פרשת ואתחנן - תובנות ושאלות
·
זמן קריאה: 8 דקות
טקסט מקראי (ואתחנן)
מומלץ לקרוא את הטקסט המקראי עצמאית לפני קריאה של הפרשנות בהמשך.
כג וָאֶתְחַנַּן אֶל יְדוָד בָּעֵת הַהִוא לֵאמֹר׃
כד אֲדֹנָי יְדוִד אַתָּה הַחִלּוֹתָ לְהַרְאוֹת אֶת עַבְדְּךָ אֶת גָּדְלְךָ וְאֶת יָדְךָ הַחֲזָקָה אֲשֶׁר מִי אֵל בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה כְמַעֲשֶׂיךָ וְכִגְבוּרֹתֶךָ׃
כה אֶעְבְּרָה נָּא וְאֶרְאֶה אֶת הָאָרֶץ הַטּוֹבָה אֲשֶׁר בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן הָהָר הַטּוֹב הַזֶּה וְהַלְּבָנוֹן׃
כו וַיִּתְעַבֵּר יְדוָד בִּי לְמַעַנְכֶם וְלֹא שָׁמַע אֵלָי וַיֹּאמֶר יְדוָד אֵלַי רַב לָךְ אַל תּוֹסֶף דַּבֵּר אֵלַי עוֹד בַּדָּבָר הַזֶּה׃
כז עֲלֵה רֹאשׁ הַפִּסְגָּה וְשָׂא עֵינֶיךָ יָמָּה וְצָפֹנָה וְתֵימָנָה וּמִזְרָחָה וּרְאֵה בְעֵינֶיךָ כִּי לֹא תַעֲבֹר אֶת הַיַּרְדֵּן הַזֶּה׃
כח וְצַו אֶת יְהוֹשֻׁעַ וְחַזְּקֵהוּ וְאַמְּצֵהוּ כִּי הוּא יַעֲבֹר לִפְנֵי הָעָם הַזֶּה וְהוּא יַנְחִיל אוֹתָם אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר תִּרְאֶה׃
כט וַנֵּשֶׁב בַּגָּיְא מוּל בֵּית פְּעוֹר׃
ד א וְעַתָּה יִשְׂרָאֵל שְׁמַע אֶל הַחֻקִּים וְאֶל הַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר אָנֹכִי מְלַמֵּד אֶתְכֶם לַעֲשׂוֹת לְמַעַן תִּחְיוּ וּבָאתֶם וִירִשְׁתֶּם אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר יְדוָד אֱלֹהֵי אֲבֹתֵיכֶם נֹתֵן לָכֶם׃
ב לֹא תֹסִפוּ עַל הַדָּבָר אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם וְלֹא תִגְרְעוּ מִמֶּנּוּ לִשְׁמֹר אֶת מִצְוֹת יְדוָד אֱלֹהֵיכֶם אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם׃
ג עֵינֵיכֶם הָרֹאֹת אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה יְדוָד בְּבַעַל פְּעוֹר כִּי כָל הָאִישׁ אֲשֶׁר הָלַךְ אַחֲרֵי בַעַל פְּעוֹר הִשְׁמִידוֹ יְדוָד אֱלֹהֶיךָ מִקִּרְבֶּךָ׃
ד וְאַתֶּם הַדְּבֵקִים בַּידוָד אֱלֹהֵיכֶם חַיִּים כֻּלְּכֶם הַיּוֹם׃
ה רְאֵה לִמַּדְתִּי אֶתְכֶם חֻקִּים וּמִשְׁפָּטִים כַּאֲשֶׁר צִוַּנִי יְדוָד אֱלֹהָי לַעֲשׂוֹת כֵּן בְּקֶרֶב הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתֶּם בָּאִים שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ׃
ו וּשְׁמַרְתֶּם וַעֲשִׂיתֶם כִּי הִוא חָכְמַתְכֶם וּבִינַתְכֶם לְעֵינֵי הָעַמִּים אֲשֶׁר יִשְׁמְעוּן אֵת כָּל הַחֻקִּים הָאֵלֶּה וְאָמְרוּ רַק עַם חָכָם וְנָבוֹן הַגּוֹי הַגָּדוֹל הַזֶּה׃
ז כִּי מִי גוֹי גָּדוֹל אֲשֶׁר לוֹ אֱלֹהִים קְרֹבִים אֵלָיו כַּידוָד אֱלֹהֵינוּ בְּכָל קָרְאֵנוּ אֵלָיו׃
ח וּמִי גּוֹי גָּדוֹל אֲשֶׁר לוֹ חֻקִּים וּמִשְׁפָּטִים צַדִּיקִם כְּכֹל הַתּוֹרָה הַזֹּאת אֲשֶׁר אָנֹכִי נֹתֵן לִפְנֵיכֶם הַיּוֹם׃
ט רַק הִשָּׁמֶר לְךָ וּשְׁמֹר נַפְשְׁךָ מְאֹד פֶּן תִּשְׁכַּח אֶת הַדְּבָרִים אֲשֶׁר רָאוּ עֵינֶיךָ וּפֶן יָסוּרוּ מִלְּבָבְךָ כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ וְהוֹדַעְתָּם לְבָנֶיךָ וְלִבְנֵי בָנֶיךָ׃
י יוֹם אֲשֶׁר עָמַדְתָּ לִפְנֵי יְדוָד אֱלֹהֶיךָ בְּחֹרֵב בֶּאֱמֹר יְדוָד אֵלַי הַקְהֶל לִי אֶת הָעָם וְאַשְׁמִעֵם אֶת דְּבָרָי אֲשֶׁר יִלְמְדוּן לְיִרְאָה אֹתִי כָּל הַיָּמִים אֲשֶׁר הֵם חַיִּים עַל הָאֲדָמָה וְאֶת בְּנֵיהֶם יְלַמֵּדוּן׃
יא וַתִּקְרְבוּן וַתַּעַמְדוּן תַּחַת הָהָר וְהָהָר בֹּעֵר בָּאֵשׁ עַד לֵב הַשָּׁמַיִם חֹשֶׁךְ עָנָן וַעֲרָפֶל׃
יב וַיְדַבֵּר יְדוָד אֲלֵיכֶם מִתּוֹךְ הָאֵשׁ קוֹל דְּבָרִים אַתֶּם שֹׁמְעִים וּתְמוּנָה אֵינְכֶם רֹאִים זוּלָתִי קוֹל׃
