלום, זוגיות, שליחות, עסק, תיקון עצמי, לימוד תורה. השאלה אינה רק מה נמצא שם. השאלה היא האם נחזור עם דיבת הארץ, או עם קול של כלב: אפשר לעלות.

המשפט שנשאר מהפרשה בלב הוא רעיון ולא ציטוט: לפעמים המרחק בין המדבר לארץ המובטחת הוא לא גאוגרפי, הוא מבט אחד של אמונה.

יש כאן חידוש מדהים, והוא רעיון דרשני, לא ציטוט חז”ל

בפרשת שלח לך יש מילה אחת שחוזרת כמו קוד סודי: לתור.

בהתחלה משה שולח את המרגלים לתור את הארץ. הם יוצאים כביכול לראות את המציאות. אבל בסוף הפרשה, במצוות ציצית, התורה אומרת: “וְלֹא תָתֻרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם וְאַחֲרֵי עֵינֵיכֶם” (במדבר טו, לט).

וזה מטלטל: הפרשה מתחילה ב”תורו את הארץ”, ומסתיימת ב”לא תתורו אחרי הלב והעיניים”.

כלומר, הבעיה של המרגלים לא הייתה שהם ראו. להפך, הם ראו הרבה. הם ראו ענבים, ערים, עמים, ענקים. הבעיה הייתה מי מנהל את הראייה שלהם.

הם אומרים בפסוק מדויק: “וַנְּהִי בְעֵינֵינוּ כַּחֲגָבִים וְכֵן הָיִינוּ בְּעֵינֵיהֶם” (במדבר יג, לג).

שים לב לעומק: קודם הם נעשו קטנים בעיני עצמם. רק אחר כך הם החליטו שכך הם נראים גם בעיני האחרים. זה חידוש עצום לחיים: לפעמים האדם לא יודע באמת מה העולם חושב עליו, הוא פשוט משליך החוצה את מה שהוא כבר חושב על עצמו.

כלב רואה את אותה ארץ, אותם ענקים, אותם קשיים, אבל מגיע למסקנה הפוכה לגמרי: “עָלֹה נַעֲלֶה וְיָרַשְׁנוּ אֹתָהּ כִּי יָכוֹל נוּכַל לָהּ” (במדבר יג, ל).

ופה החידוש שממש מדהים אותי: המרגלים לא נפלו בגלל עיניים רעות בלבד, הם נפלו בגלל זהות קטנה. מי שמרגיש חגב, גם ארץ מובטחת נראית לו כמו מלכודת. מי שמרגיש שליח, גם ענקים נראים לו כמו שלב בדרך.

ולכן הציצית בסוף הפרשה היא לא רק מצווה שמופיעה במקרה אחרי סיפור המרגלים. היא כמו התיקון של כל הפרשה. המרגלים הסתכלו על הארץ ושכחו מי הם. הציצית אומרת לאדם: לפני שאתה מפרש את מה שאתה רואה, תזכור מי אתה.

זה אולי המסר הכי חזק בפרשה: העיניים לא רק מראות לנו עולם. הן גם מגלות לנו מי אנחנו חושבים שאנחנו.

שאלות על פרשת שלח לך

למה דווקא בפרשת שלח לך מתברר שהבעיה הכי גדולה של האדם היא לא מה שהוא רואה, אלא איך הוא מפרש את מה שהוא רואה?
איך ייתכן שעשרה נשיאים גדולים, אנשים חשובים מישראל, חזרו מאותה ארץ שכלב ויהושע ראו, אבל הגיעו למסקנה הפוכה לגמרי?
מה הסוד במילים שלח לך, למה נאמר למשה כאילו השליחות היא שלו, ולא רק ציווי רגיל?
האם המרגלים נכשלו ברגע שבו דיברו רע על הארץ, או שהכישלון התחיל כבר ברגע שבו יצאו לדרך?
למה משה משנה את שמו של הושע ליהושע דווקא לפני הכניסה לארץ, ומה זה מלמד על כוח של שם ושל זהות?
מה ההבדל העמוק בין לתור את הארץ לבין לרגל את הארץ?
למה כלב הולך לחברון, ומה יש בחברון שיכול לתת לאדם כוח לעמוד מול דעת הרוב?
איך אשכול ענבים אחד יכול להפוך מסמל של ברכה לסמל של פחד?
למה המרגלים מתחילים בשבח הארץ ורק אחר כך עוברים להפחדה, ומה זה מלמד על הדרך שבה שכנוע שלילי עובד?
מה מסתתר במילה אפס בדברי המרגלים, ואיך מילה אחת קטנה יכולה למחוק תקווה של עם שלם?
למה כלב אומר עלה נעלה בכפילות, מה יש בכוח של עלייה כפולה?
איך ייתכן שהמרגלים אומרים על עצמם שהם היו כחגבים, ומה זה מגלה על דימוי עצמי הרסני?
האם באמת הענקים ראו את ישראל כחגבים, או שהמרגלים השליכו החוצה את הפחד הפנימי שלהם?
למה הבכי של העם בלילה ההוא הפך לנקודת שבר היסטורית כל כך גדולה?
מה יותר מסוכן: פחד אמיתי מסכנה חיצונית, או פחד דמיוני שמתחפש למציאות?
למה העם מעדיף לחזור למצרים דווקא אחרי שכבר ראה ניסים עצומים במדבר?
מה משה מלמד אותנו כשהוא מתפלל על העם גם אחרי שהם כמעט איבדו הכול?
למה יהושע וכלב קורעים את בגדיהם, האם זו תגובה של אבל, מחאה, או קריאה אחרונה להצלת העם?
איך פרשת המרגלים מלמדת שהרוב לא תמיד צודק, גם כשהרוב מורכב מאנשים גדולים?
מה ההבדל בין אמונה אמיתית לבין אופטימיות שטחית לפי פרשת שלח לך?
למה אחרי חטא המרגלים מופיעות מצוות שקשורות לכניסה לארץ, האם זו נחמה נסתרת בתוך העונש?
מה הקשר הפנימי בין חטא המרגלים לבין מצוות ציצית שבסוף הפרשה?
למה אותה מילה, לתור, מופיעה גם בשליחות המרגלים וגם באזהרה שלא לתור אחרי הלב והעיניים?
מה פרשת שלח לך מלמדת על מנהיגות בזמן משבר, האם מנהיג צריך להרגיע, להתעמת, או לשנות את הסיפור שהעם מספר לעצמו?
אם כל אדם נשלח בחייו לארץ מובטחת פרטית משלו, מה הפרשה מלמדת אותנו על הרגע שבו החלום נראה גדול מדי והאדם מרגיש קטן מדי?

העליות היומיות

עלייה 1 מתוך 7 7 ביוני 2026

פרשת שלח לך - תובנות ושאלות

יש כאן חידוש מדהים, והוא רעיון דרשני, לא ציטוט חז”ל

שאלות על פרשת שלח לך

העליות היומיות

פרשת שלח לך - עלייה ראשונה

פרשת שלח לך - עלייה שנייה

פרשת שלח לך - עלייה שלישית

פרשת שלח לך - עלייה רביעית

פרשת שלח לך - עלייה חמישית

פרשת שלח לך - עלייה שישית

פרשת שלח לך - עלייה שביעית

עוד תוכן

עליה יומית

פרשת השבוע

שאלות ותשובות

תורה ומדע

הצטרפו ללומדים שמתחילים את הבוקר עם תורה ו-AI