פרשת וירא - תובנות ושאלות
מומלץ לקרוא את הטקסט המקראי עצמאית לפני קריאה של הפרשנות בהמשך.
דמיינו אדם זקן היושב בפתח אוהלו ביום לוהט. לפתע מופיעים שלושה זרים. במקום לנוח, אברהם רץ לקראתם, מארח אותם בנדיבות ומגלה שבפיהם בשורה בלתי נתפסת: שרה, שבגילה המופלג מתקשה להאמין שתוכל ללדת, עתידה להביא בן לעולם.
שרה צוחקת. אבל הצחוק הזה עוד יהפוך לשמחה גדולה.
אלא שמכאן הסיפור מקבל תפנית דרמטית: אלוהים עומד להחריב את סדום, ואברהם מעז לנהל איתו משא ומתן כדי להציל את העיר. לוט, אשתו ושתי בנותיו יוצאים מסדום, אך אשת לוט מביטה לאחור והופכת לנציב מלח.
בהמשך, שרה נלקחת לבית אבימלך ומוחזרת לאברהם, יצחק נולד, והגר וישמעאל נשלחים למדבר. דווקא כשנדמה שהכול אבוד, אלוהים פוקח את עיניה של הגר, והיא מבחינה בבאר מים המצילה את חיי בנה.
ואז מגיע רגע השיא: אברהם נדרש להעלות את יצחק לעולה. האב ובנו הולכים יחד אל אחד ההרים בארץ המוריה. המזבח מוכן. המאכלת בידו של אברהם. וברגע האחרון מלאך עוצר אותו, ואיל מוקרב במקום יצחק.
פרשה אחת שמתחילה בהכנסת אורחים ומסתיימת בשאלה המטלטלת ביותר על אמונה, אהבה ומסירות.
התובנות שלהלן הן קריאה פרשנית בסיפורי הפרשה, ולא ציטוטים מדברי חז”ל.
1. אברהם מתווכח על סדום, אבל בעקדה הוא שותק. למה?
כשגורלה של סדום עומד על הפרק, אברהם מתעקש שוב ושוב להציל את העיר אם יימצאו בה צדיקים. אבל כשהוא נדרש להעלות את בנו לעולה, התורה אינה מתארת ויכוח דומה.
זוהי אחת המתיחויות המרתקות בפרשה: האם גדלותה של האמונה מתבטאת ביכולת לשאול שאלות, או בנכונות להתמסר גם בלי לקבל תשובות?
הפרשה מציבה את שני הצדדים זה מול זה, בלי להציע תשובה פשוטה.
בראשית י”ח, כ”ג-ל”ג; כ”ב, א’-י”ט.
2. הצחוק של שרה מספר סיפור שלם
כששרה שומעת שתלד, היא צוחקת בתוכה. כשיצחק נולד, היא מדברת על הצחוק בשמחה ומשתפת בו אחרים.
מוטיב הצחוק מלווה את הבשורה ואת הולדת יצחק, ואף משתקף בשמו, שנקבע עוד קודם לכן.
התובנה: לפעמים הדבר שאנחנו מתקשים להאמין שיקרה היום, יהפוך מחר לסיבה הגדולה ביותר לשמחתנו.
3. הנס במדבר אינו מתואר כבריאת באר, אלא בפקיחת עיניים
הגר נמצאת במדבר עם ישמעאל. המים נגמרים, והיא מתרחקת מבנה כדי לא לראות במותו.
ואז מגיע רגע מופלא: אלוהים פוקח את עיניה והיא רואה באר מים.
שימו לב לפרט: הכתוב אינו מספר שנבראה באותו רגע באר חדשה, אלא שעיניה של הגר נפקחו.
התובנה: לפעמים הפתרון שאנו מחפשים אינו מחייב שהמציאות תשתנה. לפעמים אנחנו זקוקים לעיניים חדשות כדי לראות אפשרות שלא הבחַנו בה קודם.