יג וַיַּגֵּד לָכֶם אֶת בְּרִיתוֹ אֲשֶׁר צִוָּה אֶתְכֶם לַעֲשׂוֹת עֲשֶׂרֶת הַדְּבָרִים וַיִּכְתְּבֵם עַל שְׁנֵי לֻחוֹת אֲבָנִים׃
יד וְאֹתִי צִוָּה יְדוָד בָּעֵת הַהִוא לְלַמֵּד אֶתְכֶם חֻקִּים וּמִשְׁפָּטִים לַעֲשֹׂתְכֶם אֹתָם בָּאָרֶץ אֲשֶׁר אַתֶּם עֹבְרִים שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ׃
טו וְנִשְׁמַרְתֶּם מְאֹד לְנַפְשֹׁתֵיכֶם כִּי לֹא רְאִיתֶם כָּל תְּמוּנָה בְּיוֹם דִּבֶּר יְדוָד אֲלֵיכֶם בְּחֹרֵב מִתּוֹךְ הָאֵשׁ׃
טז פֶּן תַּשְׁחִתוּן וַעֲשִׂיתֶם לָכֶם פֶּסֶל תְּמוּנַת כָּל סָמֶל תַּבְנִית זָכָר אוֹ נְקֵבָה׃
יז תַּבְנִית כָּל בְּהֵמָה אֲשֶׁר בָּאָרֶץ תַּבְנִית כָּל צִפּוֹר כָּנָף אֲשֶׁר תָּעוּף בַּשָּׁמָיִם׃
יח תַּבְנִית כָּל רֹמֵשׂ בָּאֲדָמָה תַּבְנִית כָּל דָּגָה אֲשֶׁר בַּמַּיִם מִתַּחַת לָאָרֶץ׃
יט וּפֶן תִּשָּׂא עֵינֶיךָ הַשָּׁמַיְמָה וְרָאִיתָ אֶת הַשֶּׁמֶשׁ וְאֶת הַיָּרֵחַ וְאֶת הַכּוֹכָבִים כֹּל צְבָא הַשָּׁמַיִם וְנִדַּחְתָּ וְהִשְׁתַּחֲוִיתָ לָהֶם וַעֲבַדְתָּם אֲשֶׁר חָלַק יְדוָד אֱלֹהֶיךָ אֹתָם לְכֹל הָעַמִּים תַּחַת כָּל הַשָּׁמָיִם׃
כ וְאֶתְכֶם לָקַח יְדוָד וַיּוֹצִא אֶתְכֶם מִכּוּר הַבַּרְזֶל מִמִּצְרָיִם לִהְיוֹת לוֹ לְעַם נַחֲלָה כַּיּוֹם הַזֶּה׃
כא וַידוָד הִתְאַנֶּף בִּי עַל דִּבְרֵיכֶם וַיִּשָּׁבַע לְבִלְתִּי עָבְרִי אֶת הַיַּרְדֵּן וּלְבִלְתִּי בֹא אֶל הָאָרֶץ הַטּוֹבָה אֲשֶׁר יְדוָד אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה׃
כב כִּי אָנֹכִי מֵת בָּאָרֶץ הַזֹּאת אֵינֶנִּי עֹבֵר אֶת הַיַּרְדֵּן וְאַתֶּם עֹבְרִים וִירִשְׁתֶּם אֶת הָאָרֶץ הַטּוֹבָה הַזֹּאת׃
כג הִשָּׁמְרוּ לָכֶם פֶּן תִּשְׁכְּחוּ אֶת בְּרִית יְדוָד אֱלֹהֵיכֶם אֲשֶׁר כָּרַת עִמָּכֶם וַעֲשִׂיתֶם לָכֶם פֶּסֶל תְּמוּנַת כֹּל אֲשֶׁר צִוְּךָ יְדוָד אֱלֹהֶיךָ׃
כד כִּי יְדוָד אֱלֹהֶיךָ אֵשׁ אֹכְלָה הוּא אֵל קַנָּא׃
כה כִּי תוֹלִיד בָּנִים וּבְנֵי בָנִים וְנוֹשַׁנְתֶּם בָּאָרֶץ וְהִשְׁחַתֶּם וַעֲשִׂיתֶם פֶּסֶל תְּמוּנַת כֹּל וַעֲשִׂיתֶם הָרַע בְּעֵינֵי יְדוָד אֱלֹהֶיךָ לְהַכְעִיסוֹ׃
כו הַעִידֹתִי בָכֶם הַיּוֹם אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ כִּי אָבֹד תֹּאבֵדוּן מַהֵר מֵעַל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתֶּם עֹבְרִים אֶת הַיַּרְדֵּן שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ לֹא תַאֲרִיכֻן יָמִים עָלֶיהָ כִּי הִשָּׁמֵד תִּשָּׁמֵדוּן׃
כז וְהֵפִיץ יְדוָד אֶתְכֶם בָּעַמִּים וְנִשְׁאַרְתֶּם מְתֵי מִסְפָּר בַּגּוֹיִם אֲשֶׁר יְנַהֵג יְדוָד אֶתְכֶם שָׁמָּה׃
כח וַעֲבַדְתֶּם שָׁם אֱלֹהִים מַעֲשֵׂה יְדֵי אָדָם עֵץ וָאֶבֶן אֲשֶׁר לֹא יִרְאוּן וְלֹא יִשְׁמְעוּן וְלֹא יֹאכְלוּן וְלֹא יְרִיחֻן׃
כט וּבִקַּשְׁתֶּם מִשָּׁם אֶת יְדוָד אֱלֹהֶיךָ וּמָצָאתָ כִּי תִדְרְשֶׁנּוּ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשֶׁךָ׃
ל בַּצַּר לְךָ וּמְצָאוּךָ כֹּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה בְּאַחֲרִית הַיָּמִים וְשַׁבְתָּ עַד יְדוָד אֱלֹהֶיךָ וְשָׁמַעְתָּ בְּקֹלוֹ׃
לא כִּי אֵל רַחוּם יְדוָד אֱלֹהֶיךָ לֹא יַרְפְּךָ וְלֹא יַשְׁחִיתֶךָ וְלֹא יִשְׁכַּח אֶת בְּרִית אֲבֹתֶיךָ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לָהֶם׃
לב כִּי שְׁאַל נָא לְיָמִים רִאשֹׁנִים אֲשֶׁר הָיוּ לְפָנֶיךָ לְמִן הַיּוֹם אֲשֶׁר בָּרָא אֱלֹהִים אָדָם עַל הָאָרֶץ וּלְמִקְצֵה הַשָּׁמַיִם וְעַד קְצֵה הַשָּׁמָיִם הֲנִהְיָה כַּדָּבָר הַגָּדוֹל הַזֶּה אוֹ הֲנִשְׁמַע כָּמֹהוּ׃
לג הֲשָׁמַע עָם קוֹל אֱלֹהִים מְדַבֵּר מִתּוֹךְ הָאֵשׁ כַּאֲשֶׁר שָׁמַעְתָּ אַתָּה וַיֶּחִי׃
לד אוֹ הֲנִסָּה אֱלֹהִים לָבוֹא לָקַחַת לוֹ גוֹי מִקֶּרֶב גּוֹי בְּמַסֹּת בְּאֹתֹת וּבְמוֹפְתִים וּבְמִלְחָמָה וּבְיָד חֲזָקָה וּבִזְרוֹעַ נְטוּיָה וּבְמוֹרָאִים גְּדֹלִים כְּכֹל אֲשֶׁר עָשָׂה לָכֶם יְדוָד אֱלֹהֵיכֶם בְּמִצְרַיִם לְעֵינֶיךָ׃
לה אַתָּה הָרְאֵתָ לָדַעַת כִּי יְדוָד הוּא הָאֱלֹהִים אֵין עוֹד מִלְבַדּוֹ׃
לו מִן הַשָּׁמַיִם הִשְׁמִיעֲךָ אֶת קֹלוֹ לְיַסְּרֶךָּ וְעַל הָאָרֶץ הֶרְאֲךָ אֶת אִשּׁוֹ הַגְּדוֹלָה וּדְבָרָיו שָׁמַעְתָּ מִתּוֹךְ הָאֵשׁ׃
לז וְתַחַת כִּי אָהַב אֶת אֲבֹתֶיךָ וַיִּבְחַר בְּזַרְעוֹ אַחֲרָיו וַיּוֹצִאֲךָ בְּפָנָיו בְּכֹחוֹ הַגָּדֹל מִמִּצְרָיִם׃
לח לְהוֹרִישׁ גּוֹיִם גְּדֹלִים וַעֲצֻמִים מִמְּךָ מִפָּנֶיךָ לַהֲבִיאֲךָ לָתֶת לְךָ אֶת אַרְצָם נַחֲלָה כַּיּוֹם הַזֶּה׃
לט וְיָדַעְתָּ הַיּוֹם וַהֲשֵׁבֹתָ אֶל לְבָבֶךָ כִּי יְדוָד הוּא הָאֱלֹהִים בַּשָּׁמַיִם מִמַּעַל וְעַל הָאָרֶץ מִתָּחַת אֵין עוֹד׃
מ וְשָׁמַרְתָּ אֶת חֻקָּיו וְאֶת מִצְוֹתָיו אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם אֲשֶׁר יִיטַב לְךָ וּלְבָנֶיךָ אַחֲרֶיךָ וּלְמַעַן תַּאֲרִיךְ יָמִים עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר יְדוָד אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ כָּל הַיָּמִים׃
מא אָז יַבְדִּיל מֹשֶׁה שָׁלֹשׁ עָרִים בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן מִזְרְחָה שָׁמֶשׁ׃
מב לָנֻס שָׁמָּה רוֹצֵחַ אֲשֶׁר יִרְצַח אֶת רֵעֵהוּ בִּבְלִי דַעַת וְהוּא לֹא שֹׂנֵא לוֹ מִתְּמוֹל שִׁלְשׁוֹם וְנָס אֶל אַחַת מִן הֶעָרִים הָאֵל וָחָי׃
מג אֶת בֶּצֶר בַּמִּדְבָּר בְּאֶרֶץ הַמִּישֹׁר לָרֻאוּבֵנִי וְאֶת רָאמֹת בַּגִּלְעָד לַגָּדִי וְאֶת גּוֹלָן בַּבָּשָׁן לַמְנַשִּׁי׃
מד וְזֹאת הַתּוֹרָה אֲשֶׁר שָׂם מֹשֶׁה לִפְנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל׃
מה אֵלֶּה הָעֵדֹת וְהַחֻקִּים וְהַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר דִּבֶּר מֹשֶׁה אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּצֵאתָם מִמִּצְרָיִם׃
מו בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן בַּגַּיְא מוּל בֵּית פְּעוֹר בְּאֶרֶץ סִיחֹן מֶלֶךְ הָאֱמֹרִי אֲשֶׁר יוֹשֵׁב בְּחֶשְׁבּוֹן אֲשֶׁר הִכָּה מֹשֶׁה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל בְּצֵאתָם מִמִּצְרָיִם׃
מז וַיִּירְשׁוּ אֶת אַרְצוֹ וְאֶת אֶרֶץ עוֹג מֶלֶךְ הַבָּשָׁן שְׁנֵי מַלְכֵי הָאֱמֹרִי אֲשֶׁר בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן מִזְרַח שָׁמֶשׁ׃
מח מֵעֲרֹעֵר אֲשֶׁר עַל שְׂפַת נַחַל אַרְנֹן וְעַד הַר שִׂיאֹן הוּא חֶרְמוֹן׃
מט וְכָל הָעֲרָבָה עֵבֶר הַיַּרְדֵּן מִזְרָחָה וְעַד יָם הָעֲרָבָה תַּחַת אַשְׁדֹּת הַפִּסְגָּה׃
ה א וַיִּקְרָא מֹשֶׁה אֶל כָּל יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם שְׁמַע יִשְׂרָאֵל אֶת הַחֻקִּים וְאֶת הַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר אָנֹכִי דֹּבֵר בְּאָזְנֵיכֶם הַיּוֹם וּלְמַדְתֶּם אֹתָם וּשְׁמַרְתֶּם לַעֲשֹׂתָם׃
ב יְדוָד אֱלֹהֵינוּ כָּרַת עִמָּנוּ בְּרִית בְּחֹרֵב׃
ג לֹא אֶת אֲבֹתֵינוּ כָּרַת יְדוָד אֶת הַבְּרִית הַזֹּאת כִּי אִתָּנוּ אֲנַחְנוּ אֵלֶּה פֹה הַיּוֹם כֻּלָּנוּ חַיִּים׃
ד פָּנִים בְּפָנִים דִּבֶּר יְדוָד עִמָּכֶם בָּהָר מִתּוֹךְ הָאֵשׁ׃
ה אָנֹכִי עֹמֵד בֵּין יְדוָד וּבֵינֵיכֶם בָּעֵת הַהִוא לְהַגִּיד לָכֶם אֶת דְּבַר יְדוָד כִּי יְרֵאתֶם מִפְּנֵי הָאֵשׁ וְלֹא עֲלִיתֶם בָּהָר לֵאמֹר׃
ו אָנֹכִי יְדוָד אֱלֹהֶיךָ אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים׃