4. פרשת וירא היא גם סיפור על היכולת לראות
יש בפרשה ניגוד מרתק בין מבטים שונים: אברהם רואה אורחים ורץ לעזור להם; אשת לוט מביטה לאחור והופכת לנציב מלח; הגר רואה באר מים וניצלת; ובסיום העקדה אברהם רואה את האיל.
בקריאה ספרותית, אפשר לראות כאן רעיון אחד החוזר בצורות שונות: לא מספיק לפקוח עיניים. השאלה היא מה אנחנו בוחרים לראות, ומה אנחנו עושים בעקבות מה שראינו.
בראשית י”ח, ב’; י”ט, כ”ו; כ”א, י”ט; כ”ב, י”ג.
5. הסוד הקטן שמסתתר בסוף הפרשה
אחרי הדרמה העצומה של עקדת יצחק, התורה עוברת לכאורה לרשימת שמות משפחתית.
אבל לקראת סוף הרשימה מופיע שם אחד חשוב במיוחד: רבקה.
דווקא לאחר הסיפור שבו עתידו של יצחק עמד בסכנה, מופיע שמה של מי שתמלא תפקיד מרכזי בהמשך סיפורו.
זו דרך ספרותית מרגשת לקרוא את סיום הפרשה: ברגע שבו נדמה שהסיפור הגדול הסתיים, התורה כבר מניחה את הזרע לפרק הבא.
פרשת וירא מציגה אדם של חסד, של שאלות, של אמונה ושל התמודדות. אברהם אינו פוגש רק ניסים והבטחות, אלא גם מצבים שמערערים את עולמו.
ואולי המסר העמוק ביותר בקריאה הזאת הוא שגדולה רוחנית אינה נמדדת רק ברגעים שבהם הכול ברור לנו, אלא גם במה שאנחנו עושים כשהדרך אפופה בחוסר ודאות.
ושאלה אחת למחשבה: מה קשה יותר - להילחם על אדם זר כפי שאברהם נלחם על אנשי סדום, או לעמוד בניסיון אישי שנוגע לדבר היקר לך ביותר?
יש פרט קטן בסיפור עקדת יצחק, שכאשר שמים לב אליו, אפשר לקרוא את כל הסיפור בצורה אחרת לגמרי.
אברהם אומר שלוש פעמים כמעט את אותה התשובה, אבל בכל פעם למישהו אחר!
“וַיֹּאמֶר אֵלָיו אַבְרָהָם וַיֹּאמֶר הִנֵּנִי”
אברהם מוכן להקשיב לציווי האלוהי, גם כאשר אינו יודע מה צפוי לו.
“וַיֹּאמֶר אָבִי וַיֹּאמֶר הִנֶּנִּי בְנִי”
שימו לב! אברהם נמצא בדרכו לניסיון הקשה בחייו, ובכל זאת, כאשר בנו קורא לו, הוא משיב באותה לשון של נוכחות ומסירות.
“וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם אַבְרָהָם וַיֹּאמֶר הִנֵּנִי”
והפעם הקריאה באה כדי לעצור את העקדה! זוהי הצעה פרשנית מתוך מבנה הפסוקים, ולא ציטוט ממדרש או מפרשן:
אנחנו רגילים לחשוב שגדולתו של אברהם בעקדה הייתה בנכונותו לבצע את הציווי, למרות הקושי הנורא.
אבל אולי יש כאן עומק נוסף:
אברהם נענה לציווי לצאת אל העקדה, אך הוא גם נענה לקריאה לעצור. אולי דווקא השילוב הזה מגלה פן נוסף בגדולתו.
תחשבו על זה.
אחרי שלושה ימי מסע, אחרי בניית המזבח, אחרי כל ההכנה הנפשית למעשה הנורא, אברהם אינו מתעקש להשלים את מה שהתחיל.
הוא קשוב לקול החדש.
וזה החידוש: לפעמים הניסיון הגדול ביותר אינו לדעת כיצד להתקדם, אלא לדעת מתי לעצור. להיות נוכח.
והנה עוד פרט מרגש: בין הקריאה האלוהית בתחילת העקדה לבין קריאת המלאך העוצר את אברהם, התורה מכניסה דווקא את קריאתו של יצחק לאביו.
כאילו היא מזמינה אותנו לחשוב שאמונה עמוקה אינה מבטלת את הקשב לאדם העומד מולנו.
אז אולי שיא העקדה לא היה הרגע שבו אברהם לקח את המאכלת, אלא הרגע שבו נענה לקריאה לעצור.
פרשה אחת שמתחילה בהכנסת אורחים ומגיעה לשיאה בניסיון המטלטל ביותר של אמונה, אהבה ומסירות.
שאלות מרתקות על פרשת וירא
-
האם אברהם אבינו העדיף שלושה אנשים זרים על פני התגלות אלוהית? הפרשה מתחילה בהתגלות ה׳ לאברהם, ומיד לאחר מכן הוא רץ לקבל אורחים. מה באמת התרחש שם, ומה זה מלמד על סדר העדיפויות של אברהם? בראשית י”ח, א’-ח’
-
לאן נעלם האיש השלישי שהגיע לבקר את אברהם? בתחילת הפרשה מופיעים שלושה אנשים, אך לסדום מגיעים רק שני מלאכים. האם ההבדל הזה חושף משהו מפתיע על שליחותם? בראשית י”ח, ב’; י”ט, א’
-
מדוע אברהם הבטיח לאורחיו רק פת לחם, אבל הכין להם סעודה מפוארת? האם מסתתר כאן סוד עמוק על נתינה, ענווה ועל ההבדל בין מה שאדם מבטיח למה שהוא עושה? בראשית י”ח, ד’-ח’
-
איך ייתכן ששרה צחקה רק בתוך עצמה, ובכל זאת הצחוק שלה הפך לנושא של שיחה גלויה? מה מלמד אותנו האירוע על המחשבות שאדם אינו משתף ועל הפער בין תקווה, אמונה ופחד? בראשית י”ח, י”ב-ט”ו
-
מדוע אלוהים שינה פרט קטן אך משמעותי כאשר סיפר לאברהם מה שרה אמרה? שרה הזכירה גם את זקנת בעלה, אך בדברים הנמסרים לאברהם הדגש משתנה. האם ייתכן שדווקא השינוי הזה מלמד אותנו משהו עמוק על מערכות יחסים? בראשית י”ח, י”ב-י”ג
-
מדוע אלוהים משתף דווקא את אברהם בהחלטה להשמיד את סדום? מה הקשר המפתיע בין חינוך הילדים של אברהם, צדקה ומשפט, לבין גורלה של עיר מושחתת? בראשית י”ח, י”ז-כ”ג
-
מדוע אברהם ניהל משא ומתן להצלת סדום, אבל עצר דווקא בעשרה צדיקים? הוא ביקש להציל את העיר בזכות חמישים, ארבעים וחמישה, ארבעים, שלושים, עשרים ועשרה. מדוע לא המשיך לתשעה או לאחד? בראשית י”ח, כ”ג-ל”ב
-
כיצד ייתכן שאברהם מתווכח עם אלוהים כדי להציל אנשים חוטאים בסדום, אבל אינו מתווכח באותה צורה כאשר הוא נדרש להעלות את בנו יצחק לעולה? האם שני הסיפורים חושפים שתי דרכים שונות של אמונה? בראשית י”ח, כ”ג-ל”ג; כ”ב, א’-י”ט
-
כיצד לוט, שמוכן לסכן את עצמו כדי להגן על אורחיו, מסוגל באותו רגע להציע לאנשי סדום את שתי בנותיו? האם התורה מבקשת שנראה בו אדם מוסרי, אדם שנכנע ללחץ חברתי, או דמות מורכבת בהרבה? בראשית י”ט, א’-י”א