ז לֹא יִהְיֶה לְךָ אֱלֹהִים אֲחֵרִים עַל פָּנָיַ׃
ח לֹא תַעֲשֶׂה לְךָ פֶסֶל כָּל תְּמוּנָה אֲשֶׁר בַּשָּׁמַיִם מִמַּעַל וַאֲשֶׁר בָּאָרֶץ מִתָּחַת וַאֲשֶׁר בַּמַּיִם מִתַּחַת לָאָרֶץ׃
ט לֹא תִשְׁתַּחֲוֶה לָהֶם וְלֹא תָעָבְדֵם כִּי אָנֹכִי יְדוָד אֱלֹהֶיךָ אֵל קַנָּא פֹּקֵד עֲוֹן אָבוֹת עַל בָּנִים וְעַל שִׁלֵּשִׁים וְעַל רִבֵּעִים לְשֹׂנְאָי׃
י וְעֹשֶׂה חֶסֶד לַאֲלָפִים לְאֹהֲבַי וּלְשֹׁמְרֵי (מצותו) [מִצְוֹתָי]׃
יא לֹא תִשָּׂא אֶת שֵׁם יְדוָד אֱלֹהֶיךָ לַשָּׁוְא כִּי לֹא יְנַקֶּה יְדוָד אֵת אֲשֶׁר יִשָּׂא אֶת שְׁמוֹ לַשָּׁוְא׃
יב שָׁמוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ כַּאֲשֶׁר צִוְּךָ יְדוָד אֱלֹהֶיךָ׃
יג שֵׁשֶׁת יָמִים תַּעֲבֹד וְעָשִׂיתָ כָּֿל מְלַאכְתֶּךָ׃
יד וְיוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבָּת לַידוָד אֱלֹהֶיךָ לֹא תַעֲשֶׂה כָל מְלָאכָה אַתָּה וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ וְעַבְדְּךָ וַאֲמָתֶךָ וְשׁוֹרְךָ וַחֲמֹרְךָ וְכָל בְּהֶמְתֶּךָ וְגֵרְךָ אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ לְמַעַן יָנוּחַ עַבְדְּךָ וַאֲמָתְךָ כָּמוֹךָ׃
טו וְזָכַרְתָּ כִּי עֶבֶד הָיִיתָ בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם וַיֹּצִאֲךָ יְדוָד אֱלֹהֶיךָ מִשָּׁם בְּיָד חֲזָקָה וּבִזְרֹעַ נְטוּיָה עַל כֵּן צִוְּךָ יְדוָד אֱלֹהֶיךָ לַעֲשׂוֹת אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת׃
טז כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ וְאֶת אִמֶּךָ כַּאֲשֶׁר צִוְּךָ יְדוָד אֱלֹהֶיךָ לְמַעַן יַאֲרִיכֻן יָמֶיךָ וּלְמַעַן יִיטַב לָךְ עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר יְדוָד אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ׃
יז לֹא תִּֿרְצָח׃
{ס}וְלֹא תִּֿנְאָף׃
{ס}וְלֹא תִּֿגְנֹב׃
{ס}וְלֹא תַעֲנֶה בְרֵעֲךָ עֵד שָׁוְא׃
יח וְלֹא תַחְמֹד אֵשֶׁת רֵעֶךָ {ס}וְלֹא תִתְאַוֶּה בֵּית רֵעֶךָ שָׂדֵהוּ וְעַבְדּוֹ וַאֲמָתוֹ שׁוֹרוֹ וַחֲמֹרוֹ וְכֹל אֲשֶׁר לְרֵעֶךָ׃
יט אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה דִּבֶּר יְדוָד אֶל כָּל קְהַלְכֶם בָּהָר מִתּוֹךְ הָאֵשׁ הֶעָנָן וְהָעֲרָפֶל קוֹל גָּדוֹל וְלֹא יָסָף וַיִּכְתְּבֵם עַל שְׁנֵי לֻחֹת אֲבָנִים וַיִּתְּנֵם אֵלָי׃
כ וַיְהִי כְּשָׁמְעֲכֶם אֶת הַקּוֹל מִתּוֹךְ הַחֹשֶׁךְ וְהָהָר בֹּעֵר בָּאֵשׁ וַתִּקְרְבוּן אֵלַי כָּל רָאשֵׁי שִׁבְטֵיכֶם וְזִקְנֵיכֶם׃
כא וַתֹּאמְרוּ הֵן הֶרְאָנוּ יְדוָד אֱלֹהֵינוּ אֶת כְּבֹדוֹ וְאֶת גָּדְלוֹ וְאֶת קֹלוֹ שָׁמַעְנוּ מִתּוֹךְ הָאֵשׁ הַיּוֹם הַזֶּה רָאִינוּ כִּי יְדַבֵּר אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם וָחָי׃
כב וְעַתָּה לָמָּה נָמוּת כִּי תֹאכְלֵנוּ הָאֵשׁ הַגְּדֹלָה הַזֹּאת אִם יֹסְפִים אֲנַחְנוּ לִשְׁמֹעַ אֶת קוֹל יְדוָד אֱלֹהֵינוּ עוֹד וָמָתְנוּ׃
כג כִּי מִי כָל בָּשָׂר אֲשֶׁר שָׁמַע קוֹל אֱלֹהִים חַיִּים מְדַבֵּר מִתּוֹךְ הָאֵשׁ כָּמֹנוּ וַיֶּחִי׃
כד קְרַב אַתָּה וּשֲׁמָע אֵת כָּל אֲשֶׁר יֹאמַר יְדוָד אֱלֹהֵינוּ וְאַתְּ תְּדַבֵּר אֵלֵינוּ אֵת כָּל אֲשֶׁר יְדַבֵּר יְדוָד אֱלֹהֵינוּ אֵלֶיךָ וְשָׁמַעְנוּ וְעָשִׂינוּ׃
כה וַיִּשְׁמַע יְדוָד אֶת קוֹל דִּבְרֵיכֶם בְּדַבֶּרְכֶם אֵלָי וַיֹּאמֶר יְדוָד אֵלַי שָׁמַעְתִּי אֶת קוֹל דִּבְרֵי הָעָם הַזֶּה אֲשֶׁר דִּבְּרוּ אֵלֶיךָ הֵיטִיבוּ כָּל אֲשֶׁר דִּבֵּרוּ׃
כו מִי יִתֵּן וְהָיָה לְבָבָם זֶה לָהֶם לְיִרְאָה אֹתִי וְלִשְׁמֹר אֶת כָּל מִצְוֹתַי כָּל הַיָּמִים לְמַעַן יִיטַב לָהֶם וְלִבְנֵיהֶם לְעֹלָם׃
כז לֵךְ אֱמֹר לָהֶם שׁוּבוּ לָכֶם לְאָהֳלֵיכֶם׃
כח וְאַתָּה פֹּה עֲמֹד עִמָּדִי וַאֲדַבְּרָה אֵלֶיךָ אֵת כָּל הַמִּצְוָה וְהַחֻקִּים וְהַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר תְּלַמְּדֵם וְעָשׂוּ בָאָרֶץ אֲשֶׁר אָנֹכִי נֹתֵן לָהֶם לְרִשְׁתָּהּ׃
כט וּשְׁמַרְתֶּם לַעֲשׂוֹת כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְדוָד אֱלֹהֵיכֶם אֶתְכֶם לֹא תָסֻרוּ יָמִין וּשְׂמֹאל׃
ל בְּכָל הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר צִוָּה יְדוָד אֱלֹהֵיכֶם אֶתְכֶם תֵּלֵכוּ לְמַעַן תִּחְיוּן וְטוֹב לָכֶם וְהַאֲרַכְתֶּם יָמִים בָּאָרֶץ אֲשֶׁר תִּירָשׁוּן׃
ו א וְזֹאת הַמִּצְוָה הַחֻקִּים וְהַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר צִוָּה יְדוָד אֱלֹהֵיכֶם לְלַמֵּד אֶתְכֶם לַעֲשׂוֹת בָּאָרֶץ אֲשֶׁר אַתֶּם עֹבְרִים שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ׃
ב לְמַעַן תִּירָא אֶת יְדוָד אֱלֹהֶיךָ לִשְׁמֹר אֶת כָּל חֻקֹּתָיו וּמִצְוֹתָיו אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּךָ אַתָּה וּבִנְךָ וּבֶן בִּנְךָ כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ וּלְמַעַן יַאֲרִכֻן יָמֶיךָ׃
ג וְשָׁמַעְתָּ יִשְׂרָאֵל וְשָׁמַרְתָּ לַעֲשׂוֹת אֲשֶׁר יִיטַב לְךָ וַאֲשֶׁר תִּרְבּוּן מְאֹד כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר יְדוָד אֱלֹהֵי אֲבֹתֶיךָ לָךְ אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ׃
ד שְׁמַע יִשְׂרָאֵל יְדוָד אֱלֹהֵינוּ יְדוָד אֶחָד׃
ה וְאָהַבְתָּ אֵת יְדוָד אֱלֹהֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשְׁךָ וּבְכָל מְאֹדֶךָ׃
ו וְהָיוּ הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם עַל לְבָבֶךָ׃
ז וְשִׁנַּנְתָּם לְבָנֶיךָ וְדִבַּרְתָּ בָּם בְּשִׁבְתְּךָ בְּבֵיתֶךָ וּבְלֶכְתְּךָ בַדֶּרֶךְ וּבְשָׁכְבְּךָ וּבְקוּמֶךָ׃
ח וּקְשַׁרְתָּם לְאוֹת עַל יָדֶךָ וְהָיוּ לְטֹטָפֹת בֵּין עֵינֶיךָ׃
ט וּכְתַבְתָּם עַל מְזוּזֹת בֵּיתֶךָ וּבִשְׁעָרֶיךָ׃
י וְהָיָה כִּי יְבִיאֲךָ יְדוָד אֱלֹהֶיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב לָתֶת לָךְ עָרִים גְּדֹלֹת וְטֹבֹת אֲשֶׁר לֹא בָנִיתָ׃
יא וּבָתִּים מְלֵאִים כָּל טוּב אֲשֶׁר לֹא מִלֵּאתָ וּבֹרֹת חֲצוּבִים אֲשֶׁר לֹא חָצַבְתָּ כְּרָמִים וְזֵיתִים אֲשֶׁר לֹא נָטָעְתָּ וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ׃
יב הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן תִּשְׁכַּח אֶת יְדוָד אֲשֶׁר הוֹצִיאֲךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים׃
יג אֶת יְדוָד אֱלֹהֶיךָ תִּירָא וְאֹתוֹ תַעֲבֹד וּבִשְׁמוֹ תִּשָּׁבֵעַ׃
יד לֹא תֵלְכוּן אַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים מֵאֱלֹהֵי הָעַמִּים אֲשֶׁר סְבִיבוֹתֵיכֶם׃
טו כִּי אֵל קַנָּא יְדוָד אֱלֹהֶיךָ בְּקִרְבֶּךָ פֶּן יֶחֱרֶה אַף יְדוָד אֱלֹהֶיךָ בָּךְ וְהִשְׁמִידְךָ מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה׃
טז לֹא תְנַסּוּ אֶת יְדוָד אֱלֹהֵיכֶם כַּאֲשֶׁר נִסִּיתֶם בַּמַּסָּה׃
יז שָׁמוֹר תִּשְׁמְרוּן אֶת מִצְוֹת יְדוָד אֱלֹהֵיכֶם וְעֵדֹתָיו וְחֻקָּיו אֲשֶׁר צִוָּךְ׃
יח וְעָשִׂיתָ הַיָּשָׁר וְהַטּוֹב בְּעֵינֵי יְדוָד לְמַעַן יִיטַב לָךְ וּבָאתָ וְיָרַשְׁתָּ אֶת הָאָרֶץ הַטֹּבָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּע יְדוָד לַאֲבֹתֶיךָ׃
יט לַהֲדֹף אֶת כָּל אֹיְבֶיךָ מִפָּנֶיךָ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר יְדוָד׃
כ כִּי יִשְׁאָלְךָ בִנְךָ מָחָר לֵאמֹר מָה הָעֵדֹת וְהַחֻקִּים וְהַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר צִוָּה יְדוָד אֱלֹהֵינוּ אֶתְכֶם׃