-
מדוע לוט מתמהמה לברוח מסדום, גם לאחר שמלאכים מזהירים אותו שהעיר עומדת להיחרב? האם הוא מתקשה להיפרד מרכושו, מזהותו או מהעולם שהוא כבר רגיל אליו? בראשית י”ט, י”ב-ט”ז
-
מה הקשר המפתיע בין הצחוק של שרה לבין חתני לוט שלא האמינו לאזהרת החורבן? בפרשה אחת מופיע צחוק הקשור להולדת חיים וצחוק לכאורה מול אסון מתקרב. האם התורה משתמשת במוטיב הזה כדי ללמד אותנו כיצד בני אדם מגיבים למציאות שנראית בלתי אפשרית? בראשית י”ח, י”ב-ט”ו; י”ט, י”ד; כ”א, ו’
-
מדוע אשת לוט הפכה דווקא לנציב מלח, ולא נענשה בדרך אחרת? האם למלח עצמו יכולה להיות משמעות סמלית, ומה יכול ללמד אותנו המבט האחרון שלה לאחור? בראשית י”ט, י”ז-כ”ו
-
מדוע בנות לוט האמינו שלא נותרו גברים שיוכלו להקים איתן משפחה, אף שהן ואביהן ניצלו מעיר שנחרבה? האם זו טעות בהבנת המציאות, תוצאה של טראומה, או רמז ספרותי רחב יותר? בראשית י”ט, ל’-ל”ח
-
איך ייתכן שאבימלך, מלך זר, מציג טענה מוסרית חריפה כלפי אברהם, דווקא האיש שנבחר להיות אביה של אומה? האם התורה מבקשת מאיתנו ללמוד שלפעמים גם דמות גדולה נדרשת לשמוע ביקורת מאדם שמחוץ לעולמה? בראשית כ’, ב’-י”ח
-
מדוע התורה מספרת שאברהם התפלל לרפואת בית אבימלך ולחזרת יכולת ההולדה שלו, ומיד אחר כך מספרת על הולדת יצחק? האם הסמיכות הזו יוצרת קשר עמוק בין בקשת רחמים על האחר לבין הציפייה לישועה אישית? בראשית כ’, י”ז-י”ח; כ”א, א’-ב’
-
איך ייתכן שאותו מוטיב של צחוק מלווה את הבשורה על הולדת יצחק, את שמחת שרה, ואת האירוע שמוביל לגירוש ישמעאל? האם הסיפור של משפחת אברהם מסתיר מאחורי הצחוק גם כאב, תחרות ופחד מאובדן? בראשית י”ח, י”ב; כ”א, ג’-י’
-
מדוע אלוהים מאשר לאברהם להקשיב לשרה בעניין שילוח הגר וישמעאל, אך באותו זמן מבטיח שגם ישמעאל יהפוך לעם גדול? איך אפשר להבין את המתח שבין בחירת יצחק לבין הדאגה לישמעאל? בראשית כ”א, ט’-כ”א
-
מדוע אלוהים שומע דווקא את קולו של ישמעאל במדבר, בזמן שהתורה מתארת במפורש את בכייה של הגר? האם כאן טמון רעיון עמוק על תפילה, מצוקה ועל קול שלא תמיד נשמע לאוזן אנושית? בראשית כ”א, ט”ו-י”ז
-
מדוע הנס שמציל את הגר וישמעאל מתואר כפקיחת עיניה של הגר ולא כבריאת באר מים חדשה? האם ייתכן שאחד הרעיונות המפתיעים בפרשה הוא שלפעמים הישועה נמצאת ממש מולנו, ורק היכולת לראות אותה חסרה? בראשית כ”א, י”ט
-