כא וְאָמַרְתָּ לְבִנְךָ עֲבָדִים הָיִינוּ לְפַרְעֹה בְּמִצְרָיִם וַיּוֹצִיאֵנוּ יְדוָד מִמִּצְרַיִם בְּיָד חֲזָקָה׃
כב וַיִּתֵּן יְדוָד אוֹתֹת וּמֹפְתִים גְּדֹלִים וְרָעִים בְּמִצְרַיִם בְּפַרְעֹה וּבְכָל בֵּיתוֹ לְעֵינֵינוּ׃
כג וְאוֹתָנוּ הוֹצִיא מִשָּׁם לְמַעַן הָבִיא אֹתָנוּ לָתֶת לָנוּ אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֵינוּ׃
כד וַיְצַוֵּנוּ יְדוָד לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל הַחֻקִּים הָאֵלֶּה לְיִרְאָה אֶת יְדוָד אֱלֹהֵינוּ לְטוֹב לָנוּ כָּל הַיָּמִים לְחַיֹּתֵנוּ כְּהַיּוֹם הַזֶּה׃
כה וּצְדָקָה תִּהְיֶה לָּנוּ כִּי נִשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל הַמִּצְוָה הַזֹּאת לִפְנֵי יְדוָד אֱלֹהֵינוּ כַּאֲשֶׁר צִוָּנוּ׃
ז א כִּי יְבִיאֲךָ יְדוָד אֱלֹהֶיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה בָא שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ וְנָשַׁל גּוֹיִם רַבִּים מִפָּנֶיךָ הַחִתִּי וְהַגִּרְגָּשִׁי וְהָאֱמֹרִי וְהַכְּנַעֲנִי וְהַפְּרִזִּי וְהַחִוִּי וְהַיְבוּסִי שִׁבְעָה גוֹיִם רַבִּים וַעֲצוּמִים מִמֶּךָּ׃
ב וּנְתָנָם יְדוָד אֱלֹהֶיךָ לְפָנֶיךָ וְהִכִּיתָם הַחֲרֵם תַּחֲרִים אֹתָם לֹא תִכְרֹת לָהֶם בְּרִית וְלֹא תְחָנֵּם׃
ג וְלֹא תִתְחַתֵּן בָּם בִּתְּךָ לֹא תִתֵּן לִבְנוֹ וּבִתּוֹ לֹא תִקַּח לִבְנֶךָ׃
ד כִּי יָסִיר אֶת בִּנְךָ מֵאַחֲרַי וְעָבְדוּ אֱלֹהִים אֲחֵרִים וְחָרָה אַף יְדוָד בָּכֶם וְהִשְׁמִידְךָ מַהֵר׃
ה כִּי אִם כֹּה תַעֲשׂוּ לָהֶם מִזְבְּחֹתֵיהֶם תִּתֹּצוּ וּמַצֵּבֹתָם תְּשַׁבֵּרוּ וַאֲשֵׁירֵהֶם תְּגַדֵּעוּן וּפְסִילֵיהֶם תִּשְׂרְפוּן בָּאֵשׁ׃
ו כִּי עַם קָדוֹשׁ אַתָּה לַידוָד אֱלֹהֶיךָ בְּךָ בָּחַר יְדוָד אֱלֹהֶיךָ לִהְיוֹת לוֹ לְעַם סְגֻלָּה מִכֹּל הָעַמִּים אֲשֶׁר עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה׃
ז לֹא מֵרֻבְּכֶם מִכָּל הָעַמִּים חָשַׁק יְדוָד בָּכֶם וַיִּבְחַר בָּכֶם כִּי אַתֶּם הַמְעַט מִכָּל הָעַמִּים׃
ח כִּי מֵאַהֲבַת יְדוָד אֶתְכֶם וּמִשָּׁמְרוֹ אֶת הַשְּׁבֻעָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֵיכֶם הוֹצִיא יְדוָד אֶתְכֶם בְּיָד חֲזָקָה וַיִּפְדְּךָ מִבֵּית עֲבָדִים מִיַּד פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרָיִם׃
ט וְיָדַעְתָּ כִּי יְדוָד אֱלֹהֶיךָ הוּא הָאֱלֹהִים הָאֵל הַנֶּאֱמָן שֹׁמֵר הַבְּרִית וְהַחֶסֶד לְאֹהֲבָיו וּלְשֹׁמְרֵי (מצותו) [מִצְוֹתָיו] לְאֶלֶף דּוֹר׃
י וּמְשַׁלֵּם לְשֹׂנְאָיו אֶל פָּנָיו לְהַאֲבִידוֹ לֹא יְאַחֵר לְשֹׂנְאוֹ אֶל פָּנָיו יְשַׁלֶּם לוֹ׃
יא וְשָׁמַרְתָּ אֶת הַמִּצְוָה וְאֶת הַחֻקִּים וְאֶת הַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם לַעֲשׂוֹתָם׃
עם ישראל חונה בעבר הירדן, ומשה עומד במרחק נגיעה מארץ ישראל. ארבעים שנה הוא הוביל עם שלם אל הארץ הזאת, וכעת הוא מתחנן לעבור את הירדן ולראות אותה מקרוב. התשובה שהוא מקבל קשה וכואבת: הוא לא ייכנס.
אבל דווקא כאן מתגלה גדולתו האמיתית של משה. במקום לשקוע באכזבה, הוא מתבקש לחזק את יהושע, יורשו, ולהכין אותו להוביל את העם אל המקום שאליו משה עצמו לא יגיע. מכאן הפרשה הופכת לצוואה רוחנית עוצמתית: משה מזכיר לעם את מעמד חורב, חוזר על עשרת הדברים, מזהיר מפני שכחה ועבודה זרה, ומלמד את יסודות האמונה, האהבה והחינוך שבפרשת שמע. הפרשה משתרעת מדברים ג, כג עד דברים ז, יא.
מנהיג אמיתי בונה עתיד שהוא לא יהיה חלק ממנו
רעיון ופרשנות: הרגע הגדול ביותר של משה אינו הרגע שבו הוא מבקש להיכנס לארץ, אלא הרגע שבו הוא מקבל שלא ייכנס ומתחיל לחזק את יהושע.