מדוע התורה מקדישה מקום רב למריבה על באר מים ולשבע כבשות שנותן אברהם לאבימלך? מה הקשר בין באר פשוטה, כריתת ברית, עתידו של עם ישראל וההבטחות הגדולות שניתנו לאברהם? בראשית כ”א, כ”ב-ל”ד
-
מדוע אברהם משכים בבוקר פעמיים כדי לבצע פעולות כואבות הקשורות לשני בניו? פעם אחת כאשר הוא שולח את הגר וישמעאל, ופעם נוספת בדרכו לעקדת יצחק. האם ההקבלה הזאת משנה את האופן שבו אנחנו מבינים את שני הניסיונות? בראשית כ”א, י”ד; כ”ב, ג’
-
מדוע יצחק מתואר כבנו היחיד של אברהם במסגרת ניסיון העקדה, כאשר אנחנו יודעים היטב שגם ישמעאל הוא בנו? האם יש כאן משמעות מיוחדת למושג בן יחיד, או שהמילים רומזות לעניין עמוק יותר? בראשית כ”א, י”ב-י”ג; כ”ב, ב’
-
מדוע אלוהים לא הורה לאברהם להעלות את יצחק לעולה במקום סמוך, אלא הוביל אותו למסע שנמשך שלושה ימים? מה היה תפקידם של שלושת הימים הללו בניסיון, ומה יכול להשתנות בנפשו של אדם כאשר יש לו זמן רב לחשוב על מעשה כה קשה? בראשית כ”ב, ב’-ד’
-
מדוע אברהם אומר לנעריו שהוא ויצחק ישובו יחד, אך לאחר העקדה התורה מזכירה במפורש רק את חזרתו של אברהם אל הנערים? האם זו רק דרך הסיפור של התורה, או שתיקת הכתוב לגבי יצחק מזמינה אותנו לשאול מה עבר על מערכת היחסים בין האב לבנו? בראשית כ”ב, ה׳-י”ט
-
מדוע דווקא לאחר עקדת יצחק, ברגע שבו נדמה שהדרמה הגדולה הסתיימה, התורה מסיימת את הפרשה בהזכרת הולדת רבקה? האם ייתכן שסיום הפרשה כבר מכין בסתר את התיקון, ההמשכיות והעתיד של יצחק? בראשית כ”ב, כ’-כ”ד
העליות היומיות
פרשת וירא - עלייה ראשונה
ה׳ נראה אל אברהם, ושלושה אנשים ניצבים מולו. רש״י על בקשתו של אברהם להמתין, ורמב״ן על ריצתו אל הבקר ועל צחוקה של שרה.
פרשת וירא - עלייה שנייה
צדקה ומשפט בבית אברהם, בירור לפני ענישה לפי רש״י, ובקשת רחמים על סדום לפי אור החיים והרמב״ן.
פרשת וירא - עלייה שלישית
לוט מארח בסדום ומתקשה לצאת ממנה. רמב״ן על הרחקת האורחים, ורש״י לצד ההשוואה בין זריזות אברהם להתמהמהות לוט.
פרשת וירא - עלייה רביעית
רמב״ן על הצלת לוט בזכות הקשר לאברהם, ורש״י על תפילה למען האחר ועל סמיכותה לפקידת שרה וללידת יצחק.
פרשת וירא - עלייה חמישית
רד״ק על צערו של אברהם ועל הבאר שהגר רואה, ורש״י על קול הנער ועל הדין לפי מעשיו בהווה.
פרשת וירא - עלייה שישית
אברהם כורת ברית עם אבימלך, מברר את גזל הבאר ונוטע אשל. ספורנו על אחריותו של שליט ורש״י על הכנסת אורחים והכרת תודה.
פרשת וירא - עלייה שביעית
עקדת יצחק: רמב״ן על משמעות הניסיון, רש״י על הליכת האב והבן יחד ועל הבשורה על רבקה בסיום העלייה.