זהו מבחן מנהיגות נדיר: האם אדם מסוגל להשקיע בכל כוחו בהצלחתו של מי שימשיך אחריו? משה מלמד שהשליחות חשובה יותר מהכבוד האישי, והעתיד חשוב יותר מהמקום שלנו בתוכו.
מקור: דברים ג, כג-כח.
הסכנה הגדולה אינה תמיד המשבר - לפעמים היא דווקא ההצלחה
משה אינו מזהיר רק מפני אויבים, מלחמות או תקופות קשות. הוא מזהיר מפני בתים טובים, שפע, שובע ונוחות.
רעיון ופרשנות: בזמן צרה אדם זוכר שהוא זקוק לעזרה. בזמן הצלחה הוא עלול להתחיל לחשוב שהכול מובן מאליו. לכן אחד המסרים החדים בפרשה הוא שהשכחה הרוחנית עלולה להתחיל דווקא כשהחיים מסתדרים.
מקור: דברים ו, י-יב.
התורה אינה אמורה להישאר בבית הכנסת
בפרשת שמע האמונה עוברת מן הלב אל החיים עצמם: אל הדיבור, אל הילדים, אל הבית, אל הדרך, אל שעת השינה ואל הקימה בבוקר.
רעיון ופרשנות: אהבת ה’ אינה מוצגת רק כהרגשה פנימית. היא אמורה לעצב את לוח הזמנים, את השיחות בבית, את חינוך הילדים ואת המרחב שבו האדם חי.
מקור: דברים ו, ד-ט.
אפשר להיות רחוק מאוד - ועדיין להתחיל לחזור
משה מתאר אפשרות של התרחקות, גלות ופיזור בין העמים, אך אינו מסיים בייאוש. הוא מלמד שגם מתוך המקום הרחוק אפשר לבקש, למצוא ולשוב.
רעיון ופרשנות: המילה החשובה כאן היא לא רק לאן האדם חוזר, אלא מאיפה הוא מתחיל. אפילו המקום שנראה כמו סוף הדרך יכול להפוך לנקודת ההתחלה של החזרה.
מקור: דברים ד, כט-לא.
לא כל תפילה מקבלת את התשובה שביקשנו
תפילתו של משה אינה מביאה אותו אל הארץ, אך היא חושפת את עומק אהבתו אליה ואת עומק הקשר שלו עם ה’.
רעיון ופרשנות: לפעמים תפילה אינה משנה את המציאות החיצונית, אבל היא מגלה מי אנחנו באמת, מה יקר לנו, ועל מה איננו מוכנים לוותר בלב. משה לא נכנס לארץ, אבל הכמיהה שלו אליה נחרתה לדורות.
מקור: דברים ג, כג-כז.
המשפט שנשאר איתנו
רעיון ופרשנות: לפעמים גדולתו של אדם אינה נמדדת בשאלה האם זכה להגיע אל היעד, אלא בשאלה האם הכין אחרים להגיע אליו.
בקשתו של משה נדחתה, אבל שליחותו המשיכה ביהושע.
משה מבקש:
“אֶעְבְּרָה נָּא” (דברים ג, כה).
אבל כמה פסוקים לאחר מכן נאמר לו על יהושע:
“כִּי הוּא יַעֲבֹר” (דברים ג, כח).
משה ביקש - אני אעבור. והתשובה שקיבל הייתה - הוא יעבור.
במבט ראשון זו תשובה שלילית. אבל בדרך הדרש אפשר לראות כאן דבר מדהים הרבה יותר: אף שבקשתו האישית של משה לא התקבלה, אפשר לראות בהמשך הפסוקים כיצד שליחותו מקבלת המשך דרך יהושע. משה ביקש לעבור, ולבסוף יהושע הוא שיעבור ויוביל את העם.
בדרך הרעיון אפשר לומר: משה לא ייכנס לארץ בעצמו, אך מפעל חייו ימשיך להיכנס אליה דרך יהושע, דרך העם שחינך ודרך התורה שהנחיל.
ומיד לאחר שנאסר עליו לעבור, הוא אינו נשלח להתאבל אלא לחזק את יהושע:
“וְצַו אֶת יְהוֹשֻׁעַ וְחַזְּקֵהוּ וְאַמְּצֵהוּ” (דברים ג, כח).
רעיון ודרשה: לפעמים האדם מתפלל שהוא עצמו יגיע אל היעד, והקב”ה משיב לו שהשליחות שלו היא לתת כוח למישהו אחר להגיע אליו. זהו מסר שנולד מפרשנות הפסוקים, ולא ציטוט או קביעה מפורשת של התורה.
זהו עומק גדול במנהיגותו של משה: הוא מסוגל לקחת את החלום הגדול ביותר שלו, ולהפוך אותו לכוח שמצמיח את יורשו.
האדם הקטן שואל: האם אני זכיתי להיכנס? האדם הגדול שואל: האם בזכותי מישהו אחר ייכנס?
ואולי זה המסר המטלטל של פתיחת הפרשה: יש תפילות שאינן מתקיימות בחייו של המתפלל, אבל ממשיכות לחיות בתוך האנשים שהוא חיזק.
שאלות על פרשת ואתחנן
- מדוע משה פותח את תפילתו בתיאור גדולת ה’, במקום לומר מיד את הבקשה הכואבת שלו להיכנס לארץ? מקור לעיון: דברים ג, כג-כה.
- האם ייתכן שהמילים אעברה נא לא נדחו, אלא התגשמו בדרך נסתרת במילים על יהושע שהוא יעבור? מקור לעיון: דברים ג, כה; דברים ג, כח.
- מדוע ה’ מאפשר למשה לראות את הארץ מכל הכיוונים, אם הידיעה שלא ייכנס אליה רק מעצימה את כאבו? מקור לעיון: דברים ג, כז.
- מדוע מיד לאחר דחיית תפילתו, משה מצווה לחזק דווקא את האדם שיעשה את מה שהוא עצמו השתוקק לעשות? מקור לעיון: דברים ג, כו-כח.
- מה מלמד הביטוי למענכם על הקשר המסתורי שבין חטאו של מנהיג לבין מצבו הרוחני של העם? מקור לעיון: דברים ג, כו; דברים ד, כא.
- האם גדולתו האחרונה של משה מתגלה לא בכך שנכנס לארץ, אלא בכך שהיה מסוגל להכין את יהושע להיכנס בלעדיו? מקור לעיון: דברים ג, כח.
- מדוע משה מציג את השכחה כאיום חמור כל כך, אולי אפילו יותר מכפירה מכוונת? מקור לעיון: דברים ד, ט-י.
- מדוע ההתגלות בסיני בנויה על קול ללא תמונה, ומה הדבר מלמד על אמונה שאי אפשר לכלוא בתוך צורה? מקור לעיון: דברים ד, יא-טו.
- מדוע האזהרה מפני פסל מתחילה דווקא בדרישה לשמור מאוד על הנפש? מקור לעיון: דברים ד, טו-יט.
- האם הרצון ליצור פסל נובע דווקא מן הקושי האנושי לחיות עם אל שאי אפשר לראות ולשלוט בו? מקור לעיון: דברים ד, טו-כד.
- מדוע התורה אומרת שהחוקים והמשפטים יעוררו התפעלות אצל אומות העולם, ולא הנסים או הניצחונות הצבאיים? מקור לעיון: דברים ד, ה-ח.
- מה עומד מאחורי הדימוי של מצרים ככור הברזל: האם הסבל רק פגע בישראל, או גם עיצב אותו לעם? מקור לעיון: דברים ד, כ.
- מדוע בתוך נבואה קשה על גלות ופיזור כבר מסתתרת הדרך חזרה אל ה’? מקור לעיון: דברים ד, כה-לא.
- מדוע משה מבקש מישראל לחקור את כל ההיסטוריה האנושית כדי להבין את משמעות מעמד סיני? מקור לעיון: דברים ד, לב-מ.
- מדוע התורה עוברת מן הרעיונות הנשגבים ביותר על אחדות ה’ ישירות למעשה המעשי של הקמת ערי מקלט? מקור לעיון: דברים ד, לט-מג.
- כיצד משה יכול לומר שהברית נכרתה עם האנשים העומדים לפניו היום, אף שחלקם היו צעירים מאוד או טרם נולדו במעמד סיני? מקור לעיון: דברים ה, ב-ה.
- מדוע עשרת הדיברות אינם מוצגים רק כאירוע היסטורי, אלא כברית שמתרחשת מחדש בכל דור? מקור לעיון: דברים ה, ג.
- מדוע מצוות השבת בפרשת ואתחנן נקשרת לזיכרון העבדות במצרים, ומה הקשר בין מנוחה לחירות? מקור לעיון: דברים ה, יב-טו.
- מדוע השבת אינה מסתפקת במנוחת בעל הבית, אלא דורשת מנוחה גם לעבד, לאמה ולבעלי החיים? מקור לעיון: דברים ה, יד.
- מדוע עשרת הדיברות מסתיימים לא במעשה אסור, אלא ברגש פנימי של חמדה? האם התורה דורשת שליטה גם בעולם הרצונות? מקור לעיון: דברים ה, יח.
- מדוע בני ישראל נבהלים מן המפגש הישיר עם קול ה’, מבקשים ממשה לתווך ביניהם, וה’ מקבל את בקשתם בחיוב? מקור לעיון: דברים ה, כ-כה.
- מדוע ההכרזה המרכזית של האמונה היהודית מתחילה בשמיעה ולא בראייה, בידיעה או בהוכחה? מקור לעיון: דברים ו, ד.
- כיצד אפשר לצוות על אדם לאהוב? האם אהבת ה’ היא רגש, פעולה, נאמנות או תוצאה של התבוננות? מקור לעיון: דברים ו, ה.
- מדוע האמונה עוברת בפרשת שמע מן הלב אל הפה, אל הילדים, אל היד, אל העיניים ואל פתח הבית? מקור לעיון: דברים ו, ה-ט.
- מדוע הסכנה הרוחנית הגדולה ביותר אינה מופיעה במדבר, בזמן הרעב והפחד, אלא דווקא בארץ של בתים מלאים, כרמים, שובע והצלחה? מקור לעיון: דברים ו, י-יב.
העליות היומיות
עלייה 1 מתוך 7
פרשת ואתחנן - עלייה ראשונה
העלייה נפתחת בתפילה נרגשת של משה, המבקש לעבור את הירדן ולראות את הארץ הטובה. הבקשה אינה נענית, משה מצטווה לחזק את יהושע, והעם שומע עיקרון יסודי: לא להוסיף ולא לגרוע מן המצוות.
עלייה 2 מתוך 7
פרשת ואתחנן - עלייה שנייה
העם על סף הכניסה לארץ, ומשה מוסר את דברי הצוואה: לשמור וללמד, לזכור את מעמד הר סיני ולהישמר מעבודה זרה. בין אזהרת הגלות להבטחת השיבה, העלייה חותמת בידיעה שאין עוד מלבדו.
עלייה 3 מתוך 7
פרשת ואתחנן - עלייה שלישית
משה מבדיל שלוש ערי מקלט בעבר הירדן המזרחי, מקום מפלט לרוצח בשגגה עד עמידתו למשפט. מיד אחריהן נפתח מבוא חגיגי לתורה עצמה, והעלייה נחתמת בתיאור הארץ שנכבשה.
עלייה 4 מתוך 7
פרשת ואתחנן - עלייה רביעית
משה קורא לעם להקשיב, ומזכיר שהברית בחורב עומדת כאן ועכשיו. כאן נמסרות שוב עשרת הדיברות, חמש בין אדם למקום וחמש בין אדם לחברו, ובמרכזן השבת כזיכרון של חירות.
עלייה 5 מתוך 7
פרשת ואתחנן - עלייה חמישית
העלייה חותמת את מעמד הר סיני בקול שאינו נפסק, ועוברת לבקשת העם שמשה יהיה שליחם. ה' מאשר את בקשתם, מביע כמיהה שהיראה תישאר בלבם, ומצווה על משה ללמדם את המצוות לקראת הכניסה לארץ.
עלייה 6 מתוך 7
פרשת ואתחנן - עלייה שישית
העלייה מוסרת את פרשת שמע: ייחוד ה', אהבה בכל הלב ובכל הנפש, שינון לבנים, תפילין ומזוזה, אזהרה מפני שכחה מתוך שפע, והתשובה לשאלת הבן שמתחילה מסיפור ולא מהסבר.
עלייה 7 מתוך 7
פרשת ואתחנן - עלייה שביעית
לקראת הכניסה לארץ משה מזהיר מפני שבעת העממים: לא ברית, לא חיתון, והריסת מוקדי הפולחן. הבחירה בישראל אינה בזכות גודל או כוח אלא מאהבת ה' ומשמירת השבועה לאבות.